אאא

הגמרא במסכת בבא מציעא קי: אומרת כי לשכיר יום העושה את עבודתו במשך היום, יש לשלם מיד בתום יום העבודה, או לכל המאוחר במהלך הלילה עד אור הבוקר. דין זה נלמד מהפסוק "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר"

עוד דורשת הגמרא מהפסוק "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש" כי לשכיר לילה העושה את עבודתו במהלך הלילה, יש לשם בתום עבודתו, או לכל המאוחר במהלך כל היום ועד שקיעת החמה.

החינוך במצווה רל'  מבאר כי החשיבות הרבה לתשלום השכר בתום העבודה, או לכל המאוחר בתוך טווח הזמן של מהלך הלילה או היום, נובע מהצורך הקיומי של האדם לפרנסה ולכלכת החיים.

ומאחר שעיכוב בצריכת המזון יכול להוביל לסכנה ולפגיעה בבריאות ובחיי האדם, לכן קבעה התורה טווח זמן מקסימאלי, כדי שלא יעבור יום שלם ללא שהפועל יקבל את שכרו ויקנה בו כדי צורכו.

עוד מבאר החינוך כי התורה כותבת במפורש את חששה לחיי ובריאות העובד, באומרה על הפועל "ואליו (אל המעסיק) הוא נושא את נפשו" (דברים כד' טו') וביאור הפשוט של הפסוק הוא ,כי נפש הפועל יכולה להיות מושפעת מאי תשלום של שכר העבודה.

אומנם הגמרא בבא מציעא קיב. מבארת את הפסוק "אליו הוא נושא את נפשו" שפעמים הפועל מסכן את בריאותו וחייו עבור המעסיק.

כגון פועל המטפס על עץ גבוה בכדי לקטוף את פירות או שאר עבודות אשר כרוכות בסיכון חיים, אך החינוך כותב כי אין להוציא את הפסוק מידי פשוטו - שחיי הפועל תלויים בתשלום שכרו.

הזוהר הקדוש בפרשת קדושים אומר כי המעכב את שכר העני, הרי הוא כאילו עושק את נפש הפועל ובני ביתו הסמוכים על שולחנו.

עוד  מבאר הזוהר הקדוש את הפסוק "ואליו הוא נושא נפשו" כי עבור  תשלום שכר הפועל בזמן, הקב"ה מוסיף חיים לאדם.  ומנגד מי שמעכב את תשלום דמי העבודה, הרי הוא  מוזהר שחס ושלום לא ייאסף בטרם זמנו.

גדר הדין של בל תלין

המשנת יעב"ץ בחו"מ סי' מה' ועוד אחרונים חוקרים האם בל תלין הוא דין ממוני או דין איסורי. יש אפשרות לומר כי איסור בל תלין הוא דין ממוני, המקנה לשכיר זכות לתבוע מהמעסיק את שכרו מיד בתום עבודתו. במקביל לזכות העובד, התורה נתנה למעסיק אורכה לתשלום השכר במהלך הלילה ועד תחילת יום המחרת.

אך מנגד ניתן לומר, כי דין בל תלין הינו איסור ככל איסורי התורה, והעובר על האיסור ומלין את שכר העובד, הרי הוא עבר על ציווי ה', וזאת ללא כל קשר לשכיר שנפגע מהלנת השכר.

הנפקא מינא בין הגישה הממונית לגישה האיסורית תהיה בשאלה, האם ניתן להתנות ולהסכים מראש על שינוי במועד התשלום המחייב.

 מצד עיקר הדין  של בל תלין, הרי המעסיק צריך לשלם לעובד בתום יום העבודה, או לכל המאוחר במהלך הלילה של אותו יום(כך גם בשכיר חודש יש לשלם מיד בתום חודש העבודה).

אלא שאם נאמר כי בל תלין הינו דין ממוני, אזי המעסיק והשכיר יכולים להתנות ולהסכים ביניהם על מועד תשלום מאוחר יותר,  וזאת משום שדיני הממונות ניתנים להסכמה בין הצדדים.

אך אם נאמר כי בל תלין הינו דין איסורי, אזי המעסיק והשכיר אינם יכולים לסכם ביניהם תאריך תשלום מאוחר, וזאת משום שהתורה קבעה הגדרת זמן תשלום, שלאחריה, המפר את המועד, הרי הוא  עובר על איסור תורה.

האחרונים מוכחים כי גדר הדין נתון במחלוקת ראשונים. הגמרא בבבא מציעא קיא: אומרת כי השוכר את הפועל בכדי לבצור אשכול ענבים אחד, ולאחר העבודה המעסיק הלין את שכר הפועל הרי המעסיק עובר בבל תלין.

רש"י מפרש כי חידוש הגמרא הוא, שניתן להתחייב ולשכור פועל לשעות בודדות ולא רק לימים או חודש.

 אך המאירי ועוד ראשונים מקשים על ביאורו של רש"י, משום שלכאורה האפשרות לשכירות שעות כבר נלמדת ממשניות אחרות, ואין צורך לחדש זאת פעם נוספת.

לאור זאת המאירי מפרש כי חידוש הגמרא הוא, שניתן לעבור על איסור בל תלין, גם בפחות משווה פרוטה. ההסבר הוא כי עבודת בצירה של אשכול אחד הינה עבודה פעוטה וחסרת כל ערך ממוני, ואין בה בכדי שווה פרוטה.

