ידעתם שלמד"א יש חוקי אתיקה אידיאליים? מסתבר, שיש דבר כזה.
לצורך התחקיר שפרוס לפניכם, אסף ´מרכז העניינים´ מספר חוקי אתיקה קדומים של הארגון וניסה לבחון עד כמה הם עומדים במבחן המציאות.
אז ככה: ראשית כל, ארגון מד"א, בהגדרתו, הינו אגודה. המונח ´אגודה´ מגדיר את מד"א לא כחברה בע"מ ואפילו לא כעמותה ללא כוונת רווח - בוודאי שלא כגוף כלכלי בעל אינטרסים עסקיים. ´אגודה´ היא, למעשה, התאגדות של מתנדבים שלא מקבלים שכר, אשר מתאגדים לשם מטרה ציבורית כל שהיא - כך שהמתנדבים מנהלים את עצמם וקובעים את ההתנהלות, את הכללים ואת החוקים, בכפוף לתקנון האגודה.
שורשי מד"א נעוצים עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר פנו היהודים הלוחמים אל הועד העברי בבקשה כי כשם שיש גדודים עבריים נפרדים, כך גם נצרכים שרותי רפואה כאלו, בכדי שלא יצטרכו לסיוע גויים הבאים בסמל זר ובשם נוכרי (הצלב האדום).
בארץ, החל ארגון מד"א לפעול כארגון קטן בתל אביב לפני מלחמת העולם השנייה, ובסופה נשלחו משלחות, בשיתוף הסוכנות היהודית, אל הניצולים, כדי להיות להם לסעד.
לאחר קום המדינה, פנו אנשי הארגון אל ראשי המדינה, בבקשה לחוקק חוק המכיר בהם כארגון יחיד, המורשה לתת שירותי חירום במדינה, ועל ידי כך יוכלו אנשי הארגון להיות חלק מפדרציית הצלב האדום - דבר שיקנה יוקרה ויכולת קבלת תרומות מידידי הפדרציה בכל העולם.
בהוקרה לפועלם ובהיעדר אלטרנטיבה אחרת, הסכימו ראשי המדינה. כך נחקק חוק מד"א הראשון.
למד"א חוקי אתיקה ואבני יסוד מוגדרים מאוד, המבוססים על אמנת החברות בפדרציית הצלב האדום: אנושיות - להפחית ולמנוע את הסבל האנושי, לקדם הבנה הדדית וידידות בין בני האדם; אי משוא פנים - לא להפלות שום אדם על פי לאום, דת, גזע, מין, אמונה דתית, מעמד או עמדה פוליטית; ניטרליות - לא לנקוט שום עמדה בעלת רקע פוליטי או אידיאולוגי וכדו´; אחדות - התנועה תהיה פתוחה לכל מתנדב באשר הוא; התנדבות - האגודה אינה מונעת בצורה כל שהיא מכוונת רווח.
מעיון במסמכי היסוד של האגודה וחוקי האתיקה המנחים אותה, עולה תמונה אידיאלית למדי של עוסקים בצורכי ציבור באמונה לשם שמיים, השוקדים יומם ולילה על מענה אנושי לצורכי החירום של האזרחים ומקדמים את השלום בין תושבי המדינה, תוך ניקיון כפיים תמידי, הראוי לחיקוי ולהערצה. הלב מתחיל להתרחב והרגליים להתרונן: האח, זה מה שצריך אצלנו; אלו בני אברהם, יצחק ויעקב.
אכן כן, אך אלו רק המתנדבים, השונים מאוד ממי שעומד בראשם.
בעקבות התמונה העולה אצל האזרח התמים, של מתנדבים חדורי שליחות קודש, נדמה גם שאגודת מד"א היא גוף המתבסס על תקציב צנוע ועסוק בהגשת עזרה ראשונה בלבד. להלן, מספר נתונים:
תקציבה של האגודה לשנת 2007, כך דווח, עמד על סך של כחצי מיליארד שקלים(!).
במד"א תמיד ידגישו שאין להם תקצוב ממשלתי, דבר שנכון טכנית, אך יש לזכור כמה סעיפים קטנים: המדינה קונה ממד"א שירותים הפטורים ממכרז בשווי של ארבעים מיליון שקלים בשנה, חוץ מההחזרים המגיעים למד"א מקופות החולים - המתוקצבים על ידי האזרח והמדינה - וכמובן, התרומות העומדות על סך של מאה מיליון שקלים, המיועדים לרכש ולפרויקטים מיוחדים, הנאספות מאגודות ידידים פעילות בחו"ל.
בחוק מד"א ניתנה הרשות לקחת אגרה על הסעת חולים לבתי החולים, על מנת לאפשר את קיומה של האגודה. בפועל, האגרה הינה תשלום מופרז, לעיתים של 450 שקלים, על הגעת האמבולנס, המריח יותר כמו סחיטה מאשר אגרת קיום.
התלונות הרבות בנושא האגרות אותן גובה מד"א, הגיעו עד לכנסת: לאחרונה, עלה הנושא לדיון בועדה לפניות הציבור של הכנסת, בראשות ר´ אורי מקלב, בה הוצגו נתונים קשים.
לדוגמה, אברך שפנה לועדה סיפר, כי הוא ובני משפחתו שהיו מעורבים בתאונה קלה בכביש 6, הרגישו מעט לא טוב וביקשו להתפנות לבדיקות בבית חולים. אמבולנס של מד"א פינה אותם - אב וארבעת ילדיו כאחד - לבית החולים.
