אאא

האברך 

 את הבוקר הוא מתחיל, בדרך-כלל, במרוץ נגד השעון. להעיר את הילדים, "מודה אני", נטילת ידיים ושטיפת פנים לפי הסדר, להתאים חולצה למכנס וחצאית לגרב, פת שחרית קלה עם כוס שוקו, והיידה, יוצאים לדרך. הפעוט למטפלת, הילדה לגן בת שבע והילד לגן של רחל. ויש מי שלו כבר ילדים גדולים, שעושים את דרכם לבד, ל"בית יעקב" ול"חיידר" בנשיאות גדולי הדור.

בנחת ובאורך רוח, בסבלנות ובתחושת אחריות ושליחות, בחיוך ובריצה קלה, כך, מדי בוקר, המסלול קבוע גם אם פריטי הלבוש משתנים.

מיד לאחר-מכן, הוא סר לבית הכנסת השכונתי, "חניכי" או "יוצאי", לתפילת שחרית. המניינים הראשונים, מתארכים קצת יותר, ואלו שאחריהם מתקצרים, הכל לפי שעת ההתחלה.

היעד, הוא אחד.

להתחיל בשעה 9:00, בכפוף לשמירת הסדרים והמילגה, את הסדר יחד עם החברותא הקבועה. עד לשעת הצהריים בה הוא עושה את הסיבוב רק בסדר הפוך, בדרך הביתה, אוסף את הילדים, מתעניין ביום שעבר עליהם, במה למדו וכיצד התקדמו.
בבית, עד לשעה בה האם חוזרת מעבודתה, מטפל הוא בילדים בחמימות אבהית, מחמם את ארוחת הצהריים שהוכנה מבעוד מועד ודואג שיסיימו לאכול, כדי "שיהיה להם כוח".

השעה 16:00 מגיעה, והוא שוב צמוד לסטנדר, שוב עם חברותא, שוב הוגה בתורה הקדושה. וכך גם בכולל ערב, אל תוך הלילה.

וכשהגמרא נפתחת, בבוקר ובערב, או-אז הכל נשכח. חשבון החשמל שלא שולם, החוב במכולת השכונתית, הקנייה השבועית, הצ'ק למטפלת, משקפי הילד שנשברו. הכל, הופך כלא רלוונטי.
כזו היא התורה, מעין עולם הבא. הסוגיה הנלמדת בכולל האברכים או הסימן בשולחן ערוך בכולל הלכה, נותנים טעם אחר

לחיים, למחשבה, נוסכים כוחות, ומרעיפים סייעתא דשמיא בכל הרשימה שאך לפני רגע הטרידה את הנפש.
האברך, כל אברך, עשרות אלפי אברכים, עדים בחודשים האחרונים, בשנה האחרונה, לרדיפה ממסדית חסרת תקדים. אכזרית על גבול האנטישמית.

המטרה, להשכיח את התורה מישראל במסווה של "דאגה" לילדי האברכים. "צאו לעבוד", שבים הרודפים על סיסמתם השחוקה. ובלחש, שבים ואומרים "פן ירבה".

ואנחנו, הציבור החרדי כולו ולומדי התורה בראשם, עומדים על רגלינו ומתריסים: "כן ירבה וכן יפרוץ".

משה גפני 

 ח"כ משה גפני, כיהן בקדנציה הקודמת בתפקיד רב השפעה ועתיר הכוח - יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת. ממרומי כיסאו ואודות לפטיש היו"ר, הצליח גפני לדאוג לכלל הציבור בישראל, לשכבות החלשות ולציבור בוחריו, הציבור החרדי.

במהלך השנה, התמודד גפני עם מערכת בחירות סוערת ולא פשוטה עבורו, כמזכ"ל "דגל התורה", בעיקר מפני איומים מבית, בציבור הליטאי, שקראו להתפלג ממפלגת האם ואף איימו לרוץ בנפרד. בסופו של דבר, הצליחה מפלגת "יהדות התורה" לצלוח את הבחירות, לאחר את השברים ולהכניס שבעה חברי-כנסת.

