אאא

בסוף, כמו תמיד, זה הגיע לסיפורי יוני: "כשהייתי נער", אמר נתניהו בחצי גערה-חצי אירוניה לאחד מהח"כים החדשים של יהדות התורה שנכנס לדבריו, "הייתי קופץ ומתחיל לדבר באמצע משפט. אחי יוני, שהיה מבוגר ממני, אמר לי: "ביבי, תספור עד עשר, אחר כך תדבר".

סדרת המפגשים, או ליתר דיוק, דחיית המפגשים, בין ראש הממשלה לחברי סיעת יהדות התורה, הפכה לסוג של אתנחתא קומית במשרד ראש-הממשלה. פעמיים קבע ראש הממשלה והבריז. בפעם הראשונה - חמש דקות לאחר תחילת הפגישה, כשאץ-רץ לבקר את חמיו כאילו היה מתנדב ב'יד שרה', בפעם השנייה השתדרג והודיע על ביטול הפגישה באמצעות הודעה לעיתונות, והנה הגיעה לה הפעם השלישית – 'חזקה' של זלזול מתמשך.

התוכנית הייתה להיפגש בארבע אחר הצהריים. זה מה שקבעה לשכת נתניהו עם ח"כי יהדות התורה. אבל בארבע הודיעו לחברים הממתינים על דחייה של חצי שעה. בארבע וחצי נכנס מזכיר הסיעה והודיע שביבי כלל לא הגיע למשכן. בחמש, מצאו הח"כים מפלט באולם המליאה, והשניים שלא זכו – מאיר פרוש ומנחם כרמל, קנו היאחזות ברחבת הכניסה ללשכת רה"מ. כרמל האזין לדף היומי ופרוש עסק בענייניו. גם לו יש דף יומי להדפיס – בעיתון המבשר.

בסוף, אחרי שחגג עם טייסי הכיבוי החדשים מטייסת 'אלעד' - דגם מיניאטורי של הסופרטנקר - ורק אחרי שהספיק לתפוס שיחת מסדרון ארוכה עם שר השיכון אטיאס, הגיע ביבי באיחור לא אופנתי של שעתיים לפגישה.

"זו הייתה פגישה של בנאי מגדל בבל", הגדיר זאת לאחר מכן אחד מחברי הסיעה, "אחד דיבר על מענקים לדירות יד שנייה, אחר דיבר על דירות להשכרה, השלישי הקריא מהדף ואף אחד לא הבין מילה. ורק מוזס התמיד בסיפורי הצאצאים המשתכנים במחסנים".

"רגע, המשכתם לחפור?", עצר ביבי את מנחם-לייזר בהפתעה, "אתה אומר שהנכד שלך עבר לגור בקומה מינוס ארבע? בפעם הקודמת זה היה רק מינוס שתיים".

ברקת מתחייב: "המדיניות העירונית היא לפתח כל מגזר בשכונתו". המשמעות: ראש העירייה מסכים לדרישתה של מרצ למנוע את השתלטות החרדים על שכונות מעורבות. זהו משפט מכובס שמאשרר את סיסמת הבחירות, 'לעצור את החרדים'. אנחנו כאן, הם שם. לא יתערבו זה בזה ולא יעברו את המחיצה

"נווו, אני רואה שאתה עוקב אחרי המצוקה, וזה כבר טוב", השיב מוזס בסוג של הומור עצמי, שעוזר לו לשמור על שפיות במאבקו האחרון במשרד החינוך, מול כוחות השחור.

נתניהו שיחק את המשחק: "אתם מציעים פה מגוון מעניין של הצעות. תהיה לכם בעיה אם אזמן את שרי האוצר והשיכון?", ספק שאל ספק קבע, והריץ לחדר את אטיאס ושטייניץ לסיעור מוחות מעמיק, אשר לו היה תלוי באחד מח"כי יהדות התורה היה נמשך עד עתה.

יושבי אוהלים

בימים כתיקונם, התרחיש המתואר לעיל היה מחלץ תנועת גיחוך מזוויות הפה של בכירי ש"ס. אלא שהפעם, דומה שאין להם את הפריבילגיה לצחוק על חשבון החברים האשכנזיים. ראשית, משום שהם יודעים שהפגישה הזאת היא לא יותר מקוסמטיקה. כשגפני וליצמן באמת רוצים לומר משהו לראש הממשלה הם לא זקוקים לנוכחותם של חבריהם לסיעה. אבל מעבר לכך, הייתה סיבה מרכזית נוספת שלא אפשרה להם לגחך יותר מדי על חשבון העמיתים.

