האנשים שהגיעו לפסגות, מספרים לעתים על התחלה ממש לא מחמיאה, כשסירוב רדף סירוב, והסובבים המליצו פה אחד להחליף תחום עיסוק ולוותר על החלום. הביקורת שהם קיבלו לא תמיד הייתה בונה ועדינה, אבל למרות הכול הם לא ויתרו. הדבר מעיד לא רק על הנחישות שלהם, אלא גם על היכולת לקבל נכון ביקורת ולהתמודד עם הכישלונות.
אילו סוגי ביקורת קיימים? ביקורת בונה לא נעימה לאוזנינו, אבל היא גם נותנת לנו כיוון לשיפור, מסבירה מה ואיך עלינו לתקן. לעומתה ישנה ביקורת שכל תכליתה היא לתת למבקר כמה דקות של נחת על חשבוננו.
לרוב, האנשים גם לא משמיצים בצורה ישרה וגלויה, אלא מנסים להסוות לעג וזלזול תחת כוונות טובות כביכול, למשל בצורת שאלות הבהרה: "מדוע החלטת להשתמש דווקא בדוגמאות כל כך לא איכותיות?". הביקורת שכל מטרתה היא להכאיב היא לא ביקורת, היא סוג של אלימות מילולית, אולי לא הקשה ביותר, אבל מזיקה במיוחד.
ביקורת פוגענית כזאת, כמו גם סירובים ודחיות הם חלק בלתי נפרד מהחיים של כל מי שפותח בדרך חדשה. כדי למזער את הנזקים ולאזור אומץ לצעוד קדימה, אנו חייבים ללמוד לקבל את הדברים הקשים האלה. כשהפרויקט שלנו נדחה או נתקל בביקורת קשה, אנחנו עוברים חמישה שלבים האופייניים לכל אובדן או הפסד:
הכחשה: "אני לא יכול להאמין שדחו אותי, זו בטח טעות".
כעס: בשלב הזה מתחשק לנו לענות בגסות למי שדחה את הפרויקט, לספר עליו דברים רעים לחברינו וכו'.
מיקוח: בשלב הזה עולה בראשינו רעיון להתמקח עם הגורל ולנסות להסביר שוב, להבהיר את הנקודות הבעייתיות של הפרויקט, לנסות לשכנע...
דיכאון: השלב המסוכן ביותר, שבו אתם מרגישים שאין שום טעם להמשיך הלאה ולנסות שוב ושוב. מי שנתקע בשלב הזה הוא זה שוויתר ובסופו של דבר לא הגשים את חלומו.
השלמה: בשלב הזה ניתן להשלים עם ההפסד, להסיק את המסקנות ולהמשיך הלאה לניסיון הבא.
האנשים שעליהם דיברתי בתחילת הכתבה הם אלה שהצליחו לעבור את כל חמשת השלבים פעם אחרי פעם, וברגע מסוים לפרוץ החוצה ממעגל הסירובים. לכן הדבר החשוב ביותר כשאנחנו מפסידים, נתקלים בסירוב או שומעים ביקורת קשה, הוא לדעת שעלינו לעבור שוב את כל המסלול הקשה הזה של חמישה שלבים, לכן עלינו לתת לעצמנו כמה ימים כדי להשלים את כולו.
האנשים שלא יודעים לרסן את התגובות שלהם עוצרים בשלבים המוקדמים, בשלב השני או השלישי, ובדרך כלל רק הורסים את המוניטין שלהם, ובטח שלא משפרים את מצבם. אנשים שנוטים לשקוע עמוק ברגשותיהם השליליים עוצרים בשלב הרביעי ומוותרים על המשך הדרך. ואילו אנשים שיודעים להתמודד עם הכישלונות, עוברים את כל חמשת השלבים, מקבלים החלטה שקולה ובסופו של דבר מגיעים אל יעדם.
לפעמים הביקורת פוגעת בנקודה הרגישה שלנו, ואנחנו נזכרים בכל הכישלונות הקודמים שלנו, מתחילים להאשים את עצמנו ושוקעים בייאוש. ככל שהפרויקט חשוב לנו יותר וככל שהשקענו בו יותר, כך תחושת הכישלון תהיה עמוקה יותר, וסביר יותר להניח שבהתחלה נרגיש כי כל חיינו הם כישלון אחד גדול.
אבל למרות הקושי עלינו לזכור שבזה הרגע אנחנו מסוגלים לראות רק את מצב הרוח הרגעי שלנו ולנתח רק את הרגשות שמציפים אותנו, ולא את המצב האמתי. ואז כעבור מספר ימים נדע לצאת מהמצב הזה ולהפנות את מבטנו החוצה, אל ההזדמנויות שמחכות לנו בעולם, ולא פנימה, אל ההרהורים העצובים על אירועי העבר.