חשיבה ליניארית היא חשיבה רגילה של סיבה ותוצאה. כשרע לי אני מחפש את הסיבה, יש מבניות וסדר כרונולוגי הקובעים את התהליך. כשיעקב יוצא לתרבות רעה, לאבא יש תיאוריה אחת, ולאימא יכולה להיות תיאוריה אחרת. אך לשניהם ברור שציר הזמן חשוב, ודבר אחד מוביל לדבר אחר. לדוגמא: היה חוסר באהבה שגרר התנהגות שלילית.
החושבים חשיבה ליניארית מסתפקים בשינויים ממעלה ראשונה. אלו הם תיקונים קטנים של המערכת. כאשר הם מתרחשים יש המשכיות בין מה שהיה מקודם למה שמתרחש לאחר השינוי. כשלאה ואבי (שמות בדויים) מתנצחים ביניהם, היא זועקת "הרסת לי את החיים" ומוסיפה "ניסיתי במשך שנים להראות לך שקשה לי ושאני זקוקה לך יותר, אבל התעלמת ממני או תקפת וביקרת אותי במקום להבין אותי". הוא משיב לה "את מדברת?! מהיום הראשון שלנו יחד חוץ מביקורת והתקפות לא קיבלתי ממך כלום, ואפילו ארוחה קלה לא הגשת אחרי יום עבודה מפרך". כל אחד מהם מסתכל על השני ובטוח כי הוא הגורם למשבר הנישואין ולסבל שבעקבותיו. האמת, שבראייה המותחת קו מאונך בין סיבה לתוצאה, הם צודקים. שניהם כרגע במצוקה כואבת, וחייבת להיות סיבה לכך. לאה מותחת קו לסיבה שקדמה לתוצאה, ומוצאת שם את אבי. גם חשיבתו הליניארית של אבי מצביעה על לאה כסיבת התוצאה.
חשיבה מערכתית
האם יש דרך לצאת מהסבך הזה? התשובה ברורה: כל עוד החשיבה היא ליניארית אין שום סיכוי לתפוס את החבל בשני קצותיו - גם להישאר נשואים, וגם להיות מאושרים. גם אם נניח שלאה צודקת, ואבי הוא הגורם לכישלון הנישואין, ונניח שלצורך העניין אבי מקבל על עצמו לשנות את הרגשתה של לאה ולקבוע איתה שעת שיחה כל יום. הוא אכן עשה שינוי, אך האם יש דרך להחזיר את אותן שנות סבל ופספוס שחשה לאה? כלום אבי המנוצח במשפט הנישואין ירגיש טוב יותר מעתה ואילך? ומה תהיה התועלת אם צד אחד במערכת עדיין חש נפגע, הלא נישואין מורכבים משניים, וכשבעיני אחד הם כישלון, הוא ינציח את הכישלון ויעכיר בכל דרך את מערכת הנישואין.
השינוי שנעשה הוא שינוי ממעלה ראשונה, שטחי וקוסמטי ללא הבנת יחסי הגומלין בתוך המערכת. זהו שינוי שנבע מחשיבה ליניארית. אנו גדלים על בסיס חשיבה זו, והיא זאת שמנציחה ומעמיקה את הסבל ההדדי בנישואין. בילדותינו לא הטלנו ספק בכך שאם נפגענו, מישהו פגע בנו - הוא אשם. אם בבגרותנו חשנו רגשות אשם, היה ברור כי הסיבה לכך נעוצה בהורינו שלא השכילו בחינוכנו - הם אשמים. וכשנעשינו הורים לילדים ולא הצלחנו בחינוכם, זאת משום שלא חינכנו אותם נכון - אנחנו אשמים. בכל מקרה מישהו חייב להיות אשם, כי לא תתכן תוצאה ללא סיבה שקדמה לה.
כיצד יוצאים מהסבך?
האמצעי ההכרחי לחיבור והתקדשות חוזרת של הנישואין הוא, ההיפרדות מהחשיבה הליניארית ופיתוח היכולת לחשיבה מערכתית, וממילא השינויים שייעשו יהיו ממעלה שנייה. אלו הם שינויים שחודרים מבעד לתמונה המוצגת ומגיעים אל רכיבי השורש. הם חושפים הנחות יסוד ומשנים אותן, הם פורצים דרך חדשה ומשנים את המבנה מיסודו.
החשיבה המערכתית אינה מתמקדת בשאלות "מי התחיל" או "מי חשב מה". מנקודת מבטה, המוקד צריך להיות בשאלה "איזו התנהגות שלי גרמה להתנהגות זולתי הבאה אחריה". אנו מתעלמים מהשאלה מה מוביל למה, ומתמקדים במה גורם למה. כשמזהים את התבנית, אנו פורצים אותה ומנסים לפתח תבנית חדשה שמשנה את חוקי המשחק.