לומדי הדף היומי. פרוש וכרמל ממתינים בפתח לשכת רה"מ בכנסת

כי בסיטואציה הנוכחית, אלו שיכולים לשבת על הגדר וליהנות מהחגיגה הם חברי-הכנסת של יהדות התורה. לא ממש ליהנות, הואיל ובסופו של יום לא רק לנכדיהם המסודרים הם צריכים לדאוג לדירות אלא גם למצביעיהם המסורים, אבל לשבת בצד ולהפטיר 'אמרנו לכם' הם בהחלט יכולים. אולי אפילו, לשלוף את האוהל המאובק מפרשת עמנואל ולהקים מאהל מחאה חרדי מול חדר סיעת ש"ס ולשכת ראש הממשלה.

"נעשה רגע חשבון", מתחשבן אחד מח"כיה הבכירים של יהדות התורה, "הרי במשא-ומתן הקואליציוני ביקשנו לקבל אחריות לכל הפחות על מינהל מקרקעי ישראל. אמרו לנו הש"סניקים: לא. השיכון יהיה באחריותנו. אנחנו נטפל במצוקת הדיור באופרציה מיוחדת של משרד השיכון, מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים ואפילו ועדת הפנים שעומד בראשה איש ש"ס.

"לא הייתה לנו ברירה, הם גדולים מאיתנו וסגרו הכל מראש. ויתרנו. אחר כך, מה? שתקנו? מה פתאום. התרענו מעל כל במה, מסיפורי המחסנים של מוזס ועד להודעות לעיתונות של אייכלר, ובתווך היו ניירות-עמדה שהגשנו עם הצעות ממשיות – בלי כותרות. הרי הרבה לפני האוהלים, אנחנו התרענו שהפתרון של מענקי דיור בפריפריה לדירות חדשות בלבד, אינו מספיק.

"הצענו גם מתווה: להנהיג מענקים לדירות יד שנייה, לנתק את ההצמדה האוטומטית של המכרזים לשמאות האסטרונומית של השמאי הממשלתי. כי בסוף מה שחשוב הוא שהמדינה תכניס את היד לכיס וזה לא קורה. צחקו עלינו, אמרו, מה אתם מבינים? והנה התוצאה. מי שלא הבין את מה שאמרנו לו כאן יפה, שומע את הדברים היום בצעקות ממגאפונים במאהלים".

מי שענה לאליהו

רגע אחרי שירד מדוכן הכנסת, עליו עמד והרביץ נאום מרשים בפני מליאה שוממה, פגשתי באטיאס ושאלתיו האם אינו חש כמו אלי ישי בכרמל - שר על האש?

"אינני חושב שזהו המצב", אמר אטיאס, בטוח בעצמו אך לא יהיר, "אני לא מציג תוכניות אלא פעולות. נבנות היום ארבעים וחמש אלף יחידות דיור לעומת שלושים אלף התחלות בנייה ב-2008 כולה, אלו נתונים שאיתם אי אפשר להתווכח. בטון יצוק".

עושה רושם שבתקשורת המסר עובר. לכל הפחות בראיונות מכופתרים ומעונבים. לאוהלים אטיאס לא יורד. למזלו, הוא לא היה צריך להסביר מדוע, עשו זאת עבורו, בטעות טקטית של סמולנים זחוחים, יושבי המאהלים, שופכי המים - עם התינוק.

יו"ר הכנסת רובי ריבלין ניהל את הישיבה כשאטיאס עלה להשיב לאי-אמון והעיד על עצמו כי אינו נמנה על חסידיו של שר השיכון (השר הצעיר מש"ס, העביר את שרביט הנשיאות מריבלין לפרס ורובי לא שכח ולא סלח). אבל כשנורתה לעברו של אטיאס השאלה 'באוהלים כבר היית?', הפך ריבלין באחת לדובר שר השיכון.

כשריבלין פותח את הפה, איש לא יכול להתחרות עמו, אפילו לא דברני הפגישות בסיעת יהדות התורה. עד כדי כך, שאטיאס מצא את הפנאי לעמוד על הדוכן ולהשיב למסרונים בניחותא, בה בשעה שהיו"ר עשה עבורו את העבודה: "הוא לא צריך לרדת לאוהלים אלא לשבת במשרד ולתת פתרונות וזה מה שהוא עושה – הוא מוכיח לכם במספרים שהוא עושה את העבודה. מה אתם רוצים שילך לאוהלים כדי לחטוף מים כמו שחטפה מירי רגב?".