בסייעתא דשמיא, בבדיקות המקיפות בבית החולים נמצאו ´רק´ מכות יבשות. המשפחה חזרה הביתה ושכחה מכל העניין. אלא שהאברך לא ציפה להפתעה, שהמתינה לו לאחר חצי שנה בדואר: חשבונית מפורטת על חמישה פינויים שמד"א ביצע - הווי אומר: ארבע מאות חמישים שקלים (במקרה הנוכחי היתה האגרה בגובה זה; במקרים אחרים האגרה זולה יותר) כפול חמש, לאב וארבעת ילדיו, בתוספת ריביות על איחור בתשלום, בשעה שפינו את כל בני המשפחה באמבולנס בודד.
מדובר באברך, שהסכום לגביו אסטרונומי.
במשך השנים, אף צבר מד"א ידע ומקצועיות, אותם הוא מעביר הלאה בכדי להכשיר את הדור הבא של המתנדבים. כמובן, שאין שירות זה מוענק לציבור בהתנדבות. חוץ מהבלעדיות על חלק מההכשרות, גם בקורסים שיש עליהם תחרות על ידי גופים שונים - מד"א מציע את המחיר היקר ביותר, לעומת חברות אחרות המונעות משיקולים פיננסיים.
כשיגיעו - יטפלו
אם היה הכל מתחיל ונגמר בתקציבים או בנתונים פיננסיים - דיינו. אלא שהעובדות העולות ונפרסות לאורך כל התחקיר, נוגעות באושיות הארגון ומעוררות תמיהות רבות בנוגע לכללים שנכנסו לדבר שבשגרה, תוך שהם פוגעים בחיי אדם עליהם, לכאורה, אמון מד"א.
אין עוד נותני שירות כדוגמת מד"א, שאינם מחויבים לזמן הגעה מוגדר. טכנאי, למשל, המאחר בשעתיים, מחויב בפיצוי הלקוח לפי ´חוק הטכנאים´. אפילו נ.ט.ל.י, המעניקה שירותי חירום לבתי ספר, נדרשה בהגדרות המכרז להתחייב על זמן תגובה, שלא יעבור את חמש עשרה הדקות הראשונות מזמן הקריאה.
מד"א לא.
הסיבות נעוצות בכך, שהחוק בעניין ארכאי ומסמיך את מד"א לשנות את תקנון הארגון כפי אשר יחפוץ. בנוסף, עם הקמת מדינת ישראל, קיבל הארגון מעמד של אגודה ארצית יחידנית - דבר המקנה לו מונופול מוחלט ושליטה אבסולוטית על השירות המוענק לציבור בתשלום מלא.
מד"א הינו השולט על התנדבות להצלת חיים. אינך יכול להציל חיים אם אינך רשום כמתנדב במד"א. מד"א הוא גם הגוף היחיד המורשה להכשיר חובשי רפואת חירום, והוא הרגולאטור הבלעדי לקביעת הסטנדרטים, בכל הקשור להגשת עזרה ראשונה. כל זאת, בלי לאפשר תחרות אשר היתה משנה את פני השירות רק לטובה, ללא ספק.
עדיין לא קם ארגון שאוסף כסף במדינות העולם בשם אזרחי ישראל הזקוקים לסיוע חירום, בנוסף על זכותו לגבות עמלה מופרזת ובתוך כך, רומס ברגל גסה את האזרחים ומנהל על גבם מלחמות שליטה אנוכיות, בדבר השליטה האמיתית המגיעה, לדבריו, לו ולא לארגוני ההצלה, העושים מלאכתם במסירות לילות כימים.
ההעזה של ראשי מד"א מתבלטת במלוא כיעורה, כאשר נחשפים לנתונים המדויקים לגבי קיצור זמן התגובה הנגרם על ידי כונני הצלה באופן ישיר. מנתוני מד"א, נמסר שזמן התגובה עומד על כתשע דקות. גם אם נניח שהנתונים מדויקים - דבר שלא ייתכן במקומות צפופים, מרוחקים או בזמני עומס - הם לא עומדים במבחן ביחס לזמן הגעת כונן של הצלה, העומד על פחות משלוש דקות(!), הודות לניידותם ולזמינותם של הכוננים.
נקודה כואבת נוספת טמונה בקביעה הבאה: לארגוני ההצלה אסור - חוקית - לפנות לבתי החולים, הם רק נותנים מענה מרגע הקריאה עד להגעת צוות מד"א - זמן שהינו קריטי במצבים מסוימים.
על משך זמן תגובה אין למד"א התחייבות - דהיינו, הזמן העובר מרגע קליטת ההודעה על אירוע חירום ועד שאמבולנס מגיע, יכול להימתח לנצח ולא ניתן לתבוע את הארגון על איחור. כשיגיעו - יטפלו.
מכאן, לא קשה ´להיכנס לראש´ של ראשי מד"א: למה לתת את הקרדיט לארגון זר, שיש לו רצונות ודרישות משלו?
כך, הם נלחמים לנטרול ארגוני ההצלה מכל אירוע חירום, בלי שמץ של אחריות לגורל החולה. "הם נלחמים על טובתם של הנצרכים לכך, ללא כל בושה. יש להקים קול זעקה; יש לחקור את ההתנהלות הזו; יש להקים גוף שיפקח על מד"א באופן תמידי. לא יזיק אם יפריטו אותם", טוען בכיר בארגון הצלה.
