ד"ר בירנבוים בראיון (תצלום: אלחנן דור, שעה טובה)
אאא

במשרדי ההנהלה של בית-החולים הדסה עין-כרם ניכר מתח באוויר. בעת שצוות 'שעה טובה' מגיע למשרדו של המשנה למנכ"ל בית-החולים, ד"ר יאיר בירנבאום, אנו מבחינים גם במנכ"ל בית החולים, פרופסור שלמה מור-יוסף, שעוזב בדיוק את המשרד, כנראה לאחר התייעצות של הנהלת בית-החולים.

בימים האחרונים נמצא בית-החולים תחת מתקפה חסרת-תקדים בעקבות פרשת האישה, ומנהליו מתמודדים עם האשמות קשות מצד משפחתה של האישה, כמו גם מצד עסקנים שונים. מי שעומד בחזית המתקפות ומי שאליו מכוונים מרבית החיצים, הוא ד"ר יאיר בירבנאום, כאמור, המשנה למנכ"ל בית החולים, אולי בשל תפקידו רם-הדרג, אולי בשל העובדה שהוא נבחר לשמש כנציג בית-החולים בפרשה הנוכחית, ואולי בשל העובדה שהוא אדם דתי ומזוקן, בוגר ישיבת הסדר, ותושב שכונת הר-נוף בירושלים.

למרות שלאורך כל השבוע נשמרו בבית-החולים מעמידה מול התקשורת החרדית, נאות ד"ר בירנבאום לארח את צוות 'שעה טובה' בלשכתו השבוע, כדי למסור את גירסתו המלאה של בית-החולים על הפרשה כולה, ודי לנסות ולדחות את הטענות הקשות שמושמעות בשבועיים האחרונים כלפי ביה"ח וכלפי הצוות הרפואי שטיפל בילד.

בראשית הדברים הוא מספר לנו על היכרותו הקרובה עם העולם החרדי. הוא עצמו למד 6 שנים בישיבת 'כרם ביבנה', הוא נולד אמנם בארץ, אבל אימו גרה בארצות-הברית, ניצולת שואה. הוא אומר כי עוד מילדותו הוא מכיר את הגר"י אפרתי, למד עימו והיה שוהה לעתים בבית אביו, הרב שמעון אפרתי. רעייתו מגיעה ממשפחה ירושלמית מוכרה, והוא מכיר היטב את הרב שלמה פפנהיים, מראשי 'העדה החרדית' כמו גם את בנו, הרב גבריאל פפנהיים. האם זה סוג של "רבים ממכיריי הם"? לא אנחנו נשפוט. 

למרות שמועות או ניסיונות של גורמים מסוימים לצייר כאילו קיים 'חרם' חרדי על בית-החולים, ולמרות שבכלי-תקשורת מסוימים צוטטו השבוע גורמים בבית-החולים כמי שאומרים שהחרם כבר מורגש במסדרונות בית-החולים, מכחיש ד"ר בירנבאום את הדברים, ומצהיר כי אחוז התפוסה בבית-החולים עומד כעת על 107% – אחוז התפוסה הרגיל של בית-החולים. זאת על אף שהוא בפירוש מעוניין בסיום מהיר של הפרשה ובהמשך הקשר התקין עם החרדים.

ללא מילים. רחוב בירושלים, השבוע (צילום: פלאש 90)

"אנחנו מאוד מתקשים להתמודד עם האשמות, כי מה יש לי לענות כשמפגינים ליד ביתי שנמצא בשכונת הר-נוף, וקוראים לי 'מנגלה'", אומר  ד"ר בירנבאום בראשית הדברים.

כמי שעוסק עם הציבור החרדי לא מהיום, מהן התחושות שלך מול החשדנות?

"זו עלילת דם במיטבה. מדוע? כי אין הוכחות, אבל בכל זאת אומרים. ובניגוד לעלילות הדם הידועות, כאן יש עם מי לדבר. אפשר לדבר איתנו. אני הייתי מצפה שהגאב"ד ישלח לכאן אנשים שהוא סומך עליהם, שיבדקו את התיק".

הפגישה בבית הגאב"ד

"ביום ראשון בערב היינו בפגישה אצל גאב"ד 'העדה החרדית', הגרי"ט ווייס. זו הייתה פגישה קרה, אבל טוב שנפגשים ומדברים. בפגישה נכחו מנכ"ל ביה"ח פרופ' מור-יוסף, פרופ' רחמילביץ', הרב שיינברגר (רפע"ה), הרב ברויאר והרב שמידל, ועוד שני אנשים שאינני מכיר.

