אאא

ילד: אמא, ירדתי לשחק.

אמא: שיעורי בית, ילד. אם אין שיעורים אין משחקים!

ילד: עשיתי בכתה, אמא יקרה.

אמא: תראה לי!

ילד: בעצם שכחתי את המחברת. כלומר, עשיתי שיעורים ואז שכחתי את המחברת.

אמא: את הילקוט אליי!

ילד מגיש את הילקוט: קחי אמא.

לאחר חפירות נרחבות במערת ילקוט הילדים, יוצא צרור דפים ועליהם גל שירבוטים, אותיות, מחיקות ואפשר גם לזהות את שיעורי הבית של היום, בלי התשובות כמובן...

שיעורי בית. רוב הילדים לא ממש אוהבים, וכמה ההורים אוהבים אותם? מה חלק ההורה בשיעורי הבית של ילדיו ומה עליו לעשות בשל כך? ובל נשכח את המורים במערכה. גם להם חלק בדבר ולא רק בהכתבתם לתלמיד.

הורים יכולים למלא תפקיד יעיל וחשוב בחויית שיעורי הבית של הילד. מורים רבים מוטרדים מחוסר רצונם של הורים לעזור לילד בתחום זה, שעה שמורים אחרים מתלוננים על מעורבות היתר של הורים בתהליך.

איך נכון לנהוג ע"מ ששיעורי הבית ישמשו את המטרה לשמם הם נועדו, קרי: חזרה וחיזוק לחומר שנלמד בכתה?

ראשית, שיעורי בית צריכים להיות מתוכננים ברמה המאפשרת לילד להכינם באופן עצמאי. אם הורה מרגיש שעליו לעבור מדי ערב עם הילד על שיעורי הבית במשך שעות אחדות , קרוב לוודאי שהמשימות אינן הולמות. שיעורי בית נועדו לחזק לא ללמד.

ולתפקיד ההורים: חייב ההורה להבין כי שיעורי בית הופכים חשובים ובעלי ערך ככל שהילד מתקדם בגיל.

למרות שהמחקר מראה שלשיעורי בית עקביים יש השפעה חיובית מוגבלת על התפתחותם של תלמידי ביה"ס היסודי, יש להם השפעה ניכרת על ההתקדמות והתפקוד האקדמיים של תלמידי ביה"ס התיכון.

כמו כן, שיעורי הבית גם עוזרים לילד לפתח את כישוריו בתחום הלמידה, הארגון וניהול הזמן ולכן נשתדל להיות ערניים למספר נקודות:

1. נסו לשקף גישה חיובית כלפי שיעורי הבית (למרות שאתם מקבלים צמרמורות רציניות מזיכרון שיעורי הבית שלכם) ואולי תצליחו לעודד את הרעיון ששיעורים הם חלק בלתי נפרד מתהליך החינוך. (אולי גם שלנו, ההורים שתיעבו שיעורי בית).

2. שימו לב שהילד יכין את שיעורי הבית באותו זמן ובאותו מקום ושאזור הכנת השיעורים יכלול את כל הציוד שיזדקק לו להכנת המטלות השונות (כמו עפרונות, נייר, מספריים, דבק, שדכן וכו´). אל תסמכו שהילד ידאג למילוי הציוד במהלך השנה! הערכה תבטל את הצורך של הילד לקום תכופות ממקומו כדי לחפש אחר הציוד שהוא זקוק לו.

3. על הילד להכין שיעורים באזור שקט וחופשי מהסחת דעת.

4. במידה ומדובר בילדים הנוטים להסחות דעת או ילדים בעלי הפרעות קשב, כל גירוי חיצוני דווקא יעזור להם להתרכז בשיעורי הבית ולכן אפשרו להם לשמוע מוזיקה למשל או דבר אחר שנתלים בו, כדי לממש את יכולת הכנת שיעורי הבית שלהם...

אם יש ילד שלמרות האמור לעיל, מתחמק מעשיית שיעורי בית, יש לבדוק את רמת הדרישה והכמות הניתנת ע"י המורה, האם היא מתאימה ושמא אשמים אנחנו, ההורים, אולי זלזלנו ולא בדקנו או אולי בדקנו יותר מדי, הכנו שיעורי בית במקום הילד הרבה מדי מפעמים בלי לשים לב, כדי שלא יהיה פחות מחבריו לכתה או למען האגו שלנו, שילדנו מבריק ומושלם ואז כמובן יצוצו הבעיות של "ילד מפגר 5 שעות ביום...(בזמן שהוא בכתה)", הורדת המוטיבציה שלו, תלותיות וחוסר עצמאות ולעתים גם חוסר אמון ואי פיתוח הכישורים שנכתבו לעיל, הנקנים בעת עשיית שיעורי הבית.

ולסיום, קריאה למורים : "המורים המועילים הם גשר שתלמידיהם חוצים ולאחר סיועם במעבר, הם ממוטטים בחדווה את הגשר ומעודדים את תלמידיהם ליצור גשרים בעצמם".