אאא

בתהליך אימון, לא פעם מגיע שלב הנפילה שבו המתאמן נשבר ומתקשה 'לסחוב' עוד במעלה ההר. אפשר לומר ששלב זה כמעט צפוי. כמאמן, אני עם המתאמן ולצדו בו זמנית – מרגיש וחווה את הקושי שלו, אך גם בוחן אותו מהצד, משתדל שלא להתרגש מהנפילה; לא רק בגלל שהיא חלק מהתהליך, אלא כי מתוך נפילה מתחילה צמיחה, כמו צמיחת זרע שמתחילה מתוך ריקבון הגרעין שבאדמה. ישנה אפילו שיטת טיפול המעודדת את הנפילה ובאופן סמוי מזרזת את ה"מפץ הגדול" בו אדם נדחק לפינה עד שהוא מגיע לקצה.

צריך להיזהר בשימוש בשיטה זו, אך גם ללא השימוש בה, רבים מגיעים אליה מעצמם גם אם לא מרצונם. רוב הזוגות לא יגיעו לטיפול זוגי לולא יגיעו ל'קצה', רגע אחד לפני פיצוץ הבית; רוב האנשים לא יעברו מקום עבודה אלא אם כן התנאים יהיו קשים מנשוא או שיבעטו בהם החוצה; אדם ילך לרופא רק אם יכאב לו מאוד, לא רגע אחד קודם. כבר נוכחתי לא מעט במצבים אלה ולמדתי כי מהמקומות הללו אפשר רק לצמוח (אם, כמובן, יש רצון). יוסף הצדיק הטיב לבטא את העיקרון הזה באוזני אחיו (בפרשתנו) "אתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה .. להחיות עם רב". דווקא מתוך המקום הכי חשוך ואפל של מכירת אח לעם זר, המקום שבו נגמרה אחוות האחים הבסיסית והורדת אב צדיק ביגון שאולה, צמחה ישועה "להחיות עם רב". לא פחות!

יוני הוא בעל עסק של מוצרי בניה ופרזול. במשך שנים החזיק את העסק שפרנס אותו בצורה סבירה, אך בשלב מסוים התפתח פער בין הכנסות להוצאות, לטובת ההוצאות. הסכום הלך והצטבר ויוני התחיל ללמוד את מלאכת הגלגול. כשהבין שמשהו 'חורק' בעסק באופן קבוע, לקח יועץ ארגוני שהתריע בפניו כי לא לנצח יוכל להמשיך לגלגל, והמליץ לו להשקיע משאבים וכוח במקום בלהתאמץ לשרוד. היועץ אף שרטט לו כיווני מכירה חדשים כדי להעצים את הכנסותיו. יוני שכבר היה שקוע במעגל הבלתי פוסק של גלגול, אמר 'תודה' ליועץ ושלחו לדרכו. לא היה לו כוח לנסות מחדש. הוא ביקש רק לשרוד.

העסק המשיך להתדרדר, וככל שיוני היה טרוד יותר עם הגלגולים, כך פחות הקדיש זמן לעסק עצמו והבראתו. הוא חזר הביתה מדי ערב עצבני, טרוד ועייף. אשתו ש'הריחה' שמשהו לא בסדר, בדקה את הנושא והצטרפה למתריעים בפני אסון ממשמש ובא; אך לא רק שלא שינה כיוון, אלא דרדר את שלום הבית שלו לתחתית. הוא פשוט התקשה לשנות דפוסי חשיבה ופעולה. בשלבים אלו עֵרב אותי אחד מידידיו שניסה לעזור לו לצאת מהבוץ, אך ללא הצלחה.

עקבתי אחר מעשיו במשך תקופה מסוימת, אף שוחחנו פעמים מספר, אך אי אפשר לעשות מאום עם אדם שאינו רוצה לשנות את דרך הפעולה שלו. ניחשתי שהשינוי – כנראה – יתחולל רק כשיגיע למצב של 'אין בררה', והמצב הזה הגיע. יום אחד מצא את עצמו לגמרי בתחתית: ללא עסק, עם נושים כבדים, פרוד מרעייתו ומילדיו. אשתו בכתה, הילדים התגעגעו, הנושים – חלקם זעמו חלקם ריחמו. והוא? היה נואש מדי אפילו כדי למרוט את שיער ראשו. רק במקום הזה, בדרך ללא מוצא, הבין כי צריך לבחור בכביש חדש כדי להמשיך לנוע, אם הוא רוצה להמשיך לחיות.