מי ימצמץ ראשון? אטיאס

נינוח ומגובה בלהג בלתי פוסק של יו"ר הכנסת – שנראה לרגעים כמי שמקושש תמיכה לקראת ההתמודדות הבאה לנשיאות – הרביץ אטיאס את אחד מהנאומים היותר טובים שנשמעו מפיו במליאה. במיוחד בפרק הנוגע למחסור בפתרונות הדיור ליאפים התל-אביביים, יושבי האוהלים.

שר השיכון סכר את פיותיהם של עדת הצווחנים מקדימה, כשהזכיר להם כי מי שהפסיקה את תכנון הבנייה למגורים במרכז הייתה ממשלת קדימה. הוא – "רק מנסה לתקן את המעוות".

כשאלי ישי לאחר אסון הכרמל, גלגל את האשמה לעברה של ממשלת שרון שביטלה את מערך הכיבוי האווירי, זה נגמר בהתרסקות. אטיאס ניצב על קרקע מוצקה יותר. הוא מציג נתונים ומספרים על התחלות בנייה ולא מסתפק רק בגלגול תפוח-האדמה הלוהט. הוא שומר על קשר דו-צדדי עם קודקודי התקשורת ועד לרגעים אלו, זה בהחלט משתלם לו.

אטיאס מקווה לחלץ מהמשבר הזה עוד אי אלו הטבות, כמו דיור להשכרה והפחתת מחירי הקרקע במכרזי מחיר למשתכן, בכחמישים אחוזים, ואולי גם לצאת מנצח. איכשהו. לקוות, תמיד אפשר.

אבל בסוף-בסוף, מול הזעקה שיוצאת מהבטן ולא מהראש, של בכייני האוהלים המחפשים פתרונות קסם, כאן ועכשיו, גם אטיאס זקוק לעזרתו השמימית של מי שענה לאליהו בהר הכרמל.

יומרצ ניר

קחו נשימה מרצף החדשות ונסו נא לפתור את החידה הבאה: מה הקשר בין סיעת מרצ הירושלמית לפרשת הסמינרים?

תשובה, מן הסתם, אתם רוצים לראות כאן ועכשיו. בעידן של פתרונות-אינסטנט, כשאפילו בחוברות תשבצים מקצועיות, מוצגות התשובות בעמוד השאלות, אי אפשר להימלט מהבאת החידה ופתרונה, באותה פסקה.

אז הנה הפתרון המלא, בצירוף מראה-מקום: נספח ההסכם הקואליציוני שנחתם לאחרונה בין סיעת ירושלים תצליח בראשות ניר ברקת לסיעת מרצ הירושלמית – שחזרה לחיקה החמים של הקואליציה בחסות החרדים – עוסק, במישרין ובעקיפין, בנושאים בוערים שספק אם היו לנגד עיני הנציגים החרדיים, ואם היו, אין ספק שלא עמדו על טיבם כדבעי.

הנספח, שמתפרסם כאן לראשונה, מוגדר כ'מזכר הבנות'. למען הסר ספק, מובהר במזכר, עליו חתום ראש העירייה ברקת, כי: "ראש העיר וסיעת ירושלים תצליח מתחייבים לפעול בשיתוף פעולה בהתאם להסכם הקואליציוני ונספח זה ולקיים שותפות אמיתית בקואליציה".

עירייה עם מרצ. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת

הנה לכם שלושה סעיפים מרכזיים מהנספח, הנוגעים אחד-אחד למה שהנציגות החרדית הירושלמית יכולה להגדיר כ'סלע קיומנו'. הסעיף הראשון מתייחס - מבלי להזכיר את השם המפורש - לפרשת הסמינרים. הוא נכתב בעטיו של דו"ח מבקר המדינה החמור שהפנה אצבע מאשימה ישירות לעברה של העירייה.