בחשיבה מערכתית בתחילה איננו מתייחסים לפיתרונות אלא מחפשים את התבנית הבעייתית. במשבר הנישואין של אבי ולאה שניהם יכולים להיות צודקים, ללא היבט מי הפותח במעגל. אך התבנית עלולה ללמד שכשלאה מביעה קושי, אבי קולט אותו כביקורת ומגיב בסוג התנהגות שגורם להתנהגות אחרת של לאה. וכאשר אבי מבקש להעביר מסר של קושי, לאה תופסת את זה כאטימות לדברים החשובים באמת. היא מבטלת את המסר ובמקביל מבקרת אותו על אדישותו לצרכיה.
בכל שלב בדינאמיקה ביניהם, היו יכולים אבי ולאה לשבור את התבנית ולשנות את חוקי המשחק. כאשר בני זוג רואים תנועה מעגלית שחוזרת על עצמה בסיטואציות שונות. לדוגמא: כל פעם שהיא מבטאת קושי הוא תוקף, וכל פעם שהוא מנסה לקבל משוב היא מבקרת אותו. עליהם לנסות להבין מה פגום בתבנית. איזו התנהגות שלי גורמת להתנהגות אחרת שמכניסה אותנו לסחרור. לאחר הבנת התבנית השלילית, יש לפתח תבנית חדשה המשנה את יחסי הגומלין בין בני הזוג.
על מנת להבין תבניות ולדעת לנפצם, יש ללמוד שפה חדשה. שפה מערכתית אינה נותנת משקל לביטויים ליניאריים. כאשר לאה אומרת "אמרתי לאבי, שנצא לטייל בחוץ, והוא בתגובה אמר שאין לו כוח בשביל זה", אפשר לראות זאת בראייה ליניארית - ביקשתי לצאת והוא לא רצה, הוא אשם. וכשאבי יענה ויאמר "קודם כל שתהיה בן אדם, ולא תתקוף אותי על דברים שאני עושה למען הבית, ואחר כך תבקש לצאת", גם נפרש זאת ליניארית - לאבי אין חשק לצאת כי הוא נפגע מלאה - היא אשמה.
ומכאן לאן נמשיך? יש לנו בעיה של סיבה ותוצאה. התוצאה היא שאבי ולאה לא יצאו לטיול. הסיבה לדעתה של לאה היא, חוסר מאמץ מצד אבי. והסיבה לדעת אבי היא פגיעתו מצד לאה. כשהדברים נראים כך מבלי המרה לחשיבה מערכתית, לא נותר לנו אלא לפתור את הבעיה בחשיבה ליניארית ובשינוי קוסמטי. נניח על ידי שנבהיר לאבי שראוי לצאת מידי פעם עם אשתו לטיול. אך גם אם הוא יצא איתה לטיול, הרי שלא בכך נפתרה הבעיה, כי הטיול הוא אמצעי, המטרה היא שותפות רגשית. יכול להיות שלאבי יש בעיה לצאת לטיול על שפת הים בשעות הערב בימי הקיץ הלוהטים, אך הוא ימלא את הצורך של רעייתו באמצעות דברים אחרים. גם את בעייתו של אבי לא נוכל לפתור בכך שלאה תבין שבסיטואציה הנוכחית היא לא הייתה בסדר, כי אמנם היא תכיר בטעותה. אבל הבעיה היא שאבי ביקש במילים ליניאריות הערכה וכבוד אישי, ואת זה הוא מבקש בדרכים רבות, ומה תעזור לו פתירת הבעיה הספציפית?
למידת שפה חדשה המבדילה בין רצון (לצאת לטיול) לצורך (בשותפות) היא תנאי הכרחי לאימוץ חשיבה מערכתית ולשינויים מהותיים במבנה המערכת. בני זוג הרוצים להעלות את מסלול נישואיהם לכיוון של שיפור והעצמה יצטרכו לשבת יחד ולהתבונן אילו צרכים בסיסיים מסתתרים מבעד לרצונותיהם, ובכך תורחב המסגרת שבתוכה יוכלו האחד לבוא לקראת השני תוך התגמשות ברצונות ומילוי הצרכים.
הכותב: הרב שלום אביחי כהן, בעל תואר שני בפסיכולוגיה, מטפל זוגי ומשפחתי בכיר, פסיכותרפיסט ומדריך מטפלים. יו"ר "קשרים" מרכז רב תחומי לייעוץ וטיפול, יו"ר איגוד י.נ.ר ומרצה במכללה ללימודי נישואין ומשפחה.