איך כל זה מסתדר עם כוונה ראויה של גדודים עבריים לשירותי רפואה, בכדי ש"לא להסתייע בגויים הבאים בסמל זר ובשם נוכרי"? למד"א פתרונים.
אולי.
על רקע השורות האחרונות, הושיב ´מרכז העניינים´ את ראשי ארגוני ההצלה ומתנדבים ותיקים, על מנת שיבהירו את המצב - מי נגד מי, למה ומי הניזוקים הראשיים. כל המרואיינים הבאים חוסים בצל האנונימיות, כמובן, בשל רגישות העניין.
קול דמי אחיך
"מה היה קורה אילו, חלילה...", סח לי בכאב אחד מותיקי מתנדבי הצלה.
הזמן: ליל שבת, פרשת ´מטות מסעי´.
הכל רגוע, יחסית. רק רעש מנועי המזגנים טורד את שלוות הרחוב ומשווה לו נימה של חדר מכונות. כך גם בבית משפחת כהן, בקומה השלישית שברחוב הישנוני. הבשר כבר נאכל והשלווה פורשת את כנפיה על הזוג כהן ועל שלושת ילדיהם הקטנים.
לפתע, עולים מן המטבח קולות שיעול וחנק של הפעוטה, שרק לפני רגע שיחקה עם אחיותיה. שרה כהן מזנקת מיד, כצפוי מאם מסורה. "היא מכחילה, היא נחנקת, הצילו!", היא צורחת בהיסטריה.
"מה קרה?", מחזיר לה בעלה, מוישי, בריצה מהסלון, כולו אחוז אימה. ´זה מה שחסר לי, בליל שבת...´, עוברת מחשבה טורדנית בראשו. הוא מגיע בדיוק ברגע שהפעוטה נשמטת על הרצפה, מחוסרת הכרה. "מהר, תזמין אמבולנס!!!", היא צועקת ומצביעה לעבר הסלון.
מוישי רץ לטלפון. ביד רועדת מחייג 101, תוך מלמול "פיקוח נפש". למוקדן הוא מספר בקול מגומגם מה קרה וכיצד להגיע. "זה דחוף, הילדה שלי, בואו מהר", שומט את השפופרת.
"מה איתה?", מפנה שאלה לכיוון המטבח. לחרדתו, הוא שומע שקט. שרה אשתו משותקת מפחד. "חייבים לנסות להוציא לה את הכפתור, הוא רק נכנס יותר עמוק". "אין ברירה, נחכה שהם יגיעו", הוא מגיב ונימה של עצבים נשזרת בקולו. מעיף מבט בשעון. "נו, כמה זמן לוקח להגיע", רוטן לעצמו.
לפתע, מבזיקה בראשו מחשבה: ´הצלה´. אבי, השכן, הוא כונן של ארגון הצלה - נזכר. "אני יורד למטה", מודיע לאשתו ויוצא במהירות. את אבי הוא שולף באמצע חזרה שבועית עם בנו הבכור על החומר הנלמד בת"ת.
תוך כדי ריצה משותפת במעלה המדרגות, מביט אבי בתמיהה על מכשיר ה´ביפר´ שקיבל מארגון ההצלה, הצמוד אליו יום ולילה. ´למה לא הזניקו אותי?´, הוא מהרהר בינו לבין עצמו. ´אולי תקלה...´, משיב מניה וביה.
אבי נכנס לבית ומתחיל במיומנות בפעולות החייאה אינטנסיביות. לאחר דקות ארוכות, הוא מרגיש שכוחותיו הולכים ואוזלים. ´איפה כל הכוננים שבסביבה´, ´כמה אפשר לבד´, ´איפה הם כשצריך אותם´, מתרוצצות המחשבות בראשו.
כל השאלות נפתרות כשמגיע צוות מד"א, לאחר דקות ארוכות שנדמו לנצח. בתשובה לשאלה מה קרה לכוננים של ארגוני ההצלה, משיבים אנשי הצוות: "כן, לא הזניקו אתכם, כל כונני ההצלה. הוראה מגבוה".
עשרות סיפורים כאלו היו עלולים להתרחש בשבת אחת, שבה, ביד מכוונת, נותק המכשיר המשדר לעשרות מתנדבי הצלה את הקריאות המגיעות אל מספר החירום 101. "כמה חרדה, פחד ונזק בלתי הפיך, חלילה, גרמה אותה יד", אומר לנו השבוע בכיר באחד מארגוני ההצלה. "איך קורה דבר כזה, שאחראים על מענה לשעת חירום מחליטים להעניש את תושבי בני ברק, כדי ללמד לקח את מתנדבי ההצלה?".
למעשה, זו לא הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא האחרונה, שבמד"א לא מזניקים את כונני ההצלה באופן גורף ולעיתים, מסננים אחדים מהם. לאחרונה, רבו הסיפורים על מקרים, כאלו ואחרים, בהם צונזרו מתנדבי ארגוני ההצלה, על חשבון האזרחים.
האצלת סמכויות שרירותית
אם ננסה לחזור במנהרת הזמן אל תחילת פעילות ארגוני ההצלה, נגלה כי שני עשורים גדושי פעילות רשומים על ספר דברי הימים של המתנדבים, שסללו את הדרך לבאים אחריהם.
