אאא

תשכחו ממנטרות כמו "מה לחרדים ולאיכות הסביבה". החרדים מבינים יופי את הפוטנציאל שטמון בסביבה, ואם אפשר, איכותית. מחילה על הקלישאה: ירוק הוא השחור החדש, גם בקרב לובשי שחור. הם עטו מדים ירוקים, ויצאו לדרך בעשייה סביבתית בבני ברק, בירושלים, בגוש דן, בפתח תקווה, במודיעין עילית, בבית"ר, בבית שמש ועוד. והצבא, כידוע, צועד על קיבתו. על כך יעידו התורים הארוכים המשתרכים מאחורי הקופות שבחנויות הטבע, גם באזורים החרדיים של ישראל. "פניתי למנהלי ישיבות ואמרתי להם שאנחנו מציעים להם להפחית את השימוש באנרגיה‭."

התל אביבים עורמי הקומפוסט ולוחמי זכויות העובד לא המציאו שום דבר. היהודי הראשון שיצר קודקס הלכתי של מצוות שמתייחסות בכבוד לארץ היה הרמב"ם, שבחיבורו "משנה תורה" כלל מצוות סביבתיות כמו שנת השמיטה ושנת יובל, שבה נאמר מ"השדה תאכלו את תבואתה" וגם "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".

כלומר: תעזבו את האדמה בשקט, תנו לה לנוח, ובאותה הזדמנות-תנו שנת שבתון לפועלים שלכם. גם בספר בראשית מופיעים סיפורים שמתייחסים לתפקיד האדם בעולם ביחס לסדר הבריאה. כל פרק מציע גישה שונה על הקשר שבין האדם לסביבתו. ולא חסרות מצוות לשמירה על הארץ, כמו "בל תשחית", שמתייחסת לכריתת עצים בזמן מלחמה.

ההוכחה למקום ההולך וגדל של החרדים במלחמה על איכות הסביבה התקבלה בשנים האחרונות, כשבמסגרת פרסי "הגלובוס הירוק", שמעניקים לארגונים הירוקים, קיבלו את הפרס שני ארגונים חרדיים, "חרדים לסביבה" ו"שומרה".

חידה: איך מוצאים על המפה יישוב חרדי?
פתרון: מחפשים מחצבה.
(חידה שרצה בעולם החרדי הירוק, מבוססת על השנינה הידועה: "איך מאתרים מחנה צבאי? מחפשים אקליפטוסים" )

היום שלושה ארגונים עיקריים מובילים את הפעילות הענפה: "שומרה לסביבה טובה", שנוסד בירושלים ב-1998 ומציע תוכניות למוסדות חינוך דתיים וחילוניים סביב הקשר שבין אקולוגיה, טבע ומורשת ישראל. "חרדים לסביבה" בניהולו של הרב יהודה גנוט. ו"סביבה ישראל" בניהולו של כרמי ויסמן.

"חרדים לסביבה" הוא ארגון ארצי, שפועל בכל עיר שיש בה קהילה מהמגזר החרדי. חברים בו 65 פעילים, נוסף על מתנדבים רבים כחלק ממחויבות קהילתית. בסדר יומו של הארגון מאבקים במגוון נושאים כמו רעש, זיהום אוויר וצפיפות בנייה, תוכניות חינוך בבתי ספר חרדיים, קורסים בנושא מנהיגות סביבתית ואפילו "קליניקה ירוקה למשפט וסביבה".

אם תשאלו את הרב גנוט, אין שום הבדל בין התפיסה החרדית לתפיסה החילונית. ההבדל הוא בכמות, או ליתר דיוק, בשטחים. "חבר הכנסת לשעבר מוסי רז אמר פעם שהבעיה היא לא איכות סביבה אלא גודל הסביבה", מסביר גנוט. "בני ברק סובלת מאוד מצפיפות אוכלוסין. השטחים הירוקים נעשקו על ידי מוסדות, אבל איפה נשים מוסדות אם לא שם? הנושאים הסביבתיים ממילא נזנחים, אבל ודאי שהציבור החרדי הוא לא היחיד שלוקה בכך. המצב הכלכלי לא טוב, המצב הביטחוני גרוע, והנושאים הירוקים מדדים קילומטרים אחרי הסוף".

ארגון "סביבה ישראל", נולד למעשה על בסיס מערך חינוך לקיימות בבתי הספר בבית שמש, חילונים וחרדים. כרמי ויסמן, שהתחיל את היוזמה, שולח את אנשיו לפעול בשכונות החרדיות ביותר בירושלים, אבל גם בקיבוצים חילוניים. "אני חושב שאנחנו הארגון היחיד בעולם שהתחיל את פעילותו בציבור החרדי, והיום 50 -60 אחוז בציבור הכללי", אומר ויסמן. "הדגש שלנו הוא אוריינות סביבתית, שאנשים, תלמידים מבוגרים, יבינו איך הם יכולים לשנות את אורח החיים שלהם ולהפחית את הפגיעה הסביבתית".

