עיתונאי-נולד שהיה מזדמן לפגישה עיוורת, בלי רקע מוקדם, עם ניר ברקת ומשה ליאון, היה מגיע חיש מהר למסקנה: ניר ברקת הוא תושב גבעתיים, משה ליאון הוא איש ירושלים.
בניר ברקת יש את כל התכונות שהייתם מצפים למצוא בבורגני מהמרכז: הייטקיסט ממשפחה מבוססת ששיחק לו קלף משוגע וסודר לכל חייו - הוא וצאצאיו, אדם שתתקשו למצוא רבב לא ממותג בבגדיו או קילוגרם מיותר בשיפולי ביטנו, שפתו מהוקצעת, נימוסיו מערביים, ספון בלשכה מהודרת שזועקת דיסטנס קריר. הכי לא ירושלים.
משה ליאון הוא ההיפך הגמור. שפתו זורמת יותר מאשר קולחת, הסחבקיות היא חלק מאופיו, חזותו המזרחית וכרסו הקטנה, הופכים אותו לחלק צבעוני מהחבורה, דלת הלשכה במטה המאולתר לא מפסיקה להיפתח בספונטניות. ההוויה הירושלמית היא חלק מהחוויה. מחנה יהודה זה כאן. הכי לא גבעתיים.
יכול להיות שהבורגנות המנוכרת של ברקת, מול הסחבקיות המוכרת של ליאון היא שגורמת לחרדים לראות בליאון 'שותף-טבעי'. לא במשמעות כפוית הטובה שהעניק נתניהו לצמד המילים, אלא בסוג של אווירה נינוחה, הגורמת לעסקן החרדי המצוי להרגיש הרבה יותר מחובר כשליאון בסביבה.
חייבים להודות, וברוח הימים הנוראים גם להתוודות, שבהשוואה לציפיות המוקדמות, חמש השנים האחרונות בירושלים היו ממש סבירות. יחסית למי שנבחר על אפם ובעיקר על חמתם של החרדים בירושלים, ברקת התגלה כשותף בכלל לא רע. הוגן יותר מאולמרט, נותן יותר מלופוליאנסקי.
ולמרות ההקדמה הידועה לכל, הרי שעד ליום הבחירות נראה את היהדות החרדית מתייצבת לימינו של משה ליאון. דרעי כבר התחייב פומבית. האחרים, ישמרו על המסורת וימתינו עם ה'קול קורא' הרשמי עד לרגע האחרון.
ביום שני, השבוע, דילגתי מהמטה המאולתר ברחוב הרקמה שנופיו הלא-אטרקטיביים הם המוסכים הסמוכים, ללשכה רחבת הידיים בקומה השישית בכיכר ספרא. כדי לזכות ולצפות מדי בוקר בנוף עוצר הנשימה שנשקף מלשכת ראש העירייה, משה ליאון מוכן, בינתיים, להקריב ולסבול את ריח השמן והגריז של מוסכי ירושלים.
קרבות מקומיים בבחירות העומדות לפתחנו לא חסרים, אבל שוב תהא זו ירושלים שתעלה על ראש שמחתנו. בהיעדר מועמד בעל כיפה שחורה, זקן וניסיון (זוכרים?), הופך הציבור החרדי לקהל-יעד של שני המועמדים: ליאון זקוק להתלהבותנו, ברקת לאדישותנו.
מעורב ירושלמי
ניר ברקת אוהב לדבר במספרים, ואולי זהו הבאג של האיש, שמתחבר למספרים יותר מאשר לסיפורים: "87 מיליוני שקלים הושקעו בתקצוב מבני דת, לעומת 24 מיליון בקדנציה הקודמת", אומר ברקת וממשיך, "רק בקדנציה האחרונה נוספו כ-500 כיתות לימוד למגזר החרדי לעומת עשרות בודדות בקדנציה הקודמת. את זה שהייתה זו קדנציה טובה לחרדים, לא אני אמרתי, אלא הנציגים החרדים ואני מתקשה להבין מה האינטרס של הציבור החרדי לחפש מועמדים אחרים. הוכחתי בקדנציה הזאת שאני נוהג בשיטה של חיה ותן לחיות. דאגתי גם למגזר החילוני אבל החרדים לא קופחו. בחינוך, בתעסוקה חרדית, בבינוי מקוואות ומבני דת. בכל התחומים".
