אאא

יושבת אנוכי המומה ונסערת לנוכח העוול המשווע לשמיים על קצין בכיר בצבא הגנה לישראל ההופך בין רגע לשעיר לעזאזל של אומות העולם, שבכל רמ"ח ושס"ה ניכר כי קמים הם עלינו לכלותינו. מצחיק/עצוב לחשוב באותה הנשימה כי כל הזרקורים בין רגע מופנים עלינו ('לב העולם אתה') בעוד בסוריה מתחוללת שואה של השלטונות באזרחיה ובסודן מתחוללת מלחמה עקובה מדם ובסומליה ותימן וב....

נשאלת השאלה, הכיצד לכל הרוחות, והן בהחלט סוערות, הכיצד ייתכן שמדינת ישראל מפקירה חייליה ומפקדיה, המוסרים יומם וליל למען נישן אני ובני משפחתי שנת ישרים במיטתנו, וכמונו כך כל עם ישראל היושבים בציון, וקמה אותה ממשלה השולחת את אותו הקצין ממש לקרב ולמשימת השמירה ושמה מקל בין רגליו, או מדוייק יותר, אקדח טעון על רקתו? מילא אומות העולם מעלילים עלינו ומניפים בידיהם סכין מטבחיים אל מול צווארנו, את זה אני מבינה וזה כבר ידוע וגלוי אלפי שנות דור, אך ממשלה שאמורה לייצג את האינטרסים הקיומיים של כל אחד ואחת מאיתנו, היא זאת שלוקחת הסכין המונפת ותוקעת היישר אל לב ליבה של האומה, על כך בדיוק נאמר "כל מחריבייך ממך יצאו".

הכיצד ייתכן שנהפכו חיילנו להפקר ויושבים כולנו, מנידים ומהנהנים בראשנו כאות הזדהות ותדהמה ובכל זאת ממשיכים לשבת חבוקי ידיים, מבלי להקים קול זעקה רמה?! הכיצד ייתכן שעם שסובל כבר אלפי שנים מניסיונות שבים ונשנים להסירו מעל מפת העולם, מרשה לעצמו גם כעת, עת יש לו מדינה ושלטון משלו, להמשיך לשבת כפוף ראש ומקורבן ורעד בברכיו ולתת את הלחי השנייה, לאחר שבלחי הראשונה כבר עשו כל החפצים בכך שמות? שאלות רבות אני שואלת בעת הזאת, שאלות שלהן ככל הנראה לא אקבל תשובה, לפחות לא בעולם השקר והיעלם בו אנו חיים היום. אך בכל זאת ממשיכה אני לתמוהה כיצד יושבים כולנו עיוורים ומהופנטים אל מול המסכים ורק נותנים לאורות המרצדים ולסיפורי העלילה לחלוף לנגד עינינו תוך שהם חודרים למוחנו ושוטפים בו כל חלקה של כבוד עצמי שמזמן כבר אבד ואיננו ורק קולות חלושים של מי שעוד צלם של כבוד עצמי בקירבו מנסים לצוף אך במהרה נבלעים באפלה התקשורתית המגמתית.

מתבוננת אנוכי על אחד מתצלומי אותו קצין "מנוול" ולפתע מבחינה בתחבושת עוטפת את ידו "פורקת העול", עימה העז ברוב חוצפתו להניף את נישקו האישי, אותו נשק אותו קיבל מאותו צבא הגנה לאנרכיסטים (אמרתי את זה בקול?!), סליחה, צבא ההגנה לישראל, ועימו אמור הוא להגן על עצמו ועל חייליו ו...שוד ושבר! הוא מכה את אותו המתפרע הבא לפגוע בו!!!! אסון נורא, עוול משווע לשמיים!... עיתונות לשנס מותניים, זכויות אדם לעמדות, אדון רמטכ"ל לפעולת הדחה וראש ממשלתנו היקר לחנופה הזויה ומתמשכת כלפי מי שאמרו לכווצנו לגודל גריר אבק ולהשליכנו להיאבד בתוך החלל הפתוח... אך אולי זאת רק אני, אבל במקרה מישהו שמע על "הקם להורגך השקם להורגו???". נו טוב, כנראה ששוב דמיוני הוא שמתעתע בי...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

