אאא

שני רמטכ"לים עם עבר מפואר ועתיד לוט בערפל, התחרו השבוע ביניהם מי יגייס את החרדים לקמפיין ההצלה האישי שלו. בפתח 'מאהל הפראיירים' התייצבו השבוע לקרב רחוב, שאול מופז, בעל ניסיון מוכח בגיוס חרדים לפריימריז של קדימה, מול גבי אשכנזי, אף הוא בעל רקורד עשיר בגיוס קצינים במדים למלחמה אישית מכוערת בשר הביטחון. מזלנו היחיד, שרמטכ"ל לשעברניק נוסף, אהוד ברק, נאחז בגלגל הצלה אחר: פינוי 'גבעת האולפנה'.

הפראיירים האמיתיים הם בכלל החרדים, שגם בפתח ישיבת הממשלה השבוע, ספגו מכת מגלב נוספת על הגב המצולק. אם חשבתם שהאלימות במגרשים, הטחת הרובה בפרצופי האנרכיסטים ושאר כותרות השבוע, יספקו לנתניהו את הסיבה להתעלם מהמאהל, אינכם מכירים את האיש שהסקרים – אדוניו.

גם בשבוע גדוש חדשות שכזה, הפנה נתניהו את גבו לשותפיו הטבעיים, ודיבר בפתח ישיבת הממשלה השבועית על גיוס חרדים. ולמרות הפטפטת של נתניהו, שמעידה בפעם המי-יודע-כמה על בוגדנותו, יש מי שבטוח, כי מושב הקיץ שלפנינו, הוא חלון ההזדמנויות האחרון למציאת פתרון חלופי לחוק טל.

על השאלה מה מחפש לאחרונה, יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בבתיהם של גדולי התורה – יש יותר מתשובה אחת. בסביבתו של ריבלין, יודעים לספר על שליחות שהאיש ממלא, בניסיון למצוא נוסחת פלא שתפרק את 'מוקש חוק טל'.

"זו הייתה שיחת גישוש שבעקבותיה יבואו מגעים נוספים, מול שני הצדדים", אומר יצחק רביץ, בנו של הח"כ המיתולוגי ובעלה של 'הגברת הראשונה' של לשכת יו"ר הכנסת. הרב רביץ האב ז"ל ישב בוועדת טל ולזכותו נזקפת דחיית הגיוס בסיבוב ההוא. התפוח, מסתבר, לא נפל רחוק מהעץ.

אם תשאלו את רביץ, הרי שאין כל קשר בין הריצה לבתי הרבנים לבין הריצה לנשיאות המדינה. ריבלין מצידו, בכלל היה מעדיף לשמור על חשאיות, אלמלא שנכווה בביקור מוקדם אצל האדמו"ר מבעלזא שנחשף על ידי עוברים ושבים, והבין, בקל וחומר, כי קפיצה קטנה לרחוב חזו"א, בעיצומם של ימי בין הזמנים, אינה ניתנת לצנזור.

חברי הכנסת החרדיים שליוו את היו"ר במסעו, נשמעים פחות דרמטיים: "הוא אומנם היה לצידנו וסייע בידינו כשהעלה לדיון במליאה את חוק טל, לפני שנפסל בבג"ץ, כדי להתחיל בדיון כמתחייב חצי שנה לפני פקיעת החוק, אבל מכאן ועד הפיכתו לאיש מפתח הדרך רחוקה".

תקופת ההמתנה

תהא אשר תהא הסיבה למסיבה, בשיחות סגורות, ריבלין מצדד בחתירה למגע כבר בקדנציה הנוכחית, על פני האלטרנטיבה של סחבת מתמשכת שתדחה את ההכרעה בסוגיית הגיוס עד לאחר הבחירות הבאות.

'תקופת המתנה' מתמשכת – מטעים ריבלין - לא תיטיב עם החרדים. אם לא תושג הכרעה עוד לפני הבחירות, יהפוך הנושא לתפוח האדמה הלוהט של מערכת הבחירות. לפיד ינסח את מגילת העצמאות שלו על גב החרדים, ליברמן לא יוכל לחתום מולנו על 'עסקת טיעון' וייאלץ להחריף את הטון, מופז יטפס על צמרת העץ, ממנה התרסקה לבני, ואפילו לנתניהו לא תיוותר ברירה אלא להצהיר הצהרות שיסנדלו אותו גם לאחר הבחירות.


