אאא

מיכאל שטרייכר היה הנסיך הבלתי מעורער של המוזיקה החסידית. הרבה לפני שהדור החדש של הזמרים החסידיים הפציע עם קולותיו ולהיטיו, שטרייכר היה חתום על שורת נכסי צאן ברזל של שירי העולם התורני, בהם כמה שמצאו את דרכם לישיבות הטובות ביותר.

שירים כמו 'אין ערוך לך', 'אלוקי, נשמה שנתת בי', 'רזא דשבת', 'מה טובו' ו'ניגון הבעל שם טוב' - נחשבו לקלסיקה משובחת של בני ישיבות, שידעו להעריך את עיבודי השירים ואת האיכויות הקוליות של המבצע, אך בעיקר את החן ואת הרגש הישיבתי שבהם. באירועים נבחרים יכולת למצוא את ראש הישיבה, המשגיח והבחורים שרים יחד בהשתפכות את החידוש המוזיקלי האחרון מאולפניו של מיכאל שטרייכר.

סמלו המסחרי היה הקול העמוק והמרגיע שלו, בייחוד בפתיחים לשיריו השקטים. הוא נודע גם ביכולות הווקליות האדירות שלו, בפרט בקטעי החזנות ששיבץ בכמה משיריו. הוא חתום על כמה מה'שטימעס' הגדולים ביותר שידעה המוזיקה החסידית לאורך השנים. כבר באלבום השני הוא הפציע עם 'ויגער ביצר הרע' בוקע הרקיעים, ובהמשך עם 'יהי רצון', מתוך ברכת החודש, שמביני דבר היו מריצים שוב ושוב עד שהווקמן התשוש היה שוחק לגמרי את הקלטת.

שטרייכר היה גם, מה שנקרא, 'שפיץ ישיביש'. מגולח, מחויט, עניבה תואמת, תמיד עדכני, תמיד לעניין. בבואתו של בן ישיבה מצוי. בחורי ישיבות התחברו אליו, הזדהו איתו. גם השירים היו מצוינים.

בשיחה שקיימתי בימים האחרונים עם חבר, בוגר עולם התורה של אותם ימים, הגענו שנינו לאותה מסקנה: בימיו הגדולים, שטרייכר היה הקול והפנים של המוזיקה שבחורי ישיבה אהבו לשמוע ובין הזמרים המושמעים ביותר בחדרי הפנימיה של הישיבות הנחשבות, בערבי פסחים ובטיולי קיץ.

היו גם כמה אירועים שהטביעו את חותמם על סצינת המוזיקה החסידית באותם ימים. שטרייכר ומרדכי בן דוד באירוע שמחת בית השואבה המדוברת של 'זכרון מנחם', והקלטת שהופיעה אחר כך – נדמה שזו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן הציבור החרדי גילה את עוצמת האנרגיה של הקלטה 'חיה'; שטרייכר במחנה בני תורה; שטרייכר עם ראשי הישיבות במוסקבה.

באירוע אחד שלו בבני ברק נכח קהל של עשרים אלף איש. כל אלה היו דברים חדשים ומעניינים ועובדה היא שהקהל הביקורתי של בני הישיבות ראה בשטרייכר את נציגו הטבעי בתעשיית המוזיקה. המגמה הזו הגיעה לשיא בהמשך, כששטרייכר התחיל לגדל זקן והודיע שהוא עולה לארץ כדי ללמוד תורה ולהמשיך לשיר.

גם תורה וגם ארץ ישראל נקנים בייסורים, כידוע, ואלו פקדו את שטרייכר כמעט במקביל לבואו ארצה. הוא ניסה את כוחו בהפקות שונות, שחלקן הצליחו יותר וחלקן מעט פחות, ונקלע לחיכוכים שונים עם גורמים בתעשייה. ייתכן גם, הוא אומר היום, שעשה כמה טעויות שלא הועילו לו.

בהמשך חזר לארה"ב, אך הצרות המשיכו לרדוף אותו גם שם. בשנים האחרונות עבר סדרה של אירועים שכל אחד מהם יכול לכלכל ראיון שלם. הוא ספג הפסדים כלכליים ומורליים קשים אך הצליח להתאושש. כעת הוא מנסה להשתמש בקולו האדיר ובהבנה המוזיקלית הנדירה שלו כדי להכשיר דור חדש של חזנים ומשוררים.