"למרות חילוקי הדעות, לעצם קיום הפגישה היה משקל, כי בטח בעוד חודשיים נצטרך שוב להיפגש בעניינים אחרים", אומר ד"ר בירנבאום, שהוא וחבריו ניצפו כשהם יוצאים חמורי סבר מביתו של הגאב"ד. "בפגישה", הוא מעיד, "הוצגו בפנינו שתי דרישות-בקשות – הראשונה הייתה להעביר את הילד לבית-חולים אחר, והבקשה השנייה – שנסגור את התיק שפתחו במשטרה לאישה". "לדרישה האחרונה, כמובן, לא יכולנו להיענות, אנחנו לא יכולים לסגור תיק במשטרה".

אבל ברור כי המערכת מגבה את בית החולים ואם מוסד כמו 'הדסה' יביע את רצונו לסיים את הפרשה הכול ייראה אחרת.

ד"ר בירנבאום: "אנחנו יכולים לתרום את חלקנו כדי שזה ייראה פחות חמור, לסייע מבחינה רפואית, אם יבקשו מאיתנו סיוע. אני אישית הלכתי לבית המשפט ביום שישי עם הפסיכולוג הראשי שלנו, אחרי שדיברתי עם ראשי המחלקות, כדי להגיד לשופטת שאפשר לשחרר את האישה למעצר-בית, מפני שהיא לא יכולה להיות מסוכנת לילדים אחרים, זה המקסימום שיכולנו לעשות ועשינו.

"אני אספר לכם משהו. בדיון הלא-פורמאלי, שהתקיים ביום שישי בלשכתה של השופטת דותן, במהלכו היא ניסתה לגשר בין הצדדים, היא אמרה בסוף הדיון שהיא רוצה להודות לפסיכולוג הראשי שלנו ולכל מי שהגיע מטעם 'הדסה'. נציגי המשפחה שהיו שם גם אמרו לה, 'אבל אנחנו גם באנו...' והיא אמרה, 'אתם באתם כי אתם מהקהילה, הם באו למרות שהם לא צריכים לבוא, כי האישה עצמה הרי אינה בטיפול של 'הדסה'...".

בהקשר זה צריך לומר כי לנציגי החרדים שהיו גם הם בבית החולים יש גירסה מעט שונה על תרומתו של בית החולים הדסה. שם רואים בבית החולים את האחראי לכל הפרשה, וגם על מה שהיה בבית המשפט יש להם מה לומר. כאן מספרים על היתקלות שהייתה לד"ר בירנבאום, אם כי לא באשמתו. כאשר הגיע לבית המשפט היו המושבים תפוסים, והיה מי שניגש לאברך, חסיד תולדות אהרון ומקורב למשפחה וביקשו לקום ולפנות את מקומו לדוקטור. זה דחה את הדברים על הסף ועשה זאת במילים בוטות. כאן התערב סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן שהתנהלותו בפרשה כולה עוררה כבוד, ואמר למשנה הדתי של מנכ"ל הדסה: "יש לך לשכה מפוארת בהדסה, שם תוכל לשבת, כאן לא תקים אברך ממקומו".

אם נחזור לפגישה שהתקיימה בבית הגאב"ד, מה סוכם בין הצדדים?

"בפגישה עלו כאמור, שתי הדרישות הללו. לגבי הדרישה הראשונה שנגעה להעברתו של הילד, הבהרנו שהילד לא שלנו, מצד אחד, ומצד שני הבענו דעה מקצועית מה טוב לילד ומה לא, ושאיך שלא יהיה, לא אנחנו נכריע".

מי כן יכריע?

"השופט. אין לנו דרישה להשאיר את הילד פה, ולא נערוך על זה מלחמה".

למה בעצם לא לנסות ולשקם את האמון של המשפחה ולהעביר את הילד לבית-חולים אחר? 

"למעשה יש סיכוי סביר שיהיה ניתן להעביר את הילד הביתה".

הכי טוב שיש.

"הבעיה, שבינתיים האימא לא יכולה לעשות את זה, היות והיא הורחקה מן הילד, והאב גם הוא לא, מפני שהוא מסתתר".

ואם יאמר האבא, 'אין לי אמון מלא בהדסה, אני רוצה שהילד ימשיך להיות במערכת רפואית הוגנת, אבל לא בהדסה'. זה לא לגיטימי?

