אאא

אם חשבתם שמערכות הבחירות בישראל הן הסוערות בקרב מדינות העולם, בוודאי תופתעו לגלות שלעומת הבחירות אצל השכנה מצפון, הבחירות אצלנו מתנהלות כמו בשווייץ. אם חשבתם שבחירות תשמ"ט היו השיא, כדאי שתחשבו שוב. בלבנון היו בחירות אלו נחשבות כמו בחירות לוועד הבית. כמו תמיד הבחירות האלו גורליות גם לנו, הישראלים.

כבר מספר שבועות שהדרכים והצמתים במזה"ת מובילים למקום אחד, ביירות. הנושא החם ביותר והמדובר בסלוני העולם הערבי הינו ה´בחירות´ בלבנון וחשוב יותר, תוצאותיהן. תוצאות שתהיינה בעלות השלכה ברורה ומיידית על כל המרחב כולל ובעיקר ישראל.

כמעט כל שליט המכבד את עצמו במזרח התיכון ובקרב מדינות ערב, מעורב איכשהו בבחירות אלו. לרוב השליטים יש איזה שהוא מועמד, בן חסות בארץ הארזים. היום יסתיים פרק נוסף בסאגה הבלתי נגמרת הזו.

השאלה הגדולה שעדיין פתוחה, היא שאלת התוצאה הסופית. עד לפרסום התוצאות הסופיות ובמידת מה גם לאחריהן, יישאר עתיד המדינה הצפונית, לוט בערפל. הסקרים משקפים נטייה קלה לגוש הפרו-מערבי, אך מותירים סיכוי רב לגוש הפרו-סורי בראשות החיזבאללה, עקב המאמץ וההשקעה העצומה והניסיון להעביר תומכים ומועמדים מצד לצד עד הרגע האחרון ממש.

הבחירות לפרלמנט הלבנוני מתקיימות על פי ´הסכם טאיף´. הסכם שנתקבל בחסות הסורים עם סיום מלחמת האזרחים הארוכה, בשנות השמונים של המאה הקודמת. בהסכם הוסדרה שיטת הממשל והבחירות הנהוגה עד היום. לפי ההסכם ישנם בפרלמנט 128 צירים המחולקים שווה בשווה בין הנוצרים והמוסלמים. דהיינו 64 צירים נוצרים ו-64 צירים מוסלמים. גם חלוקה זו אינה סוף פסוק, שכן בתוך שתי הקבוצות קיימת חלוקה נוספת. במחצית המוסלמית קיימת חלוקה לשיעים, סונים ודרוזים ואף שתי צירים לעלאווים ואילו במחצית הנוצרית ישנה חלוקה למרונים, אורתודוכסים, ארמנים ועוד. (מצחיק אתכם? כדאי שתמחקו מהר את החיוך, שכן אצלנו להבדיל, בבחירות לרבנות, קיימת חלוקה לספרדים ואשכנזים...).

ראש הממשלה ונושאי התפקידים הבכירים נבחרים על ידי חברי הפרלמנט, ואף הם אמורים לעמוד בכללי המפתח העדתי שקבע ´הסכם טאיף´. הנשיא יהיה לעולם מרוני, ראש הממשלה יהיה לעולם סוני, יו"ר הפרלמנט יהיה לעולם דרוזי וכן הלאה. וזה עוד לא הכל, הצירים עצמם נבחרים לפי מחוזות שגם הם מחולקים לנפות משנה. בקיצור, אלו הן הבחירות המסובכות ביותר בתבל. סוג של בחירות שאין להן אם ורע בעולם.

התסבוכת הזו מורכבת הרבה יותר מכפי שנראה. במקומות רבים ישנם מועמדים עצמאיים, בעלי עמדות כוח, כאלו הנתמכים בידי חמולות מקומיות, מה שמסבך עשרות מונים את התוצאות שכן הללו אינם מזוהים עם אף אחד משני הגושים ומונעים בעיקר ע"י אינטרסים אישיים ומקומיים. מועמדים אלו נעים כמטוטלת ועורקים בקלות רבה ממחנה למחנה. (זו אגב, אחת הסיבות לחיסולים הרבים של חברי פרלמנט. כאשר גוש מסוים בעיקר הדברים אמורים בגוש הפרו-סורי, שברצותו לרענן ולחזק את השורות, הוא מחליף ציר אחד במשנהו הנאמן על ידי חיסול הראשון...)

כיום מחולקים שתי הגושים באופן הבא: הגוש הפרו מערבי, בראשות סאעד חרירי, בנו של ראש הממשלה הפופולארי המנוח "רפיק אל חרירי", זה המכונה "בונה לבנון", אשר מייצג כמעט את כול הסונים במסגרת מפלגתו "אל מוסתקבאל", יחד עם בן בריתו וואליד גומבלאט מנהיג הדרוזים המשמש כיו"ר המפלגה הפרוגרסיבית ובו תומכים כמובן בני המיעוט הדרוזי. יחד איתם צועדים הזרם המרכזי של הנוצרים המרוניים "הכוחות הלבנונים" המייצגים את האליטות הנוצריות במזרח בירות ואף המרונים שבהר הלבנון המהווים את הזרוע הפוליטית של הפלנגות הנוצריות של שנות השבעים, בראשם עומד ד"ר סמיר געגע, מפקד הפלנגות לשעבר.