אתה נוהג בשיטת 'חיה ותן לחיות' – כל עוד החרדים ממשיכים לחיות בתוך הגטאות ולא 'פולשים' לשכונות מעורבות.
"הנושא של שכונות מעורבות הוא רגיש, צריך לפעול בעניין הזה בשום שכל בלי לעורר מדנים וכך עשיתי. עובדה, הסדרתי את המנהלים הקהילתיים ברמות באופן שלכל ציבור יהיה את המינהל שלו".
הרי את זה עשית עבור החילונים שהם המיעוט בשכונת רמות ולא למען החרדים שהם הרוב והיו מנצחים בבחירות למינהלת השכונה.
"בקריית יובל, החרדים מהווים מיעוט, ולמרות זאת, פיצלתי את בית וגן מהמינהל הקהילתי קריית יובל בצורה שתאפשר לתושבי בית וגן החרדים ברובם, לקבל את השירותים שמגיעים להם בלי חיכוכים. הסדרתי גם את העירוב בשכונה, אחרי שנחתך שבת אחר שבת והיום העירוב בירושלים הוא חלק ממערך התמרור העירוני. זה לא איזה צ'ופר שנתתי, אלא תפיסת עולם שלכל תושב מגיע לחיות לפי אורחות חייו. ניתן לעשות מבחן פשוט, לך לתושבי אותם שכונות ותבדוק האם בקדנציה הקודמת תחת ראש עיר חרדי הם קיבלו יותר...".
הטקסט והטקס
הטקסטים של ניר ברקת מתיישבים על הדעת, אבל הטקסים הם שהוציאו את הנציגות החרדית מדעתה. אי אפשר להתעלם מכך שבתקופתו הפרהסיא של ירושלים הפכה לחילונית יותר, מעל כל במה – והיו במות לרוב.
זו הייתה קדנציה עם אמירה ברורה בנוגע לחילונה של ירושלים. מתחם הרכבת נפתח בשבת, המופעים הפכו מחוויה לעיקר ההוויה, העירייה מתפארת בעליית אחוזי התלמידים החילונים...
"העובדות מעידות אחרת, במתחם התחנה מדובר בסטטוס-קוו. לך תבדוק מי שלח פקחים לא-יהודים בשבת כדי לסגור עסקים בעיר. בכל מה שנוגע למופעי תרבות לקהלים אחרים, אני לא מתכוון להתנצל, כפי שאינני מתבייש בתמיכתי באירועי תרבות לחרדים, כמו סיום הש"ס. אם מישהו רואה בכך בעיה, זו בעיה שלו".
עובדה שיש בעיה, הרי אחרת הנציגים החרדים לא היו תומכים במועמד המתחרה...
"עוד לא ראיתי את כל הנציגים תומכים בו ועוד לא ראיתי את הציבור החרדי הולך ומצביע עבורו. בנוגע לעסקנים שרוצים את משה ליאון, אני חייב לומר משהו, ויסלחו לי כמה מחבריי: אולי יש לכמה מהם רצון לחזור לימים שיש ראש-עיר נשלט, והם יודעים שאצלי זה לא יכול לקרות. זה אגב, לא רק עסקנים חרדים, כי הרי אתה רואה שמי שמריץ את ליאון זה סוג של עסקונה שאוהבת שליטה. אוהבת לחוש שראש-העיר בכיס שלה, ומי שרוצה סוג כזה של שליטה בראש-העיר, באמת לא יכול לתמוך בי...".
אתה נזהר שלא לפגוע בציבור החרדי. יכול להיות שאנחנו צריכים לומר תודה ליועציך החרדים שנותנים לך תחושה שעדיין לא אבדה התקווה, כי הרי אחרי שתבין שהחרדים מתייצבים כאיש אחד לצידו של ליאון, המסרים האנטי-חרדיים מהקמפיין הקודם יישלפו.