"לגיטימי בהחלט, אבל צריך להבין. לילד הזה דרושה רפואת הנפש ורפואת הגוף. צריך לראות מה הצעד הנכון. למשל, האם לא נכון לגמור עם רפואת הצד הגופני פה, בתוך עשרה ימים, ולשלוח אותו בחזרה למשפחתו? אני חושב שכן, ואני אגיד את זה בבית-המשפט בצורה ברורה. יש אפשרות סבירה שאת הצד הגופני נסיים בכמה ימים, ואז הוא צריך 'רפואת הנפש', תחשבו מה שהוא עבר".

הילד בבית-החולים (צילום: כיכר השבת)

אבל מדוע את הימים הקרובים הוא לא יוכל להעביר בבית-חולים אחר ולהירפא שם?

"אני אומר שוב, יכול להיות שטובת הילד, לסיים את השלב הזה ולהשתחרר".

אם הכוונה טובה למה לא ניתן לעשות את הריפוי הקצר הזה בבית חולים אחר ולהשקיט את הרוחות?

"יש לי הפתעה בשבילך: אנחנו איתרנו לו משפחה, אנשים שיכולים לקחת את הילד הביתה. על סמך הממצאים, אם השופטת תחליט להוציא את הילד מהדסה בסוף הדיון, אנחנו נקבל את החלטתה ולא נערער בבית-המשפט המחוזי במטרה לנסות ולמשוך עוד כמה ימים".

"אנחנו לא רודפי חרדים"

איך הסתיימה הפגישה עם הגאב"ד?

"סוכם בסוף הפגישה כי כל צד שמע את הצד השני, והוא יחשוב על הדברים שנאמרו".

לא הייתה אי הסכמה ולא הייתה הסכמה.

"הייתה אי הסכמה, בכך שהם רצו שנשחרר את הילד מיד, ואנחנו אמרנו שיש לנו דעה מקצועית. לגבי סגירת התיק במשטרה, הבהרנו מפורשות שהדבר הוא לא בכוחה של 'הדסה'. בנושא זה היה פער גדול מדי. אני לא בטוח עד כמה היה כאן דו-שיח. כי, כאמור, לסגור את התיק במשטרה, אנחנו לא יכולים. הם אמרו לנו, 'תאסרו על הרופאים שלכם להעיד בבית המשפט', אבל זה לא עובד ככה. הרופאים שלנו לא מבצעים פקודות שלנו".

אתם תעזרו לאישה לצאת מן הסיפור?

"הרי זו בדיוק הסיבה מחמתה הלכנו ביום שישי לבית-המשפט. תאמין לי: מכל מה שנאמר, הדברים שאנחנו אמרנו, שהיא לא יכולה להזיק לילדיה, הם הוציאו אותה ממעצר. הציבור שמייצג אותה לא התייחס בכלל ל'מסוכנות' שלה. הם אמרו שאישה חרדית, אם לילדים, במצבה, לא צריכה להיות במאסר. אבל השאלה הייתה האם היא מסוכנת, ולאן לשלוח אותה. האם אפשר לשלוח אותה לבית עם ילדים או לא? אנחנו באנו לתרום את חלקנו הצנוע, והבאנו את הפסיכולוג הראשי שיסביר שאין סכנה לילדים האחרים בבית ושאפשר לשחרר אותה. עזרנו לה, ואנחנו נמשיך לעזור במה שאנחנו יכולים. למשל, אם יבקשו מאיתנו שנשאל את המומחים אצלנו, מה המשמעות של אישה במצבה שמגיעה למעצר, מה הסכנה, אנחנו נעזור בזה".

שוב, ברור כי הנקודה העיקרית היא שלמערכת המשפט, לפרקליטות, ולכלל הגורמים הרשמיים, חשוב לתת הגנה לגופים מרכזיים כמו 'הדסה', כדי לרפד אותם. אם 'הדסה' לא תצא מגדרה לבקש לעשות דין נחרץ באישה, כנראה לא יחפשו את האישה לגמור איתה חשבון בצורה קשה.

"סהדי במרומים, אתם יכולים לשאול את הרב אפרתי – אנחנו לא רודפי חרדים ולא רודפי אף אחד. מאידך, תבדקו את התפוסה בבית החולים, ותראו שנטישה-רבתי לא הייתה, ותתקשרו לפרופ' יונתן הלוי, ותראו שאצלו לא הייתה שום עלייה".

