אאא

נקדים ונאמר, מי שגונב תוכן מאחר, הוא ודאי לא מנומס, בודאי שהמוסר שולל את זה מכל וכל, ובוודאי שהוא עושה מעשה נבלה. השאלה בה אנו רוצים לדון היא הלכתית-ממונית אם מותר, ומי שגנב אם חייב לשלם, וכמה.

לפני שנדון על אתרי אינטרנט, ננסה להבהיר מה הדין בעתונות הכתובה, ובספרים. מי שמעתיק ספר, גונב זכויות יוצרים. דיני זכויות היוצרים בהלכה מעורפלים למדי, יש הרבה מתירים, יש הרבה אוסרים, ורבים עוד יותר כתבו משהו באמצע, לא שחור או לבן.

כך שאמנם מי שרוצה להעתיק תוכן, יש לו על מי לסמוך, ויש הרבה צדדי היתר לגניבת זכויות יוצרים, בכל זאת נצא מנקודת הנחה, שאצל הרבה אנשים כל עוד אין היתר מוסמך מרב מוסמך, נזהרים מגניבת זכויות יוצרים, מחשש גזל.

אבל גם אם נאסור העתקת ספר, ודאי ראוי להתיר העתקת חדשות. ולמה? כי כשכתב שומע חדשות ברשת מתחרה, ומשדר ברשת שלו, או קורא ידיעה בעתון מתחרה וכותב בעתון שלו, אינו לוקח שום דבר מהכתב ששידר את זה. הרי הכתב ששידר את הידיעה בעצמו, אינו מתכוון שהזכויות יהיו שלו לנצח, כל מטרתו היא רק להיות הראשון. הרי לא יתכן שאם מישהו דווח על רצח רבין, כבר יאסר על כולם לדווח על כך ולדבר על כך מעתה ועד עולם.

ואפילו אם נניח שגם בזה יש דיני זכויות יוצרים (וירידה לאומנות השני), ונחליט להחמיר ובכל אופן לאסור העתקת תוכן חדשותי, עדיין באתר אינטרנט זה יותר מורכב, בהרבה, ויש הרבה יותר מקום להתיר.

אתר אינטרנט הוא נכס שקשה להגדירו הלכתית, מכל הבחינות. האם אפשר למכור אתר אינטרנט? האם מחזיק אתר אינטרנט שמת מוריש אותו לבנו? במחשבה ראשונית, ודאי. אבל במחשבה עמוקה יותר, מה בדיוק זה האתר, האם אוסף מגה בייטים שנמצאים על שרת כל שהוא באיזה שהוא מקום, זה האתר? איך עושים קנין באתר, משיכה או הגבהה?

ובכלל, מי שגונב מהשני אתר אינטרנט, האם זו גניבה על פי ההלכה? הרי בסך הכל מי שגונב אתר לא גנב שום דבר חוץ משם האתר, ושם האתר זה בכלל שאלת זכויות היוצרים. מעבר לשם האתר, השרתים לא שייכים לאף אחד בדרך כלל (הם מושכרים, ואם מישהו יגנוב הוא יתחיל לשלם), כתבי כל אתר הם בני חורין ומותר להם לעשות מה שבא להם.

ולכן, גם אם נאסור העתקת ספר, וגם אם נאסור העתקת תוכן חדשותי, נניח ונניח, עדיין מסתבר מאד לומר שמותר בהחלט להעתיק תוכן מאתר אינטרנט מתחרה, ואין לחשוש לזכויות יוצרים בכלל.

ובכל מקרה, מותר או אסור, זה מגעיל, מאד מאד מגעיל.

נ.ב. אין לסמוך על האמור כלל וכלל בלא שאלת רב, וכל האמור אינו בא לפסוק הלכה. כמו כן, לא נדונה כאן שאלת דינא דמלכותא, והרוצה להתיר ילך אצל חכם.

אם יש לכם מה להוסיף בסוגיה שלחו תגובה לכתבה