אאא

דיו רב נשפך בשנים האחרונות על התופעה ששמה 'אומן', יותר נכון לומר 'אומן ראש השנה'. התקשורת כולה סיקרה ועודנה מסקרת את התופעה הזו, בה אנשים מסקטורים שונים עושים את דרכם מידי ראש-השנה לציונו של רבי נחמן מברסלב, מתנתקים מהמשפחה וחוזרים עם סיפורים על 'אורות' שראו וניצוצות שקיבלו.

המאמר שלי לא נועד להיכנס בשום צורה למצעד המאמרים סביב הנושא או להביע דעה בעד או נגד. הוא כן בא להאיר באור הזרקורים את תפילתו של היהודי הפשוט בכל מקום בו הוא נמצא. הוא גם בא כתשובה לשאלת נערים ששואלים אותי האם לנסוע לאומן כדי "להיכנס לאטמוספרה" או חס וחלילה ושלום להישאר כאן ולהתפלל כמו "סתם יהודי פשוט".

אל לנו לחשוב בשום אופן שתפילתנו אם היא אינה סמוכה לציון או למקום כלשהו הידוע כמסוגל לישועות, היא אינה שווה או שווה פחות. הקשר שלנו עם בורא העולם הוא ישיר ובלתי-אמצעי. הוא לא נזקק לשום תמיכה חיצונית.

אם אני, את או אתה נעמוד בבית הכנסת בראש השנה, נשפיל מבטינו ונגביה את ליבנו בהשתפכות כנה ואמיתית לפני מלך מלכי המלכים, נבכה לפניו, נתחרט ונקבל, הכל בכנות פנימית מושלמת ללא שום נגיעות חיצוניות, אין ספק שתפילתינו תעלה ותחלחל מעלה מעלה עד כסא הכבוד. והיא גם תתקבל... ללא ספק!

וודאי שיש מעלה בכך שהצדיקים שוכני עפר ימליצו טוב בעדינו, אבל אסור לנו לשכוח שבסופו של דבר הקב"ה מצפה למילים שלנו. לפניה האישית והפרטית. כמו כן גם אנו צריכים להשליך את יהבינו אך ורק עליו.

יהי רצון שיתקבלו תפילותינו ברצון לפני היושב במרומים ונזכה להיכתב בחסד בספר הישועה והרחמים - ספר הזכאים.

הרב יצחק קוסובסקי הוא איש חינוך בקהילה היהודית במוסקבה ומייסד קהילת הנוער 'הנר דולק'.