אך לאחר הבחירות, שוד ושבר. החרדים הוחרמו, המפלגה נושלה מכל מוקד כוח ונזרקה היישר אל הספסלים האחוריים של האופוזיציה.

דווקא שם, נחשף שוב גפני במלוא כוחו. כשהקפיץ את מפלגתו קדימה והפך אותה למפלגה הלוחמנית ביותר באופוזיציה.

מהתפקיד הממלכתי הפך גפני לפוליטיקאי משופשף, זועם, עתיר תרגילים פוליטיים יחד עם היותו נואם רטוריקן, חד ושנון, שבכל נאום שלו במליאת הכנסת מצליח להשתיק את החברים ולרתק את הנוכחים לדבריו ולמסרים אותם הוא בוחר להעביר.

גפני לא בוחל להתעמת עם כל פוליטיקאי אחר, כמו גם להוביל משאים ומתנים שקטים מאחורי הקלעים, במטרה לסייע לציבור בוחריו. אמנם במרבית הדברים ידה האימתנית של הממשלה ואכזריות הקואליציה גברו, אך ללא גפני, הציבור החרדי לא רק היה חוטף גזירות אכזריות אלא נאלץ להתמודד עם התקפות מרושעות שכעת זוכות למענה ראוי והולם.

יאיר לפיד

 יאיר לפיד היה תקוותם של ישראלים רבים, אך מנגד מושא חששותיהם של חרדים רבים.

והחששות התבררו כמוצדקים. לא רק החרדים, אלו ואלו התאכזבו, אכזבה מרה.

ה'רוקסטאר', שהיה אמור לשנות את פני הדברים, להביא פוליטיקה חדשה, "ניער" את המגזר החרדי, כמו שאף אחד לפניו לא ניער, אך הבטחותיו לציבור בוחריו הופרו אחת לאחת. חוץ ממלחמה ליאיר בחרדים, מעמד הביניים הישראלי אוכזב קשות מההבטחה לשפר את מצבו. 

הוא נבחר בקול תרועה רמה. הוא בעצמו לא האמין בגודל ההצלחה 19 מנדטים!  אך לא עבר זמן רב מהבחירות,  והתברר שלפיד הוא לא רק תוצאה ישירה של המחאה החברתית, אלא שכמוהם, גם לו אין מושג איך עורכים את השינוי. הבלון הנפוח מסיסמאות החל להצטמק יותר ויותר כאשר גזרות כלכליות החלו נוחתות באגרסיביות על העם היושב בציון. לפיד המשיך לחייך אל המצלמות בנעצו פגיון חד בבוחריו המתוסכלים.

בתחילה אנשים עוד נתנו לו קרדיט, "חכו ותראו" הם אמרו, "הוא יעשה נפלאות". אבל לאט לאט הקרדיט נעלם, כעס רב החל לצאת החוצה, וכיום אם תציצו בעמוד הפייסבוק של לפיד תגלו אלפי אלפי תגובות של גולשים נזעמים, מאוכזבים, מתוסכלים ומרוקנים.

ובכך, מחאה חברתית ללא כיוון, הובילה לעליה של פופוליסט חסר כיוון, וזעם ההמונים לא הוביל לשום מקום. רק חבל שללפיד אין את האומץ של סתיו שפיר להודות לפני כולם: "אני לא כלכלן, מאיפה אתם רוצים שאביא פתרון??"
הניסיון הנואש להציל את התדמית המתרסקת

ועם גודל האכזבה והנזק שיצר לפיד במישור הכלכלי, גדולים וחמורים בהרבה השפעותיו על השיח הציבורי הקשור לחרדים.

לפיד המתוסכל מאכזבת בוחריו מנסה לרצות אותם בכל הכוח על ידי כפיה פופוליסטית של שינוי סדרי עולם באוכלוסייה החרדית.

