אאא

זה היה מחזה מוזר: ראש השב"כ לשעבר, חבר-הכנסת אבי דיכטר ("קדימה"), מספק טיפים ארגוניים למנהלי מוסדות חב"ד בישראל.

קרוב לחצי שעה, הרביץ בהם דיכטר את משנתו הארגונית והניהולית, כשהוא שוזר בדבריו סיפורים מחיסול שחאדה ועד למשט לעזה, מההסכם עם מצרים ועד לאחמד יאסין.

דיכטר נשא את הדברים אמש (חמישי) ב"וועידת מנהלים" הארצית של מנהלי מוסדות חב"ד, שאורגנה על-ידי 'אגודת-חסידי-חב"ד'.

כשלראשו כיפה שחורה, צעד לדוכן הנואמים. "להגיע לפורום הזה ולדבר על ניהול מוסדות של חב"ד - זה כמו למכור קרח לאסקמוסים", החמיא לחב"דניקים.

התאורה באולם הקונגרסים בקרית-שדה התעופה, הייתה עמומה ונתנה אווירה סביבתית טובה לנאומו של ראש שב"כ בדימוס.

טיפים ארגוניים. דיכטר בוועידה, היום (צילום: מאיר אלפסי)

"לפני שאספק לכם קצת טיפים, יש לי ווידוי קטן", אמר דיכטר וסידר את כיפתו. "לפני הרבה מאוד שנים, בשנת 74, שימשתי כמאבטח מטוסים. באחת הטיסות, זה היה מטוס ג'מבו, ראיתי שמתארגנים להם כמה חבר'ה חרדים, אולי חב"דניקים, לעשות מניין.

"הם היו תשעה אנשים", שחזר דיכטר, "והחלו לסרוק את המושבים כדי למצוא עשירי למניין. מכיוון שאני הייתי היחידי שהיה ער באותם רגעים, הם פנו אליי וביקש שאשלים מניין. למרות שהיה אסור לי על-פי הנוהלים להתפלל איתם, הצטרפתי לאחר שכנועים מצידם.

"בדרך חזור לישראל, קרה לי בדיוק אותו מקרה. תשעה יהודים שמחפשים עשירי למניין. גם הפעם, למרות שמדובר בהפרת נוהלים, הצטרפתי למניין. הבטחתי לעצמי שוב שלא אחזור על-כך".

מנהלי המוסדות האזינו לדיכטר בקשב-רב. קולות פתיחה וסגירה של בקבוקי שתיה, המונחים בקפידה על-יד כל משתתף ומשתתף, נשמעים ברקע.

ודיכטר המשיך. "כעבור מספר חודשים, המקרה חזר על עצמו עם העשירי למניין. החלטתי שהפעם אני לא חוזר על הפרה הנוהלים הבטחוניים. הם שוב הגיעו אליי.. אחד מהם שאל אותי 'אתה מדבר עברית'? השבתי: אני ממלטה'... הם עזבו אותי לנפשי ובגללי לא היה להם מניין. באיחור של 36 שנים, אני רוצה לבקש מהם סליחה... אולי אחד מהם יושב כאן?".

משנתו של 'ראש שב"כ'

"חב"דניקים ידועים כאנשים שלא מוותרים", החמיא בשנית. "פגשתי אותם ברחבי העולם, גם כראש השב"כ, וגם מאוחר יותר. פגשתי אותם בהרבה יבשות ובהרבה מקומות. יש כאלו שקוראים למקומות האלו 'חורים', קצה העולם. אתה רואה אנשים, שאין עליהם מורא של מנהלים, אין עליהם מורא של משגיח ויש להם רק מורא שמים - ומרביצים תורה אחד על השני. זה דבר שמחמם את הלב".

ברוח הימים האלו, שכל אישיות ציבורית מוכרחת להתייחס למשט שמבעיר מדינית את מזרח התיכון (ואפשר לומר את העולם כולו), גם דיכטר העלה את הנושא בנאומו.

"בניהול ובמנהיגות, יש כמה מאפיינים מאוד חשובים ומשמעותיים. בישראל זה מבחן יום-יומי. השבוע, למשל, היה שבוע חם מאוד בישראל, לא יודע אם הכי חם, אבל מהתחום הבטחוני זה בטח חם. מזג האוויר המדיני תמיד יותר חם ממזג האוויר הרגיל", הוא התלוצץ לרגע.

