עם בחירתו של רובי ריבלין לנשיא המדינה, נחשף הציבור הישראלי לרבקה רביץ, ראש הסגל בבית הנשיא. רביץ היא אישה חרדית, נשואה ואם ל-11 ילדים, שגם כותבת דוקטורט בנושא גיוס בני הישיבות בבית הספר למדעי המדינה בחיפה.
רביץ הצליחה לפרוץ את חומות האפליה המקיפות את המגזר החרדי, ולזכות בתפקיד שהולם את כישוריה. באופן נדיר, השכיל ריבלין לראות מעבר לסטריאוטיפים, וגייס אותה כראש לשכה עוד בהיותו יו"ר הכנסת. הוא לא היסס לקחת אם חרדית צעירה להיות עוזרתו אישית. אבל דווקא המינוי שלה והעמדה הבכירה אליה הגיעה - עשויים לעורר בנו תחושה של דכדוך. רביץ וריבלין הם יוצא מן הכלל שבשום פנים ואופן לא מעיד על הכלל. כולם - מיאיר לפיד ועד נפתלי בנט - מדברים על תעסוקת חרדים, אבל בפועל המערכת עושה הכל - מרמת התת-מודע ועד פני השטח - כדי לעצור אותה.
בנציבות שירות המדינה החרדים הם המגזר המופלה ביותר - פחות משני אחוזים מסך עובדי המדינה משתייכים לציבור החרדי, שמשקלו באוכלוסייה הוא 15%-10%. פחות מערבים, אתיופים ובדואים. למיעוטים אלה משריינים, ובצדק, משרות ייעודיות כדי לשלב אותם. לחרדים אין שריון ואין ייצוג.
הנחת היסוד שחרדים בכלל, ואשה חרדית בפרט, לא יכולים להיות משכילים בעלי קריירה, הופרכה ממזמן על ידי יהדות ארצות הברית. שם, 10,000 קילומטר ממדינת היהודים, חרדים מחזיקים במשרות בכירות במערכת המשפט, בבנקאות, בעסקים ובמגזר הציבורי. בארצות הברית של אמריקה, איש לא לועג לאומנותם או לצורת מלבושם.
שם אין מפלגות שמקוששות קולות מדחיקת אנשים מהזירה הציבורית המגובים בקמפיינים של שנאה. שם אין טוקבקים לפיהם כל משפחה ברוכת ילדים היא פרזיטית שמוצצת כספי ציבור. שם לא קוראים להם פינגווינים ולא יוצאים מנקודת הנחה שכל חרדי הוא חמישים אחוז גנב, חמישים אחוז בטלן.
היהודים החרדים שומרי המצוות הורגלו מגיל צעיר ללימודים במשך שעות ארוכות, לתרומה ולעזרה לקהילה וגם לחשיבה מחוץ לקופסה, בשל היבדלותם מהסביבה "הנורמלית". אורח חיים זה מכשיר אותם לא רק ללימוד תורה, אלא גם לעבודה. רשימה של יאיר אטינגר ב"הארץ" על חרדים אוטודידקטים, שהגיעו להישגים אקדמיים לא פחות מפרופסורים מלומדים - תומכת בהנחה זו.
יש לי חבר ילדות, מנחם שמו. למדנו יחד בישיבה. אז נהג לומר שהפוליטיקאים החרדים מצדיקים את קיומם בהפצת דמגוגיה והפחדות לפיהן היהודים החרדים הם מיעוט נרדף בישראל. לאחר נישואיו יצא מנחם ללמוד תכנות. כשנפגשנו באחרונה הוא הודה שהמציאות קשה הרבה יותר מכפי שהפוליטיקאים החרדים תיארו אותה. כששלח קורות חיים המלמדות על הצטיינות בלימודים, הוא קיבל זימונים רבים לראיונות. אך כשהגיע אליהם, עטור זקן, חליפה ומגבעת, נתקל באותם מבטים שבהם נתקלנו כשטיילנו יחד בשווקי מרקש - מי זה האיש הזה ולמה הוא חושב שהוא קשור לכאן?
כמו רבקה רביץ וידידי מנחם יש עוד עשרות אלפים חרדים מוכשרים המבקשים לפרנס בכבוד את משפחתם. אולם פעם אחר פעם הם נתקלים במכשולים בשוק העבודה. מתי בפעם האחרונה חברה גדולה בישראל פנתה לציבור החרדי במאמץ אמיתי לגייס עובדים? מתי חברה כמו "צ'ק פוינט" הציבה יעד העסקה של חמישה אחוז עובדים חרדים בשורותיה? בחברות הגדולות בארצות הברית קיימת משרת ממונה על המגוון האנושי בחברה, שתפקידו לדאוג לגיוון העובדים באמצעות בחירת אנשים מקשת רחבה של מיעוטים. בישראל, מרובת המגזרים, אין כלום.
יאיר לפיד צריך להבין שלא די לדבר על תעסוקת חרדים, אלא יש לשנות את האקלים החברתי בישראל כדי שהחרדים יהיו רצויים. להסית נגד החרדים ואז לצפות שחברה כלשהי תעסיק אותם, זו הזיה ותו לא.