כמו פיל בחנות חרסינה, הוא מטיח כפות ידיים מגושמות אל מרקמה הרגיש של החברה החרדית, מעורר שנאה ומדנים בעם, ומנסה לנצל את התסכול והשנאה שהוא מעורר, בדיוק כפי שניצל את התסכול שעוררה המחאה החברתית.

וכמו בכרוניקה ידועה מראש, החרדים הגיבו בפאניקה, הקיצוניים שבנו באלימות ובכעס, והעיתונאים תאבי הרייטינג עטים על סיפורי הקיצון ומלבים את האש. כותרות בומבסטיות בעיתונות החילונית, חרדים כועסים על חרדים אחרים, חילונים אכולי שנאה מפרסמים תגובות הקוראות להשמדת חרדים, שנאה, עוינות, תוקפנות, כעס. ויאיר לפיד, כמו בפרק מתוך "בלתי הפיך", מנצח על הכול בשרביט קסמים, מנופף לבוחריו הזועמים, וקורא בקול גדול: "רואים? רואים כמה הם קיצוניים? כמה הם איומים? כמה הם נוראיים? אני אחסל אותם, אתם עוד תראו".

אריה דרעי

אריה דרעי הוא איש השנה, האיש שעשה את הקאמבק שאין לו אח ורע בפוליטיקה ישראלית ולא באף מקום אחר , זה התחיל בשלישית הנהגה, עבר באופן בלתי פורמלי להנהגה דו ראשית (אטיאס את דרעי) ולאחר מערכת הבחירות לרבנים הראשיים לישראל הושלם הכיבוש וכעת אין חולק כי דרעי הוא המנהיג הבלתי מעורער של תנועת ש"ס.

אבל לא רק בגלל זה, דרעי הוא איש השנה בעיקר בגלל שהאיש לא מהסס להכניס ידיים לבוץ ולנקות אורוות (ברשויות המקומיות) ולרענן רשימות, אין שקט אצל דרעי.

אין בנמצא פוליטקאי עם כתפיים רחבות שיכול לחטוף בליסטראות מכל עבר ולהמשיך אל עבר המטרה כאילו לא אירע דבר, אמר מישהו פעם "דרעי מסמן מטרה הוא מגיע אליה, לפעמים חבול לפעמים פצוע אבל תמיד נמצא בקו הגמר" זה איש השנה.

מרדכי שטרן

 אחד האנשים שהיה מזה שנים רבות מאחורי הקלעים והשנה שמו פרץ לתודעה הציבורית הינו הגאון הרב מרדכי שטרן מחסידות ויזניץ שמונה במהלך שנה זו לכהן לצד תפקידיו התורניים המכובדים גם כמזכיר מועצת גדולי התורה של תנועת אגודת ישראל החסידית ונחשב למי שהחזיר עטה ליושנה וחידש את עברה המפואר כשכונן אותה מחדש.

הרב שטרן בן ה-55 תושב קריית ויזניץ בב"ב למד בצעירותו דווקא בישיבה הליטאית אור ישראל בפ"ת כשלאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבות חסידיות. עוד באותו בחור צורב תורה זכה ליחס של חיבה מרבו כ"ק מרן האדמו"ר בעל ה"ישועות משה" מויזניץ זצ"ל שמינה אותו באורח נדיר למשגיח בישיבה בב"ב. לאחר נישואיו ביקש הרבי למנות כר"מ בישיבה וכשניסה לסרב בענווה הורה לו האדמו"ר מויזניץ זצ"ל לעשות זאת כי תפקידו להרביץ תורה ואכן שמו נודע בחסידות כאחד מתלמידי החכמים המפארים את כותל המזרח של ויזניץ. במקביל מונה לחבר כבד"ץ "זכרון מאיר" בראשותו מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר שליט"א והוציא גם מספר ספרים עיוניים במסכתות הש"ס שזכו להצלחה גדולה בעולם הישיבות.

