שאלה: מי שמגדל כלב בביתו, לצורך שעשוע או בתור כלב נחייה לעיור, האם מותר לו לטלטלו בשבת, וכן האם מותר לצאת עם כלב זה ברחובות קריה ביום השבת?
תשובה: הנה בראשית דברינו, יש לעורר, כי החרדים לדבר ה' לא נהגו בדרך כלל לגדל בביתם כלב. וכמה טעמים בדבר. כי במדרש (ויקרא רבה פרק כב) אמרו על רבי שמעון שהקפיד שלא תקנן ציפור טמאה בשדה שלו. ומכאן שיש ענין ממדת חסידות שלא לגדל בעלי חיים טמאים. אולם למעשה מנהג העולם להקל בדבר, כמו שהביאו הפוסקים, וכמו שכתבנו בהלכה שעסקה בהיתר גידול תוכים וצפורי שיר. וכן מפורש בפסוק בספר מלכים, כי שלמה המלך היו לו פילים ותוכיים שהביאו אליו מתרשיש. אולם כל זה בגידול בעלי חיים כגון צפורים ודגי נוי, אבל אותם המגדלים כלבים בביתם, עליהם להזהר גם שלא יבהלו הבריות מחמתם, וכן שלא יזיקו רכוש של אחרים בשום צורה. וזאת מלבד הבעיה הגדולה שקיימת בענין האיסור לגרום לכך שבעלי חיים לא יוכלו ללדת, (עיקור או סירוס), שהוא איסור מן התורה. ולכן על פי ההלכה, לא מומלץ בדרך כלל לגדל כלבים או חתולים, אם לא במקום צורך גדול, תוך כדי הקפדה על ההלכה.
ועתה לעצם השאלה. הנה ביארנו כבר בהלכה הקודמת, כי כל בעלי החיים הם מוקצים בשבת (שאסור להזיז אותם בשבת), וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (בסימן שח), ואסור בהחלט לטלטלם ולהרימם בידיו בשבת. ובודאי שאסור להרים בשבת כלב או חתול. אולם כאשר אין האדם מרים את הכלב בידו ממש, אלא רק לוקחו לטייל כשהוא קשור עם רצועה, מעיקר הדין יש להקל בדבר, ובפרט במקום צורך, כגון אדם עיור המחוייב ללכת עם כלב נחייה, להורותו דרך, שמותר לו ללכת עם כלבו בשבת, והוא אוחז ברצועה הקשורה לצוארו. וכן פסק הגאון רבי משה שטרן זצ"ל בשו"ת באר משה (חלק ב), וכן פסק הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר ילקוט יוסף. וכמו שפסק בפירוש מרן השלחן ערוך (סימן שה סעיף ד), וזו לשונו: בעלי השיר, כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות שיש להן כמין אצעדה סביב צוארן, וטבעת קבועה בה ומכניסים בה רצועה ומושכין אותם בה, מותר שיצאו בשיר הכרוך על צוארן ויכולים למשכן בהן.
ולפיכך לסיכום: במקום צורך, כאשר מגדל אדם כלב ורוצה לצאת עמו בשבת, אף שאסור לו לטלטל את הכלב בידו, מכל מקום מותר הוא ללכת עם הכלב כשהוא קשור ברצועה, ובפרט יש להקל בזה לצורך עיור ההולך עם כלב נחייה בשבת.