אֵין עַרוֹך לְךָ
זו הייתה הצלחה מסחררת

שטרייכר שאני פוגש בבואי לראיון המתקיים בשעות הבוקר של יום שישי בדירתו הנוכחית של הזמר, בפאתי שכונת בורו פארק שברובע ברוקלין הניו יורקי, הוא אדם שקט, רציני ומאופק, שבע ניסיון חיים, ששום דבר בו אינו מזכיר את הכוכב המעונב שהרקיד אלפים במחנות הקיץ ובאירועי חול המועד.

שטרייכר בגירסתו הנוכחית הוא אדם עניו, מתעניין, סבלני ומרואיין רגוע ומפוכח מאד. מדובר באברך בלבוש סמי-חסידי, כובע עגול וחליפה ארוכה, זקן עבות מעטר את פניו והוא נראה ונשמע יותר כמשפיע מוסרי מאשר כזמר בעבר וחזן ומורה לפיתוח קול בהווה.


צילום: אברהם יולנו, בקהילה

באופן מפתיע, הוא נראה היום צעיר בהרבה מכפי שנראה לפני עשרים שנה. משהו בזקנו ובתנוחת הישיבה שלו גורם לך לשכוח שמדובר באדם שחתום על לא פחות מעשרים וחמישה אלבומים ואשר הספיק כבר להשיא כמה מצאצאיו. הוא נמרץ וערני בדברו על מוזיקה, אך שקט ורציני, כמעט מהוסס, בחלקים אחרים של השיחה.

קשה מאוד לזהות בשטרייכר הנוכחי את 'מייקל' הקופצני מפעם, גם אחרי ניסיונות ממושכים. רק העיניים נותרו כשהיו. נוצצות מאוד, בעומק הפנים, עם ברק אופייני וזיק שובב.

הוא נולד וגדל בברוקלין, ילד יהודי-אמריקאי טיפוסי. האבא "שר נחמד", כפי שמגדיר שטרייכר. לא היה חזן או משהו בדומה לכך אבל אהב מוזיקה. דווקא האימא עומדת, לדבריו, מאחורי היכולות הווקליות. "היא לא יכלה לשיר, כמובן, אבל העבירה לי את הכישרון". הגנים, אגב, ממשיכים לעבור במשפחה, שבה כמעט כל הבנים הם זמרים וחזנים, איש איש בדרכו, חלקם אף מלווים את האב בתקליטים שונים. אחד מהם אף משמש כחזן בשבתות בבית הכנסת 'בני יהודה' בבורו פארק.

כילד, שטרייכר שר מדי פעם אך לא התבלט באופן מיוחד. הוא אהב מאוד לשיר אך לא זכה להדרכה מקצועית או הכוונה. לכן, הוא אומר, הוא מעודד היום את כל ילדיו לשיר. שלא ירגישו שהם מתמודדים עם כישרון לא מנוצל.

באופן מפתיע, מי שעודד אותו לשיר ולפתח את כשרונו המוזיקלי היה האיש הכי פחות צפוי. "למדתי בישיבת לוצרן, אצל הגר"מ קופלמן זצ"ל", הוא מגלה. "הראש ישיבה שמע שאני יודע לשיר ועודד אותי להשתמש בקול שלי. הוא היה אדם רציני וכבד ראש, אבל אהב מאוד מוזיקה, בפרט חזנות. הוא ממש דחף אותי לזה".

אחרי נישואיו, שטרייכר התחיל לשיר באירועים וכמעט מיד פרץ לתודעה הציבורית. הוא החל להופיע בשמחות ובאירועים שונים, וכן הפך לחזן קבוע בשרשרת של בתי כנסת בארה"ב ובקנדה. פעם הופיע עם בן ציון שנקר, החזן הוותיק המפורסם, המבוגר ממנו בכמה עשרות שנים.

אך הפריצה הגדולה התרחשה לאחר שהקליט את 'אין ערוך לך', השיר המפורסם ביותר שלו ואשר זכה לאינספור גירסאות כיסוי מאז. זה גם היה השיר שהתחבב מאד על מרן הגרי"ש אלישיב, שנהנה לזמזם אותו לעצמו בשעת לימודו ושזיכה את שטרייכר בהזדמנות הנדירה לשיר לפני כמה שנים בביתו של הרב את השיר החביב עליו.