בשם הרב. ריבלין בבית הרב שטיינמן (צילום: לשכת יו"ר הכנסת)

עם כל הכבוד לאמונה התמימה של רביץ ג'וניור, האינטרס הפוליטי של ריבלין, בולט לעין. האיש לא זנח את חלום הנשיאות, ואין כמו שליחת לחמנייה טרייה על פני המים, כדי ליצור מחויבות ארוכת טווח. ועדיין, טוב יעשו גם קטני האמונה שבינינו, אם יאזינו בקשב לאיש שהפטיש בידיו המקפיד לאורך כל הקדנציה, שלא להבעיר אש במשכן ומסתפק בהדלקת משואה ביום העצמאות.

בשיחותיו עם נתניהו, בשובו מבני ברק לירושלים (אלא מה?), הוא לא נשמע אופטימי יותר, מאשר בשיחות שקדמו לביקור. ולמרות זאת, ריבלין סמוך ובטוח כי אם לא עכשיו, אימתי. אם לא יימצא עד לתום הקדנציה קצה חוט, נישאר אחרי הבחירות רק עם חבל תליה.

אם האש לא תיכבה לפני תום הקדנציה, עוד נגלה שכולם פה הופכים ליאיר לפידים, וזהו בדיוק הדבר האחרון שחסר לנו, להעביר את מערכת הבחירות הקרובה בשירת 'אנו נושאים לפידים'.

שעת חינוך מיוחד

עזבו אתכם מלפידים ובואו להניף את הדגל על ראש התורן – ביחד עם ח"כי דגל התורה המתחדשת. בשעת צהריים ביום חמישי שעבר, נבלעו בשערי בית הספר לחינוך מיוחד, 'שתילים', בבני ברק, שני חברי-הכנסת של דגל התורה, מוישה גפני ואורי מקלב, מלווים במנחם שפירא, יו"ר הוועדה המוניציפאלית של התנועה.

שווה להאזין לאיש המקפיד שלא להבעיר אש במשכן ומסתפק בהדלקת משואה. בשיחותיו עם נתניהו, בדרך מבני ברק לירושלים (אלא מה?), ריבלין לא נשמע אופטימי. ולמרות זאת, הוא סמוך ובטוח כי אם לא יימצא עד לתום הקדנציה קצה חוט, נישאר אחרי הבחירות רק עם חבל תליה

בניגוד לסיורים שגרתיים הנערכים דרך קבע בבתי ספר לסוגיהם, הרי שבמפגש הזה לא נכחו צלמים וגם לא שוגרו הודעות לעיתונות. מכל הסיבות שבעולם, לא פרסום אלא חשאיות הייתה יפה לו למפגש, הנחשף כאן לראשונה. שלא כמקובל, הרי שבמקרה הזה, חברי-הכנסת הגיעו ללמוד ולא ללמד, לשמוע ולא להשמיע, להכין שיעורי בית ולא לשלוח אחרים לעשות זאת.

לא לחינם התקיים המפגש בבית-ספר לחינוך מיוחד, שכן בעצם קיומו היה הרבה מן הייחודיות. בזה אחר זה, התייצבו ובאו ארבעה עשר מבכירי הגבאים בקהילות הבני-ברקיות של מה שמכונה בשפת העם (ובלשון מנהלי המוסדות בעיקר), 'הליטאים המודרניים'.

היו שם נציגים איכותיים מכל בתי הכנסת שמתפלליהם שייכים לקטגוריה: מ'יוצאי חברון' ו'הווילה' עבור ל'מודז'יץ-צעירים' ו'קריית הרצוג', וכלה ב'יצחק שדה' ו'יוצאי עטרת'. נציגים מהשטח של קהלים שאומנם עזבו את 'אולם הישיבה' ויצאו לעשות לביתם, אך בתפיסת עולמם, לא סטו מהקו עליו חונכו ב'עולם הישיבות'.

על הדיאלוג המרתק שהתקיים בין כותלי החדר תקראו תכף, אבל לפני שמתחילים להשתפך בתיאורים, מן הראוי להדגיש, כי ככל שזה תלוי בחברי-הכנסת של דגל התורה, היה זה מפגש ראשון מסוגו, אך לא אחרון.