"ככל דו"ח ביקורת, העירייה שואפת לממש את כלל הערות מבקר המדינה!". את סימן הקריאה בסוף הפיסקה הוסיף ראש העירייה. המשמעות: אחרי שהורגלנו שגורמים חוץ-ממסדיים, כמו עמותת נוער כהלכה, גונבים את ההצגה ועושים בית ספר לנציגות הרשמית, מגיע תורם של חברי סיעת מרצ. פך השמן של החינוך הטהור מעולם לא נמסר לידיים זרות יותר, והכל בחסות הקואליציה העירונית שבמרכזה הסיעות החרדיות.

התוכנית הייתה להיפגש בארבע אחר הצהריים. בארבע וחצי נכנס מזכיר הסיעה והודיע שביבי כלל לא הגיע למשכן. בחמש, מצאו הח"כים מפלט באולם המליאה, והשניים שלא זכו – מאיר פרוש ומנחם כרמל, קנו היאחזות ברחבת הכניסה ללשכת רה"מ. כרמל האזין לדף היומי ופרוש עסק בענייניו. גם לו יש דף יומי להדפיס – בעיתון המבשר

הלאה. הפסקאות הבאות מרתקות לא פחות: "המדיניות העירונית היא לפתח כל מגזר בשכונתו". המשמעות: ראש העירייה מסכים לדרישתה של מרצ, למנוע את השתלטות החרדים על שכונות מעורבות. זהו משפט מכובס שמאשרר את סיסמת הבחירות, 'לעצור את החרדים'. אנחנו כאן, הם שם. לא יתערבו זה בזה ולא יעברו את המחיצה.

ההפרדה נעצרת כאן, בשכונות ירושלים. כי התיחום הברור, על-פי ההסכם הקואליציוני המאושרר, יתבצע אך ורק בין שכונות חרדיות לשכונות חילוניות. בכל הנוגע להפרדה בין המינים, האנדרלמוסיה חוגגת: "אין כוונה לייצר הפרדה באירועים של המגזר הכללי. לפיכך, גם בעתיד, באירועים שהעירייה מארגנת לציבור הכללי לא תהיה הפרדה בין המינים".

אלו שלושת רגלי ההסכם הקואליציוני שנחתם, למי שעדיין לא קלט, בחסות הנציגות החרדית. פינדרוס, דייטש, שמחיוף ושות' היו אלו שדחפו את יו"ר מרצ פפה אללו לזרועות ברקת, על חשבונה של רחל עזריה. הקרדיט על מסמך ההבנות הזה, שנותן גושפנקא לעצירת החרדים בגבולות מתוחמים, הוא במידה רבה שלהם.

אז נכון, המשמעות בעיקר דקלרטיבית, הצהרתית. ובכל זאת, עולמנו הוא עולם הצהרתי. המעש נותר בשוליים. המתכונת הקואליציונית, בעירייה כמו בכנסת, מקדשת את המלל, הופכת את הצהרת הכוונות לחזות הכל.

הכיצד ייתכן שהנושאים הרגישים ביותר - הן בינה לבינה של החברה החרדית והן בינה לבין הרוב החילוני – יסוכמו במסמך חד-צדדי בין מרצ לברקת, כשהנציגים החרדיים אינם צד לדבר?

על השאלה הזאת, דומה שגם לעורכי התשבץ - החברים החרדיים במועצת עיריית ירושלים - אין באמת תשובה.

שושני בין החוחים

"אתם עוד תתגעגעו", הוא משפט איום קלאסי, על גבול הגנגסטרי. האמרה החצי-בריונית הזאת, נשלפת בדרך כלל כאיום מרומז כאשר שערי תשובה-רציונלית ננעלים.

לא במקרה הזה. לא כשהאמירה יוצאת דווקא מפיהם של גורמים פרו-חרדיים במשרד החינוך, המכירים את המנכ"ל הפורש, ד"ר שמשון שושני, עוד מימי הקדנציה הראשונה שלו במשרד.

השמועות על לכתו של שושני, לא היו מוקדמות מדי. בין כותלי משרד החינוך, עושות להן השמועות רגליים וידיים מזו תקופה ארוכה. שמועות ללא הפסקה.

הכותרת האחרונה שניפק שושני נגעה ל'ועדת השיבוץ' בסמינרים החרדיים. יש מנהלי סמינרים שעושים לינקג' ישיר, רואים בזה את החטא ועונשו. הם מוחאים כפיים בהנאה, במקום לספוק כפיים בתוגה.