כי לא הייתה קריאה של הגאב"ד או של כל גורם מוסמך אחר לנטוש את הדסה, בוודאי לא תרצה להתנסות בתוצאות קריאה כזו.

"אני איש גלוי. קיים עוד עניין, הגדולים של הדור הקודם, הם לא כמו הגדולים של הדור של היום, ויש בזה גם מן החיוב. הרב הלברשטאם, הרב ברנסדורפר, היה להם קשר בלתי-אמצעי איתנו, וגם עם לשכת הרווחה. ושני הרבנים הגדולים האלה אינם".

אתה עצמך היית בקשר עמם?

"עם הרב הלברשטאם. אם הוא היה רוצה לברר משהו, הוא היה מרים טלפון".

דווקא בגלל הקשרים הללו, עולה השאלה, מה הביא אתכם להתלונן על האם במשטרה? למה לא ניסיתם לפתור את הבעיה הזו בתוך הקהילה. מלבד עצם העלאת ההאשמה התמוהה על אישה כי רצתה להזיק לבנה, וזאת התמיהה העיקרית עליכם, למה פוצצתם פרשה שגרמה נזק לציבור החרדי וכבומראנג גם לכם?

"קיימות שתי שאלות, לכאורה: למה העניין כולו נמשך כל-כך הרבה זמן, ולמה פנינו למשטרה. קל לי לענות על השאלה השנייה, כי אנחנו לא פנינו למשטרה. אנחנו בעיקרון לא מעבירים דברים כאלו למשטרה. מה שעשינו הוא רק להודיע לפקיד הסעד שיש לנו חשד. הוא ביקש שנעביר את החומר, כי חשד לא מספיק. אחרי שהצטברו הראיות, הראינו אותן לפקיד הסעד, ואז הוחלט להוציא מבית משפט צו-הרחקה".

לא השבת על השאלה מדוע לא פניתם לקהילה?

"אלה שאלות נכונות, ואני לא מתחמק. במקרים רבים אנחנו נעזרים בגורמים מתוך הקהילה. במקרה הזה, כפי שתבינו בהמשך, זה היה בלתי-אפשרי ואני רוצה לחזור להתחלה. אומרים שהילד הזה היה ב'הדסה' כבר שנתיים. זה קצת ניפוח; היו לו חמישה אשפוזים בהר-הצופים, שהתחילו לפני כשנה. היו עוד כמה דברים קטנים לפני כן, לא משמעותיים לעניין, ולכן אולי אפשר לומר שהיה אצלנו שנתיים. ניתן לראות בדיוק את התאריכים, אולם כמובן, זה אסור לפרסום. ראינו אצל הילד מספר תסמינים רפואיים בו-זמנית: הוא לא אכל, היה לו חום, היו אצלו ממצאים עוריים – קילוף, פצעים. היו לו גם פצעים בפה. הוא היה מתלונן על כאבי בטן, ועל עוד הרבה מאוד דברים".

האם המסורה בבית-המשפט (צילום: פלאש 90)

הילד מסוגל לדבר?

"עכשיו, אחרי שהיו תקופות שונות ברמות ההתבטאות שלו. כשהרופאים היו רוצים לשאול אותו משהו, היו נעזרים במי שלצדו. עברית, אידיש, אידיש וחזרה לעברית. ההתקשרות עם הילד הייתה או דרך האם, שהייתה פה רוב השעות, או דרך אנשים אחרים, כפי שאמרתי".

האימא, אם כן, אכן הייתה הרבה לצדו, הקריבה המון בשבילו.

"כל אימא שהילד שלה נמצא בבית החולים, מקריבה המון. באופן אישי, ובתחושת האשמה מול הבית שהיא 'מזניחה'".

אתה מודה אם כן שהיא לא הייתה אם מזניחה.

"הילד לא קיבל טיפול כימי"
 

"אתם צריכים לדעת, שקשה מאוד לרופאים לעשות אבחנה שיש בעיה עם האם. בספרות הרפואית מתואר בדיוק, כי במקרה כזה, הצוות הרפואי נחלק לשניים: חצי אומרים - מניין הרעיון הזה? אתם לא רואים שזו האם המסורה ביותר בעולם? והחלק השני אומר - אתם לא רואים מה קורה פה? משהתעורר החשד הזה, דבר ראשון העבירו את הילד לחדר מול תחנת האחיות. הרופאים והאחיות נשארים קצת יותר".

מתי זה קרה?