במהלך השנים שימש גם כטוען רבני מפורסם כששמו יצא ברבים כמי שהביא לפתרונות ולסיומם הטוב של דיני תורה מסובכים שלעיתים נמשכו במשך שנים רבות ובורב פקחותו ידע לפשר ולגשר ולהביאם לגמר בצורה מוסכמת.

הרב שטרן נחשב למקורב של מרן האדמו"ר מויזניץ שליט"א במשך כל השנים וכיום עומד לימינו בנושאים ציבוריים כמו גם בעניניה הרוחניים של החסידות כשהוא זוכה ממנו לקירבה יתירה. בשנה האחרונה ביקש הרבי להקים לתחיה מחדש את "המועצת" החסידית ולחדש ימיה כקדם.

אלא המשימה המורכבת שאיש לא האמין שתצלח נכנס הרב מרדכי שטרן בשליחות האדמו"ר כשהוא מנסה לכנס את גדולי האדמו"רים ולהושיבם תחת שולחן אחד. ואכן לפני כחצי שנה קרא הבלתי יאמן ולאחר היסטוריה ארוכה כונסה מועצת גדולי התורה החסידית אליה הצטרפו אדמו"רים חברים חדשים כשמאז התכנסה פעמים רבות ובמהלכה נדונו נושאים כבדי משקל העומדים על סדר יומה של היהדות החרדית כשגדולי הדור הם אלו המתווים את הדרך ועומדים על המשמר. לדברי גורם בתנועה החסידית אין ספק שההצלחה הגדולה רשומה על שמו של הרב שטרן שבנועם הליכותיו הצליח לעשות את מה שרבים לא האמינו שיקרה ואכן המועצת קרמה עור וגידים ויצאה אל הפועל בזכות פעילותו המאומצת והמבורכת.

החרד"ק

הוא לבוש בחולצה שאינה רק בגווני לבן, ללא כובע וחליפה, ואם הוא קצת יותר צעיר, אז תפגשו אותו כשהוא עטוף במדי זית. הוא מחזיק ברשותו מכשיר טרף, גולש בפייסבוק בשעות הפנאי, לא משוייך למינסטרים של המגזר ובכל זאת מגדיר את עצמו כחרדי.

לא בכל שעה פנויה הוא לומד תורה, ויהיו שיאמרו כי חרד"ק המקיים סדר לימוד תורה של שעה ביום – הרי שאינו חרד"ק כלל. תוכלו למצוא אותו מבלה בבתי קפה ובקניונים, כאשר גם בארים ופאבים שרוח חכמים אינה נוחה מהם יכולים להיכלל בלו"ז הבילויים שלו.

ועדיין, הוא חושב שהוא חרדי, וגם חושב שיש לו זכות להגדיר את עצמו ככזה. כשהוא רואה את האח, הבן של השכן או כל מכר אחר שזכה לעסוק בתורה כל שעות היום, הוא אוטומטית משייך את עצמו למחנה בני התורה. יש שאומרים שזה הרצון להשתייך למחנה, אבל עדיין, יש שסבורים שזה הניצוץ שעדיין נשאר, שזה הרגש והזיכרונות מהישיבה.

השנה הזאת, לפחות בחצייה השני, הייתה גיהנום עלי אדמות עבור החרד"ק המצוי, החרד"ק העוטה על עצמו מדי זית, ספג בחלק מהמקרים קריאות בוז ברחובות הריכוזים החרדים והותקף בגסות. החרד"ק שכבר אחרי צה"ל, נתפס על ידי הבולשת שזיהתה סמארטפון שבצבץ מכיסו, ועבר חוויה לא פחות פשוטה מהחרד"ק הצבאי.

מאידך, זו גם הייתה שנה בה החרד"ק המצוי והחרדי השגרתי – התקרבו זה לזה.

