אאא

הוועדה המקומית בערד, סירבה לאשר לתושב חרדי היתר בניה, בעוד שכניו החילוניים קיבלו את האישור המיוחל. לאחר מאבק שניהל וערר שהגיש כנגד ההחלטה, קיבל את האישור המיוחל.

מדובר בבקשה להיתר שהוגשה לוועדה המקומית בערד שעניינה תוספת ארבעה חדרי אירוח לבית חד משפחתי בעיר. למרות שהבקשה תאמה את התוכנית באזור, היא נדחתה באופן תמוה על חודו של קול אחד.

המערער, חרדי תושב ערד, שיוצג בפני ועדת הערר על ידי עו"ד אלי וילצ'יק ורוית צימנט ממשרד כהן, וילצ'יק, קמחי שות', טען כי בקשתו תואמת את התוכנית המתירה הקמת חדרי נופש באזורי מגורים, וכי זו סורבה על ידי הוועדה המקומית על רקע זהותו הדתית, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. לפיכך, טען המערער, יש לבטל את ההחלטה ולאשר את ההיתר.

ואכן, ועדת הערר קבעה כי מפרוטוקול הדיון שקיימה הוועדה המקומית עולה כי השיקול הדתי הנוגע לזהותו של המבקש נשקל לכל הפחות על ידי חברת ועדה אחת, שטענה בבירור כי "מתן האישור ישנה את צביון השכונה כשכונה חילונית".

"מכאן", נאמר בהחלטת ועדת הערר, "ומפאת שההחלטה התקבלה על חודו של קול, ברור שההחלטה הושפעה מהשיקול האמור, וכי אמירות מעין אלה, אף אם אינן משקפות את עמדתה הרשמית של הוועדה המקומית, מקשות על מתן אמון בשיקוליה התכנוניים של הוועדה".

ועדת הערר ציינה, כי שיקול זה הוא "שיקול זר במובן הבסיסי ביותר והפוגעני ביותר מאחר שיש בו הפליית אדם על רקע אמונתו הדתית, וכי עם כך אין להשלים". ועדת הערר הוסיפה עוד כי "כשם שהעורר בפנינו זכאי לרכוש בית בשכונה, הרי שהוא זכאי לקבל היתר התואם את התוכנית החלה, וזאת בכפוף לתנאי ולמגבלות החלות באופן שווה על אחרים".

מפאת הפגם שנפל בהליך שהתקיים בפני הועדה המקומית ולשם השבת אמון הציבור בהליך התכנוני ומניעת הדרת קבוצה מסוימת על רקע אמונתה, מצאה ועדת הערר לנכון לבחון את הבקשה בעצמה, במקום להחזירה לוועדה המקומית, ובסופו של יום נקבע על-ידה כי זו תואמת את התוכנית החלה, והאישור המיוחל ניתן.

פרקליטו, עו"ד אלי וילצ'יק, סיפר בשיחה עם "כיכר השבת" כי "במהלך כל הדיונים בוועדה המקומית והערר ניסו לשכנע אותי ואת הלקוח שלי שלא ניכנס לפינה של יחסי חרדים-חילונים כי זה לא מה שעומד בבסיס ההחלטה אבל אנחנו לא היינו מוכנים לוותר".

"הוכחנו וועדת הערר השתכנעה כי הנימוק האמיתי לזה שלא אישרו ללקוח שלי את הבנייה הייתה בשל היותו חרדי. הבאנו דוגמה שבערד ובמקומות האחרים ואפילו ברחוב המקביל אישרו בנייה דומה ולאיש לא הייתה בעיה", מספר עורך הדין, "אך פתאום כשמגיע אדם חרדי אז פתאום בעיות וצצות טענות כי זה פוגע בשכונה וברחוב".

הפרקליט מספר על טענות מקוממות שהועלו במהלך הדיונים. "עלתה טענה כי לחרדים אין מכונות ייבוש וכי בשל כך הם תולים את הכביסה בחוץ ושהם זורקים צלחות פלסטיק ברחובות. בקיצור, כל מיני טענות שפשוט היו מזעזעות ולימדו לאן הדברים הולכים".

"אני חרד מאוד מזה שבמדינה שלנו עדיין אנשים נשפטים לפי אמונתם הדתית ולפי מוצאם וזה כואב ולא משנה אם זה יהיה חרדי או ערבי. אני חושב שאנשים צריכים להתייחס אליהם בשוויון ובהערכה ולא יכול להיות שמשיקולים של דת או מוצא יבואו ויהיו שיקולים רלוונטיים בישראל ב-2014", מוסיף עו"ד וילצ'יק.

מדוברות עיריית ערד נמסר בתגובה כי "הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ערד פעלה ופועלת באופן מקצועי וענייני. כך גם דנה הוועדה בעניינו של התושב, שביקש להפוך את בית מגוריו למבנה תיירותי מובהק בניגוד לאופי שכונת המגורים. צר לנו כי התושב "קפץ" על ההזדמנות להסיט את הדיון המקצועי למחוזות אחרים.

"ראוי לציין כי, אין זו הפעם הראשונה בה מתייצב התושב הנ"ל בפני הוועדה, כאשר קודם לכן הציב התושב מבנה יביל גדול על גג הבית ללא היתר ובניגוד לחוק, וזאת במטרה ליצור בו חדרי אירוח. יודגש כי ועדת הערר אף התייחסה לכך וציינה כי יש לגנות את התושב ולהענישו כפי שנעשה. למרות טענותיו חסרות הבסיס אישרה הועדה המקומית, כנגדה הוא מלין כעת, את עבירת הבניה והוציאה היתר בדיעבד למבנה.

"לגופן של טענות, החלטת וועדת הערר המחוזית לא הייתה רחוקה מהחלטת הוועדה המקומית ערד, וההבדל העיקרי היה בפרשנות שניתנה למניין חדרי האירוח במבנה היביל שהוצב בקומה שנייה של הבית. בנוסף, וועדת הערר המחוזית קיבלה את עמדת הוועדה המקומית ואסרה על המבקש בהתאם, כל שימוש בקומה התחתונה לחדרי אירוח למעט מגורים, איסור כל פתיחה בחזיתות המבנה ואף חייבה אותו בתוספת מקומות חנייה.

"החלטת וועדת הערר המחוזית התקבלה לפני ימים ספורים בלבד, ובימים אלה לומדת המחלקה המשפטית של העירייה את ההחלטה ותשקול באם לערער על החלטה זו".