"זה בדיוק העניין שאין שום מסר אנטי חרדי וגם לא יהיה. לא תשמעו מפי מילה נגד חרדים, כפי שלא שמעתם עד היום".
ליאון: "הרי ברקת ישב עם דרעי בכנסת וביקש את תמיכתו. אז מה? התמיכה של דרעי לגיטימית כשמדובר בתמיכה בברקת, אבל הופכת ללא לגיטימית ברגע שהיא ניתנת לי?"
אולי לא מפיך, אבל מפיהם של אחרים שתומכים בך ונתמכים על ידך.
"חד-משמעית, מעולם לא נתפסתי באמירה אנטי-חרדית. אספר לך משהו, ישב אצלי בלשכה במהלך הקדנציה נציג חרדי בכיר וסיפר איך לפני הבחירות הקודמות ניסו לחפש בנרות איזושהי אמירה שלי נגד הציבור החרדי. הם לא מצאו וגם לא ימצאו, והנה אני אומר לך גלויות: גם אם אף חרדי לא יתמוך בי, לא תשמעו ממני מילה נגד החרדים, ואפילו לא יצליחו למצוא כל מיני חתימות על חוקי גיוס...".
והנה, הכנסת לדרעי, שתומך בליאון החתום על נוסח חוק הגיוס...
"זכותו של דרעי לתמוך במי שהוא רוצה, אבל הרי ברור לכולם מהי מטרת התמיכה באדם שלא היה מעולם תושב ירושלים, שאין לו מושג מה מרגישים תושבי העיר הזאת וכל התנהלותו תמיד הייתה פקידותית, ואני יודע זאת כי בשנים האחרונות הוא עבד אצלי... אבל תן לי לחזור לנקודה, ומה שאני אומר אולי יתפרש כסוג של פראייריות, אבל חשוב שיהיה ברור: גם בקדנציה הבאה החרדים יקבלו את המגיע להם בשוויוניות".
ואתה אומר זאת כמי שבכל מקרה יהיה זקוק לאצבעות של החברים החרדים במועצת העיר.
"אני לא צריך את החרדים אלא רוצה אותם, ובכלל, אצלי זה עניין של השקפת עולם שלכל תושב ירושלים מגיע לקבל שירות מהרשות. הילד החרדי לא צריך לקבל פחות".
אבל בסוף עם כל המילים היפות, אתה פוליטיקאי ואם תיבחר למרות התגייסות חרדית נגדך - תנקום. אפשר מן הסתם להניח שתחבור לשר הדתות בנט ותמנה שני רבנים ציוניים.
"לא! אפתיע אותך גם בעניין הזה. דעתי מהרגע הראשון הייתה, שהאופי של ירושלים מחייב רב חרדי לצד רב ציוני-דתי. גם אם החרדים לא יתמכו בי אחזיק בדעתי. אגב, את ההסדר שהיה בקדנציה הנוכחית לא אני טרפדתי אלא ש"ס, אחרי שכבר נתנה הסכמה. בנוגע ליחסי גומלין, ברור שבמשחק פוליטי יש העדפה פוליטית למי שעולה ראשון על העגלה אבל לא יהיה לזה ביטוי במתן השירות לתושבי העיר, גם לאלו שלא יבחרו בי".
ברקת: "מי שמריץ את ליאון זה סוג של עסקונה שאוהבת שליטה, אוהבת לחוש שראש-העיר בכיס שלה, ומי שרוצה סוג כזה של שליטה בראש-העיר, באמת לא יכול לתמוך בי"
למרות שיש בפיהם של הנציגים החרדים, גרסאות שונות באשר למידת עמידתו (בהבטחות) ועמידותו (בלחצים), גם הם מודים שיש בברקת סוג של יושרה פנימית שגרמה לו להקצות תקציבים לחינוך החרדי יותר מקודמו המגזרי. אבל עם כל הכבוד למצפון, הרי שבקדנציה הנוכחית, היה גם מצפן פוליטי שניווט אותו אל היעד. ברקת השקיע בחרדים, עם עין צופיה לבחירות ההולכות וקרבות.
