אאא

"הוי פרחח אווילי, בן חסר טעם", כתב פעם אחד ממשוררי תנועת העבודה, בבואו לרמוז על אנשי המחנה האחר. אלא שמאז נאמרו הדברים, חלפו כמה דורות אך הדמויות המייצגות נותרו בעולמנו. הם רק עוברים ממחנה למחנה. השבוע גילינו לבושתנו את הפרחח האווילי הזה בתוך מחננו פנימה.

הוא חייל נח"ל חרדי, צעיר חסר דעת וכסיל נבער, שאת הנזק שגרם למאות אלפי יהודים דתיים וחרדיים, לא נצליח למחוק לאורך שנים רבות. הוא הדמות הקלאסית לאותו טיפש הזורק את האבן לבאר ואלף החכמים כבר לא מצליחים להוציאה.

מהרגע שבו חדר הרוצח הנתעב למועדון התל אביבי היה ברור למשטרה ולאנשים שהיו במקום שזה לא מעשה של חרדי. כל שונאינו מימין ומשמאל כבר השחיזו חרבותיהם. המתינו בקוצר רוח לרגע שבו "האיש בשחור" יתגלה כלבוש שחורים. הם רצו להטיל בנו את רפשם הפנימי, אך בלמו עצמם.

עד שבא האוויל התורן במחנה החרדי, חייל חסר בינה ודעת, ששיגר כמה הודעות טיפשיות וריכז מחדש את כל קני האש לעברנו. הבוז לו ולכמותו שבגינם אנו הופכים לאסקופה נדרסת על לא עוול בכפנו.

לבוש מדים שעוד כיפה לראשו ונשקו בידו המאיים לפגוע במשתתפי עצרת, שבקושי ריכזה שני ריבוא מפגינים שבאו עוג מכל חלקי הארץ, הוא לחם של ממש לכל הרוצה להפנות את תשומת הלב מן העיקר, ולהאשים את הציבור החרדי ברדיפה. נרדפי אמת אנו, ולאורך שנים. ולא רודפים. וכאשר ילד מפגר מתוך המחנה עושה מעשה נתעב? האם אשמת הכלל הדתי והחרדי היא?

דווקא אנחנו בציבור החרדי יודעים היטב להבדיל בין החילוני מתעב החרדים (שמספרם לא רב) לבין רוב החילונים שאין בלבם משהו רע עלינו. ובצדק וביושר אנו תובעים לאורך כל השנים, לבוא חשבון רק עם שונאינו המקצועיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אך לא כן החילונים. כל חרדי עילג לשון ומקרטע הגיגים, מועלה לשידור ומוצג למול המסך, בבחינת "ראו אלו החרדים - החרדים כולם". האם חייל חילוני שהיה מאיים באחד האינטרנטים שיפגע בחרדים מסיבה זאת או אחרת היה מביא אותנו לחשוב שזהו איום של כלל החילונים? – בוודאי שלא.

אך ברגע רגיש שכזה, כשקם אוויל, הניתן לתיוג כבן מחננו, והוא בסך הכול מתחזה מחופש, ומשגר מהגיגיו הכסיליים, הוא מיד כובש את הכותרות כאילו כולנו מאחריו במעשיו. כאילו זו דעה מייצגת. בשעה שאילו רק ניתן, היו רבים מאתנו תופסים אותו בחוצות בלא כל בושה וייראה, ומלקים אותו ברחובה של עיר.

זהו הפרחח השוטה חסר הדעת שאולי גדל בערוגה. וגם זה לא בטוח. אך הערוגה לא מתביישת להקיאו מתוכה. למען יהיה המחנה טהור.

החזיקו בו במסית הזה, בכלא, אל תשחררו אותו. שם מקומו, לא רק על איומיו אלא גם על הנזקים חסרי ההיקף שגרם להמונים שדעתו אינם כלל כדעתם. שמעשהו זוכה לגינוי של הכלל.

זהו האוויל האמיתי מדרך פשעו.