אאא

אפתח בסיטואציה הבאה המבוססת על מקרה אמיתי ומתארת שיחת טלפון אופיינית בין ראובן (לצורך התיאור) לשר יעקב מרגי – "שלום הרב מרגי מדבר ראובן".., "רציתי לומר לך"...-מה אמרת? נכנס בדבריו השר מרגי "הרב"? "אני לא רב תקרא לי יעקב זה מספיק בהחלט". "בשבילי אתה רב" ממשיך ראובן לרצות. "לא", מתעקש השר מרגי "תקרא לי יעקב כי אני לא רב". נאה דורש ונאה מקיים, זו דרכו של השר מרגי המסרב בתוקף להיקרא רב וכך לדעתי צריכים לנהוג כולנו.

לא אכנס לפולמוס ההלכתי מיהו רב ומי הוא אינו, אך אציין נקודה חשובה, הציבור מרבה לייחס את התואר רב, למי שהוא מוקיר ומעריך ולא רק לחברי הכנסת. בתקופתנו תואר מכובד זה הפך בשל כך להיות משומש, נדוש, ולעיתים נגרם זילות לתואר שאמור לייצג מנהיג רוחני, פוסק הלכתי כדוגמא אישית לכלל. אכן, אין טעם או סיבה לחברי כנסת להשתמש בתואר זה, חוץ ממקרים בהם כמובן נושא התואר הוא באמת רב וישנם כאלה.

התקשורת מייחסת את התואר רב (ולא ניתמם) לעיתים שלא בתום לב, כדי להכפיש ציבור שלם והתוצאה כמובן היא, הגברת העוינות כלפי הציבור החרדי כולו. זה מתבטא הפוך אגב כאשר נתפס רוצח ממגזר עדתי מסוים כגון רוסי, חילוני, ועוד, אין התקשרת טורחת לכנותו "הרוצח החילוני" או השודד הרוסי".

וזו מהותה של בקשת השר מרגי מהתקשורת "אל תקראו לכל אחד רב", ותטעו את הציבור לחשוב כי כך היא דרכם של רבנים. כמו שלא כל הלובש חלוק לבן, דוקטור ייקרא.