לפני הכניסה הקרקעית לעזה התבקשו כל הלוחמים לכתוב מכתב אחרון למקרה שלא ישובו. ורדה פומרנץ, אמו של סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל, לוחם גולני שנפל בקרב בשכונת סג'עייה, הקריאה הערב (חמישי) מעל קבר בנה את מכתבו האחרון.
בנוסף, האם השמיעה את הקלטת השיחה האחרונה ביניהם, כאשר לדבריה, היא הקליטה את השיחה כי הרגישה שזו תהיה השיחה האחרונה. ורדה, ששירתה כקצינת נפגעים בצה"ל, אמרה כי ידעה שיום אחד גם היא תשמע את "הדפיקה בדלת על ידי מבשרי הרעות לובשי המדים".
בשיחה בין השניים נשמעת האם אומרת לבנה "תהיה חזק". "סגור", הוא ענה לה. לאחר מכן הוא סיפר כי החיילים התבקשו לכתוב מילות פרידה. "לא כתבתי בדף אלא בתוך הפלאפון", אמר דניאל. "איך ימצאו?" שאלה האם, ובנה השיב: "הפלאפון נמצא אצלם. זה בתוך תיקייה בפתקים שם זה רשום".
ורדה שאלה את בנה אם הוא רוצה להגיד לה מה הוא רשם ודניאל השיב: "לא לא, זה רק למקרה ו... עדיף שלא...". האם השיבה בחזרה: "ישמור אלוקים זה לא יקרה. אמן ואמן".
האם הספידה את בנה ואמרה:"אני עומדת פה מול קברך וכל שנותר לי זה רק לצעוק ולבכות. מאחר שזכינו לשוחח ביום שישי הרגשתי שגם אתה יודע ששעותיך ספורות והקלטתי את השיחה ללא ידיעתך".
האם ורדה הקריאה לנוכחים מה שכתב דניאל: "למשפחה האהובה שלי. בחיים לא חשבתי שאכתוב דבר כזה. לא יודע מה אומרים כי הכול כבר אמרתי בטלפון מה יש לי להוסיף? אולי זה בעצם משהו בשבילי? לתת לכם להיאחז בו. חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי הכול הכי טוב שלי".
"אם אתם קוראים את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח. חשוב שתדעו את זה".
"לאחים המושלמים שלי: אין שמח ממני שיש לי אחים כאלה ולשני הוריי המדהימים שהביאוני עד הלום. אין כמוכם לא חסר לי כלום אף פעם, הייתי עטוף בחום ואהבה. בקיצור, אחרי כל החרטות: אין כמוכם ואני פשוט שמח לא משנה מה קרה. אוהב המון, דניאל פומרנץ הילד הקטן שלכם. בעזרת השם נחזור בשלום ותגידו לחיילים שלי שאני אוהב אותם".
האם המשיכה: "נולדת ב-13 לספטמבר, שובצת לגדוד 13. נהרגת ביום ה-13 של צוק איתן עם עוד 13 חיילים כי היה אפשר להכניס אותך רק על נמר של נייר ובשניה אחת, לא יותר, הכל פשוט נגמר. אוהבת עד כלות וכולנו כבר מתגעגעים".
כאמור, ורדה פומרנץ שירתה בצה"ל כקצינת נפגעים. בהספדה מעל קבר בנה היא אמרה בדמעות: "כל כך עצוב לי להודות בפנייך שידעתי. כל הזמן ידעתי שיבוא יום בו ידפקו גם על הדלת שלי אותם מבשרי רעות לובשי מדים".
האם המשיכה בהספדה ואמרה כי "לא שיתפתי אותך אף פעם בפחד הנוראי הזה. למרות זאת גיביתי את החלטותיך לנסות להתקבל ליחידות המובחרות. הפכת מהר להיות גולנצ'יק שרוף ומורעל. אהבת את החבר'ה מגולני ממש עד כלות הנשמה. סיום קורס מ"כים הפך אותך להרבה יותר רציני, שקול ומחושב. אהבת את החיילים שלך ללא גבולות".
יהי זכרו ברוך