אאא

"בזמן שירותי הצבאי שירתי בבסיס קליטה ומיון כמפקד כיתה הקולט חיילים חדשים. לתפקיד זה נבחרו בדרך כלל יוצאי יחידות קרביות שנפצעו במהלך שירותם הצבאי או עם בעיות ת"ש (תנאי שירות – בעיות סוציאליות למיניהן) בעלי כושר הדרכה. אני נמניתי על הקבוצה השנייה.

"בזמן הגיוסים הגדולים (מרץ, אוגוסט או נובמבר) היו מתגברים אותנו במ"כים (מפקדי כיתה) נוספים יוצאי יחידות קרביות שקיבלו "צ'ופר" אחרי שירות ממושך ב"קו" בלבנון או באימון.

"השנה הייתה 1997 והודעות מצערות על חיילים שנהרגו בלבנון היו דבר שבשגרה. שניים ממכרי נמנו על אותם הרוגים. היינו מתכנסים ב"חדר המכי"ם" (שלא לכל אחד הייתה גישה אליו) וצופים במהדורת החדשות כדי לשמוע על פרטי האירוע.

"לא אשכח את היום בו הבנתי שהתקשורת מגמתית. צפינו כולנו בדיווח הרגיל מזירת הקרב בו נהרגו החיילים. כתב עם טון מלחיץ, רעש הליקופטרים ופרסום תמונות החללים. נערים צעירים בני 19 ו 20. כולנו הזלנו דמעה. היו כאלה שהכירו את הגדוד שנפגע או שהיו באותה גזרה בלבנון לפני כמה חודשים. ואז הסתיימה הכתבה והוצג האייטם הבא: תקציב הישיבות. כתבה עניינית כאילו עם וידאו של אחת הישיבות הגדולות באמצע הלימודים. המצלמה מתמקדת על בחור נלהב מתנדנד על הסטנדר שלו ועל המרקע מספר של 7 או 8 ספרות בשקלים חדשים: תקציב הישיבות לשנת 1997.

"זה היה יותר מדי בשביל המ"כים בחדר. קללות התעופפו באוויר "אנחנו נהרגים והם משתמטים" "חבל שהפצמ"ר (פצצת מרגמה) לא נפל אצלם בישיבה". במשך רגע קצר הנהנתי בהסכמה ואז קלטתי את התרגיל. הבנתי שסדר הכתבות איננו מקרי, מה שנקרא מניפולציה תקשורתית.

"התקשורת הקלאסית יודעת היטב איך להעצים פרשיות שקרו לחרדים ולהכתים ציבור שלם וכולנו מבינים את זה. ברם, משורות אלה ואילך אנסה לעטות על עצמי את לבושי מאותם שנים ולנסות לחוות את מה שחווה האזרח החילוני הממוצע.

"שמי צחי ואני גר בקריית אונו. אני רוצה להבין משהו. למה החרדים לא מהווים דוגמא חיובית עבורי? לא צריך ללכת לסוגיה הישנה של שאלת גיוס תלמידי הישיבות לצה"ל. ראו מה שוטף אותנו בתקופה האחרונה. רבנים הדורי זקן נכבלים באזיקים ונשלחים למעצר. העלמות מס בהיקפים גדולים. האם התורה מתירה את זה?! מסתבר שמערכת הכשרות מונעת על ידי מאבקים של שליטה וכסף. למי אכפת אם האוכל באמת כשר! פעם חשבתי שחסידי מאה שערים יושבים בישיבה ולומדים. אם כך, איפה הם מוצאים זמן להבעיר רחובות שלמים בירושלים?!

"אני רוצה להיות מסורתי. סבא שלי היה רב, אבל אם ככה נראים נושאי הדגל של התורה כיצד ייתכן שמדובר באמת? וחזרה לנושא הרבנים. במקום לעסוק בהכאה על חטא החרדים עסוקים בשאלה "מי הלשין". כלומר המעשה נראה להם לגיטימי, העיקר לא להיתפס. אני מבולבל".

ומה אני עונה לצחי. האם התקשורת היא האשמה הבלעדית? האם הגיע הזמן לשינוי? מה אפשר לעשות? או שמא לא מתבקש מאיתנו דבר...