אאא

התרגלנו לכך כבר הרבה שנים- זה כבר לא מרגש, הפסקנו להתקומם ואף רובנו מתייחסים לכך בביטול, כן- לרושם המוטעה שאנחנו "הציבור החרדי", לא חכמים מספיק, מוחנו אינו מחודד דיו ופרט ללימוד גמרא ותפילות שהצלחנו לזכור בעל פה, מוחנו הקטן לא קולט יותר.

"אומנם הוא דתי, אבל ממש אינטלגנט",  "הוא חרדי, אבל יש לו כאלו נימוסים", "הוא עם כיפה אבל הוא דובר שבע שפות על בוריין", "הוא אחד מהמומחים בעולם למרות שהוא עם זקן וציצית"...

כן- אלו המשפטים שאנו שומעים דורי דורות מהציבור הכללי בכול מיני הזדמנויות כאילו שיש משהו בכיפה, בזקן או בציצית החוסמים אינטלגנציה, חידוד המוח או נימוסים.

לפני כמה ימים סיימנו את תקופת החגים, תקופה המהולה בשמחה גדולה בחיק המשפחה מחד אך זמן שבו אנו עושים את כל המאמצים ומשקיעים דמים מרובים בכדי להעסיק ולשעשע את בני המשפחה בחול של מועד מאידך.

בכול תקופות השנה ובפרט בזמן החגים אנחנו אמונים על חינוך הילדים ומשכך-  לא לכול מקום בילוי בארץ נתיר לעצמנו לילך עם משפחתינו ומטבע הדברים, נותרו לפנינו מספר אפשרויות ואתרים מצומצם ביותר שבהם נוכל להעסיק את ילדינו בשיעמומו של מועד.

וכאן- מתגלים במלוא עוצמתם כיעורם של אחינו הבאים מקרב מחנינו שלא רק שחושבים... אלא בטוחים שאנחנו מטומטמים ועל חשבוננו יכינו  די פרנסתם עד חול המועד הבא.

זה מתחיל בכרוזי רחוב רוטטי לב של "הקשיבו הקשיבו" ממשיך ב- "אישור גדולי ישראל" ומסתיים בקול יבבה של "איש בל יעדר". כן- בסך הכול כרוז פרסומת לסרט או הצגה סתמית, אבל- קול הכרוז המרטיט מעניק הרגשה כאילו מדובר בביומם ובהפקתם של גדולי הדור ומי שרוצה באמת שנה טובה ומתוקה ופרנסה ברווח חייב להגיע לאחד האולמות הצפופים בעיר תקולי המזגן (מן הסתם תנאי השכרת האולם הומתקו תוך הבטחה שלא יופעלו המזגנים), להדחס עם עוד ארבע מאות איש וטף, לשלם חמישים שקל לכרטיס ולהביט בסרט מקרטע שהקטעים "הבלתי חינוכיים" הושמטו בחוסר מקצועיות משווע.

השנה- הגדילו לעשות המתוחכמים, בקול הרטט והיבבה הכריזו על שמה של הצגה חדשה שטרם נראתה כמותה, התמונות להמחשה שנפרשו בלוחות המודעות נראו מפתות מתמיד אך למגינת לבנו שוב- את הסרט הזה ראינו כבר בשנה שעברה תחת שם שונה, המזגנים באולם הצפוף לא תוקנו מחול המועד הקודם והתירוץ השקרי של "מצטערים על הצפיפות, לא צפינו לכזו התנפלות" גם נשאר בעינו.

אז מילא- אנשים שאינם שייכים לציבור החרדי שחושבים שאנחנו מטומטמים, התרגלנו לזה כבר אבל אנשים הבאים מקרב מחנינו ההופכים אותנו לעדר ובכול פעם בגימיק אחר, על זאת קשה לי לסלוח.