בקדנציה הבאה שלו, אם תהיה כזאת, הכל הולך להשתנות. אחרי שיזכה בקדנציה שנייה, שעל-פי הצהרותיו תהיה גם האחרונה, החרדים עלולים למצוא עצמם בפינה, מודרים בארצי ובמקומי, עם אפס השפעה הן בממשלה והן בעירייה. זרים בעירם ובארצם.
והראנו בשיפוצה
משה ליאון כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ הצעיר ביותר (36), תחת ראש-ממשלה (נתניהו), שנהנה מאותה הגדרה (48). ביבי אומנם סובל עד היום ממחלות ילדות של כהונתו הראשונה אבל ליאון ששהה גם במחיצת איווט, התבגר בצורה יותר מרשימה.
הרושם שליאון מעורר בפגישה פנים מול פנים, הולם את הרזומה של בולדוזר ביצועי ובעליו של משרד רואי-חשבון מהמובילים במדינה. זה היה יכול להישמע נפלא, אלמלא הפרט הזניח שמעיד כי מקום מגוריו, היה מאז ומתמיד גבעתיים ולא ירושלים. לליאון, מסתבר, זה לא מפריע. הוא אומנם התגורר במרכז, אך ליבו היה תמיד בסוף מערב.
"אני ירושלמי בכל הווייתי", הוא אומר, "רק בחמש השנים האחרונות, במסגרת תפקידי כיו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, גייסתי מאות מיליוני שקלים שהושקעו בעיר".
ועל כך אומר ברקת: ליאון עבד אצלי...
"קודם כל עובדתית זה פשוט לא נכון, הממשלה מחזיקה במרבית השליטה ברשות, הפרויקטים שהרשות עושה, הם של הרשות. מעבר לכך, מזה חמש-עשרה שנה אני קשור לירושלים. כשכיהנתי כמנכ"ל משרד ראש-הממשלה עמדתי בראש ועדת מנכ"לים לעניין תקצוב ירושלים. פרויקט הרכבת הקלה, יצא לדרך כשכיהנתי כיו"ר רכבת ישראל".
אפרופו רכבת, בלשכת ברקת מנופפים בפרסום שלך בנוגע לפיתוח מתחם הרכבת ומזכירים לנו שהמתחם פתוח בשבת.
"ראשית, אין קשר בין פיתוח לשעות פתיחה, מעבר לכך, הרי ישבו בדירקטוריון גם שותפים חרדים. אבל נו, לפחות הם מודים בכך שאני זה שפיתח את המקום...".
אומר ניר ברקת, מה יש לחרדים לחפש אצל ליאון? הרי הוא האיש שניסח עבור ממשלת איווט-ביבי-לפיד את חוק הגיוס. אז מה, הלנו אתה אם לצרינו?
"זה היה המו"מ הקואליציוני הקשה ביותר שישבתי בו וכמו תמיד, פעלתי לאיחוד בין חלקי הציבור ולא לפילוג. גם בנושא חוק הגיוס פעלתי ברוח הזאת ומי שצריך לדעת יודע...".
דרעי יודע. האמת, שגם אנחנו שמענו שניסית לרכך את הניסוח, אבל בוא נחזור לענייני ירושלים כי כאן תצטרך שהחרדים יתגייסו לעזרתך בלי שום פרשנות נלווית. אומר ניר ברקת שהפוליטיקאים שתומכים בך, כמו דרעי ואיווט, רוצים ראש-עיר נשלט...
"אני לא מתכוון להגיב לשיח הרדוד הזה. במקום לנהל קמפיין השמצה, שניר ברקת יואיל בבקשה להתמודד עם השאלות האמיתיות שנוגעות למצבה המתדרדר והולך של ירושלים. לגבי התמיכה של דרעי, שמוצגת פתאום כלא לגיטימית, נשאר רק לתמוה: הרי ברקת ישב עם דרעי ב-24 ביוני בכנסת וביקש את תמיכתו. אז מה? התמיכה של דרעי לגיטימית כשמדובר בתמיכה בברקת, אבל הופכת ללא לגיטימית ברגע שהיא ניתנת לי?".
