אאא

בראש השנה נאכל כולנו גזר, נעצום עינינו ונאמר בכוונה: "יהי רצון מלפניך... שתגזור עלינו גזירות טובות". אולם האם ידעתם, שבמנהג זה (שמקורו בגמרא), עוברים לכאורה על איסור מהתורה?

כולנו מכירים את האיסור 'לא תנחשו'. כיצד עוברים על איסור זה? סבא (או אדמו"ר) שהמקל שלו נפל לו מהיד, והוא אומר: "הרי זה סימן שלא אלך למקום פלוני", הרי הוא עובר ב'לא תנחשו'. מי שעובר לידו שועל או חתול שחור, והוא רואה בכך סימן רע, ומחליט למשל לא לצאת היום מהבית, עובר באיסור זה. וכך, כל דבר הדומה לזה, הרי זה בכלל ניחוש האסור. אם כן, מדוע כשאנו אוכלים גזר, ואומרים: 'אכילה זו היא סימן שיקרו לנו דברים טובים', אין זה ניחוש? מה ההבדל בין הדברים?

רבותינו הראשונים והאחרונים טרחו ליישב את המנהג, ונאמרו על כך תשובות רבות מאוד. אנו נביא כמה מהן:

א. בספר צידה לדרך, לאחד מן הראשונים, כתב על כך: "וזה לא כדרך ניחושי הסכלים, אלא לפי שהטבע משלים כוונת היום, צריך שיהא זה על שולחנו, ויחשוב עליהם בדרך השיתוף". להבין את כוונתו - יתאמץ נא כל אחד בעצמו.

ב. הריא"ז מתרץ, שהאיסור לנחש הוא רק כשהאדם עושה מעשה על פי אותו הניחוש, כגון שאינו יוצא לדרך, וכיוצא בזה. אבל באמירה בלבד אין איסור.

ג. יש שרצו לתרץ, שרק הסימנים שהוזכרו בגמרא אינם בכלל האיסור, משום שסימנים אלו נמסרו למשה רבנו מסיני, והם אמיתיים בודאי. אבל כל סימן אחר הוא בכלל 'לא תנחשו'. אולם תירוץ זה הוא בעייתי, שהרי רוב הסימנים הנהוגים אצלנו אינם מוזכרים בגמרא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והמהרש"א מחדש, שהאיסור לנחש הוא רק ניחוש לרעה. אבל ניחוש שהוא לטובה, איננו בכלל האיסור.

ה. תירוץ נפלא כתב המאירי: הוא מבאר, שבודאי שעצם אכילת הסימנים אין בה כדי להביא עלינו גזירות טובות. הכוונה באכילת הסימנים היא לעורר אותנו לתשובה, שאנו ננהג בדרך ובמעשים שיביאו לידי כך שיגזרו עלינו גזירות טובות. גם מה שאומרים 'יכרתו שונאינו', הכוונה היא לשונאי הנפש - שהם העוונות.

הסימנים של ראש השנה, אם כן, אינם בכלל 'לא תנחשו'. אבל זו הזדמנות לזכור, שהרבה מן ה"מנהגים" והאמונות הטפילות שרווחים אצלנו, הם איסור גמור מהתורה. האם גם אתם שמעתם, שמי שמחזיק מטריה פתוחה על ראשו בתוך הבית, יתחתן ויתגרש שבע פעמים? ובכן, אמירה "סבתאית" כזו, עלולה להיות איסור גמור. כדאי להיזהר.

נקוה שהסימנים יעוררו אותנו לדעת מהם מעשים טובים אמיתיים, ומה מהדברים שנחשבים אצלנו 'מעשים טובים' הם בעצם אינם כאלו. כך נוכל לקיים את המעשים הטובים, המביאים לידי גזירות טובות אמיתיות.