אאא

מאתיים מיליוני שקלים הוקצו השבוע, בהחלטת ממשלה, לתוכנית החדשה של ליצמן, שנועדה להתמודד עם מגיפת ההשמנה והסוכרת. בוועדת הכספים כמו במשרד הבריאות, איש לא ייקח מיענק'ל את יכולת גיוס הכספים, גם בעיתות משבר. אבל מה שמעניין בסיפור, זו המרכזיות שמעניק נתניהו לדיאטה של ליצמן, בשעה שהגוף – מדינת ישראל - שרוי בסכנה של קריסת מערכות.

'התוכנית הלאומית לדיאטה', היא דוגמה משקפת לנושאים העולים, מדי שבוע, על סדר יומה של ממשלת ישראל, והיא עוד דוגמה רכה יחסית, לסוגיות אחרות, קשות בהרבה, הבולטות בסדר יומה של הממשלה, כמו דיון כבד משקל שעמד השבוע במוקד סדר היום: "הסדרת תשתיות קבועות והקמת חברה ייעודית ומנהלת לאתר קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון".

בממשלת נתניהו השנייה הפך ביבי את ישיבות הממשלה, מדי יום א', למעין ישיבות טקסיות-ממלכתיות, הפותחות את השבוע. הנה תיאור, נאמן למקור, של אחד מ'שרי נתניהו', שכבר חווה ישיבות ממשלה בסגנון שונה לחלוטין, תחת ראשי-ממשלה אחרים: "נתניהו מגיע תמיד באיחור כרוני, של לפחות חצי שעה, נותן את ההצהרה השבועית לתקשורת, השרים מלהגים, על סדר היום עולים נושאים, כמעט תמיד לא מהותיים ולא משקפים את סדר היום האמיתי של המדינה. אוכלים משהו קליל, אפילו בורקסים כבר אין – כי צביקה האוזר החליט שזה לא בריא – ומתפזרים בתחושה שכלום לא קרה".

גשרון לשלום

העניין הוא שהכל קורה, רק שבישיבות ממשלת ישראל, אפופות השלווה, כלום מכל זה לא בא לידי ביטוי. במדינה נורמלית, ממשלת ישראל הייתה צריכה לעסוק ביום ראשון, השבוע, בפנייתו האישית של המלך עבדאללה מירדן, אשר הובילה להתקפלות שקטה, רגע לפני שהחלו העבודות לבניית גשר המוגרבים, המחבר את רחבת הכותל עם הר הבית, ומצוי בסכנת קריסה.

הכלים הכבדים כבר היו בשטח, סמוך לרחבת הכותל. האור הירוק של נתניהו להתחלת העבודות כבר ניתן. אבל אז באה הפנייה האישית, או ליתר דיוק 'קריאת המצוקה' של המלך הירדני, שהזהיר כי התחלת העבודה, בעת הזאת, עלולה להביא להפלת שלטונו בירדן, לא פחות.

"מדברים אצלנו ללא הפסקה על סוריה ומצרים, אבל החשש האמיתי הוא מקריסת השלטון בירדן", אומר שר בכיר בממשלה, השותף לדיונים בפורומים נוספים – בהם נידונים אי אלו נושאים מדיניים, משניים בחשיבותם לתוכניות דיאטה, ופרויקטים תשתיתיים בקבר הרשב"י.

האופציה הירדנית

קבלו את המונולוג המייאש שניפק השבוע אותו שר בכיר. לשמוע את הדברים, ולרוץ לקרוא פרקי תהילים: הדמוגרפיה של הממלכה ההאשמית, היא חבית חומר נפץ. יושבים שם קרוב לשני מיליון פלסטינים, שעלולים בכל רגע להפוך את מה שהתרחש בכיכר א-תחריר בקהיר לקדימון קליל לקראת ההצגה האמיתית בעמאן.

המלך הירדני בפאניקה, בשבוע שעבר הוא הגיע במסוק לרמאללה, השבוע, אירח בלשכתו את פרס והחשש שהוא מביע, באוזניהם של גורמים ישראליים ובעיקר אמריקאיים, שעוד נראה כאן בקרוב במימושה בפועל של 'האופציה הירדנית' שפעם הייתה מושא חלומותיהם של מנהיגי הימ?ן, וכיום היא מושא סיוטיהם. אם ירדן תהפוך לפלסטין הגדולה, ישראל היא זו שתצא קטנה.