ארגוני ההצלה הראשונים החלו את פעילותם לפני כעשרים שנה, על ידי קבוצת אברכים בערים ירושלים ובני ברק, שנוכחו לדעת כי זמן הגעת צוותי החירום של מד"א הינו קריטי להצלת חייהם של תושבי השכונות המרוחקות, בפרט בשכונות צפופות ובלתי מוכרות דיין לצוותים שאינם מקומיים.
הזמן העומד לרשותו של אדם שעובר דום לב הוא 11 דקות. לאחר ארבע דקות מעת האירוע מתחיל מוות מוחי, ולאחר 11 דקות הנזק בלתי הפיך(!). בנוסף, בתנאי התחבורה הקיימים בערים בכלל ובבני ברק הצפופה בפרט, כאשר האמבולנסים נתקעים בעומסים ובפקקים, כל עיכוב קריטי והדקות היקרות הללו שבהן מגיע כונן הן המבדילות בין חיים למוות, בין יציאה של אדם מהלך על רגליו מבית החולים לנכה הזקוק לשיקום ולטיפול בשארית חייו, חלילה.
כל זה עמד כל העת לנגד עיני אותם מתנדבים ועד היום היא נר לאלפי המצטרפים לדרכם בשליחות זו, וכך ממספר מתנדבים בודדים גדלו הארגונים ואיגדו עשרות אנשים. בקרב המתנדבים הורגש הצורך בכוח מאחד, על מנת לתת גג לארגונים השונים. לצורך כך, הוקם ארגון ´איחוד הצלה´, שהפך לגוף המאגד של כל ארגוני ההצלה המקומיים בפריסת חסות כלכלית ומקצועית לנתינת מענה לכלל מתנדבי ההצלה באשר הם.
"בתחילה, עוד היינו מצותתים להם בקשר, כמו ´פיראטים´", מספר אחד המתנדבים ה´זקנים´. בהדרגה, התמסד הארגון ומד"א הכיר בהם. "היינו עושים משמרות קבועות". המתנדבים אף קיבלו מכשירי קשר ותפקדו ככונני מד"א. "כשמד"א עבר ל´ביפרים´, הוא חילק גם לנו. היתה סולידאריות, היינו מתנדבים מן המניין, עבדנו בשיתוף פעולה, עזרנו למד"א והם לא הפריעו לנו".
אלא שלפני כשלוש שנים, התהפכה הקערה על פיה. עם בחירתו של מנכ"ל חדש לאגודת מד"א, השתנה מעמדם של המתנדבים לרעה: אלפי המתנדבים שנוהלו על ידי מתאם פעולות ההתנדבות שהיה כפוף ישירות ל´ועד הפועל´ ולא למנכ"ל מד"א, הועברו לאחריות מנהלי האזורים בעקבות העברת הסמכויות למנכ"ל מד"א החדש, אלי בין. זה האחרון, האציל אותן בשרירותיות למנהלי האזורים, תוך כדי פיזור מטה מתאם פעולות המתנדבים, שהיה אחראי לזכויותיהם של כלל המתנדבים וקשוב לצרכיהם.
הפעולה גרמה לחלק ממנהלי האזורים, שקיבלו סמכויות חדשות על מתנדבים, לשיכרון כוח מופרז, עד כדי נטילת סמכויותיהם של ועדי המתנדבים מכל וכל, תוך כדי יחס מבזה ומחפיר.
כך אירע, למשל, שבסניף תל אביב הוצא חבר מועצת מד"א וחבר ועד הסניף מן התחנה באמצעות שוטר, ולחבר מועצה אחר ששימש כיו"ר ועד הסניף נותק מכשיר ה´ביפר´ ללא הודעה מוקדמת, ומבלי להתייחס לעובדה כי מדובר במתנדב שקיבל את ´עיטור הזהב´ של מד"א על חילוץ פצועים בפיגועי טרור, תוך סיכון עצמי.
שורש הבעיה היה התכחשותו של יו"ר הועד הפועל, ד"ר נעם יפרח, להבטחותיו למתנדבים, לפיהן לא יפגע במעמד המתנדבים במד"א. אלא שהמתנדבים שתמכו בד"ר יפרח לא העלו על דעתם את ממצאי דו"ח מבקר המדינה, שמצא את התנהלותו של יפרח כערמומית, בציינו את העובדה כי במשך מספר שנים לא מונה נשיא למד"א על מנת שד"ר יפרח יוכל לשמש כמ"מ הנשיא ולשלוט במועצת מד"א.
לעובדה זו קדמה עסקה מפוקפקת בהנהלה, לפיה היו"ר הקודם של הועד הפועל שנדרש על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר להשיב למד"א שכר שקיבל שלא כדין, יתפטר מתפקידו לטובת ד"ר יפרח (זה גם המקום להבהיר: הועד הפועל הוא המנהל את מד"א על פי החוק; המנכ"ל הוא רק אחד מתוך שלושה עשר חברים, ותפקידו לייצג את מד"א רק כלפי חוץ).
במד"א החל שינוי, שמטרתו להוריד את מעמד המתנדבים, בין היתר על ידי הנהגת דרגות במד"א, כאשר היו"רים של ועדי המתנדבים שעל פי תקנון מד"א אמורים לנהל את ענייני המתנדבים למעט ההפעלה המבצעית, אינם זוכים לדרגות בטענה כי "מתנדבים לא מנהלים שום דבר, גם לא את המתנדבים".
