אאא

בפרשתנו מבואר שראובן מפסיד את זכויות הבכורה בשל חטאו, ״אל תותר, כי עלית משכבי אביך, אז חללת יצועי עלה״ (מט, ד). יש להתבונן, וכי מפני שחטא נפקהו מזכויותיו?!

ועוד, הלא מוסכם אצל חז״ל שראובן עשה תשובה (ראה למשל רש״י לז, כט, מב״ר פד, יט). והנה הבכורה ניתנה ליוסף, כנראה מהכתוב בדברי הימים א (ה, א-ב): ״ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל. ולא להתיחש לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף״. וביותר צריך להבין, מדוע ניתנה הבכורה ל״בן האהובה״ בניגוד למוסר התורה (דברים כא, טז), ״לא יוכל לבכר את בן האוהובה על פני בן השנואה הבכר.״

סיבה אפשרית להעדפת הבכורות, כנראה בשל שהיו הבגרות מוכרים כמנהיגי משנה וכסמכות חשובה הפועלת למען המשפחה. כמייצגי המשפחה. בביתו של יעקב אבינו תפקיד זה לא יכול היה שלא להיות בעל משמעות רוחנית נשגבה. בבית יעקב הולך ונבנה העם המורכב משבטי יה, תכונות האופי של כל אחד מהאחים חשובה לקביעת אופיו של העם, וכשמדובר בשבט הבכורה המשמעות היא קריטית!

רבותינו מלמדים אותנו, שבכורת יוסף התבטאה בכך שקיבל, ככתוב בפרשתנו, ״ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי (אשר יקחו ישראל - אבן עזרא) מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ (מח, כב). יוסף קיבל שני חלקים בארץ הקודש, בניו, מנשה ואפרים, יהיו שני שבטי יה, יעקב אמר ״לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.״ בירושת הארץ קופח ראובן, בבכורת הרוח! כמובן, לא מפני שהיה ב׳תקופת קלון׳, ירושת הארץ עוד רחוקה בזמן. מדובר כאן בתכונות האופי, בפחיזות ובכושר עמידה חלש, שמפניהם לא יכול להוביל את שבט בכורת הרוח.

במקומו זכה יוסף, האח שהיה סמל למידות ולעמידה איתנה מול היצרים והשפעות הסביבה הנוכרית. זהו האח שהעביר לדורות הבאים את האמונה הנפלאה - שאמרה במענה לאחיו כשבאו אליו להתחנן על נפשם במות אביהם ככתוב בפרשתנו - : ״ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשובה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב.״ (נ, כ).

הבה נתבונן, ראובן היה המבוגר האחראי בפרשת מכירת יוסף, הוא היה זה שהצילו ממוות - כבכור למופת. לעומתו, יוסף היה האח הקטן, המנודה והשנאוי אך אף על פי כן זכה לבכורה. בדומה לכך, הפך יוסף מאסיר מושפל למלך במצרים - בזכות כי ״רוח אלוקים בו״! בזכות עוצמות הרוח אשר פיעמו בו. לאמור, גדולי הרוח לא גדלו בניגוד לנורמות המקובלות על עולם החולין, הם גודלו בתעצומות רוחם.

ובאמת יתכן שמהזכויות הפיננסיות והמעמדיות השגרתיות לבכור רגיל - לא קופח ראובן. שוב מצאתי כך ברש״י (לה, כג): ״בכור יעקב - בכור לנחלה, בכור לעבודה, בכור למנין. ולא נתנה בכורה אלא לענין השבטים, שנעשה לשני שבטים״. ומקורו מחז״ל בב״ר, (פב, יא). ולמדו כן מהמשך הכתוב בדה״י א (שם, פסוק ג) ״בני ראובן בכור ישראל...״

העימות שבין החומר לרוח

כך היה לעולמים, מציין רש״ר הירש, גדולי הרוח לא היו בכורות. הבל, אשר שעה השם למנחתו, היה קטן מאחיו קין אשר מנחתו לא התקבלה. כמו כן יצחק קטן מישמעאל וכן יעקב מעשיו. ובפרשתנו, יוסף הקטן והמנודה מועדף על פני ראובן הבכור ואפרים הקטן הועדף על פני מנשה. משה רבנו אדון הנביאים, היה הקטן במשפחתו וכבד פה ולשון. דוד המלך הגדול היה הקטן והמנודה שבאחיו. מכל הדוגמאות האלו עולה ומתחדדת המסקנה המתבקשת: הרוח באיום מתמיד על ידי הנורמות של עולם החומר.

בימים אלו כאשר המאבק ביהדות הנאמנה מחריף. מעבר לשיטות הרדיפה שאינם לגיטימיים, משמיעים שונאי התורה טענות שונות ומשונות כגון: ״תשלבו בין תורה להשתלבות ב״ישראליות״, למה אתם שונים? תהיו גם כמונו וגם תורניים. אך אנו יודעים שטענה זו בשקר יסודה, הרוצה לשמור על ערכי הרוח, עליו לעמוד איתן מול זרמי הזמן והתרבות החולין.

שבת שלום וחורף בריא!