אם אתם תופסים את הראש ושואלים את עצמכם 'על מה הוא מדבר?', הנכם בבעיה קשה. כי 'בעיתון של היהדות הנאמנה',  שעסק השבוע בסוגיה בעמודו הראשון, זעקה הכותרת: "תסיסה ביהדות החרדית", אז אם אינכם תוססים, משמע אינכם חרדים

ולכן, כשעבדאללה, הזהיר במהלך סוף-השבוע, כי הקמת גשרון קטן בירושלים עלולה למוטט את הממלכה כולה, ישראל לא פקפקה לרגע ומיהרה ליישם ולהתנהג בהתאם. הנשיא פרס התייצב השבוע בבירה הירדנית, בתיאום מלא עם נתניהו, והביע נכונות ישראלית לסייע בייצוב השלטון.

לא במקרה באה ההודעה על שחרור כספי המיסים לרשות הפלסטינית, יום לאחר ביקורו של פרס בעמאן. אפשר לומר הרבה דברים (רעים) על נתניהו, אך על הבגרות שהוא מגלה במגעיו מול המצרים והירדנים, מרגע שהתחיל האביב הערבי ועד שהפך לחורף סוער, אפילו גדולי יריביו נאלצים לומר מילה טובה.

מזרח תיכון חלש

התחשבות שכזאת בשכנותינו הערביות, לא נראתה כאן אפילו בימי השלום העליזים של שנות התשעים. זה לא מכבר הספיקה אזהרה אחת של טנטאוי המצרי, שהביע חשש מקריסת הסכם השלום השברירי בין ישראל למצרים, כדי להביא לדחיית התקיפה בעזה, וזה אחרי שהמטוסים כבר היו באוויר. למרבה האירוניה, ככל שהסכם השלום מעורער יותר, כך גדלה ההתחשבות בבקשות המנהיגים מהבירות הערביות.

ירדן עלולה להיות הבאה בתור, כאילו לא די לנו במזרח התיכון שמתהווה לנגד עינינו. את חלום המזרח התיכון החדש, מחליף חלום בלהות של מזרח תיכון חלש: ספינת היציבות – מצרים, מתנדנדת במים סוערים. 'השלום הקר' אולי יחזיק מעמד, בהנשמה מלאכותית של האמריקאים, אבל כולם מבינים שהסיפור נגמר.


ניהול שקול. בנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)

האסלאם שולח גרורות כמו גידול ממאיר. נשיא תימן הפרו-מערבי נשלח על טיל (שנורה ללשכתו) אל מחוץ למדינה; עוד נתגעגע ללוב של קדאפי – שהמערב, בכוחות משותפים שאזלו, הצליח לביית בשנים האחרונות; תוניס החילונית של בן עלי, נכבשה על-ידי המפלגה האסלאמית, וכבר למדנו כי מי שמתחיל כאסלאמיסט-מחמד הופך בהדרגה לארדואן. על איראן, אין מה להרחיב. פחד אלוקים. בסמוך לה עיראק, שתיוותר תוך תקופה, ללא נוכחות אמריקאית משמעותית – תודות לפאשלונר האמיתי של 'המזרח התיכון החלש', נשיא ארה"ב, ברק אובמה.

הכלה הסורית

אפילו במה שמתרחש בסוריה אי אפשר לתלות יותר מדי תקווה. בשאר אל-אסד רע, אבל בסוף עוד נגלה שהוא היה בבחינת הרע במיעוטו. שאלת השאלות הינה מי יבוא במקומו, והאם האנדרלמוסיה שתשתרר בעקבות הליכתו, לא תפר את השקט, שכבר הפך למובן מאליו, בגבול ברמת הגולן.

מה יקרה ביום שאחרי אסד, איש לא יודע להעריך בוודאות, אבל על כך שימיו של אסד ספורים, אין חולק. התחזיות של גופי המודיעין השונים, קוצבות את ימיו בשבועות בודדים, לכל היותר חודשים ספורים. בדיונים שהתקיימו בראשית השבוע, נשמעה הערכה עם קורט של אופטימיות: מלחמה לא תפרוץ בקרוב, באף חזית. לא רק בגלל שמלחמות כבר לא קורות בחורף, אלא בעיקר משום שכדי לצאת ולהילחם צריך כסף והרבה, וכסף, אין כיום לאף אחד. לא למדינות המערביות ובטח שלא למדינות הערביות שמתנפצות לרסיסים ומתעצבות מחדש לנגד עינינו.