המתנדבים המאוכזבים מההתנהלות החדשה של ההנהגה לרעתם, חיפשו כתובת אוהדת יותר, אותה מצאו בקרב ארגוני ההצלה השונים. גם מתנדבים מקרב הציבור הכללי ואף שאינם יהודים התקבלו בכבוד, כיאה לשלוחי הציבור האמונים על הצלת נפשות.
השינוי הדרסטי במפת המתנדבים היה לצנינים בעיני הנהלת מד"א. היעדר שליטתם המוחלטת בפעולות המתנדבים, הודות לתמיכת ארגוני ההצלה, גרם לראשי מד"א לשנות את עורם ולרדוף עד חורמה את ארגוני ההצלה ככל יכולתם.
מצפון נפתחה הרעה
בכירים בארגוני ההצלה ממש לא מתאפקים, ומגוללים את השחיתות והרדיפה שחוגגות במד"א תחת הנהגתו של המנכ"ל.
לדברי מתנדב חיפאי ותיק, אזור הכרמל של מד"א הוא הבעייתי ביותר. "אין צורך לצותת מאחורי דלת סגורה, בכדי לשמוע משפטים ברבריים מפי מנהל התחנה בנוסח ´לא רוצה לראות את החרדים האלו אצלי בתחנה´. מילים בסגנון ´אני שונא את האשכנזים החסידים האלו´, שגורים על לשונו הקולנית - ולא רק בדלתיים סגורות. הוא ´זורק´ אחד אחרי השני, ללא כל הליך שימוע או השעיה - פשוט ´עוף לי מהתחנה´.
"המנהל, שהיה בעבר יקירם של המתנדבים, שינה את פניו לבלי הכר, מעת שקיבל סמכות על המתנדבים. כך דווח על תקרית שהתרחשה בחודש מאי לפני כשנתיים, כשהמנהל יצא בהחלטה עצמית להשעות עשרה כוננים, למרות שסמכות זו נתונה לועדת המשמעת של המתנדבים וכלל אינה נמצאת בסמכות מנהל אזור.
"בהמשך, גם הורה על ניתוק מכשירי ´ביפר´, ושלח עובד למשרדו של מתנדב בכדי לקחת ממנו ציוד של מד"א. הגדיל לעשות מנהל התחנה, כשהתקשר למעבידים של כוננים והזהיר אותם מפני עובדיהם, במסע של רדיפה אישית.
"בשיטתיות הוא מכחיד כל זכר להתנדבות החרדית באזור. לחצר חסידות סערט-ויז´ניץ יש קהילה גדולה בחיפה. מתוכה קמו שלושים אברכים, אשר נשאם ליבם להתנדב בסניף מד"א המקומי. אכן, באופן קבוע הם הופיעו ובלטו בתחנה במסירותם.
"היום, לא נמצא אף אחד מהקבוצה הזו במד"א. כולם ´עפו´, אם נשתמש בלשונו של מנהל התחנה. הדי החירופים הגיעו להנהלת מד"א ואפילו הצריכו את מנכ"ל הארגון לבוא, להצהיר, להתנצל ולהבטיח, אך ללא תועלת - מנהל התחנה ממשיך במסע הרדיפה".
הוא לא מפחד מהמנכ"ל?
"ממש לא. המנהל הוא יו"ר ועד המנהלים, מ"מ יו"ר ארגון העובדים וחבר מועצת מד"א", שולף המקומי לתדהמתנו. "יד לוחצת יד. זה אפילו לא מתוחכם". מנהל התחנה זוכה ליחס מועדף מהמנכ"ל אלי בין מסיבה מאוד פשוטה: כאשר רוב ועדי העובדים התמרדו נגד ההנהלה, הועד היחידי שתמך במנכ"ל היה ועד המנהלים שבראשו עומד מנהל התחנה, והמנכ"ל לא שוכח...
"אי אפשר לעכל את העובדה שהמופקדים מטעם המדינה על הצלת חיים, רומסים ברגל גסה כל קוד ערכי ופועלים נגד מתנדבים - והכל על גבו של כלל הציבור חסר הישע", מגיב אחד מראשי הארגונים. "הצפון זה רק ההתחלה".
אשדוד, למשל, היא עיר המתנהלת בשקט, בדרך כלל. האנשים רגועים, חיי הקהילה החרדית מפותחים ושיתוף הפעולה באזור יעיל למדי. "הכל היה בסדר, עשינו משמרות והוזנקנו ללא הרף", מתאר מתנדב מקומי. "עד שראשי מד"א כילו כל חלקה טובה של שיתוף פעולה.
"אני מניח את האצבע על נקודת ההתחלה, ומוצא אותה לפני כשנתיים, פלוס מינוס. ´מכבי שרותי בריאות´, הפועלת ברבעים החרדיים, נטלה אז יוזמה להעשיר את הידע של התושבים בקורס עזרה ראשונה בסיסי, לתועלת הציבור.
"מדובר היה בקורס שפנה לעקרות בית, למורות ועוד, בכדי ללמדן לבצע החייאה כגיבוי עד להגעת צוות מד"א. חבישות, קיבועים, לא משהו גדול". ´מכבי´ צירפה אליה לפרסומים ארגון הצלה, כגורם מעודד משיכה. "זה היה החלק שלנו", משחזר בכיר בארגון.