"אחרי 3 וחצי חודשים שהייתה כאן, ביוני בערך".

הילד קיבל או לא קיבל טיפול כימי או דומה לזה?

"בשום אופן לא".

למה, אם כן, נשר השיער?

"אני יכול לומר בוודאות כי הילד לא קיבל טיפול שגורם נשירת שיער. ביקשתי להוציא לי רשימה של כל הסיבות לנשירת שיער ויש סיבות רבות כאלה. משכלו כל הקיצין, חזרנו לדרך המחשבה שהייתה קשורה למערכת העיכול. שמנו לב שאנחנו מאכילים את הילד פחות או יותר בשעות שהאימא נמצאת. כמעט כל ניסיון להאכלה - נכשל. האימא אמרה שהוא מקיא, שהוא סובל. עשו לו פתח לתוך חלל הקיבה, ניסינו להאכיל אותו משם. תמיד, אחרי כמה שעות, כל מה שהיה בשקית, נשאר שם. כאילו לא אכל כלום. זה נעשה על-ידי מכשירים רפואיים, אבל האם נמצאת ליד הילד ועושה הרבה מאוד דברים".

האם הייתה לידו במשך 24 שעות ביממה?

"לא. היא הייתה מהבוקר עד הערב, בערב היו בנות מ'עזר-מציון' ועוד. ובימי שישי היא הייתה באה אחרי הצהריים, ולפעמים בבוקר, ונמצאת כל השבת. הרופאים החליטו לנסות להאכיל אותו כשהאם לא נמצאת. כל-כך פחדנו כיצד יגיב גופו של הילד, לכן התחלנו להאכיל אותו בכמות מינימלית, בלילה, בכמה שעות. התחלנו ב-1 CC בשעה".

איך אם כן לטענתך הילד התקיים, אם לדבריך הוא לא אכל כלום?

"קודם כל, לא הכול יצא. הייתה תקופה שנתנו לו מזון דרך הזנה על-ורידית. לכן, המצב שלו השתנה מתקופה לתקופה. אבל מה שאנחנו ראינו, שהוא התחיל לאבד משקל".

מה הייתה הבעיה הבסיסית שבגללה הוא הגיע לבית החולים?

"ירידה במשקל, קושי באכילה, ומעט קושי בהתנהגות, אבל בזה אנחנו לא ממהרים לשפוט. וגם בגלל הפצעים בפה ובמקומות אחרים. הוא קיבל כלכלה מינימלית, לכן הוא לא מת. נתנו לו גם מי סוכר, ללא חלבון, משהו מינימלי. ראו שזה הולך בסדר, החליטו לעבור לאוכל מועשר. זה משהו מוכן, תמיסה מוכנה, כגנבים בלילה. לא סיפרנו על כך לאם, כי מה נגיד לה? החלטנו להאכיל אותו בלילה, כי חושדים בך? וכשהאם גילתה את זה, היא כעסה עלינו מאוד. אבל לא עשינו ניסיונות הסתרה, כנראה המתנדבות בלילה אמרו לה. אז המשכנו במתן המזון המועשר, וראה זה פלא: הילד ישן כל הלילה, לא מקיא, לא מתלונן על כאבים, האוכל יורד בשקית ולא נשאר כלום.

"בינתיים הוא עוד לא עלה במשקל, כי זה לוקח זמן רב - ביום הרי לא מצליחים בכלל להאכיל אותו. ואנחנו לא מתווכחים עם האם. הרי בתחילה ניסו להאכיל אותו בזונדה - זה לא הלך. ניסינו דרך הפה - זה לא הלך. ואז הכנסנו את הצינור לקיבה, ואז כבר אין הקאות. אבל כשהאמא אומרת שהילד הקיא, אנחנו מקבלים את זה, אנחנו לא אומרים לה שהיא מפנטזת. הרי האימהות גם מודדות חום לילדים. הרי במחלקה הזו, הם נשארים חודשים על חודשים, ונוצרים קשרי אמון. האם הזו, לא מראש אמרנו שהיא לא אמינה".