את 'אין ערוך לך' הלחין אברך בשם ר' בני הרשקוביץ, שלדברי שטרייכר, בהומור כמובן, "עד היום לא רוצה לדבר אתי". מדוע? מפני שבמקור הלחן הולבש על המלים "לנא ולכל נפשתנא חנא וחסדא ורחמי", ואילו שטרייכר החליט על דעת עצמו להתאים אותו למלים המוכרות מתפילת שחרית של שבת (בנוסח ספרד. לפי נוסח אשכנז "אין כערכך"). זו אמנם התבררה כהחלטה מוצלחת מאוד אבל הרשקוביץ עדיין משוכנע שהשיר היה מצליח יותר עם המלים המקוריות.

זו ההזדמנות לנסות להרגיע מעט את הרב הרשקוביץ: בשנים שחלפו מאז התפרסם הלחן שלך, ר' בנימין, לא נשאר, כמדומנו, קטע אחד בסידור התפילה כולו שלא הלבישו עליו את המנגינה המצוינת הזו. כך שזה באמת לא משנה.

הסכום ששולם על הלחן שהוא אולי המוכר ביותר בעולם היהודי, אגב, ידהים אתכם: פחות ממאה דולר. כמה פחות? שטרייכר לא מגלה. אבל גם מנהטן נקנתה מיד האינדיאנים בעשרים ושבעה דולר, והיום רק לנסוע לשם עולה יותר. אגב, על 'אב הרחמים', לחן מפורסם אחר שביצע, שטרייכר שילם עשרים דולר, סכום סמלי.

'אין ערוך לך' היה הצלחה פנומנלית, הוא נזכר. "שלוש שנים אחרי שהאלבום יצא בפעם הראשונה, הוצאנו הפצה חדשה. מכרנו חמשת אלפים עותקים, שנים אחרי שהשיר כבר התפרסם בכל מקום אפשרי".

עוד חידוש שהיה בשיר ההוא הוא הליווי של קול הילד דוד שטרייכר, בנו של מיכאל. הוא הוסיף לשיר הרבה צבע ועניין ואנשים אהבו מאוד את השילוב המרענן - אב ובנו, דבר שהיה חדש יחסית אז.

אבריימי יולנו, הצלם שנלווה לראיון (שהוא גם מראיין מצוין בזכות עצמו וגם מבין לא קטן בשירה), שואל את שטרייכר אם לדעתו 'אין ערוך לך' היה מצליח באותה מידה גם אם זמר אחר היה לוקח אותו. הכנות שלו מדהימה את שנינו: בוודאי, הוא עונה. זה שיר שעושה זמר, לא להפך.

הרשקוביץ הלחין עבור שטרייכר גם את השיר (הנפלא) 'כי לקח טוב'. זהו לחן מדהים, ונדמה שהוא הותאם במיוחד עבור הפסגות הווקאליות של מבצעו, כאשר הוא עולה ועולה ומטפס כמה אוקטבות עד לשיא.

שטרייכר עצמו, אגב, גם הוא מלחין בחסד. הוא הלחין את כל קטעי החזנות באלבומים השונים שלו וכן כמה משיריו הבולטים.

שירים אחרים שהוסיפו מאוד לפרסום שזכה לו היו 'נחמו', 'רזא דשבת', 'תפילת הדרך' ו'שיר לעתיד לבוא', המוכר יותר בשם 'ניגון הבעל שם טוב'. את הניגון הזה, אגב, מציין שטרייכר, מכירים בישיבות בזכותו, בעוד שאצל חלק מהחסידים הוא היה ידוע עוד קודם לכן.

"זה ניגון ששמעתי אצל הרב רובין, רב בית הכנסת בריזדוביץ' בבורו פארק, שאצלו נהגתי להתפלל מנחה בשבתות. בסעודה שלישית היו שרים את הניגון הזה, המיוחס לבעל שם טוב. ידעתי שאף אחד לא מכיר את זה והחלטתי להביא אותו לתודעה". הניגון היה הצלחה גדולה והוא מושר עד היום במקומות רבים כחלק מהרפטואר הקבוע של שירים שקטים בסעודה שלישית ובהתוועדויות תלמידים.