לאור ההתגייסות הממשלתית לטובת המלחמה נגד לומדי התורה, התגייסו גם בני הקהילה המוקצים לטובת הציבור החרדי המרכזי, תחושת "שכם אל שכם" הורגשה במיוחד כאשר חברי קהילת החרד"קים נזעקו, ופרסמו (באינטרנט, כמובן) מאמרים בהם הם מצהירים על תמיכתם בעולם התורה בעת צרה זו.

הדסה רלב"ג

 

השנה שבה הרבנית הדסה רלב"ג לקידמת הבמה. במשך שנים רבות היתה פעילותה הלוביסטית בצל אלא שפעילותה במסגרת המרוץ לרבנות הראשית הוציאה אותה לאור.

הרבנית הדסה רלב"ג נולדה בירושלים לפני 67 שנים לאביה הרב שלום אפשטיין, בן למשפחת הרבנים המפורסמת שכיהן כמנהל ישיבת מאה שערים.הדסה נישאה לבעלה הרב יצחק רלב"ג, חבר מועצת הרבנות הראשית ומי שכיהן כיו"ר המועצה הדתית בירושלים. לשניים שלושה ילדים, ביניהם ציפורה, הנשואה לרב דוד לאו הרב הראשי האשכנזי שלבחירתו עמלה ללא לאות ובצלחה יתירה.כאמור במשך שנים רבות התמקדה הרבנית רלב"ג בעבודה מאחורי הקלעים כבין מכריה נמצאים אישים פוליטים ועסקיים בכירים "האליטה" של מדינת ישראל.

רלב"ג פעלה במהלך השנה האחרונה במרץ כשהיא מפעילה כל גורם אפשרי למען בחירתו של חתנה הגאון הרב דוד לאו לתפקיד הרב הראשי האשכנזי

מכריה מספרים כי בנושאים רבים פועלת רלבג אך הציבור הרחב לא מודע לכך. אין בכיר במדינת ישראל שהיא אינה מכירה או לא יכולה להגיע אליו בשיחת טלפון. "היא בוחשת חזק מאוד והשפעתה גדולה", הם מספרים.

רלב"ג הקימה ומנהלת את המכונים הביו טכנולוגים - לימודי הנדסה רפואית והיא חברת דירקטוריון בגופים רבים כדוגמת הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה ומשתייכת לחבר הנאמנים של המכללה להנדסה בירושלים בהם מסייעת לצרכי המגזר החרדי.

כאמור השנה רשמה רלבג עוד וי של ניצחון כשחתנה נבחר לרבה הראשי של מדינת ישראל.

בועז נקי 

הרב בועז נקי, מי שכונה עד לא מזמן כ"המשגיח" של התקשורת החרדית, משגיח ומקרוב על תהליכים רבים שמתרחשים בציבור החרדי. יודעי דבר אומרים כי הוא הוא עומד מאחורי הקמפיינים הנרחבים לשימור ה"צביון" של המגזר החרדי, אם כי אין לכך אישור. 

נקי בוגר ישיבת תורה אור, החל את פעילותו הציבורית כשדרן ברדיו קול הנשמה בשם איבצן בן מאיר, היה מקושר לרב שיינברג. והיום הוא מאנשי ה'פלג הירושלמי' ומבאי ביתו של ר' שמואל אוירבך. 

השפעת הקמפיינים מבית היוצר של בועז נקי וחבריו, עוררו סערה בשנה החולפת והשפיעו באופן ניכר על השיח החרדי. לא רבים יודעים את פועלו של נקי בתחומים הנזכרים, אבל בכלי התקשורת מכירים היטב את נקי, שם הוא מרבה להתראיין, ותחת כל מיקרופון רענן, מביא את עמדתם של גדולי ישראל בנושאים הבוערים, תוך שהוא מתנגד בחריפות לתופעת החרדים החדשים ולנזקי הטכנולוגיה. 