כנדרש בכל מקרה כזה, יש צורך להוציא מכרז בין החברות הפועלות בתחום, כדי להשיג את המחיר הזול ביותר למען הצרכן הציבורי. הכל הגישו הצעות, כולל מד"א הדרכות, בתקווה לקבל את הזיכיון במכרז.
בין המגישות, היתה חברת ´הדר´, המעבירה אף היא קורסי הדרכה דומים. ´הדר´ הציעה להעביר שעת הדרכה בתמורה ל-80 שקלים, לעומת מתחרים יקרים יותר, בהם גם ארגון מד"א, שדרש סכום כפול.
הזיכיון ניתן, כמובן, לחברת ´הדר´ לפי כללי מכרז תקין, שבו זוכה החברה המגישה את ההצעה הזולה ביותר.
"ברגע שמנהל מד"א אזור דרום שמע על ההפסד, חמתו בערה בו. הוא נכנס למשרד וניתץ את ה´מירס´ של ארגון ההצלה בכוח", משחזר מתנדב שנכח במקום. ´לא בחרתם בנו - לא תקבלו קריאות´, סינן בכעס ויצא בטריקת דלת".
כך, בגחמת רגע, כל כונני ההצלה נוטרלו מהמידע הכה חשוב לחיי אדם. "אומנם אין דנים אדם בשעת כעסו, אבל מי לימד אותו לדון לסבל את הפונים לעזרה למוקד מד"א ולא מקבלים את הסיוע המהיר של הכוננים שלנו?", שואל הבכיר במרירות.
"הכסף הוא זה שמנהל אותם", טוען מתנדב המעורה בפרטים הקטנים. "מאז שגדלנו הם מפחדים. לא הצלה דרום או צפון מפחידה את ראשי מד"א, אלא העובדה שהתאגדנו; שצברנו כוח; שגדלנו מארבע מאות מתנדבים ליותר מאלף חמש מאות כוננים עצמאיים, המקבלים את כל הציוד הנדרש ותמיכה אחרת מ´איחוד הצלה´ ואינם נזקקים לחסדי מד"א - והכל בתוך שלוש שנים.
"זה מה שמפריע להם. מציק להם לראות שפונים אלינו מכל מהגזרים, לא רק מהמגזר החרדי או הדתי, גם מקיבוצים וממעוזי החילוניות, בבקשת ציוד ותמיכה שמד"א לא נותנים לשם הצלת חיים - וכולם, בסייעתא דשמיא, מקבלים את כל מה שצריך. צורם להם כל שקל שמגיע אלינו.
"היחס החם לו זוכים המתנדבים מ´איחוד הצלה´, ללא הבדל, הכולל גם את המתנדבים מקרב הציבור הכללי ואף את המתנדבים הערבים, המתבטא לא פעם בהשתתפות בשמחות כמו גם בזמני צער חלילה, מנקר כל העת בעיני ראשי מד"א.
"רק בשל כך, הם יושבים יומם ולילה ומתכננים כיצד להצר את צעדינו; כיצד למחוק את ארגוני ההצלה מהמפה. אם היה זה רק משיקולים של ארגון, כזה או אחר, החרשנו - אבל זה על חשבון הדם של הציבור", הוא זועק.
לא חתמו חוזה
ניתוק ה´ביפרים´ למתנדבי ארגוני ההצלה, לדברי מד"א, נערך בשל ייעול טכנולוגי לחלוטין. לדבריהם, כל ה´ביפרים´ הוחלפו ל´מירסים´ שעובדים על תוכנתGPS , המאתרת את מיקום הכונן הקרוב ביותר למקום האירוע ושולחת לו התראה ממוקדת, לעומת ה´ביפר´ הישן שבו כל ההודעות מתקבלות אצל כולם.
במד"א מתגוננים בתגובה לשלל ההאשמות החמורות, כי ראו בשלילה את ריבוי הכוננים המגיעים לזירת אירוע יחיד, וכן חסו על שיגרת חייהם של כוננים הרחוקים מזירת האירוע המופרת על ידי ה´ביפר´ שאינו מבחין בין קרוב לרחוק - והחליטו לעשות סדר בדברים.
לדברי בכיר באחד מארגוני ההצלה, מדובר בשקר גמור. חוץ מהבעיות ההלכתיות הסבוכות שבמכשיר ה´מירס´, מדובר במכשיר שרחוק מאוד מלהוות מענה, גם לצורכי מד"א גופא. "בעצם, זהו רעיון של ארגוני ההצלה", הוא חושף.
מה פירוש רעיון של ארגוני ההצלה?
לבקשתנו, משחזר הבכיר את השתלשלות הדברים: קרן ´ארווין מוסקוביץ´, בשיתוף אלי ביר - מראשי ´איחוד הצלה´ וקרן ´ישראלייף´ - המממנת את פעילות ´איחוד הצלה´, אפשרה פיתוח תוכנה, בשווי מעל מיליון דולר, הנחשבת למפותחת ולמשוכללת ביותר, ברמת התוכנות המשמשות את גופי החירום בעולם(!). התוכנה משקללת את אופי הפנייה לפרטי המענה הנדרש, לעומת המענה הקיים במערכת הציוד הנזקק ורמת המומחיות הדרושה, ומזניקה את הקרובים והרלוונטיים ביותר.