דיכטר בוועידה, היום (צילום: מאיר אלפסי)

"כל אחד מכם יודע את ההבדל בין אחריות על עצמך לאחראיות על האחר. כשאתה עובר להיות אחראי על האחר - זה מקבל מושג שונה לגמרי", ניתח דיכטר, "כי זה מבחן על האחר ולא רק על עצמך. בעולמות שאני בא מהם, המושג 'קבלת החלטות', הוא מושג מאוד ידוע. פעם שברתי את הראש על המושג הזה, האם הוא ראוי או לא.

"הרי מה עושים בצומת", הטעים, "פונים קדימה, ימינה או שמאלה. אבל יש מצבים שמקבלים החלטה שלא להחליט. האם יעלה על דעתכם שמישהו בצומת יחליט שלא להחליט? הרי כל הנהגים מאחור יצפרו לו... התגבשתי לעצמי והחלטתי להחליף את המילה מ'צומת דרכים' ל'כיכר דרכים'...

"וכשאתה מסתובב בכיכר אתה בעצם לא מקבל החלטה ואתה גם לא מפריע וזה מאפשר לך שיקול דעת. זה בוודאי קיים בפוליטיקה, שם אתה לפעמים מקבל החלטה שלא להחליט.

"קחו למשל את המשט כדוגמה. נשאלתי על-ידי הרבה אנשים מדוע לא החליטו לעצור את המבצע. צריכים להבין דבר אחד: ברגע שחייל אחר יורד על סיפון האוניה, המבצע יצא לדרך, אתה חייב לעבוד. להמשיך לעבוד - זה אומר הכל. להגן על החיילים, לשמור על בטחונם. בתהליך קבלת החלטות, אתה נסמך לא רק על השכל שלך אלא גם על הניסיון".

חזון ומנהיגות

דיכטר הביא כדוגמה נוספת את חיסול רב המרצחים שחאדה לפני שמונה שנים. "ביולי 2002, הגענו אחרי עמל רב, למיקום הזיהוי המדוייק של רב-מחבלים ומי שחיבר את החמאס לאיראנים. על בסיס המודיעין שהיה קיים - הוחלט להטיל את הפצצה, אולם הייתה הסתייגות שאם בתו של שחאדה נמצאת בבית - הפצצה לא תוטל.

"כשהמודיעין נתן את המידע המדוייק שבתו לא בבית, ניתנה ההוראה לזרוק את הפצצה. באירוע נהרגו בין 9 ל-14 אנשים חפים מפשע. האירוע יצר בעיה קשה מאוד בהמשך, אולם הוא עבר את כל תהליך האישורים של מקבלי ההחלטות".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

(צילום: מאיר אלפסי)

דוגמה נוספת שהביא דיכטר היה ניסיון חיסול של צמרת החמאס בספטמבר 2003. דיכטר הביא את ההתלבטויות לכאן ולכאן, כשלבסוף, כזכור, הוטלה פצצה בגודל יחסית קטן, כשצמרת החמאס הצליחה להימלט. "אי-אפשר לדעת כמה ישראלים נפגעו מהעובדה שאותם אנשים לא נפגעו, וגם אי-אפשר לדעת כיצד החמאס היה נראה היום לולא הם היו מחוסלים".

"כשאתה נמצא במקום של אחד ממקבלי ההחלטות, אתה תמיד שואל: האם למנהיג יש חזון. חזון זה לא חלום - איתו אתה נשאר בבוקר ללא מציאות. אם חזון אתה מתקדם, אתה יודע לאן ללכת".

בשלב זה, התפלפל דיכטר בנושא של חזון והביא דוגמה מהסכם אוסלו של רבין. "זה היה חזון", אמר וגרם ליושבים לנוע באי-נוחות על כיסאותיהם.

את הנאום המרתק שלו סיים דיכטר במשפט הבא: "אולי החיים שלכם יותר קלים מאחרים, כי לכם הרבי השאיר חזון מאוד-מאוד מוגדר וברור. החזון נמצא מעבר לאופק. אומנם לא רואים אותו, אבל יודעים לאן להתקדם כדי להגיע אליו".