ביזיון לאומי

כבוד לאומי אנו מחפשים אך ביזיון לאומי הוא מה שאנו משיגים, ואין פלא הדבר שכן כאשר באים אל ראשי המדינה אולי הקטנה ביותר על פני הגלובוס ומבקשים לנגוס בבשרנו, לא רק שהם אינם נלחמים כלביאות העומדות על משמר גוריהן אלא אף נותנים את הנתח המשובח ביותר (גוש קטיף, מזרח ירושלים שם עושים הערבים כבשלהם ומי יעז לפצות פה ולצפצף, סיני ועוד היריעה קצרה מלהכיל) ואח"כ ממשיכים להתאונן ולהתלונן על מר גורל הסברתנו וגודל תרומתנו "לשלום העולמי". אנו מתגאים על היותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מהלכים בחזה נפוח על גודל ההקרבה שאנו מוכנים להקריב בכדי לרצות ולרצות ושוב לרצות, אך כל עובר ושב מאותן אומות שכל מטרתן להשליכנו כולנו היאורה (ולא רק את הזכרים כי אם גברים, נשים וטף, ללא סלקציה ואומר דברים) תוקע מחט קטנה פיצפונת ודי בכך בכדי להוציא לאור אינסוף ברברת ריקה מתוכן ואויר מהבלון הנפוח שהופך בין רגע לגומי מצומק ופתטי.

עד מתי?? אני שואלת... עד מתי רשעים יעלוזו, עד מתי תהא האמת נעדרת? עד מתי נוסיף להקריב את טובי חיילנו על קורבן מזבח האלילים של שונאינו ושל התקשורת המשתפת פעולה עם כל בזיק של אפשרות להשמיד להרוג ולאבדנו? ליבי ליבי עם אותו קצין אשר פיקד על חייליו מתוך כוונה טהורה ואש השליחות הבוערת בקרביו להראות לאותם עוכרי ישראל מדומיינים, כי כאשר באים להכות חייל שאיננו נמושה רופסת, התוצאה הינה וחייבת להיות פגיעה מרתיעה. מעניין ולא מציאותי היה לראות את אותה התמונה בדיוק עם פורע חוק שרק מעלה בדעתו לגשת לשוטר אמריקאי או חייל בריטי ולהתחצף, כן רק להתחצף... שלא לדבר על שבירת אצבעותיו שבסופה לא רק שלא לצאת עם עונש כבד כי אם לצאת קורבן הראוי לרחמי כל אותן אומות שפלות וארגוני הזכויות לחיות (שוב אמרתי זאת בקול?!), שוב עימכם הסליחה, ארוני זכויות אדם. עד לאן?? והעוול האיום זועק עד לב שמיים ושוב אין פוצה פה ואין מצפצף...

אסכם ואומר כי קטונתי מלהבין את המאורעות הגדולים המתרחשים בארץ ובעולם ואף אינני מנסה אך רק אומר כי אם ראיתי בזאת כנראה שבאמת כבר הגענו בדורנו אל קצה המסלול ובלשון העם "אל סוף הדרך" ואכן ניכר שכעת חוץ ממשיח צדק שהוא ורק הוא יוכל לעשות סדר בתוך המציאות ההזויה בה אנו חיים את חיינו ובה אנו ישובים בפה פעור ובעיניים בוהות ולהשיב אל ליבנו את העובדה שזה בסך הכל חלק מהתוכנית של מסובב הסיבות וסוף צירי הלחץ של צירי היולדה בעיצומה של גאולה. והנה, אנו אוטוטו ברגע המכונן של אחרי בו 'ונהפוך הוא' ואותם אלה שתכננו ימים ולילות כיצד ומתי לפגע בנו, יפרע מהם מי שאמר והיה עולם ושבו בנים לגבולם ואורו של משיח יאיר ויקרא לכל מי שיהיה עוד מוכן לשמוע אחרי בליל הטירוף את המילים "ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים... אם אין אתם מאמינים, ראו זה אורי שזורח".

לאתר הבית של חגית אמאייב "בשניים ויותר" www.b-two.co.il