הדובדבן בקצפת של הגוש הפרו מערבי הינה משפחת ג´ומאייל, ממייסדי הפלנגות. משפחה שנחשבת משפחת אצולה אצל המרונים, בדומה למשפחת קנדי אצל האמריקאים. זאת עקב החיסולים הרבים והפופולאריות הרבה של מנהיגיה. גוש זה מכונה "כוח 14 במארס" על-שם התאריך בו נרצח חרירי, שבעקבותיו הוצאו הסורים מלבנון, לפחות באופן רשמי.

למול הגוש הפרו-מערבי, מתייצבת האופוזיציה הפרו-סורית בראשות החיזבאללה הדתית ותנועת אמל השיעית החילונית בראשות יו"ר הפרלמנט הנוכחי, נביה ברי. למרבית הפלא, יחד איתם ניתן להבחין גם בגוש נוצרי גדול בראשות הגנרל לשעבר מישל עאון זה שערק לצד הסורים. בגוש הסורי אפשר למצוא גם קבוצות מרוניות מצפון לבנון, שמאז ומתמיד הפגינו תמיכה בשלטו הסורי, בראשם סלימאן פרנגייה השני, נכדו של סלימאן הראשון שהיה נשיא לבנון בשנות השישים.

ההתערבות החיצונית בבחירות בלבנון חורגת מכל פורפורציה מקובלת. רק לפני שבועיים ערך סגן שר ההגנה האמריקאי ביקור בזק בביירות והבטיח מפורשות ציוד צבאי הכולל טילים וחיזוק הצבא הלבנוני במידה והגוש הפרו-מערבי ינצח. גם גרמניה וצרפת שעדיין רואה בלבנון את בת חסותה מעורבות בבחירות אלו ומנסות בכל דרך להשפיע ולגרום לניצחונו של הגוש הפרו מערבי בראשות סאעד חרירי שאביו המנוח רפיק היה ידיד אישי לנשיא צרפת לשעבר ז´אק שיראק. ארמון האליזה, למרות חילופי הגברי שחלו בו, עם בחירתו של סרקוזי, עדיין רואה בניצחון חרירי, הישג אישי שלו.

גם הסעודים לא טומנים ידם בצלחת, סעודיה העומדת כיום בראש המחנה הסוני המתון בעולם הערבי, מיצבה את עצמה בראש החץ נגד ניסיונות ההשתלטות של איראן על העולם הערבי. כך שבבחירות אלו היא מעורבת עד צוואר והיא מזרימה מאות מיליוני דולרים בניסיון להטות את הכף לטובת בן טיפוחיה חרירי. גם שאר מדינות ערב המתונות ובראשם מצריים שאף פתחה לפני מספר חודשים חזית עם החיזבאללה בעקבות גילוי תאים מחתרתיים במצריים ובסיני.

העיתון "אל חייאת" מדווח שאלפי לבנונים החיים שעזבו את לבנון, עושים את דרכם למדינה להשתתף בבחירות הללו. המימון כמובן בא מכיסם הפתוח של הסעודים שרכשו טיסות שלמות על מנת להשפיע על תוצאות הבחירות ולמנוע מאיראן להשליט את הדוקטרינה השיעית על ארץ הארזים. חלק גדול מהטיסות מגיע מקנדה, צרפת ואוסטרליה שם קיימים ריכוזים גדולים של נוצרים לבנונים שקולותיהם חשובים מאוד להצלחת הגוש הפרו מערבי, שכן המחוזות הנוצריים יהוו את הקול המכריע בבחירות הללו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

חיזבאללה מצידו גם אינו שוקט על שמריו, ומנסה לגרום לעריקת קולות ואישים מובילים בקרב הנוצרים. המוחאברת הסורי והמודיעין האיראני עובדים שעות נוספות בשיטותיהם הידועות לשמצה בכדי לנסות להשפיע על הבוחרים והנבחרים... אין צורך להסביר עד כמה סוריה ובעיקר איראן רואות בבחירות אלו בחירות גורליות לעתיד האזור ולעתיד השפעתן בלבנון, בעזה וביהודה ושומרון.

נציין רק שבאם החיזבאללה ינצח, תהיה זו המדינה הראשונה בעולם הנשלטת על ידי שיעים מחוץ לאיראן. מבחינת ישראל מדובר באיום רב משמעות שכן יקשה על ישראל לצאת לתקיפה באיראן הרחוקה כאשר על גבולה הצפוני מאיימת איראן באמצעות שלטון שיעי פונדמנטליסטי.

כמו אצלנו, גם הלבנונים למדו את שיטת הספין, ולא פלא שמידי שבוע התגלו לפתע קבוצות של מרגלים ישראליים וכדומה. נסראללה דואג שאזרחי לבנון לא ישכחו את השכנה המאיימת עליהם מדרום. הוא טורח להזכיר שוב ושוב שרק הוא הצליח לנצח את השטן הציוני ובתור שכזה הוא זכאי לתואר ´מגן לבנון´ וראוי לקבל את אמונם של הבוחרים.

גם הפרו-מערביים טרחו לחשוף בתקופה האחרונה את מסקנתו של בית הדין הבינלאומי בהאג, שהיה זה נסראללה שעמד מאחורי חיסולו של הנשיא האהוב חרירי בשל קנאתו הרבה בהצלחתו, ובשל היותו פרו מערבי ואנטי סורי.