צילום: אברהם יולנו, בקהילה

שיר מפורסם אחר, מיוחד במינו, היה 'ליל הסדר האחרון בגטו וורשה'. המלים והלחן הם של שלמה קרליבך, ושטרייכר העניק להם עיבוד מחודש ושר אותם יחד עם בנו באלבום 'שמע בני'. "אחרי שהשיר התפרסם שילמתי לקרליבך תמלוגים כנהוג. שוחחנו בטלפון והוא סיפר בהלצה שזמרים מסוימים לא רק גונבים שירים שלו, אלא מתקשרים לדרוש תמלוגים אם נודע להם שהוא ממשיך לשיר אותם בעצמו".

קרליבך, אגב, היה המודל שלו, אומר שטרייכר.

כּוֹחַ הַתּוֹרָה
הגרי"ש ערך מי שברך

כבר בשנים הראשונות, שטרייכר היה מלווה קבוע באירועים שונים בעולם התורה. הוא הוזמן לשיר ב'מחנה בני תורה' של ישיבת 'עטרת ישראל'. לפני כעשרים שנה השתתף בנסיעה מיוחדת של ראשי ישיבות מיר ו'עטרת ישראל' לרוסיה, במטרה לחזק את תנועת ההתעוררות של החיים היהודיים אחרי נפילת מסך הברזל. בין המשתתפים היו הגאונים רבי ברוך מרדכי אזרחי, אחיו רבי יצחק אזרחי ורבי אהרן חדש, משגיח ישיבת מיר.

"עשינו קונצרט במוסקבה, מול הקרמלין. אחד המשתתפים היה יהודי מבוגר שטען שזה עסק לילדים. בסופו של דבר הוא רקד במשך שלוש שעות, ובסיום ההופעה הניח תפילין בהתרגשות, לראשונה אחרי חמישים שנה. במלון שבו היינו התקיימו בריתות ליהודים מבוגרים, אחת אחרי השנייה".

בזמן מסוים, היה זה לפני קצת יותר מעשור, סער עולם הישיבות סביב השמועה שהזמר הנודע, בהשפעת אירועים שונים בחייו, בהם אולי הביקור המפורסם אצל הרב אלישיב, החליט לעזוב את עסקי המוזיקה ולפנות ללימוד תורה. השמועות אמרו: שטרייכר הפסיק לשיר, הוא נהיה אברך. שמועות אחרות טענו ההפך: הכול תרגיל שיווקי מתוחכם שנועד למכור עוד ועוד אלבומים.

האמת כרגיל הייתה איפשהו באמצע. "לא הפסקתי לשיר", אומר שטרייכר. "פשוט ראיתי שהחיים עוד מעט נגמרים ורציתי להספיק ללמוד כמה שיותר. נמשכתי מאוד ללימוד. קיבלתי ברכה מיוחדת מהרב אלישיב לפני הצעד הזה. זה לא היה מהלך שיווקי לצורך יחסי ציבור".


צילום: אברהם יולנו, בקהילה

אולי היו אלה המפגשים התכופים עם בני תורה שהזכירו לשטרייכר את ימיו כבן ישיבה, ואולי זיהויו האישי כזמר הבית של עולם הישיבות, או אפילו מילות השירים של כמה מלהיטיו הגדולים - שטרייכר ידע שהוא חייב לחזור ללימוד.

שטרייכר הרגיש שהמקום הטוב ביותר עבורו יהיה ארץ הקודש. הוא החליט לעזוב את ארה"ב ועבר להתגורר בקריית ספר. בימים למד בכולל ובלילות התפרנס מהופעות בשמחות ובאירועים. האוויר של ארץ ישראל, הוא טוען בנחישות, בלי ספק הוסיף לאיכות הלימוד שלו.

המעבר ללימוד השפיע מיידית גם על אופי המוזיקה שיצר. הוא החל לשחרר להיטים כמו 'כוח התורה', 'יסוד החסידות' ו'השיר של אבא', בלחנו של הלל פלאי, המספר על אהבת התורה של ראש ישיבת מיר (ובמילותיה של הסופרת מנוחה טוקר, שכתבה אותם על אביה, הגאון רבי משה חברוני זצ"ל, המשגיח האגדי של ישיבת חברון).