ברקת: "מעולם לא נתפסתי באמירה אנטי-חרדית. ישב אצלי בלשכה במהלך הקדנציה נציג חרדי וסיפר איך לפני הבחירות הקודמות ניסו לחפש בנרות איזושהי אמירה שלי נגד הציבור החרדי. הם לא מצאו וגם לא ימצאו"
זו רק ההתחלה. חכה-חכה מה תחטוף כשהחרדים יכריזו פומבית על תמיכה.
"ברקת הרי מנסה עד לרגע זה להתחבר לחרדים וגם כאן אני שואל, מדוע אם החרדים יתמכו בי זה פסול, ואילו כשברקת מחזר אחר אותו ציבור ואחרי אותם עסקנים זה כשר? החרדים הם חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת ואני בעד חיה ותן לחיות, התפיסה שלי אומרת שצריך לאפשר לכל קהילה וקהילה לחיות כפי שהיא רוצה".
אתה יודע שאת המנטרה הזאת בדיוק משמיע ניר ברקת?!
"יחי ההבדל בין הצהרות למעשים. החוכמה היא לא לספק שעשועים להמונים אלא לתת שירותים שמערכת עירונית חייבת לספק לתושביה. בקדנציה האחרונה כיהן ראש עיר שדאג להבריק את חלון הראווה אבל בתוך העיר נערמה אשפה. שלא ינסו לגרור את זה ליחסי חילונים-חרדים, כי זה עניין של ניהול כושל. הרי אפילו מוסדות התרבות החילוניים, קורסים כלכלית".
אבל בסוף זה עניין של סדרי עדיפויות, כשאתה נותן לציבור החרדי זה בא על חשבון הציבור החילוני, או להיפך.
"זה ממש לא עניין של יחסי חרדים-חילונים אלא של ניהול נכון ונבון. הרי דווקא בתקופתו של ברקת הייתה ירידה במספר הזכאים לתעודות בגרות, רחובות העיר מוזנחים, הכבישים משובשים, הדיור הפך לאופציה ריאלית רק עבור אנשים אמידים תושבי חו"ל. זה עניין של חילונים-חרדים? אלו מצוקות שמקשות את חייו של כל ירושלמי, בלי קשר להשתייכותו המגדרית.
"בשורה התחתונה נותרת שאלה אחת שראש עיר חייב לענות עליה: האם הוא בא להפוך את כל הקדנציה למופע ראווה ובין מופע למופע הוא מתבצר בלשכתו הסגורה והמסוגרת, או שהוא בא כדי לפתח תשתיות ולהשקיע בדברים האמיתיים לטווח ארוך, ללכת ממשרד למשרד ולהשיג תקציבים. הרי מה היה לנו כאן? במקום ללכת ולגייס תקציבים ממשרדי ממשלה, בוזבזו כספים על קמפיין אישי נגד ראש הממשלה".
זהו אותו ראש-ממשלה שמביע כעת תמיכה סמויה בברקת. אומרים שאחד מבני משפחתו פעיל במטה...
"הליכוד ביתנו הודיע מפורשות שהוא תומך בי ובקרוב תראו התייצבות של שרי הממשלה שמתגייסים לקמפיין".
האמת היא, שתמיכה אישית של ביבי אינה מתכון מי-יודע-מה להצלחה. תשאלו את רומני, אורלב, ישי ופרנקל, כולם נתמכי נתניהו, שהפסידו אחד-אחד.
עוד ניצחון כזה
על רקע חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים המתנהל לאיטו בקצב של מרוץ פורמולה בכבישי ירושלים, ליאון מעדיף להוסיף ולהתמקד בעירוני ולא במדיני: "זה לא מתחומי עיסוקו של ראש העיר אלא מתחומי העיסוק של הממשלה. ירושלים תישאר מאוחדת ובנושא הזה אני סומך על ראש הממשלה שיעשה את העבודה", הוא אומר.
אחדותה של ירושלים, כאחדותו של הציבור החרדי – הייתה ונותרה סיסמה שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. זו אינה שכונת שועפט הערבית, אלא רמת שלמה היהודית שבנייתה מוקפאת, גם כשיצהר מופשרת.