"נחזור לעניין. הילד מקבל את האוכל. בבוקר, צריך להפסיק את הכלכלה. איך? אתה גומר להאכיל אותו נניח בחמש וחצי. בשש, אתה שואב מה שנשאר בקיבה, ושם שקית חדשה, ריקה. כדי שאם משהו יחזור, נראה את זה בשקית. אנחנו מראש רצינו להיות בטוחים שלא יחזור שום דבר לשקית. לכן רוקנו את הקיבה. וראה זה פלא: שעה אחרי שעשינו את כל התהליך הזה, יש בשקית תוכן לבן, שאנחנו אמנם לא יודעים מהו. אבל, זה מילתא דלא שכיחא. זה לא אמור להיות. הקיבה רוקנה, השקית הקודמת נזרקה. לא היה שום דרך שייכנס משהו לבן לשקית, כי מה שכבר עבר את הקיבה והגיע למטה יותר, הוא יהיה בצבע אחר - צהוב, ירוק. הנוזל הלבן הזה, הוא משהו שמישהו הכניס לתוך השקית הזו. נקודה. היה שם נוזל לבן בכמות של 150 cc. לא נוזל בצבע אחר בכמות קטנה יותר, שזה אפשרי.

ירושלים, היום (צילום: פלאש 90)

"לכן, מישהו לקח שקית ושם בה את הנוזל הלבן הזה, והחליף את השקית הריקה ששמנו אנחנו. בבדיקה שערכו בחדר מצאו חמישה מודדי-חום. מהרגע שאמרו לאמא, שהיא לא מודדת לו יותר חום, הנושא של צינור ההזנה דרך הפה, יצא עם הבלון המנופח. הרופאים התייאשו ואמרו, לא נשים כל פעם. הכניסו לו כאלה כמה פעמים.

"ההוצאה דורשת כוח רב, זה לא יוצא לבד. לגבי הבעיות העוריות, שלחנו לביופסיה ועוד פעם, פעם אמרו שזו דלקת ופעם שזו אינה דלקת, ולא הגענו למסקנה האמיתית. ואז אמר רופא העור, גמרנו, זה פשוט טראומה שנגרמה לעור, מישהו פגע בו פיזית. בחדר גם נמצאה שקית מלאה בשקיות ובהן נוזל כלשהו. מי מכין דבר כזה? זו שקית שאמורה לנקז נוזלים. משהתרבו החשדות, החלטנו לשים מצלמות. אני לא יודע מה יש בתמונות, ייתכן שאין בהן דבר. זה אצל המשטרה".

"לא נעשו בילד ניסויים רפואיים"

עו"ד נהוראי אמר שיש תמונות, אבל הן לא מראות שום דבר. בכל אופן, יש כאן שאלה עקרונית. יש כאן חדירה לצניעות הפרט, וצריך לחשוב על כך שעין רואה אותו? זה הרי נורא?

"קודם כל, אנחנו ויתרנו על מיטת האשפוז השנייה בחדר של הילד, כשראינו כמה הבעיה של הילד סבוכה, כדי שלאמא, במצב המיוחד שלה, יהיה נוח. מיטת אשפוז זה 2,000 שקל ליום. את הווילון היא יכולה לסגור. מה שאמרנו, שהווילון יישאר פתוח, זה היה בסוף. גם כשהיו מצלמות, הווילון ליד מיטת האם יכול היה להישאר סגור. אנחנו שקלנו בכובד ראש את הזכות של האם לפרטיות, את הסכנה לילד, והגענו למסקנה שזכות הילד לחיים גוברת על הפרטיות של כולנו. לא קיבלנו רשות לשים מצלמה מעל המיטה של האם, וגם לראות את התמונות יכולים רק שניים, ואני לא אחד מהם.

"יום לפני שהרחקנו את האם מהילד, אותו רופא קפריסאי, שהוא איש בכיר שלנו במערכת החיסון, הוא לא היה שקט. הוא אמר שהוא לא מבין מה קורה פה. הוא בא בשבת בבוקר, כמו שמקובל ב'הדסה', הוא בדק את הצינור - הוא היה בסדר, הוא חבש את הפצעים הקשים של הילד בעצמו. הוא נשאר בבית החולים, הוא היה לא שקט. כשהוא בא בצהריים, הילד מראה לו שהצינור בחוץ, ושכל החבישות ההרמטיות שהוא עשה, הכל מפורק. הילד הראה לו זאת מיוזמתו, והרופא היה מגלה זאת בכל מקרה".

בני המשפחה אומרים שהמצלמות הוצבו לאחר שהאם תקפה מילולית את אחד הרופאים (ד"ר וינטרויב, מנהל המחלקה. א.א.). ידוע לך דבר כזה?

"לי לא ידוע על דבר כזה".