את השיר 'כוח התורה' אף ביצע במעמד סיום הש"ס לפני כשמונה שנים, בנוכחות גדולי ישראל ובהשתתפות רבבות. "בהתחלה לא ידענו אלו מילים צריכות להיות אחרי ה'ניי ניי ניי' של 'אדם בלי תורה'", הוא מספר. "ואז הרגשתי שהמלים המתאימות ביותר הן 'כוח התורה'".

המילים הללו הפכו לסלוגן שביטא את המהפך הרוחני בחייו של שטרייכר, ובהמשך לשמה של חברת ההפקות הפרטית שהקים. עד היום, אגב, כתובת האימייל האישית של שטרייכר היא 'כוח התורה', כרוכית, ג'ימייל קום.

בהמשך ייסד שטרייכר ישיבת בין הזמנים לאברכים שבה חולקו מילגות. האיש שראש הישיבה שלו שלח אותו לשיר, הפך בעצמו לראש ישיבה.

שטרייכר הפך גם להיות המשורר המועדף על כמה מגדולי ראשי הישיבות. מרן הגר"ש אויערבאך, למשל, מחבב אותו במיוחד ונהנה כאשר הוא שר באירועים שבהשתתפותו.

בהזדמנות מסוימת, לפני כמה שנים, נודע לו כי השיר 'אין ערוך לך' חביב במיוחד על מרן הגרי"ש אלישיב, אשר נהג לשיר אותו לעצמו בשעת לימודו. שטרייכר הביע את רצונו לבצע בעצמו את השיר בפני הרב, ואכן הוזמן לעשות זאת באחד מימי חול המועד סוכות.

הוא שר בהתרגשות רבה, להנאתו של הגרי"ש, שהביע את קורת רוחו מן הזמר שעדיין שקוע בעולמה של תורה. באותה הזדמנות העניק לו הגרי"ש ברכה מיוחדת ואף כיבדו ב'מי שברך' בבית הכנסת שלו - עניין נדיר במיוחד, כפי שציינו באזניו הגבאים. "הפעם הקודמת שבה הגרי"ש ערך 'מי שברך' הייתה תשע עשרה קודם לכן".

בין השאר החל שטרייכר לגדל זקן בולט, כאשר בשנים שלפני כן היו פניו המגולחות סימן ההיכר שלו. "גדלתי במשפחה חסידית", הוא מסביר עכשיו, "וגם את הילדים שלחתי לחינוך חסידי. הרגשתי שזה לא לעניין שהם חוזרים הביתה לאבא מגולח".

#מַה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ
כמה תועלת יכולתי להפיק

בימי השיא שלו, שטרייכר היה אחד הזמרים המצליחים והמתפרנסים ביותר. הוא הופיע כמעט מדי שבוע באירועים שונים והתפרנס במקביל ממסחר זעיר ביהלומים. "הרווחתי יפה מאוד", הוא מציין. למרות האתגר שבכך, שטרייכר ידע להתמודד היטב עם ההצלחה. אך בשנים האחרונות הוא למד להתמודד גם עם צדם האחר של הדברים.

הייתה האטה מסוימת במכירות ובהזמנות להופעות והיו כמה חילוקי דעות עם שותפים ומתחרים עסקיים. במקום לעסוק במוזיקה, שטרייכר נאלץ לטפל בזוטות בירוקרטיות ובניירת רבה. "דברים התחילו להסתבך", הוא מציין היום בנימה של השלמה, בלי שמץ של מרירות בקולו.

"עם ישראל הוא טוב", אומר היום שטרייכר. "אבל לפעמים אתה נתקל באנשים שרוצים למשוך למקום לא חיובי".

בשלב מסוים שטרייכר נאלץ לחדול לגמרי מעיסוקו. באופן מפתיע, הוא רואה בתקופה זו את אחד הזמנים הטובים בחייו ונקודת מפנה חיובית. "זה היה טוב בשבילי", הוא אומר. "למדתי המון בתקופה הזו. גמרתי עשר מסכתות ועוד חמישה 'סיומים' שמרתי להמשך. התקרבתי מאוד לריבונו של עולם. גם המלים של חלק מהשירים שלי נהיו פתאום מאוד רלוונטיות: "דונ'ט גיב אפ" (אל תיכנע), למשל".

