אאא

מי שפסע בתווך, בין רבבות ישראל אחר מיטתו של הגאון הצדיק רבי מאיר ברנדסדופר זצ"ל מגדולי הפוסקים ומורי ההוראה בדורנו, הבחין מיד בקשר המיוחד אליו היו קשורים בעבותות אהבה אלפי ישראל מכל שדרות היהדות החרדית. רבים הרגישו כ´בני-יחידים´ ובני בית בקרבתו של הגאון הגדול, שאת כבודו האחרון הגיעו לחלוק בסילודין, לגדול שבענקים, שהיה לאב ומורה דרך בכל צעד ושעל, בהתנהלותם האישית, ההלכתית והציבורית.

היטיבו רבים מבני ירושלים לקרוא על הגאון המנוח את הנאמר ב´קינות´ תשעה באב "חמדת ישראל, כלי הקודש, נזר ועטרה".

´חמדת ישראל´ - אציל המידות, רבים נהנו ממנו בעצה ותושיה, כריע ואב נאמן היה מורה הוראות, מייעץ ומדריך בשפתו המיוחדת, ביקר רוח אהוב ואוהב.

´כלי קודש´ - זה היה מהותו של הגאון הגדול זצ"ל כפשוטו. החל את יומו כ´מוהל´ המומחה של ירושלים, שזכה להכניס אלפי ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. שיעורי הלכה שמסר תמידין כסדרן והרבצת תורה דבר יום ביומו ברבים. שעות רבות של קבלת קהל להורות הלכה בביתו ´בית ההוראה´ ועניית תשובות זכות וברורות לעשרות הפונים. ישיבתו על מדין בבית הדין, פיקוח על ענייני השחיטה, פיקוח הדוק על עניני מקוואות הטהרה עפ"י דקדוקי ההלכה, ראינו אותו מכתת רגליו בבניית מקוואות גם מחוץ לירושלים כמו מודיעין עילית, בית שמש ועוד. בשעות הקטנות של הלילה, בתום עניית עשרות פניות לשאלות עם ישראל, היה מתיישב בעריכת תשובות ערוכות וארוכות, אלו חלקי שו"ת ´קנה בושם´ שהשאיר אחריו ברכה, כל זאת ועוד היה סדר יומו הערוך והארוך. עם פטירתו הגר"מ זצ"ל אבד ´כלי קודש´ בירושלים עיה"ק.

´נזר ועטרה´ - הגאון המנוח היה ´נזר´ היהדות החרדית בירושלים עיה"ק, אשר רומם כבודה ותפארתה בכל מערכותיה, היה ´עטרה´ לראשם של עשרות בעלי הוראה שהדריכם בענוות חן. מאות אברכים בני תשחורת שהדריכם על אדני התורה והיראה בבניית בית נאמן בישראל, ראו באותו גאון את ה´עטרה´ לראשם, להורותם בכל ספיקות שנתעורר על ידם. להכרעתו ההלכתית היה משקל עצום בכל עולם היהודי, ובכך זכה להאדיר תורתה ודרכה של היהדות הנאמנה.

בליל פטירתו, הייתי עד יחד עם עוד רבים לצער ולכאב, שנילוו בבכיות נוראות, עת נדם ליבו הטהור של הגאון הצדיק. מאות מבני ירושלים שצבאו על דלת ביתו, מבלי יכולת להשלים עם המציאות המרה באסון הגדול שניחת על ירושלים עיר הקודש. אמירת התהילים במעמד כמו בקעו רקיעים, קולות התפילה ובכיית הרבים ביטאו את התקשרותם לגאון האדיר המוטל על ערש דווי. במשך שעה ארוכה ניבטה התקווה עת חזר הדופק לליבו הטהור, אך גזרת שמיים גברה, כשניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.