את סיבות הפרישה שומר שושני עמו, ומותיר כר נרחב לשמועות. אומרים שסער הוא בוס שקשה לחיות איתו, שנתגלעו ביניהם חילוקי דעות רבים מדי. "האמת", אומר אחד ממכיריו של שושני במשרד החינוך, "שהאיש פשוט עייף. אחרי עשרות שנים של עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה, הוא רוצה קצת שקט".

ולזה בדיוק נתגעגע. לעייפות, לשובע, לבגרות. מבחינה חרדית, מנכ"ל משרד החינוך הוא אחד התפקידים הכי משפיעים בזירה. בניגוד לחינוך הממלכתי, הרי שהחינוך החרדי, החצי מחתרתי, תלוי כל העת ברצונם הטוב של הפקידים. אין קריטריונים קשיחים, יש בעיקר שיקול דעת.

העייפות הכריעה. המנכ"ל הפורש שושני

לשושני היה שיקול ובעיקר דעת, דווקא בגלל עייפותו. עתידו מאחוריו. עיניו לא נשואות קדימה – לג'וב הבא. הוא לא ראה בתפקיד מקפצה לפוליטיקה. אם כבר, רק לפנסיה.

העובדה הזאת, אפשרה לו לנהוג במתינות גם בשעות קשות עבורנו. מפרשת עמנואל ועד לסערת הסמינרים. משרד החינוך, בדרג הפקידותי, אשר לעיתים משמעותי יותר מהדרג המיניסטריאלי, נקט בקו מתון, בלתי מתלהם. נעדרה ממנו הלהיטות האובססיבית לכותרות, שעוברת תמיד על גבנו.

שושני יסיים את תפקידו בספטמבר הקרוב. השר הממונה, גדעון סער, ימצא לו מחליף ויוודא מראש שיבין מראש את כללי המשחק: במשרד החינוך של סער יש בעל-בית אחד. רק שבסוף, לתפקיד המנכ"ל יש דינמיקה משל עצמו. פתאום קם שר בבוקר ומגלה שגם למנכ"ל היס-מן שלו יש אג'נדה, בדרך כלל על גב החרדים. תשאלו את יענק'ל ליצמן שחווה זאת על בשרו במשרד הבריאות.

הפרק החרדי, רחוק מסיום. סערת הסמינרים תרחף כעננה גם על ראשו של המנכ"ל שייבחר, בתוספת פרשיות חדשות שעוד יתרגשו, כמו פרשת המפקחים: מתוך חמישה-עשר המפקחים שנבחרו במכרזים לפיקוח על מוסדות החינוך החרדי, מתעתד משרד החינוך לתעל שניים לתלמודי-התורה. זו אמורה להיות התשובה לבג"ץ הליבה. זה אמור היה להיות עלה התאנה של סער.

תאנה? תאונה! הסערה כבר מוטלת לפתחנו. רעשי הרקע כבר נשמעים. ההלם והתדהמה בדרך. ככה זה במחוזותינו, אין שבוע שאין בו פרשה.

אם במקום שושני שבע הקרבות, יבוא מנכ"ל צעיר ושאפתן - בדמותה של הח"כית בהווה והמנכ"לית בעבר, רונית תירוש - שימריץ במקום להאט ויראה בתפקיד אמצעי ולא מטרה, עוד נתגעגע לשושני, בין החוחים.

לא יעזור בית-דין

האם מאבק מקומי אזוטרי על חצי-קדנציה חסרת משמעות בעיריית רחובות, יזעזע את השותפות הכי יציבה שנראתה כאן לאחרונה, בין דגל התורה לשלומי אמונים?

השותפות בין דגל לסיעה האגודאית, שזורה לכל אורך המהלכים הפנים-חרדיים שהובלו בפוליטיקה החרדית בשנתיים-שלוש האחרונות, מהחינוך העצמאי ועד לוועדת הכספים. אבל דווקא הסכם רוטציה שולי וזניח, בעיר רחובות, יוצר סדק של ממש בשותפות וגורר את הצדדים להליכים בבית-הדין הרבני.

מבלי להיכנס לפרטי הפרטים הטרחניים (לקוראי 'השבוע ברחובות' מבית 'קו עיתונות', שמורה הפריבילגיה להתבשם מדי שבוע מכל טוויסט בעלילה), המדובר בהסכם רוטציה לא ממומש בין הנציג המכהן מטעם שלומי אמונים, פנחס הומינר, שנאחז בקרנות הכיסא, ונימוקיו עמו, לבין הבא בתור ברשימה, איש דגל התורה, אפרים וייס.