מה שנותר לכן, מורות וגננות, זה פשוט להרים טלפונים ללשכות ח"כי יהדות התורה. אם יתמזל מזלכן ותיענו בהקדם, כי אז, כשתצעדו לקלפי בבחירות הבאות תרגישו, אולי בפעם הראשונה, שיש סיבה טובה לשלשל מאחורי הפרגוד את פתק ההצבעה של יהדות התורה

האם עלינו לחשוש מבליץ של רקטות וטילים שינסה אסד לשגר בימיו האחרונים? במערכת הביטחון העריכו בתחילת השבוע כי אסד לא יעשה זאת מחשש לתגובה ישראלית כואבת שתחסל כליל את סיכויי ההישרדות שלו.

אותם גורמי מודיעין מהימנים אף העריכו, באותה נשימה, כי גם החיזבאללה, שניזון מהזונדה של אסד, יעדיף לשבת בשקט. אבל אז באה מתקפת הטילים על יישובי הצפון, בלילה שבין שני לשלישי, והוכיחה לנו בפעם המי יודע כמה, שגם לחזאים הכי מקצועיים, אין באמת מושג ירוק מה הולך לקרות כאן, לא בעוד שנה, לא בעוד חודש. וגם לא מחר בבוקר.

אז עזבו אתכם מפרשנויות בגרוש, אם אתם באמת רוצים לעשות משהו מועיל, רוצו לקרוא קפיט'ל תהילים.

ציון דרך

אחרי שגמרנו להסתובב בחוץ, ולרעוד מצינת החורף הערבי, בואו נתחיל, מלאי ביטחון ועזוז, לדבר על מה שקורה אצלנו בבית, מתחת לפוך החמים והנעים. או, אם תרצו, הבה נעסוק בסוגיה המהותית שמסעירה את המגזר החרדי ואף עמדה השבוע במוקד דיוני הממשלה. ואם אתם תופסים את הראש ושואלים את עצמכם 'על מה הוא מדבר?', הנכם בבעיה קשה. כי 'בעיתון של היהדות הנאמנה', שעסק השבוע בסוגיה בעמודו הראשון, זעקה הכותרת: "תסיסה ביהדות החרדית", אז אם אינכם תוססים, משמע אינכם חרדים.

סופר 'המבשר' לענייני קדושה, י. מוזסון, התייחס בדרמטיות להחלטת הממשלה, "להלאים את קבר הרשב"י במירון", ותיאר את המהלך כ"הפקדת האתר החדש וניהולו בידי אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, וזאת במטרה להפכו לאתר תיירות". ההחלטה הזאת, כך במקור, "גורמת לתסיסה רבה בקרב הציבור החרדי המתנגד לבצע כל שינוי בניהול האתר הקדוש".

ולפעמים החגיגה נגמרת. מסז'ניקוב, שוינגר ומוזס בקבר הרשב"י (צילום: פלאש 90)

יום לפני שהיהדות הנאמנה תססה ב'המבשר', היא דווקא פרגנה למהלך ב'המודיע', בכתבת מידע תמציתית של יעקב רייניץ. המחלוקת נמשכה גם בישיבת סיעת יהדות התורה, שם סערו הרוחות עם העלאת הסוגיה לדיון סיעתי. אבל לא הפרטים הם שחשובים, אלא המהות. כי בפעם המי-יודע-כמה, אנו נוכחים לראות איך הופכות מלחמות שליטה על מקומות קדושים ומניבים (ג'ובים, תרומות, ושאר ירקות – עזבו אתכם משמות), למלחמות קודש. ג'יאהד. תכף יביאו לפה את אחמדיניג'אד.

מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, שמעניינים בעיקר כמה עסקנים ירושלמים, שרק המחשבה על ביטול 'אשרות המעבר' בל"ג בעומר מעורר בהם פלצות, הרי שסלע המחלוקת הינו החלטת הממשלה שאושרה השבוע, על הקמת מינהלת לאתר הרשב"י. על-פי ההחלטה, המינהלת שתחליף את 'ועדת החמישה, תכלול שנים-עשר נציגים, מהם שבעה (שני עובדי משרד התיירות וחמישה נציגי ציבור) שייבחרו על-ידי שר התיירות, שיוגדר כ'שר האחראי למינהלת'.

