אאא

השנה האחרונה הייתה שנה מורכבת, מצד אחד גזירות קשות על עולם התורה ובני הישיבות, מצד שני מלחמה לא פשוטה כשמטחי טילים שיתקו את ערי ישראל. לצד זאת, מחלוקות פנימיות בציבור החרדי שהיקשו על אחדות השורות, אך מאידך שנה של פריחה ברוחניות כאשר למרות כל הקשיים עולם התורה שגשג ופרח ודווקא במלחמה נראתה האחדות הברוכה כאשר עם ישראל לשבטיו ולגווניו התייצב יחד מלוכד.

לקראת יום הדין, אתר "כיכר השבת" פנה אל רבה הראשי של תל-אביב יפו, ואחד הנואמים המוכשרים ביותר בעולם היהודי, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, לשמוע שיחת חיזוק לקראת השנה החדשה ואכן מ"ווארט" קצר "צמחה" לה שיחת עומק הקוראת לאחדות ישראל.

"הלילה, עם חילופי המשמרות בין תשע"ד היוצאת לתשע"ה הנכנסת, אומרים כולנו את הפיוט 'אחות לנו קטנה', המסתיים בברכה 'תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה'", פותח הרב לאו את דבריו המרתקים.

"דומני כי השנה יש משמעות מיוחדת לתפילה זו, כי השנה שחלפה הצטיינה בדברים שהיינו מאוד שמחים לשכוח ומאידך בדברים שהיינו מבקשים לשמר ולהנציח לדורות.

"צוק איתן, היתה מלחמה לכל דבר, גם אם קראו לה מבצע. אלפי הטילים שאיימו עלינו ו-72 הקורבנות שהקרבנו, אלה קללותיה של השנה היוצאת. מאידך, הרוח שפעמה בעם עם חטיפת שלושת הנערים, אייל, גיל-עד ונפתלי הי"ד, ותעצומות הנפש שגילינו במהלך המלחמה בקרב הלוחמים שחירפו נפשם להגן על העם והארץ, אלו תופעות שהיינו מבקשים לשמור בצנצנת מן ולהקרין את השפעתם על הדורות הבאים.

"עם שלם ראה את הנערים כילדיו שלו, עם שלם עצר את נשימתו נוכח ההקרבה של לוחם בשם איתן אשר חדר לנבכי המנהרה בחיפוש אחר מפקדו הדר הי"ד, באותן שבועות עמדה לנגד עיני קינתו של דוד המלך על שאול ויהונתן. לאחר התיאור המרגש על 'הנאהבים והנעימים בחייהם, אשר במותם לא נפרדו' ולאחר התואר 'מנשרים קלו ומאריות גברו', מסתיימת הקינה במילים: 'איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"השמתם ליבכם אל המשפט הזה? האם יעלה על הדעת שמי מאתנו יסכם מלחמה בתיאור אובדן הגיבורים יחד עם כלי הלחימה? איך אפשר לכרוך בנשימה אחת את הגיבורים עם כלי המלחמה? שאלה קשה.

"אלא שכלי מלחמה אצל דוד המלך נעים זמירות ישראל אינם הסייף והחנית, לא החרב ולא הכידון ולא הרומח, כלי המלחמה בעיניו הם רוח ההקרבה הנכונות למסירות נפש, האחווה הבלתי מתפשרת, ההתנדבות העילאית, הערבות ההדדית והשילוב של הלוחמים שמוכנים למסור את הנפש על היקר מכל. על כלי מלחמה כאלה בוכה דוד המלך, מי ייתן לנו תמורתם של ימים ואנשים שעשו את כולנו למשפחה אחת, גם בכאב של השכול וגם בתרועת הניצחון. זהו אותו דוד שאומר לגוליית: אתה בא אליי בחרב בחנית ובקידון ואני בא אליך בשם ה' אלוקי מערכות ישראל אשר חירפת.

"לדאבון הלב, מתקיים בנו הפסוק 'אח לצרה יוולד'. בשעת צרה אנו אחים זה לזה, כאשר התותחים שוקטים חוזרות המריבות לפתח ביתנו ואנו חוזרים למחלוקות העבר ולכיתתיות שכל כך מאפיינת אותנו. הגיעה העת להבין כי סיעתא דשמיא אדירה עמדה לנו בשעה ש-5,000 טילים לא גרמו למותו של אדם אחד בישראל. נהרגו בפצמ"רים ובקרבות בעוטף עזה אולם חמשת אלפים הטילים לא פעלו את פעולתם היזומה אף לא פעם אחת. 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעיננו'. הקב"ה חנן אותנו בבינה יתירה לפתח מכשיר ככיפת הברזל ובצד מסירות הנפש של בנינו הופכת נחלת אבות להיות מורשה לבנים.

"בימים אלו של דין וחשבון של התקרבות לבורא עולם, בבחינת 'דרשו ה' בהימצאו קראהו בהיותו קרוב', אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ימים נפלאים אלו יהיו לנו מקור לקרבה בין אדם למקום ובין אדם לחברו ותתגשמנה ראשי התיבות של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה: תשע"ה - ת תחל, ש שנת, ע ערבות, ה הדדית, כי כל ישראל ערבים זה בזה".

"כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל", מאחל הגרי"מ לאו בסיום השיחה המעוררת.