שטרייכר גילה שחלק מהאנשים שאיתם עבד בעבר כבר לא מתעניינים בו יותר, אבל מצד שני למד שאנשים אחרים מעריכים מאד את העמידה שלו ואת החוסן שהוא מפגין.

הלקח שהוא מפיק מכל האירועים הללו הוא שמי שרוצה להצליח במוזיקה, כמו בכל דבר, חייב להקדיש תפילות מיוחדות כדי להינצל מסכנות האורבות לו. עין הרע, למשל, או קנאתם של מתחרים.

"היום אני מכוון הרבה יותר בתפילה", הוא אומר, "והלוואי שהייתי עושה זאת מזמן. 'אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון'; 'שלא תעלה קנאת אדם עליי ולא קנאתי על אחרים'. אני רואה כמה תועלת יכולתי להפיק מהתפילות הללו בעבר".

השנים שחלפו הפכו את שטרייכר לאדם עמוק, מתון מאד ובעל שלווה פנימית, אך הוא עדיין מתלהב כשמגיעים למוזיקה.

בימים אלו הוא מתמקד בשני פרויקטים הקרובים במיוחד ללבו. הוא מוציא עתה דיסק אוסף מרשים, בפורמט mp3, הכולל את כל אלבומיו מכל השנים. זהו אוסף ענק בן 25 אלבומים וכשלוש מאות שירים. ההכנסות, אגב, נתרמות לכולל אברכים בארץ. במקביל הוא עומד בפני הוצאת תקליט משפחתי חדש, מיוחד, עם קולותיהם של כל בני משפחת שטרייכר.

"הפקת תקליטים היא הימור", הוא מציין באנחה קלה. "זו השקעה ענקית שההצדקה היחידה לה היא הפרסום המקצועי. דיסק הוא כרטיס ביקור יקר מאוד בעשרים, חמישים או מאה אלף דולר".

הילדים, אגב, גדלו והתחנכו בארץ במשך שנים ארוכות. עם חלקם הוא נאלץ לדבר בעברית, שזו שפתם העיקרית. כולם שותפים איכשהו לעסקי המוזיקה של אביהם, אף שהגדול, דוד, עבד במשך תקופה ארוכה עם זמרים ומפיקים אחרים.

"נדמה לי שהוא הילד היחיד שעבד עם כולם חוץ ממני, כמעט", אומר שטרייכר בחיוך.


צילום: אברהם יולנו, בקהילה

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

רוב הילדים נשואים היום, אבל הצעירים יותר חזרו עם אביהם לארה"ב וכעת מתחנכים במוסדות מקומיים. הם מרגישים נוח מאד במחיצת אביהם ונענים להצעה לשיר עמו בנוכחותנו כמעט ללא היסוס. הקטן, מני, מספר שהוא קצת מתקשה להתרגל לחיים בארה"ב. הגבינה אחרת, הוא אומר, ועוד כמה דברים. בארץ הם גם היו נוסעים כמעט כל שבוע לשבתות חזנות. בניו יורק העסק הזה קצת פחות מפותח.

על האלבום המשפחתי המתוכנן הם עובדים יחד, במקביל, משני עברי האוקיינוס. הילדים מקליטים מדי פעם סאמפלים, דגימות קול, ושולחים לו בדואר האלקטרוני. את המיקס הוא עושה בברוקלין.

וְהַרֵינִי מְכַוֵון
מהתלמידים אני לומד יותר

בשבתות משמש כיום שטרייכר כחזן בבית הכנסת 'ישראל הצעיר' בשדרת I, עם מקהלה גדולה, בפני קהל של כחמש מאות איש. מדי פעם הוא מופיע באירועים שונים. "אני אוהב מאוד לשיר", הוא מציין. בל"ג בעומר האחרון הופיע חינם בשלושה מקומות שונים, "בשביל התענוג".

את כל זה הוא עושה בעודו עוסק במתן שיעורי פיתוח קול לחזנים, זמרים צעירים בראשית דרכם ואפילו רבנים ומגידי שיעורים המעוניינים ללמוד כיצד לשמור על קול יציב וצלול אחרי שעות ארוכות של שיעור. "באים אליי מלמדים, ראשי ישיבות ודיינים שמדברים המון במהלך היום ורוצים לדעת איך לעשות את זה נכון", הוא מספר.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין החג של 'בקהילה'