 אך בכל זאת ,הלנת השכר גם בפחות משווה פרוטה היא אסורה, משום שדין בל תלין הוא אינו דין ממוני, אלא הוא דין איסורי, ולכן הוא חל גם על פחות משווה פרוטה.

ביאור שיטת המאירי

אלא שלכאורה יש להקשות על שיטת המאירי, מפני שמצינו גמרא מפורשת המתירה לעכב  את תשלום שכר הפועל, וממילא משתמע מכך שבל תלין הוא דין ממוני ולא דין איסורי כסברת המאירי.

הגמרא בבא מציעא קיא. אומרת כי הסוחרים בשוק של סורא אינם עוברים על איסור בל תלין של שכר פועליהם.

ומפרש רש"י כי הפועלים יודעים שלסוחר שמעסיק אותם יהיה כסף רק בתום ימי השוק, אזי סמכא דעתם, והם מסכימים שהסוחרים ידחו את תשלום שכר העבודה עד לתום ימי השוק.

וממילא מתוך ביאור רש"י את סוגיית שוקא דסורא עולה, כי בל תלין הוא דין ממוני (בניגוד לשיטת המאירי) ולכן יש להבין כיצד המאירי יפרש את סוגיית שוקא דסורא.

ונראה ליישב את סוגיית שוקא דסורא ולחדש, כי גם לשיטת המאירי שבל תלין הוא דין איסורי, בכל זאת פעמים שדחיית התשלום לא תיחשב עבירה על איסור בל תלין.

לעיל הובאו דברי החינוך שהלנת השכר כמוה כירידה לחיי הפועל ומשפחתו. לאור זאת ניתן לומר כי מאחר שהתורה מעוניינת לשמור על מועד התשלום לפועל.

אזי בתוך ההגנה הזו מונחת הגנה נוספת מפני הפעלת לחץ ושכנוע שהפועל יאות לדחות את מועד התשלום, כתנאי לקבלת העבודה וכדומה.

וממילא אפשר לומר כי אומנם להסכים על דחיית מועד התשלום לא ניתן, וזאת משום "שבל תלין" הוא דין איסורי שלא ניתן להתנות עליו.

 אך בכל זאת ניתן לטעון, כי אם הפועל ביזמתו וללא כל שיחה מוקדמת עם המעסיק ,החליט באופן חופשי , כי הוא איננו סומך דעתו לקבל את השכר דווקא בתום יום העבודה.

אזי לא חל הדין של "בל תלין " מפני שבמצב זה אין כל צורך להגן על העובד וכי אופן זה אינו נכלל באיסור התורה של "בל תלין".

ואולי ניתן להוכיח את החידוש מדברי התוספתא בבא מציעא בתחילת פרק י' האומרת, שבמקרה בו  המעסיק סיכם עם הפועל כי השולחני (כינוי לבנקאי בימיהם) יעביר לפועל את שכר העבודה אזי לא המעסיק ולא השולחני עוברים על בל תלין, במקרה בו השולחני עיכב את התשלום.

וביאור דברי התוספתא , שהמעסיק והפועל לא סיכמו ביניהם לדחות את מועד התשלום, והם אף לא העלו את עניין הדחייה, אלא הם רק סיכמו שהאחריות על התשלום תעבור מהמעסיק אל השולחני.

וממילא בהסכמת הפועל  שאחריות התשלום תעבור לשולחני , מקופלת גם גמירות דעת לוותר על תשלום מיד בתום העבודה, וזאת משום שהפועל יודע ומכיר, כי פעמים השולחני מתעכב במעט בעת העברת התשלום.

ולכן אין בעל הבית והשולחני עוברים על בל תלין. בעל הבית אינו עובר מפני שהוסכם שהוא לא יהיה אחראי על התשלום, והשולחני לא עובר משום שביחס אליו סמכה דעתו של הפועל מתוך הסכמה שלא לעמוד על זכותו לקבל את התשלום מיד בתום העבודה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מעין סברא זו מצינו בתוס' רי"ד על דברי הגמרא בבא מציעא קי: , שאם שליחו של המעסיק שכר את הפועלים ואמר להם אני רק שליח ושכרכם על בעל הבית , אזי המעסיק אינו עובר על בל תלין.

ומבאר התורי"ד כי מאחר שהפועלים לא פגשו את המעסיק בעצמו אלא רק את שלוחו, אזי כבר מראש לא סמכה דעתם שהם יקבלו את תשלום השכר בזמן, וזאת למרות ששליח המעסיק ציין במפורש כי שכר הפועלים על המעסיק.

וממילא אם המעסיק עיכב את תשלום השכר,  אין הוא עובר על האיסור של בל תלין  (אומנם ייתכן כי ישנם איסורים אחרים כגון בל תשהה ועוד אך זהו נידון נפרד).

לאור הדברים ניתן להסיק על החשיבות הגדולה שיש בתשלום שכר הפועל או העובד בזמן וללא כל שהות. כמו כן מסקנת הדברים נותנת פתח לדון באחריות מנכ"ל או מנהל, ביחס להלנת שכר העובדים שתחת ניהולו.

הדברים נכתבו לעיון ופלפול ואין בהם הוראה למעשה.

 Stern1416@gmail.com