ג'יהאד ההקדשות

מהי משמעות המהלך? זכות הדיבור לנציג ציבור שהיה שותף למהלך, מתוקף תפקידו כראש מועצת מינהל מקרקעי ישראל – שר השיכון אריאל אטיאס: "צריך להבין מה הייתה נקודת המוצא של הממשלה", הוא מסביר: "קבר הרשב"י, נחשב לאתר הקדוש הפופולארי בישראל. שני רק לכותל המערבי. מריבות של שנים בין ההקדשות השונים במתחם, גרמו להזנחה הן של תשתיות הקבר והן של תשתיות הגישה, וכל מי שמבקר במתחם מבין במה מדובר.

"באה הממשלה והחליטה לעשות לזה סוף: להפקיע קרקעות לצרכי גישה, להשקיע בתשתיות המתחם, ולשפוך על המקום עשרים ושבעה מיליוני שקלים, שזהו כסף גדול בכל קנה מידה, בוודאי כשמדובר בהשקעה באתר אחד. רק מה? כולם הבינו שבמצב הנוכחי, עם כל המריבות והקרבות מסביב, כל כסף שיושקע יירד לטמיון, ולכן הוחלט על הקמת המינהלת.

"בא שר התיירות, סטס מסז'ניקוב וביקש שליטה מלאה. אני אמרתי, כל עוד זה תלוי בי (וזה תלוי, בעיקר בגלל שותפות המינהל בהליכי ההפקעה – א.ב.), המהלך לא יעבור מבלי שנשמר באופן מוחלט את ניהול המקום, ברמה היומיומית, בידי גורמים שמדברים יהדות ולא תיירות. כי אם משרד התיירות מנהל את המתחם, החשיבה שלו היא תיירותית ולא דתית. בסופו של דבר כך גם נקבע בהחלטת הממשלה: למרות האמור לעיל, ניהול אתר הרשב"י כמקום קדוש ימשיך להיות בשליטת החברה לפיתוח המקומות הקדושים".

העסקנים החושפים ימשיכו להלעיט את ההמון בכותרות מתסיסות. הם לא התבגרו וספק אם זה יקרה להם בקרוב, אבל דומה שהציבור הוא שהתבגר. למדנו והפנמנו, רגע לפני שאנו נתקפים בהלם, לחפש את האינטרס בחצר האחורית, או במקרה הזה: בחצר הציון

זו ההחלטה שנתקבלה. היא עומדת, לכאורה, במתחם הסבירות, וגם אם לא, עצם העובדה שהיא נתמכת בידי גורמים חרדיים כה בכירים, מעידה שיש בה, בהחלט, גם צד חיובי. אבל ב'המבשר' חושבים אחרת: "ההחלטה מוכיחה באופן הברור ביותר על המטרה, והיא השתלטות על האתר הקדוש והפיכתו לאתר תיירות, תוך בניית אתרי נופש ומקומות בילוי המהווים הרס לצביון קדושת המקום". אוי, גיוואלד.

הסיפור הזה הוא דוגמה קלאסית לפומפוזיות שלא מפסיקה לחגוג, לדרמה שלא מפסיקה לככב. מאבקי שליטה פנים-מגזריים, הופכים למאבקי דת, פעם אחר פעם, יום אחר יום, חשיפה אחרי חשיפה. ולכן, אין פלא שהציבור החרדי אדיש לכותרות 'זעזוע ותדהמה' כגון אלו, כפי שלא היה אדיש מעולם. העסקנים החושפים ימשיכו להלעיט את ההמון בכותרות מתסיסות. הם לא התבגרו וספק אם זה יקרה להם בקרוב, אבל דומה שהציבור הוא שהתבגר. למדנו והפנמנו, רגע לפני שאנו נתקפים בהלם, לחפש את האינטרס בחצר האחורית, או במקרה הזה: בחצר הציון.