בתקופה הקרובה ייקבעו מפגשים דומים, בין הח"כים נושאי הדגל לבין נציגים אותנטיים של 'הליטאים המודרניים' בעוד ארבע ערים חרדיות: ירושלים, בית שמש, אלעד וביתר עילית. וזו כבר בהחלט התפתחות מפתיעה. קידמה אמיתית. בקצב הזה עוד נראה את גפני השמרן, עונב עניבה.

חיבוק טוב

לא מדובר בשליפה של רגע, אלא במפגש שהוא פרי עבודת שטח אמיתית, יסודית כפי שרק מנחם שפירא יודע לעשות. מי שעקב אחר התבטאויותיו הלא שגרתיות של גפני במהלך חצי השנה האחרונה (שמאל דוחה את המנהלים גובי שכר הלימוד המופרז, וימין מחבקת את החרדים העובדים), ממש לא מופתע.

בין השורות של הטקסטים שניפק יו"ר ועדת הכספים, ניתן היה לזהות כבר מזמן את הקו החדש: "טעינו בהתייחסות שלנו למצביעים של טוב", התבטא גפני במדור זה לפני כשלושה חודשים (בית ספר לפוליטיקה: 'הטובים לדגל'), "היינו צריכים לחבק אותם. וכי דגל התורה קמה רק בשביל האברכים? מה פתאום. גם הציבור העובד הוא חלק בלתי נפרד מדגל התורה. בשר מבשרנו".


גייס חרדים לפריימריז. מופז במאהל הפראיירים (צילום: לשכת מופז)

האמת היא, שגפני האיש, מעולם לא נתפס בהתבטאות נגד הציבור הליטאי המודרני. בלא מעט מקרים, הוא אף ידע להיחלץ ולסייע, עד שניתן לומר כי גפני, כמו ביבי, היה הראשון שזיהה את גודל האסון הנובע מהחרמת הציבור החרדי העובד. רק שלראשונה הופכת העמדה האישית, לאמירה רשמית: מעין 'מגילת עצמאות' חדשה של דגל התורה.

את חשבון הנפש הפומבי שערך גפני, באכסניה זו, לפני שלושה חודשים הוא סיים בהגשת חשבון לפירעון: "בקרוב", הוא הבטיח, "ניזום כינוסים של הציבור החרדי העובד לפרנסתו, בערים השונות, והאמירה שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו תהיה ברורה, על כל המשתמע מכך".

אם חשבנו שמדובר במס שפתיים ובעוד הבטחה של פוליטיקאי שתישאר על הנייר, בא המפגש בשבוע שעבר והוכיח כי יו"ר ועדת הכספים מתכוון לקיים את הבטחתו, בתוספת מס ערך מוסף.

החרדים הישנים

האמירות ששמעו גפני ומקלב מנציגי השטח, היו לא פשוטות. בפי החברים שהגיעו למפגש, היו הרבה שאלות, אך לא פחות מכך – טענות. הסוגיה הראשונה במעלה, שבה התמקדו מרבית המשתתפים, היא 'תורת הקבלה' למוסדות החינוך – בעיקר לחיידרים לבנים ולסמינרים לבנות.

נציגי השטח דיברו מהבטן, בטן שמתהפכת כל אימת שמגיע מועד הרישום של הבן או הבת: "הרי מה אנחנו רוצים, בסך הכל?", ביטא את התחושה אחד הנוכחים, "שכאשר מגיעה עונת הרישום, נוכל לרשום את הבת לסמינר ליטאי איכותי ומכובד, בלי שניאלץ לעבור מסכת השפלות.

"איננו רוצים לשלוח את בנותינו לסמינר 'וולף', אבל גם לא להתבזות ולראות איך לא מקבלים אותן לאף סמינר מכובד אחר. החובה שלכם, כנציגי דגל התורה, היא לדאוג לכך שהבנות שלנו יתקבלו לכתחילה, למוסדות איכותיים. הרי בכל מגזר אחר, זהו הדבר הכי מתבקש. לא תמצאו, לדוגמה, משפחה חסידית, מודרנית ככל שתהיה, שמוציאים את ילדיה מחוץ למחנה הקהילתי".

