אאא

המדרש על ארבעת המינים. מי אינו מכיר אותו. אפילו ביתי בת הארבע יודעת לדקלם כי האתרוג משול לצדיק המלא בתורה ובמעשים טובים, הערבה לא שווה כלום כי אין בה לא טעם ולא ריח, וההדס והלולב חולקים ביניהם את התורה ואת המעשים הטובים.

והסיום האידיאלי בו אגודים כולם יחד, כמו הפסיפס האנושי הגדול של עם ישראל ורק כך ראויים לברכה. ורק כך עם ישראל ראוי אף הוא לברכת ה' שהרי, אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום.

המדרש הנפלא הזה פותח לנו פתח להתבוננות עצמית: מי אני, כיצד אני מאפיינת את עצמי. האם אני כמו ההדס, טיפוס אנרגטי של עשייה, של פעילות, של יוזמות, או אולי כמו הלולב - טיפוס עם חשיבה עשירה, רעיונות, התבוננות על החיים. אולי זכיתי וקיבלתי מתנות שמים רבות- גם פעלתנית, מבינה עניין שאוהבת ויודעת להזיז דברים ולפעול וגם אחת חכמה כזאת שאוהבת ללמוד ולהרחיב אופקים. ויש גם ערבות, מה לעשות, אולי אפילו ערבות חבוטות. חיים המתנהלים בקושי, בשום תחום לא הולך, לא מוצאת את עצמי לא בבית ולא בחוץ, קשה עם הילדים וקשה עם הבעל וקשה בעבודה וקשה בכל מקום...

זיהיתן את עצמכן? יופי. אחת הנטיות האנושיות והלא כל כך חיוביות היא להמעיט בערך המעלות האישיות שלנו, לקבל אותן כדבר מובן מאליו או אפילו לבטל את חשיבותן, ומאידך, להתבונן במגרעות בזכוכית מגדלת, לשפוט את עצמנו בחומרה ולתת משקל עודף לכל חיסרון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הנה דוגמא: שתי נערות פנו לייעוץ. האחת הגיעה בגלל קשיים חברתיים. היא מרגישה דחויה. בכל פעם שנראה לה שהנה, הנה היא מצליחה ליצור קשר קרוב עם חברה, ההיא מפנה לה עורף ומתרחקת ממנה. היא מרגישה כבדה, לא זורמת, מן אחת כזאת שלא יודעת אף פעם להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, להצחיק את הקהל, לזרום. וזה קשה לה, כל כך קשה לה.. מנגד היא מוקפת במשפחה חמה ותומכת. הורים שקשובים לכל הצרכים שלה, עוטפים אותה באהבה, חולקים איתה את הכאב ומנסים לנחם אותה בכל דרך אפשרית. את כאב הדחייה היא חשה במלוא עוזו וזמן רב הקדשנו לשיחה עליו, לניסיונות להבין מניין זה מגיע ומה ניתן לעשות. למשפחה הנפלאה שהתברכה בה היא מיעטה לתת חשיבות או ערך, אותה היא קיבלה כדבר מובן מאליו הקיים ממילא וכך צריך להיות ולא התפנתה כלל להעריך את הרווחים הגדולים שחיים בתוך משפחה כזאת מזמנים.

פגשתי עוד נערה. זו מגיעה עם בעיה משפחתית סבוכה ומורכבת שגרמה לה בעל כורחה לעזוב את ביתה בגיל צעיר ולטייל אצל מספר משפחות מזדמנות. אצלה, כמה צפוי, מפותחים הכישורים החברתיים בצורה יוצאת דופן. למרות שחייה האישיים היו אפופי מסתורין, לא הצליחו החברות לעלות על כך ש"משהו שם לא בסדר", היא הייתה תמיד במרכז העניינים, אהודה, מקובלת, מנהיגה ומעולם, מעולם לא סבלה מבעיות חברתיות. גם היא כקודמתה לא השכילה להעריך את מתנת השמים שזכתה בה. החיבוק החברתי, האהדה, התקבלו אצלה כמשהו נחמד אבל לא כזה שצריך להעניק לו תשומת לב מרובה. הבעיות בבית, איך לא, היו מוקד של קושי וייסורים עצומים.

ארבעת המינים אינם עושים חשבונות. הלולב הוא לולב והוא נפלא בתור שכזה, אינו עוסק בחסרונותיו ואינו מתיימר להיות משהו אחר. כמוהו גם ההדס, האתרוג ואפילו הערבה. גם אם מרגישה שאת הולכת בשולי החיים, נגררת אחריהם, גם לך תפקיד ייחודי משלך. עליה של הערבה דומים לפה והיא מסמלת יותר מכל את עבודת התפילה, הקשר האישי שלנו עם בורא העולם.

ובחג הסוכות, כמה נפלא, "יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו". חג שמח!