אאא

אקדמות

מאז תקופת הראשונים נהגו בקהילות אשכנז לקרוא בחג השבועות בבית הכנסת פיוט בשם "אקדמות", המכונה כך על שם הפתיחה "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים והיתר השיחה). זהו פיוט ייחודי, בן 90 חרוזים, הכתוב כולו בארמית, כאשר כל החרוזים מסתיימים תמיד באותיות "תָא", ייתכן שעל משקל המילה "אורייתא" (=תורה).

הפיוט נכתב על ידי רבי מאיר ברבי יצחק – החזן של העיר וורמייזא, העיר בה חי רש"י הקדוש. יש אומרים כי רש"י למד תורה מפיו של רבי מאיר. במסע הצלב הראשון (שכונה אצל היהודים "גזירות תתנ"ו – על שם השנה בה התרחש), נרצח בנו של רבי מאיר על קידוש השם, בידי הפורעים שהפכו את קהילות אשכנז למאכולת אש. המחבר עצמו קידש גם הוא את השם בעמדו בויכוח עם הכמרים הנוצריים, כמנהג הימים האלה, וזמן קצר לאחר מכן נפטר לבית עולמו.

השיר ממחיש בלשון ציורית כיצד כל האמצעים העומדים לרשותנו לא יוכלו להספיק בכדי לתאר את גדולתו וגבורתו של הקב"ה, את צבאות השמים, השרפים ואופני הקודש, שאחת לזמן ארוך מאד מותר להם לשבח את בוראם, ולבסוף חותם הפיוט בחביבותם של ישראל שניתנה להם התורה.

בדורות קודמים היה המנהג שהכהן עולה לתורה, מברך וקורא את הפסוק הראשון מפרשת "בחודש השלישי" ולאחר מכן היו מתחילים באמירת הפיוט, ובסופו ממשיכים לקרוא את התורה. מנהג זה עורר פולמוס רחב היקף בין גדולי הפוסקים, מאחר והיו מביניהם שטענו שאסור להפסיק באמצע קריאת התורה לצורך קריאת הפיוט (ראה למשל: ט"ז או"ח תצ"ד, א). בעקבות פולמוס זה הנהיגו הפוסקים שקוראים את הפיוט קודם ברכתו של הכהן על התורה.

אזהרות

בקהילות ספרד לא נהגו לומר אקדמות, אך נהגו לקרוא את פיוטי ה"אזהרות" המודפסים במחזורים השונים. פיוטים אלו, בהם נכתבו בדרך שירה כל תרי"ג המצוות, ידועים לנו עוד מתקופת הגאונים. כך לדוגמא, כתב רב סעדיה גאון שני פיוטים מסוג זה. באחד מהם מראה רס"ג כיצד רמוזות כל מצוות התורה בתוך עשרת הדברות. רש"י כתב על כך: "כל שש מאות ושלוש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור, מצוות התלויות בו" (שמות כד, יב).

פיוטי ה"אזהרות" המפורסמים הם אזהרות רבי שלמה אבן גבירול, אזהרות רבי אליהו הזקן, ואזהרות "אתה הנחלת" של רבי שמעון הגדול ממגנצא.

נציין כי אזהרות אלו, הם שהניעו את הרמב"ם לכתוב את חיבורו "ספר המצוות", כפי שכותב בהקדמתו, שכן לא הסכים עם דרך מניית המצוות של מחבריהם.

קריאת הכתובה

נהוג בהרבה מקהלות ספרד לקרוא נוסח של "כתובה" בין עם ישראל לכלתו – התורה. מחבר הכתובה הוא המקובל רבי ישראל נג´ארה, מחכמי צפת הידוע לנו בשירו "י-ה רבון עולם ועלמיא" מזמירות השבת.

זהו פיוט ארוך המבוסס על נוסח הכתובה בין איש לאשה, להלן כמה קטעים מתוך הפיוט:

"בששי בשבת אגיד את הרשום בכתב.. יום להנחיל אוהביו תורה אל חי... ושלא יצא למקום רחוק או בים ישים נתיבו, כי אם ספר תורה מונח נגד לבו, והיתה עמו וקרא בו. וכל התנאים הללו שרירים וקיימים... ונשבע החתן לקים כל דבר... וקנה החתן קנינים חמשה ומהם תורה ותעודה וסגולה מאורשה..."