אתה מדבר על מצוקת בנייה והציבור החרדי הוא גדול הסובלים ממנה. אבל בינינו, הרי המחדל אינו של ראש העיר אלא של ראש הממשלה שלא מאפשר לבנות בשכונות המזרחיות.
"התירוץ הזה, לדוגמה, הוא בעיניי בריחה מאחריות. אני בעד בנייה בכל השכונות, אבל צריך לפעול בדרכים נוספות. וכי חסרות דרכים יצירתיות לפעול בתחום? מישהו יכול להסביר לי מדוע לא מפתחים בעיר את תמ"א 38 ואת פרויקט פינוי-בינוי? הרי דווקא בשכונות החלשות, אפשר לחולל שינוי: גם לשפר את איכות הדיור של התושבים הוותיקים וגם לתת פתרון לתושבים צעירים וחדשים. זו בדיוק הבעיה שבמקום לקחת אחריות, אנחנו שומעים תירוצים".
ליאון: "זה היה המו"מ הקואליציוני הקשה ביותר שישבתי בו וכמו תמיד, פעלתי לאיחוד בין חלקי הציבור ולא לפילוג. גם בנושא חוק הגיוס פעלתי ברוח הזאת ומי שצריך לדעת יודע...".
שני המועמדים באים מהתחום העסקי-ניהולי. הם טובים במספרים ובשליפת נתונים, אך בשורה התחתונה, המספרים שיטו את הכף הם לא אלו שנשלפים מספרי התקציב, אלא נתוני ספר הבוחרים. על 'קולות החרדים' כמעט ואין מחלוקת בין ברקת לליאון. השווי שלנו, בשקלול הגידול הטבעי, מוערך סביב ה-95 אלף קולות. שאלת מיליון הדולר (או יותר, לפחות עבור אחד מהמועמדים), הינה האם במהלך השבועות שנותרו ליאון יתפוס גובה ברחוב החילוני וישים יד על 20-15 אלף קולות של דתיים-לאומיים, חילונים ורוסים - מבנק 116 אלף הקולות שתמכו ברקת בבחירות הקודמות.
ברקת מנופף בסקר שווקים-פנורמה שמעניק לו ניצחון בנוק-אאוט ברחוב החילוני (79.9 אחוזים לברקת מול 2.8 אחוזים לליאון), ומעיד כי הוא שומר על כוחו גם ברחוב הדתי (60 אחוזים לברקת מול 11.4 לליאון) והמסורתי (77.2 לברקת מול 4.3 לליאון). הוא מאמין שגם הדתיים-הלאומיים שתמכו בפרוש בבחירות הקודמות, יחצו את הקווים ויתמכו בו בבחירות הנוכחיות, אם לא מאהבת ניר, משנאת דרעי.
הסקר שמציג ברקת הוזמן על-ידי גדול יריביו בעירייה עד תמול שלשום, מאיר תורג'מן. התוצאות הניעו אותו לחבור לרשימתו של ברקת, ולהעניק למטה ליאון אינספור ציטוטים לא מחמיאים שהשמיע מספר 3 ברשימת ברקת על ראש מפלגתו. המכונה המשומנת של ברקת כוללת 260 פעילים שכבר החלו לעבור מדלת לדלת, עם דגש מיוחד על מפתן בתיהם של עולי מדינות חבר-העמים.
ליאון מתייחס לסקר המוזמן שמציג ברקת בביטול, "צריך להתייחס אליו כפי שמתייחסים לסקרים מוזמנים ומה עוד שהוא נערך לפני שהכרזתי על מועמדותי", הוא אומר. הנתונים שבידיו מספרים סיפור אחר לגמרי: בקרב מצביעי ישראל בעליה יש לו אחיזה ברורה, התגייסות סניף הליכוד המקומי היא אמיתית, ולא סתם התלכדות של כמה עסקנים אינטרסנטיים - כפי שברקת מנסה לצייר זאת. ועוד לא דיברנו על הציבור-הדתי לאומי, שהטעות הגסה ביותר היא לקטלג אותו תחת כיפה אחת. ליאון מעריך שינצח. אחרי שתפסנו צד, חסר לו ולנו שלא.