הלשכות לפניות הציבור

והנה לכם עוד סוגיה פנים-מגזרית, שעליה לעולם לא תראו כותרות בסגנון של הלם, תדהמה ותסיסה. ודווקא כאן, למרות שמדובר בעניין מגזרי, יש מקום לכותרות, וכותרות מחמיאות. כי משהו טוב קורה בלשכות חברי-הכנסת של יהדות התורה. מצוקות האזרח הקטן, העובד הבודד, שזכו עד היום להתעלמות או לכל היותר למשיכת כתף, מטופלות בהוראה מגבוה, כאשר ממקרה למקרה, מתלונה לתלונה, גם נימת ההוראה מחריפה.

זעקת עובדי ההוראה החרדיים עולה עד לב השמיים. הצטברות המקרים של העברות תקציביות שאמורות להגיע למורים, אך נותרות בידי המנהלים (מעטים המכתימים את הרבים), מקפיצה ומקוממת. הפרשה הבולטת של השנה האחרונה, היא עיכוב העברת 'מענק השחיקה' בסך 2,000 שקלים. יו"ר ועדת הכספים הגיע להבנות עם משרד החינוך על הכללת עובדי ההוראה החרדיים בתשלומי המענק, אבל שכח לסגור קצוות עם מנהלי המוסדות. סער נתן, המנהלים לקחו וכיסי המורים נותרו ריקים.


לוקחים אחריות. גפני ומוזס (צילום: פלאש 90)

הסיבוב הנוסף (הפעם, על גבן של מורות וגננות), בדרך: בסוף שנת התקציב, אמורות מורות וגננות לקבל לידיהן תוספת רטרואקטיבית (מספטמבר והלאה), תחת ההגדרה 'תוספת מעונות'. כל מורה או גננת שהיא אם לשני ילדים בני פחות מחמש, תקבל תוספת חודשית בת 500 שקלים (אם יש לה ילד אחד מתחת לגיל חמש, התוספת החודשית היא 300 שקלים).

בחינוך הרשמי, לא יכולה להיווצר תקלה שכן משרד החינוך מעביר את המענק ישירות למשכורותיהן של עובדות ההוראה. אבל בחינוך המוכר שאינו רשמי, אין קשרי התחשבנות ישירים בין משרד החינוך למורים, ולכן, התקציב אמור להיות מועבר באמצעות המנהלים (לא 'פר גננת' אלא בשקלול 'ממוצע ארצי' שלדברי המנהלים – והנה בא התירוץ התורן לעיכוב הכספים – אינו תואם בהכרח את נתוני המגזר החרדי, ברוך הילדים).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

לשלשל עם סיבה

הן בלשכתו של גפני והן בלשכתו של מוזס סמוכים ובטוחים שהתלונות על כספים שייעלמו בדרך, בוא יבואו (התירוץ הראשון, כאמור, כבר נשלף. עוד לפני שהתקציב הועבר), ולכן, בצעד שיש לברך עליו 'שהחיינו', ניתנה הוראה ישירה לטפל בתלונותיהן של עובדות הוראה שהכספים לא יועברו לידיהן.

"בלשכה שלי, הפעילות כבר נעשית", מגלה גפני. "מנהלים שסירבו להעביר למלמדים את 'מענק השחיקה' בסך 2,000 שקלים, קיבלו טלפונים והעבירו את הכספים. לאלו מהמנהלים שעדיין מתעקשים ומסרבים להעביר את הכספים, הבהרנו כי אם הכסף לא יועבר למורים נבקש ממשרד החינוך לדרוש מהמנהלים את השבת הכספים".

קול זהה, בעוצמה לא פחותה, נשמע גם מפיו של סגן שר החינוך, מנחם לייזר מוזס: "הגיע הזמן שנטפל גם בעובדים החרדיים ולא רק במעבידים", הוא אומר. בלשכתו כבר קיימו מגעים, השבוע, עם חשבות משרד החינוך, על מנת לגבש אמצעי מעקב שיאפשר לוודא את העברת 'תוספת המעונות' לידי המורות והגננות.

ומה שנותר לכן, מורות וגננות, זה פשוט להרים טלפונים ללשכות ח"כי יהדות התורה. אם יתמזל מזלכן ותיענו בהקדם, כי אז, כשתצעדו לקלפי בבחירות הבאות תרגישו, אולי בפעם הראשונה, שיש סיבה טובה לשלשל מאחורי הפרגוד את פתק ההצבעה של יהדות התורה.