ההיאחזות בתפקיד, אילצה את דגל התורה לנקוט בצעד לא שגרתי ולפנות לעזרת 'הבורר', אב"ד רחובות הגר"נ גורטלר שזימן את הצדדים לדיון באולם ביה"ד האזורי ברחובות ביום חמישי האחרון. שעת הדיון הגיעה, אולם לאנשי דגל התורה התברר כי הם צופים במחזה במעמד צד אחד בלבד – הצד שלהם.

יו"ר שלומי אמונים, מאיר פרוש, שלח מכתב מנומק בו הסביר כי נחת עם בוקר וכי בהמשך היום עליו להשתתף ביארצייט לאמו. בדגל התורה בטוחים שבכל מועד אחר שייקבע, ימצא פרוש יארצייט אחר להיאחז בו, כמו בשטיבע'ל חסידי שמקפידים לא לומר בו 'תחנון' – ומוצאים בכל פעם הילולא אחרת להיתלות בה.

ניגוד עניינים? יו"ר ועדת הכספים גפני

החמור ביותר, מבחינת אנשי דגל התורה, היה המכתב ששיגר הנציג המקומי של שלומי אמונים בעיר. אנשי דגל קראו בין השורות רמז לקשר ישיר בין חברותו של יו"ר ועדת הכספים מוישה גפני בוועדה למינוי דיינים, לבין נטיית ליבם של הדיינים הבוררים שקידומם מצוי בידיו. לכו תספרו זאת להגר"נ פרובר, מועמד בית מרן הגרי"ש אלישיב לביה"ד הרבני הגדול, שמזה חודשים ארוכים ממתין בכיליון עיניים להשפעתו של גפני בוועדה המדוברת. אבל זה כבר עניין לטור בפני עצמו.

ההשפעה הדומיננטית של גפני בוועדה למינוי דיינים מוטלת בספק סביר. לעומתה, את ההשפעה שיש לאיש אשר על הברז על כל שקל שמועבר ממקום למקום, אין מי שרוצה להעמיד במבחן, בוודאי שלא אנשי שלומי אמונים, החוטפים, מאז יום חמישי האחרון, חיצים שנונים הנורים לעברם בכינון ישיר.

מאיר פרוש, שלח מכתב מנומק בו הסביר כי נחת עם בוקר וכי בהמשך היום עליו להשתתף ביארצייט לאמו. בדגל התורה בטוחים שבכל מועד אחר שייקבע, ימצא פרוש יארצייט אחר להיאחז בו, כמו בשטיבע'ל חסידי שמקפידים לא לומר בו 'תחנון' ומוצאים בכל פעם הילולא אחרת להיתלות בה

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

במכתב חריף שהוציא יו"ר המחלקה המוניציפאלית של דגל התורה, מנחם שפירא, הוא מכנה את נציג שלומי אמונים "כגנב וגזלן אשר יושב על כסא לא לו והוא מגדיל לעשות ומטיל דופי בחברי בית הדין". את שאר הביטויים שנייר המכתבים סבל, נייר העיתון אינו יכול להכיל.

גפני עצמו, הבהיר בדיון שהתקיים בסניף דגל ברחובות לפני כשבועיים, כי לאי-העמידה בהסכם תהיה השלכה רוחבית ולא רק רחובותית. זו אמירה מוקצנת. דגל ושלומי אמונים אגודות זו בזו בדבק שלא ניתן להפרדה בעטיה של פרשייה מקומית, ומה גם שמאיר פרוש עצמו מבהיר כי מבחינתו, על מועמד שלומי אמונים לכבד את ההסכם.

תהא התוצאה אשר תהא, המסקנה ברורה: הרוטציה היא רעה חולה שעבר זמנה. מקורה בחלוקת שלל הנעשית בין העסקנים מעל ראשם של הבוחרים. זו בדיוק הסיבה שכל הטרראם הגדול לא מעניין את האזרח הקטן. כמו אשתו של און בן פלת, הוא מפנה אל עצמו את השאלה 'מה ייצא לו מזה?'. התשובה לא מובילה אותו לשומקום.

הרוטציה בין הפוליטיקאים, כמוה כחלוקת עור הדוב בטרם ניצוד. מטבעה של ביזת שלל, שהיא נגמרת בקרב סכינים מכוער.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.