 

אי אפשר להתעלם מהאטמוספרה שבה מתרחשת 'הדרת החרדים החדשים', כאשר בביטאון התנועה נמצא מי שמסמן טריטוריה צרת גבולות, שפולטת מתוכה רבבות חרדים עובדים, בוגרי ישיבות. גם הסוגיה הזאת, הועלתה במלוא חריפותה בפני הנציגים הרשמיים של התנועה, לא בהכרח של ביטאונה.

"אצלי אין מושג כזה: חרדים חדשים", אמר גפני במפגש ראשון, אך לא אחרון, עם נציגי 'החרדים המודרניים', "בתקופת החתם סופר היה את רב הקהילה, ומי שעמדו לצידו היו הגביר של העירייה ושבעת טובי העיר, יראי שמיים, כולם אנשים עובדים". אז בעצם, אלו 'החרדים הישנים'

חברי-הכנסת של דגל התורה לא שלפו מהכובע פתרונות קסם, "אצלי אין מושג כזה 'חרדים חדשים'. 'חרדי חדש'? שילך לחפש לו כתובת אחרת. מבחינתי את אלו שיצאו לעבוד, גם אם הם הולכים עם חולצות כחולות, צריך לכנות: בני הישיבות", אמר גפני לנוכחים (והוסיף להסביר בשיחת המשך שערכתי עימו, לאחר מכן).

הגישה הזאת, לפי גפני, היא חוליה בשרשרת הדורות של היהדות הנאמנה: "'החתם סופר' בתקופתו, הקפיד לשמור מכל משמר על צביון הקהילות. היה אז את רב הקהילה, ומי עמד לידו? מי ניצבו לצידו? הגביר של העירייה ושבעת טובי העיר, שהיו יראי שמיים. כולם אנשים עובדים, אבל יראי שמיים בכל מאודם". אז בעצם, אלו 'החרדים הישנים'.

"בדגל התורה", כך גפני, "נמצאים כל אלו שמקבלים על עצמם את מרות גדולי התורה. נמצאים לומדי התורה שהם האליטה של העם היהודי. נמצאים גם אלו שלמדו בישיבות וכל אחד מסיבותיו יצא לעבוד. אתם חלק מאיתנו, בשר מבשרנו. לא צריך לצרף אתכם לדגל התורה, כי אתם חלק ממנה. אם יש מי שינסה לסלק אתכם מהתנועה – לא נאפשר זאת".

גפני הוא אחרון הרגשנים, אבל גם הציניקנים שבין המשתתפים זיהו נימה כאובה בדבריו: "אני אומר את זה בכל מקום, גם לגדולי התורה. כשבן ישיבה יוצא לעבוד והוא מחובר לרב שלו ויש לו קהילה משלו, הוא לא הופך להיות מקולקל. נוצרה מן תווית כזאת שהיא פשוט לא נכונה. אז יש מקולקלים בין היוצאים לעבוד? נו, הרי יכול להיות גם אברך מקולקל. לבוא בגלל זה ולהוציא ציבור שלם מחוץ למחנה? לזה לא ניתן יד". עם טקסטים שכאלו, דגל התורה עוד תשחזר את קמפיין הבחירות הבלתי נשכח של אגודת ישראל בשנת תשמ"ט: נגד החרמת עדה קדושה.

תורת הקבלה

אז איך עולים כיתה והופכים את המילים הגבוהות לפתרונות ברמת השטח? בהעדפה מתקנת של אלו שהופלו עד היום: "דגל התורה כתנועה לא תלך ותקים מוסדות חדשים", אמר גפני לנוכחים, "סגנון העבודה שלנו הוא לא ללכת ולהקים מוסדות מפלגתיים, אלא לסייע בהקמה. אנחנו, חברי הכנסת של דגל התורה, מסייעים לקהילות שלנו. אני לא מדבר רק על עזרה פרטנית, אלא על סיוע ציבורי, ואנחנו נסייע".

על הצ'ק, להזכירכם, חתום יו"ר ועדת כספים: "אני יכול להבטיח לכם שלמוסדות שאתם תלכו ותקימו, אנחנו, נציגי דגל התורה, ניתן עדיפות – גם על פני המוסדות הקיימים. הצורך שלכם כיום גדול יותר, ולכן נעזור לכם להתבסס ולהתפתח, נסייע לכם מול הרשויות. בכל מה שצריך".