היו עימותים בין האם לצוות הרפואי, ולא סביר להניח כי זו הייתה תגובת בית החולים על האשמות האם?

"להיפך. זו הבעיה במחלקה הזו. בדרך כלל נקשרים מאוד לרופא מסוים, והוא הופך להיות הסנגור הראשי. זה קרה בעבר. החשד עלה גם בהר-הצופים, אבל לא בצורה הזו. שם שמו אותו ביחידת ביניים, שהכול פתוח. ואז, או שהאמא לא עשתה כלום, או שהם בדיוק לא הסתכלו". 

השאלה הרבה יותר מהותית: אתה אומר שכשהתעורר החשד בהר-הצופים, הכניסו אותו ליחידת ביניים, במקום פתוח שהאם לא יכולה לבצע מה שלכאורה יכלה לבצע פה, ובכל זאת המצב המשיך להידרדר, משמע הבעיה אינה האם.

"בשלב הזה גם שלחנו עובדת סוציאלית להר-הצופים, כדי שהיא תתרשם. בכל מקרה, עובדה שאחרי שהרחקנו את האימא, הילד כבר שוקל 10 קילו".

זה כבר מעשה ניסים. בתוך זמן כל-כך קצר לעלות כל כך במשקל, בארבעים אחוז ממשקל הגוף?

"אז גם בזה מאשימים אותנו - שאנחנו 'מאביסים' אותו, כדי שלא יראו את הפשלה, כדי להוציא אותו. הכול כבר שמענו. מאז ועד היום, שהוא אוכל כבר רק דרך הפה, הוא לא מקבל תרופות. בהר-הצופים הוא לא קיבל שום תרופות".

מה לדבריך אמרה האם, כששאלתם אותה על השקיות שמצאתם בחדר?

"אנחנו לא חוקרים את האם".

אתם יודעים היום מה פשר השקיות האלה?

"לא, השקיות נלקחו למשטרה".

צריך מישהו מקצועי שיכין את השקיות האלה? אדם פרטי יכול להכין אותן בעצמו?

"האימא זריזה בצורה לא רגילה".

המשפחה יכולה לומר: 'יכול להיות שיש חשד באמא, שהיא הוציאה את הצינור וכו', אבל שלושה חודשים וחצי היה ערפול על כל הטיפולים, אז אין לנו אמון במערכת'.

"אני מסביר למה עברו שלושה וחצי חודשים, בדקנו את כל האפשרויות, הרבה זמן לקח עד שבכלל התחלנו לבדוק את האפשרות כי האימא מזיקה לילד".

יכול להיות שנעשה בילד ניסוי?

"לא, זה לא סביר".

הילד משתקם בבית-החולים (צילום: כיכר השבת)

אולי רצו לבדוק השפעה של תרופות חדשניות?

"הוא לא השתתף בשום ניסוי. הוא לא היה חלק מפרוטוקול כזה, נקודה.


הציבור החרדי גם מרגיש שפגעתם בו על לא עוול בכפו.

"הדיון הציבורי הוא תוצאה של הפשקווילים. כי אתם צריכים לדעת, שבעקבות פרסום הפשקווילים, הלך אחד העיתונאים המפורסמים לבית המשפט וביקש להוריד את צו איסור הפרסום, כי כולם כבר יודעים".

מי העביר לעיתונאי המסוים תמונות של הילד, לא אתם?

"המשטרה".

לא בית-החולים??

"לא, מה פתאום? זה נעשה במסגרת החקירה. אנחנו לא העברנו תמונות".

לדבריך המשטרה מנהלת מערכה נגד החרדים.

"המשטרה מגיבה".

אתה טוען שהילד לא עלה במשקל בגלל התנהגות האם בביה"ח שכביכול הרעיבה אותו, מה אם כן היה לפני שהילד הגיע לביה"ח? איך הוא נשאר בחיים? הרי שם אתם לא הזנתם אותו?

"אני די משוכנע שלאם הייתה יד בהידרדרות של מצבו. זה לא אומר שלילד לא הייתה מחלה. זה לא אומר שלא עשו משהו, פעולות רפואיות. אני לא יכול להגיד לך מתי הצעדים של האימא עברו את גבול הטעם הטוב".

לדבריך, האימא במשך שנים לא נתנה לילד שלה לאכול?

