אאא

בושה. זו ללא ספק התחושה הראשונית של כל אדם חרדי לנוכח הידיעה שנתפרסמה הבוקר בעיתון ´ישראל היום´ ע"י העיתונאי יהודה שלזינגלר, המדווחת למאות אלפי הקוראים החילוניים, על סגירתו של ´מועדון הימורים´ שנתפס על ידי המשטרה פועל בדירה בבני ברק.

גם תוספת הפרטים על ה"דמויות הציבוריות המוכרות" שנתפסו מקום, תהא חשיבותן נמוכה ככל שתהא, אינה מוסיפה גם היא נוחות לשומע החרדי.

כציבור שגדל והתחנך על ההלכה הידועה, כי אין לצרף למניין את ה"משחקים בקובייה", וכציבור שרובו המוחלט אינו מבין על מה המדובר, שהרי מעולם הוא לא נתקל ולא נקלע למקומות מעין אלו, מביטים אנו על העניין הזה כמשהו רחוק שאינו נוגע לנו, כזה שאינו מוכר ואינו מובן. דווקא בשל כך, חשוב בבוקר הזה להבין כי נפל דבר בבני ברק: לאס ואגס קמה בלב עיר התורה.

הימורים, ואת זה לא צריך להיות יהודי חרדי בשביל לדעת, היא הדרך הקצרה ביותר לתהום.

המרחק מהקובייה ועד לאיבוד המשפחה הינו קצר הרבה יותר ממה שנדמה. מהשתתפות חד פעמית במשחק ה´תמים´ ועד לאבדן מוחלט, של הבית, של הנכסים, של האישה והילדים, ואחר כך גם של החיים, אין לעיתים זמן להבין איך זה קרה. חמור מכך, אין דרך להשתחרר.

עסקי ההימורים הם עסקיהם של העבריינים. לא רק עבריינים על חוקי התורה. הימורים הם עברה פלילית גם על פי חוקי המדינה. לא בכדי אסורים ההימורים בארץ וברוב המקומות בעולם, שהרי רבים מהאנשים שאבדו עצמם לדעת, או נרצחו על ידי גובי החובות, החלו את ההרס העצמי של החיים שלהם, בדיוק בנקודה הזו. כל החכמים שחשבו כי הם ינסו "רק פעם אחת וזהו", גילו להוותם, כי גם עזרה מקצועית רחבה לא הצליחה לגמול אותם. זה היה מאוחר מדי.

אז הנה לצערנו, מה שחשבנו שקיים רק במקומות כמו ´לאס וגאס´ או במאורותיהם החשוכות של העבריינים, עלה לפתע בחלוננו.

אך מעבר לסוגיית החילול השם שנגרמה על ידי אותם אנשים, שהינה עניין חמור ביותר. חשוב לזכור, כי אותם מהמרים מורידים עימם משפחות שלמות, וכשהם יורדים – יורדים עד לתהום, הם וכל בני ביתם.

המדובר הפעם, כך אנו מקווים ומאמינים, במקרה חד פעמי ובהיקף קטן. אולם לאור העובדה כי זהו אינו המקרה הראשון... שהרי ישנם כבר כמה מקרים קשים המטופלים על ידי הרבנים, חייב העניין הזה להיות מעתה תחת פיקוח ומעקב. הימורים הם מגפה מדבקת. ומשזו נתגלתה, אסור לנו לטמון את הראש בחול. יש לפעול נמרצות לביעור הנגע, ובכל האמצעים הקיימים. אם לא נעשה זאת כעת, נתעורר חלילה, כשיהיה מאוחר מדי.