צמיחה מתוך התחתית

תקופת הקושי היא תקופה מעיקה; אפשר לראות בה את הרקבון: "חרב העולם", "נסתם הגולל", "הכול אבוד". אדם שיכול לראות לטווח רחב ועמוק יותר, מבין כי דווקא במצב של חוסר בררה, זה הזמן לבחור בדרכים חלופיות בחייו ולא להמשיך בדרך בה צעד עד כה – דרך שהוכיחה את עצמה כלא נכונה ולא יעילה. בשלב זה הוא יצטרך לבחור להשתנות, ללכת בדרך אחרת.

כאן מגיע השלב הבא: אדם שמגיע לתהליך אימון, לא ממש נמצא בחופש לבחור בין שתי דרכים, שכן הוא שבוי בדפוסי החשיבה הישנים. הוא יסרב להרפות מפרדיגמות מחשבתיות שליוו אותו כל השנים, וכל תהליך ייבחן מתוך אותן מסגרות חשיבה ישנות. תפקידו של מאמן (קאוצ'ר) הוא לפתח דיון עם המתאמן באשר לאפשרויות העומדות לפניו, תוך סלילת דרכים חדשות לא רק ברמה המעשית, אלא עוד בשלב קודם לכן - ברמה המחשבתית.

כשנמצאים במקום לא טוב, יש להסתכל בפרספקטיבה של המשכיות: כעת הכול 'שחור', הכול קשה, אבל לאן אני ממשיך מכאן הלאה. מהי הדרך שבה אני מתקדם הלאה ולא סותם את הגולל על חיי כאן ועכשיו. מתוך המקום הנמוך ביותר הקב"ה פותח דרך חדשה אל מקום חדש. אני מכיר לא מעט בני אדם שעולמם חרב ביום הפיטורין שלהם, אבל לאחר שמצאו עבודה כלבבם עם תנאים טובים בהרבה, בירכו והודו בכל לב את מי שפיטר אותם. צריך רק אורך נשימה ואוויר. הרבה אוויר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בהשגחה פרטית, רגע לפני שליחת טור זה לפרסום, צדו עיני את הכותרת המעניינת הבאה: "'בכלא התחלתי לנשום', מגלה יו"ר ש"ס לשעבר בראיון לתוכנית 'עובדה'". דווקא במקום הקשה, החל האיש המוכשר, המצליח והכריזמתי לנשום. לא פחות!

תובנה זו אפשר להפנים מחייו של יעקב אבינו: מכל מאה ארבעים ושבע שנותיו, רק שבע-עשרה שנים טובות היו לו, והיכן? במצרים, מקום טומאה שאליו ירד מתוך כורח ומצוקת הרעב. השנים הטובות שלו לא היו בבית הוריו האוהבים, לא בארבע-עשרה השנים של לימוד תורה מתוק באהלי שם ועבר, אף לא בשדות הפורחים של דודו לבן הארמי. דווקא ב"ערוות הארץ" ראה את שנותיו הטובות, משם גם החל עם ישראל, העם הנצחי, להיוולד, לצמוח ולפרוח.

חזק חזק ונתחזק.

בחן/י את עצמך:

  1. בחן/י את היכולת שלך לקבל כלים חדשים, מצבים חדשים, נקודות מבט חדשות על החיים. תן/י לעצמך ציון.
  2. האם כשקורה תהליך לא-רצוי אצלך, את/ה: מקבל/ת את התהליך, מתנגד/ת לו? מוותר/ת על שליטה ומקבל/ת את כללי המשחק, או שאת/ה מנסה להילחם? נסה/י לקבל משוב מאיש/ה קרוב/ה אליך שמכיר אותך היטב.
  3. האם את/ה מכיר/ה את הסימפטומים הבאים אצלך: הגנתיות, הכחשה, האשמה, שבירת כלים? אם כן, ענה/י לעצמך בכנות למה את/ה מגיב כך, והאם דרך זו אכן מקדמת אותך למקום טוב יותר או רק מחזקת את קווי ההגנה על עצמך ואישיותך?

מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה בקריה האקדמית בקרית אונו.

eimunmz@gmail.com