"זה בוודאי לא במשך שנים, אבל בוודאי במשך חודשים. תראה, הוא אף פעם לא הגיע לעקומה הנורמלית. אבל הוא היה מתחת לעקומה במקביל. אז אמרנו, טוב, הוא לא יהיה שמן או גבוה, הוא יהיה מהקטנים. אבל כאן, מול העיניים שלנו, הוא ירד מ-8.10 ל-7 קילו".

זאת אומרת שהבעיה נוצרה כאן.

"לא. כל האשפוזים שלו במשך השנה היו על רקע חוסר-האכלה. האכילו אותו פה והוא עלה קצת במשקל. המשקל הגבוה ביותר שלו, כמדומני, היה 9. כמו עכשיו בערך".

המשפחה: מאשימים את 'הדסה'

לאחר סיום השיחה בלשכתו של ד"ר בירנבאום, יצאנו עימו לסיור במחלקה בה מאושפז הילד; ראינו אותו במסדרון, לידו ישבה משפחה של חסידי תולדות אהרון. אישה דיברה עם הילד שישב על המיטה ונראה כחוש וקטן מגילו. ד"ר בירנבאום הפגיש אותנו עם מנהל המחלקה, ד"ר וינטרויב, שידוע כרופא מעולה, אבל המשפחה חוזרת ואומרת כי המצלמות הוכמנו בחדר לאחר שהאמא התפרצה במר ליבה והאשימה אותו כי המחלקה עורכת ניסויים בילד. ד"ר וינטרויב המחיש בפנינו את פעילות הבלון שבקצה הזונדה המוכנסת לחלל הבטן על מנת להזין את הילד. הבלון נועד למנוע גלישה של הזונדה החוצה, וניתן לשלוף אותו רק בהפעלת כוח.

אבל בגירסת בית-החולים קיימת בעיה כפולה. א. מלבד גירסת בית החולים אין אישור לכך שהאמא משכה את הזונדה, כאשר את התמונות איש אינו מציג, ועו"ד נהוראי שראה את התמונות אמר בשבוע שעבר בראיון ב'חדשות שעה טובה' כי אין בהם ממצא משמעותי. ב. וכאן מגיע העימות הגדול עם האשמות המשפחה והקהילה, תמיד קיימת האפשרות כי האמא שהאשימה את הרופאים בעריכת ניסיונות בנה החלה לחשוד כי הזונדה משמשת לניסוי ולכן שלפה אותה, אם אכן שלפה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בכל מקרה, העסקנים והיועצים המשפטיים אומרים כי אין בסיס להאשמות המוזרות, כלפי אמא שמסרה את נפשה למען הילד. איש אינו מצליח להסביר את ההיגיון בהאשמה. גם בתיק רצח הרי חייב להיות מניע לרצח.

סיפורה של "תסמונת מינכהאוזן" נראה גם הוא מוזר; פרופסור אורה הרצוג שאינה חשודה באהדת יתר לחרדים כאשר בדבריה שהובאו בעיתון 'ידיעות אחרונות' דיברה עליהם בחוסר חיבה, דחתה מכל וכל את הטענה כי בכלל קיימת תסמונת כזו ואמרה כי מקור "התסמונת" הוא ניסיון לקחת ילדים מהורים מסוג מסוים. לא פלא שהקהילה החרדית כולה, ובוודאי אנשי תולדות אהרון והמשפחה מלאים חשדות כרימון.

בכל מקרה לא קיבלנו תשובה מניחה את הדעת על השאלה המתבקשת: אם הכוונה הייתה טובת הילד ובריאותו, ולא התגוננות מפני האשמות על ניסויים, מדוע ביה"ח הדסה העדיף לפנות לרשויות, כביכול מטעמי פיקוח נפש, במקום להשתמש בקשריה המעולים עם הקהילה ולהציג את הדברים - שאלה שכנראה תישאר פתוחה זמן רב, ואם הנהלת ביה"ח לא תעשה פעולות להשבת האמון, היא עשויה להעיב על היחסים עם הקהילה החרדית, שהיא בכל זאת מקור הכנסה חשוב ל'הדסה', והעובדה שראשי בית החולים הגיעו בהולים לבית הגאב"ד תוכיח.

אגב, ההאשמות הקשות ביותר בשלב זה הם אכן כלפי ד"ר בירנבאום שמואשם כמי שהוביל את הגל העכור של הכפשת הציבור החרדי וקהילת תולדות אהרון. ד"ר בירנבאום כפי שמובא בכתבה, מכחיש כי חיפש את החרדים, להיפך.

הכתבה במלואה מתפרסמת בגיליון 'שעה טובה', השבוע.