למשל: חולה לב הזקוק לעזרה, המערכת תקפיץ קרדיולוג, אפילו ממרחק, לעומת ילד שטבע באמצע מסלול, אז יוזעקו הקרובים ביותר לסיוע מיידי, כולל רכב שטח לפינוי מהיר. במערכת יש אפילו אופציה למשלוח אינפורמציה מהשטח על הציוד הנדרש, או על כוח אדם נוסף הדרוש בדחיפות.
בסיום הפיתוח נערך הסכם, בו נאמר כי קרן ´ישראלייף´ תעניק את התוכנה, ללא תמורה, לכל גוף חירום בארץ המעוניין בה, ותוכל למכור את התוכנה רק בחו"ל.
ובכן, גופי חירום וחילוץ בארץ קלטו אל תוכם את התוכנה החדשה, ואילו ארגון מד"א החליט לא להשתמש בפיתוח החדשני. למה? כי קרן ´ישראלייף´ לא חתמה על חוזה הזוי לגמרי (הטיוטה שלו נמצאת עד היום במשרדי הקרן), המתנה את קבלת התוכנה בכך שהקרן תעניק למד"א שלושה מיליון דולרים לצורך הטמעה(!) וסעיפים דרקוניים נוספים: אין לקרן לפרסם בשום צורה את הקשר שלה לתוכנה, והיא לא תוכל להשפיע בשום אופן על העבודה עם התוכנה.
במקביל, לא חפצו מנהלי מד"א להיוותר מאחור, ואלו החליטו לפתח עצמאית מערכת שכזו. גורמים במד"א ביקשו מחברה מתחרה לבנות תוכנה המבוססת על המודל החדשני, וזו פיתחה משהו פשוט יותר, בקושי חיקוי של התכונות הבסיסיות של המקור.
בלי לשים לב ל´פרטים הקטנים´, רכש ארגון מד"א 3,000 ´מירסים´ ויצא בהכרזה על השתדרגות טכנולוגית, על אף הידיעה הברורה שמכשירי ה´מירס´ רחוקים מלתת מענה מושלם. במקביל, יצאה הודעה ממד"א על ניתוק מערכת ה´ביפרים´, בטענה כי הכפילות בהחזקת מכשירי ´מירס´ ו´ביפר´ תעלה למד"א בהוצאה כספית מיותרת.
הצעת ארגוני ההצלה והמתנדבים השונים, המוכנים לשאת בעלות ה´ביפר´ (כשעלות החזקת ´ביפר´ היא 60 ש"ח לחודש, א.א.), כך שמד"א לא יינזק כספית, נענתה בשלילה מוחלטת. ראשי מד"א לא היו מוכנים לשמוע כלל על אופציה כזו, משום שאצלם העיקרון הוא, ככל הנראה, להמשיך לשלוט במתנדבים ולפרק את ארגוני ההצלה.
הבעיות ההלכתיות הרבות במכשיר ה´מירס´, הובאו לשולחנם של גדולי פוסקי ההלכה, שקבעו כי בשלב זה ועד לפתרון כל הבעיות ההלכתיות יש להימנע משימוש במכשיר ה´מירס´ בשבת. כך, נשללה האפשרות למתנדב שומר שבת לקחת את המכשיר, דבר שלא הפריע למנהלי מד"א להכריז ש"הרבנים לא מעניינים אותנו, ומי שלא ייקח מכשיר ´מירס´ עד סוף השבוע לא יהיו לו גם הודעות ´ביפר´".
השתמש וזרוק
וזה עוד לא הכל: עד לאחרונה, היה מגיש ארגון מד"א עזרה ראשונה גם בבתי הספר, תמורת תשלום מלא של משרד החינוך בסך של עשרים ושניים מיליון שקלים בשנה - סכום מופרז, יחסית למענה הנצרך: פה ושם חבישות, שברים ונקעים ברגליים ובידיים, עקיצות שונות ועוד.
כשקיבלו במד"א את הפרויקט, פנו המנהלים אל ראשי ארגוני ההצלה בבקשה לעזרה בכוח אדם. "הם אמרו לנו: ´בתחילה זה יהיה מעט בהתנדבות, אבל בהמשך נתגמל אתכם בשכר´", מספר בכיר בארגון הצלה. "לא האמנו למילה אחת, אבל לאות סולידאריות הסכמנו".
כך, נעזר מד"א, תמידין כסדרן, בכונני ההצלה במשך שנים.
לא מזמן, החליט משרד החינוך להוציא את האחריות על בתי הספר למכרז. בין החברות שניגשו למכרז היתה חברת נ.ט.ל.י, שתמחרה שנת פעילות בשמונה וחצי מיליון שקלים, סכום נמוך מהצעת מד"א בכשליש(!).
המכרז, כצפוי, הוכרע לטובת נ.ט.ל.י, לקול זעקת ארגון מד"א שתינה כי לנ.ט.ל.י אין מסוגלות לתת מענה ברמה הארצית וטענות דומות - לשווא.
"נ.ט.ל.י הוא גוף בעל אינטרס כלכלי", מסביר הבכיר. "בשל כך, אין לו אפשרות חוקית להכניס אל שורותיו מתנדבים. מתוך הצורך לתגבר את מערך הכוננים שלהם ומתוך הערכה לפעילות הצלה, באו ראשי נ.ט.ל.י לארגוני ההצלה בבקשה שישיגו להם כוננים בתשלום של ארבעת אלפים שקלים לכונן.