הרוב האדיש

איך אומרים ביידיש? לייכט איז דאס נישט. קל זה לא. העמותות החרדיות חיות מיום ליום, מתבססות על מתנדבים ועל מעט תרומות. "אנחנו שורדים על פעילות בתשלום", אומר ויסמן. "יש המון קרנות שלכאורה רוצות לדחוף גם את הציבור הדתי והחרדי לעסוק בנושא הסביבה, אבל הן לא רוצות לתת שקל. מהניסיון שלי, מי שבאמת מעוניין לקדם את הציבור הזה בנושא איכות הסביבה היה המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות. לפני חודש קיבלתי מענק מהשגרירות האמריקאית בישראל. מכל הקרנות - גורנישט. הן אומרות: גם ככה חרדים מקבלים יותר מדי מהמדינה. לשמחתנו, לקב"ה יש שליחים. אנחנו שורדים מחודש לחודש".

אבל לא רק כסף קשה לגייס מהקהל החרדי. גם התעניינות. קחו את הציבור החילוני האדיש. עכשיו תמירו את מידת האדישות בחשדנות. זאת בערך התגובה שגנוט זכה לה כשהקים את העמותה בשנת 2005, אחרי שנים שבהן נאבק על עתיד ירוק כפעיל, ועד השכונה שבה הוא גר עם משפחתו. "פעם היה חשש מסוים", הוא משחזר. "בהתחלה עשו סיבוב באצבע על הראש ואמרו: יש פה משוגע אחד. אחר כך אמרו: לא משוגע, אבל קצת לא נורמלי. אחר כך אמרו: הוא קצת משונה".

והיום?

"הבוקר קיבלתי אימייל מאדם שסיפר שרק מפני שהוא הזכיר את השם ´חרדים לסביבה´, חברת אוטובוסים שנהגה לחנות מתחת לחלון של אמו ולזהם לה את הרחוב, הודיעה שתפסיק".

אז מה עושים כדי לדלג מעל מהמורת החשדנות או האדישות? גנוט לא נאיבי. "אני לא חושב שיש לנו אנשים שיחפשו פתרונות לבעיות גלובליות", הוא אומר. "אבל התקנו בשני מוסדות חרדיים מכשירים להפחתת פחמן. כשפניתי אל מנהלי הישיבות, אמרתי להם שאנחנו מציעים להם להפחית את השימוש באנרגיה, ושלהם זה יהיה חיסכון בכסף. ככה חסכנו לעולם קצת פליטת פחמן".

מכנה כלכלי משותף

בכנס האחרון שנערך בנושא "הסביבה בהלכה ובמחשבה", פנה אחד הרבנים החשובים בבני ברק אל ויסמן, שהקים את "סביבה ישראל" לפני כשנתיים, בהצעה להשיא תרומה לעמותה. ויסמן הדף את ההצעה בנועם והגיע עם אחת חלופית. "אמרתי לו: כבוד הרב, במקום התרומה אני מעדיף שתדרוש בבית הכנסת על הנושא של איכות סביבה´", הוא מספר בחיוך. "אני מאמין שרק כשהרבנים ידברו על הנושאים האלה, הציבור החרדי ישנה את דרכיו".

כן כן, בזמן שבעולם החילוני הסמכויות הולכות ומתרופפות, העולם החרדי ממשיך לשאת עיניים לסמכות הרבנית. בעיה שלא מיושבת, ממשיכה בדרכה עד למציאת פתרון הולם בבית דין רבני, כולל עניינים שברומו של עולם. לאחרונה, למשל, נחתמה סוגיה ירוקה בנושא תכנוני בפתח תקווה בבית דין של רב חסידי ביוזמת "חרדים לסביבה". בלי קשר, הרב והפוסק הליטאי יצחק זילברשטיין, אמר שהוא מכיר בחשיבות הנושא הסביבתי.

ויסמן, למה לא להתחיל מהרבנים במקום לבצע חריש עמוק בשטח?

"הרבנים הם אנשים עסוקים מאוד. אין להם מזכירות, התקציבים דלים, ואנחנו משתמשים בחומרים כלליים שאני משיגים באינטרנט. ושם, למשל, יש בנות שלובשות מעט מאוד בד. צריך לערוך את החומרים האלה ככה שיתאימו לכלל הציבור, ולזה צריך תקציב".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כדי להעביר מסרים בעולם החרדי נדרשות העמותות ללחוץ על אותו מקש שממיר את העברית התל אביבית לחרדית מדוברת. "אנשים מהחברה החרדית לא יפנו לאדם טבע ודין, למשל, עמותה שנתפסת בעיניהם כעורכי דין שמאלנים וארכאיים", מסביר גנוט. "אז לקחנו את הסביבה וחבשנו לה כיפה".

אתה מגיע לבתי ספר חרדיים ומלמד אותם על פוטוסינתזה? הרי אין שיעורי טבע, שנחשבים ללימודי חול.

"זהו בדיוק, אני מתאים את התכנים למה שהם מכירים. הילדים למדו הלכות נטילת ידיים. נטילה, כידוע, עושים במים שצריכים להיות נקיים, אז דיברנו עם הילדים על נושא השפכים. כשאמרנו את ´ברכת החמה´ בערב פסח, קישרנו אותה למחזוריות של השמש, השקיעה, הזריחה ולהתחממות הגלובלית".

דרך נוספת לפנות לקהל החרדי, מסביר ויסמן, היא לפנות למכנה הכלכלי המשותף: אנחנו לומדים על הסתפקות במועט. לפעמים יש ערך דומה לשני הצדדים, פשוט כל אחד קורא לזה אחרת. צריך לעשות את הגישור בין הערכים".

מקור: מעריב