כחלק מהשפעתו של נקי על השיח הציבורי החרדי, הוא מרבה לכתוב מאמרי דעה והשקפה בבמות שונות, בניהן גם ב'כיכר השבת'. במאמרים אלו פורש נקי את השקפתו המיליטנטית נגד מהרסי התורה ומחריבה מבית ומחוץ. 

נקי זכור גם, כמי שפוטר בעבר מרדיו 'קול ברמה' אליו הגיע עם היווסדו, גם אז על רקע היתקלויות על רקע רוחני, כפי שאמר אז: "אני טיפלתי בעניינים רוחניים, ביניהם ענייני צניעות, וישנם כאלו שזה לא מצא חן בעיניהם".

דוד עמר 

עמר זוכה למקום ברשימה בזכות עבודה אינטנסיבית שנמשכת למעלה מתריסר שנים בסמוך לגאון הרב יצחק יוסף שלימים הפך לראשל"צ והרב הראשי לישראל.

עמר הוא בוגר ישיבת 'חזון עובדיה', ומגיל צעיר נטל על שכמו את הטיפול המסור בגאון רבי יצחק יוסף, ראש הישיבה בה למד, ומסר את נפשו וחייו למען הצלחתו.

שנים ארוכות הלך דוד עם רבו בארץ לא זרועה, מכנס לכנס, מכפר לכפר ומיישוב ליישוב, שלא על מנת לקבל פרס. הוא מלווה, דואג מטפל בכל בעיה קטנה כגדולה ואחראי על ניהול הישיבה בה לומדים למעלה ממאה תלמידים.

בשנה האחרונה לא היה לו יום ולא לילה. חייו הוקדשו לחלוטין להצלחת המסע של ראש הישיבה לתפקיד הראשון לציון ושמו ייזכר כמי שהצליח למנות את רבו לתפקיד הרב הראשי.

למרות העובדה שהוא נחבא על הכלים הוא נחשב לנאמנו של יו"ר ש"ס אריה דרעי.

אשר גולד  

הוא החל ככתב לענייני חרדים באתר "וואלה!", זאת לצד עבודתו כדובר, מאמריו שנכתבו בשם עט - כנהוג במגזר, עוררו לא אחת את חמתם של גורמים שונים, בעיקר כאלה המזוהים עם יתד נאמן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

השנה הזו הייתה השנה של אשר גולד החב"דניק שלא חת לרגע משינויים, שהספיק אף לשמש בעבר כיו"ר אגודת הסטודנטים במרכז האקדמי ירושלים, רוח המהפכה שהביא למגזר החרדי נשבה במלוא עוזה, לילות שישי האקטואליים שארגן, ובהן לקחו חלק בני ישיבות וצעירים חרדים, הפכו לטרנד של ממש במגזר.

גולד מעורה גם בתחום הפוליטי, בשנתיים האחרונות הוא הספיק לשמש כיועצו של שר הבינוי והשיכון דאז ומראשי תנועת שס ח"כ אריאל אטיאס, במהלך מערכת הבחירות גולד אף מונה לנהל את מטה ההסברה של ש"ס, תפקיד בו שימש כחצי שנה כשהוא למעשה מדברר את התנועה בהיעדר דובר מסודר עד למינויו של אריה דרעי לתפקיד יו"ר ש"ס.  

לאחר הקמת הממשלה ומינויו של שר החינוך שי פירון, עלה שמו של גולד יחד עם שמותיהם של גורמים חרדיים נוספים בעלי השפעה, כמי שיועדו להיות חברי כוורת היועצים של פירון המגיע ממפלגה לה קונפליקט עמוק עם המגזר.

בסופה של השנה, נחשפה פעילותו הענפה של גולד, ובשלה הוא הותקף במאמרי המערכת של הביטאון הליטאי 'יתד נאמן', כאשר הכתב, בני רבינוביץ', מזכיר מאמרים שגולד פרסם בעבר בכל תקשורת כלליים בכדי להוכיח כי מדובר בעצם ב"משת"פ".