"שקלנו, התייעצנו והחלטנו לתת רק למתנדבים שממש זקוקים, לאלו שהמשכורת תקל עליהם ועל בני משפחותיהם".
אלא שבמד"א לא שתקו, ונלחמו בכל מי שעזר לנ.ט.ל.י. "זרקו ממשמרות, לקחו ציוד, ניתקו ´ביפרים´. פשוט נקמו. הכל בגלל שסייענו לנ.ט.ל.י. הם נוקמים בצורה קטנונית על ההפסד".
סיפורים כה רבים נשמעים על זריקות, השעיות, החרמות ותככים אינטרסנטיים - אין למי לפנות ולהתלונן? אין גוף שמפקח על מד"א?
"בוודאי שיש. מד"א כפוף למשרד הבריאות ונתון לפיקוח מבקר המדינה. למרות זאת, ראשי מד"א מתנהגים כביכול הם המחוקק והמבצע גם יחד. הם חושבים שבגלל שהמידע אצלם - הרי מי לא מחייג 101 - הם יכולים לעשות כל מה שעולה במוחם. אם הם רוצים, פשוט מנתקים אותך מה´ביפר´.
"בתחילה, הם נלחמו נקודתית. לא קמה זעקה ציבורית מספיק גדולה, ועכשיו הם מרשים לעצמם לנתק את הקשר לכל המתנדבים. זה מה שנותן את הכוח גם למנהל תחנה לעשות מה שמתחשק לו, ואין פוצה פה. למעשה, מנהל תחנה הפך לאימת כל מתנדב - סטייה קטנה ממרותו ואין לך איפה להיות.
"כולם מכירים בעובדה שארגון מד"א מקבל מהמדינה תשלום של כמאתיים אלף שקלים בל"ג בעומר בתמורה על הכוננות במירון, ומנסה בכל כוחו למנוע ממתנדבי ארגוני ההצלה להתפרס במקום ולפעול לרווחת העולים מירונה.
"ומי בשטח עושה את רוב העבודה? כמובן שארגוני ההצלה. לא ביקשנו קרדיט, אבל כפיות טובה לא באה בחשבון!".
"אין להם מה לעשות עם אפודים"
הסיפורים והטענות אינם נגמרים. הנה עוד דוגמה קטנה לאטימות לב: גביית האגרה.
פרשייה נוספת שהתרחשה לאחרונה ואף התפרסמה בעיתונות הציבור הכללי, הסעירה את הקוראים. בזמן מבצע ´עופרת יצוקה´, הורגש בין המתנדבים בדרום צורך באפודי מגן ובקסדות, על מנת שיוכלו לתת מענה מהיר לפונים בבטחה, ככל האפשר. בארגוני ההצלה חיפשו תורם לצורך ההוצאה הגדולה, ומצאו נדיב מחו"ל שהיה מעוניין לתרום אלף אפודים וקסדות - מיידית.
הנדיב הפנה את ראשי ´איחוד הצלה´ לעורך דינו, האחראי על תרומותיו בארץ, ובארגון החלו בהליך קבלת התרומה. לצורך דבר מה, ביקש העו"ד לשוחח עם אלי ביר, מראשי הארגון. מזכירתו, בטעות, חיברה אותו עם שם דומה - אלי בין, מנכ"ל מד"א.
כשהבין האחרון את היקף התרומה שמרשו של עורך הדין מעביר ל´איחוד הצלה´, אמר בזלזול: ´הם לא צריכים את זה, אין להם מה לעשות עם אפודים וקסדות´.
טעותה הקטנה של המזכירה עלתה ל´איחוד הצלה´ בהפסד התרומה, ובהכפשת שם הארגון שלא בצדק. ביר עד היום מנסה, לשווא, לשכנע את התורם האמריקני לחזור בו מביטול התרומה.
לאחר בירור קצר, כשהבין ביר מי עומד מאחורי הביטול, הרים טלפון למנכ"ל מד"א ושאל אותו למה עשה דבר כזה. התשובה שלו היתה מפתיעה: "אני חייב להרוס לכם כל תרומה שאני יכול"...
מה יהיה הסוף לכל הסאגה הבלתי גמורה הזו, שבינתיים עולה ללא מעט אנשים בדמים הרבה - תרתי משמע?
הפיתרון נמצא אי שם בין הרעיון להצטרפות ארגוני ההצלה לנ.ט.ל.י ולחברות רפואה נוספות - דבר שנבדק על ידי רבני ארגוני ההצלה ושמצריך היערכות מחדש ברמה הארצית - על מנת להציב גוף שיתחרה ביכולות מד"א, עד ליוזמה להפרטת מד"א ושירותי הצלת חיים בישראל - כשבכך יחקו הפרטת גופים גדולים במשק, שרק תרמה ליעילות ולהוזלת המחירים לטובת הצרכן - יוזמה שתנער את הנהלת מד"א מן השורש.
בינתיים, יש לקוות כי משרד הבריאות יתעשת, לפני שיהיה מאוחר. לאזרח שחייג 101 ומצפה למתנדבים שיגיעו, לא משנה מי הם יהיו.
העיקר שיבואו מהר.
* תגובת מד"א לשאלות העולות מן התחקיר לא הגיעה עד לשעת סגירת הגיליון.