"בשר מבשרנו". חרדים באקדמיה. (צילום: הקריה האקדמית אונו)

האם אכן מוסדות חדשים הם הפתרון? כלל לא בטוח - אם תשאלו אלפי הורים שכל רצונם הוא לשלב את ילדיהם במוסדות הקיימים. רק שגפני יודע נפש מנהלים, ולהתחייב בשמם לקבל קולקטיבית את כולם - גם הוא לא מסוגל.

בין כך ובין כך, יו"ר דגל התורה מבטיח לשלב לא רק בתלמודי התורה, אלא גם בבית הספר לפוליטיקה. הוא מכוון גבוה. רק כיסאו כח"כ יגדל מהם: "הציבור הזה יכול להשתלב בהנהלת התנועה וצריך להיות גם ברשימות לרשויות המקומיות. הוא חלק מאיתנו במלוא מובן המילה".

אם המערכת הדגלאית לא תספק פתרונות לחרדים העובדים, יהדות התורה עוד עלולה להחליף את קידומת ה-5 (מנדטים), ולזחול על 4. המהלך של גפני נחוץ לחרדים העובדים שמאסו במשבצת הבנים החורגים, אבל בראש ובראשונה, הוא 'טוב' לדגל התורה עצמה

האם לפני שבאתם לכאן, קיבלתם אישור למהלך מגדולי התורה – נשאלו ח"כי הדגל. גפני השיב בחיוב, בסגנונו: "שואלים אותי הרבה פעמים, אז מה אמר לכם הרב אלישיב? מה הורה לכם ר' אהרון לייב? אני לא אומר ולא מצטט משיחותיי עם גדולי התורה, אבל אם מישהו חושב שאני עושה דברים שלא על דעת גדולי התורה - שיחפש כתובת אחרת".

ניסיון העוני

"אני לא מריח בחירות ואין לזה קשר לבחירות", אומר גפני כשהוא נשאל האם בסדרת הכינוסים המתוכננת, יש כדי להעיד על כך שריח הבחירות עולה גם באפם של ח"כי דגל התורה, שנזעקים לקבץ את העדר לפני שיתפזר לכל עבר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

האלרגיה התקופתית של פריחת האביב, סותמת כנראה את אפו של גפני, אבל גם אם המהלך רצוף כוונות טהורות כמו דבש דבורים, אי אפשר שלא להתבונן בתהליך גם במשקפיים פוליטיות: לאלפי החרדים שמשתלמים באקדמיה ולרבבות שיצאו לעבוד לפרנסתם, יש משפחה וחברים. גם גפני מבין שהציבור הענק הזה, אינו מוכן עוד לספוג יריקות בפרצוף במשך קדנציה שלמה, ורגע לפני הבחירות, לגלות נאמנות עיוורת, כאילו ניתכו על ראשו גשמי ברכה.

"כשהוקמה המדינה", התפייט גפני, "הציבור החרדי עמד בהצלחה בניסיון העוני. אחד ממשפחה ושניים מעיר היו חרדים, למצוא בת ישראל כשרה שתתחתן עם בן תורה – הייתה משימה לא פשוטה. היום גדלנו, ולהסתובב כחרדי זו גאווה. ידענו לעמוד בהצלחה בניסיון העוני, אבל עם ניסיון העושר, יש לנו בעיה אמיתית להתמודד".

אם המילים היפות לא יהפכו למעשים – ניסיון העושר הרוחני, עלול להפוך לניסיון עוני פוליטי. זו אינה רק האפיזודה המקומית של תנועת 'טוב', אלא הרבה יותר מזה. אם המערכת הדגלאית לא תתעשת ותספק פתרונות גם לאלו שנאלצו לעזוב את ספסלי בית המדרש, יהדות התורה עוד עלולה להחליף את קידומת ה-5 (מנדטים), ולזחול על 4.

המהלך של גפני ראוי לכל שבח. הוא נחוץ לחרדים העובדים שמאסו במשבצת הבנים החורגים, אבל בראש ובראשונה, הוא 'טוב' לדגל התורה עצמה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'