מרן הרב אלישיב: "לא ניתן לכפות הפרדה במרחב ציבורי"

הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, בנו של הגר"ע יוסף, הסביר בשיחה ל"אור עליון" את דעת אביו הגר"ע יוסף, בנושא קווי המהדרין:

"מצד הדין אין חיוב לקיים הפרדה באוטובוס. כשהיינו צעירים ונסענו באוטובוס, כשהיו מתיישבות לידינו נשים, היינו מצטנפים לצד וזהו. ואם הייתה אישה לבושה יותר מדאי בפריצות, היינו אומרים: "סליחה! אני צריך לרדת", ועוברים מקום".

"אדוני אבי שליט"א סבור שקווי מהדרין, זה "הידור" בדיני הצניעות, ודבר טוב. ולכן עד לפני כשנתיים הייתי הנציג של מרן שליט"א ב"וועדה לענייני תחבורה". אמנם, הכוונה הייתה לעשות את זה בשקט, "לא ברעש ה'", ואך ורק לאותם המעוניינים מרצונם החופשי לשבת בצורה כזו בלבד. זו הדרך של חכמי ספרד ושל מרן שליט"א, כמו שכתבת, שאנחנו בשיטת בית הלל".

"לצערנו, מספר עסקנים שאינם נשמעים לרבנים, הגזימו בדבר. וגם כתבו מודעות בסגנון תקיף, שאינו לפי שיטתנו, עם השם שלי, מבלי שבכלל הראו לי את המודעה. לכן לפני כשנתיים פרשתי מהוועדה, וטוב שעשיתי כך, תראה היום מה שנהיה מזה בתקשורת".

"כדי לשמור על קדושת העיניים, צריך לקחת ספר קטן וללמוד בו בדרך. בצעירותו, נסע אדוני אבי שליט"א באוטובוס, ישב ולמד. הרבנית ז"ל התיישבה על ידו, והוא לא שם לב מרוב שהיה שקוע בלימוד. לרבנית ז"ל היו 2 סלים בידיה, ולפני שירדה ביקשה ממנו שיביא סל אחד לבית. אבל מרוב שהוא היה שקוע בלימוד הוא אפילו לא שם לב שאשתו דברה איתו, ולא הביא את הסל הביתה".

אם תנסו לחשוב על זה בהיגיון כבני אדם רציונליים, תבינו איזה עיוות יש פה בצורת המחשבה של החרדים ושל החילונים שתומכים בהם וקוראים "להתחשב" באורח חייהם.

בגישה הזאת אתם יוצרים עיוות מטורף במציאות- אותו עיוות שהופך כל אישה נורמלית ושומרת חוק לפרובוקטיבית בעליל וזאת רק בשל רצונה לממש זכות יסוד כל כך בסיסית והיא לבחור את מקום הישיבה באוטובוס שלהם- זה מה שקורה שהנורמות החברתיות הופכות להיות יותר ויותר מעוותות-

גם בארה"ב היו עוצרים ושמים בכלא אזרחים שחורים שלא התחשבו באורח חייהם של האוכלוסייה הלבנה ולא פינו להם מקום בספסל הקדמי של האוטובוס.

גם במשטר האפהרדהייד בדרום אפריקה היו עוצרים וכולאים אזרחים שחורים חסרי רחמים שלא התחשבו ברצונם ותרבותם של האוכלוסייה הלבנה ופגעו ברגשותיהם על ידי כך שהעזו לצעוד על גשר שמיועד ללבנים בלבד.

בגרמניה הנאצית של 1935, קצת לפני הקמת מחנות ההשמדה, נשים גרמניות היו נעצרו והושפלו, למה? כי הם פגעו ברגשותיהם של רבים מהעם הגרמני בני הגזע הארי הטהור כאשר התחתנו או שכבו עם גברים יהודים וזיהמו את טוהר הגזע.

בכל רחבי העולם המוסלמי, החל מדרום מזרח אסיה, דרך אפריקה והמזה"ת ועד אוכלוסיית המהגרים במערב אירופה, נשים מוסלמיות נרצחות על רקע כבוד המשפחה וזאת משום שהן לא מסוגלות להתחשב ברגשות של הסביבה שלהן ושל המשפחה שלהן, והן מממשות את האהבה שלהן לבן הזוג לפני החתונה.

אומנם חלק מהדוגמאות הן קיצוניות אבל המסר שלי הוא ברור- כשהנורמות מעוותות משתלטות על צורת החשיבה של האזרחים בחברה אז אנחנו תופסים את מי ששואף לשמור על הערכים הנורמליים- ההומניים כחריג או כפרובוקטור.

לכן המון מגיבים בעלי צורת חשיבה מעוותת שקראו לטניה "פרובוקטורית" ו "לא מתחשבת" צריכים לחשוב על זה בשנית.

טניה היתה "פרובוקטורית" ו"לא מתחשבת" בדיוק באותה המידה שנשים מוסלמיות לא מתחשבות במשפחה ובקהילה שלהן בכך שפוגעות בכבוד המשפחה, לכן עונשן צריך להיות מוות! (ככה זה לפי תפיסת החרדים שכופים את ההפרדה).

אז באמת זה לא כ"כ חשוב.

אז באמת זה לא כ"כ חשוב.

אי אפשר לכתוב למשל נאמן בתו של הגרי"ש ולא "עוזרו"??? זה לא איזה ח"כ..

הוא לא עוזר, ההיפך הרב אלישיב עוזר לו להתפרנס, כי הוא שנורר מסתובב בכמה מדינות והוסף כסף בשם הרב אלישיב, בושה!

נאום יי נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקירבו...ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון:וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבדמשפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד:משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד:משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד :כל משפחות הנשארות משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד "

ועל זה מביאה הגמרא במסכת סוכה-ומה אם לעתיד לבוא כשלא יהיה יצר הרע ועוד בזמן הלוויה כך-כיום שיצר הרע בוער ומשתולל בינינו על אחת כמה וכמה !.ואני הקטן אוסיף-ובאוטובוסים דחוקים והומים אדם לא על אחת כמה וכמה ? חומר למחשבה

נאום יי נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקירבו...ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון:וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבדמשפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד:משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד:משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד :כל משפחות הנשארות משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד "

ועל זה מביאה הגמרא במסכת סוכה-ומה אם לעתיד לבוא כשלא יהיה יצר הרע ועוד בזמן הלוויה כך-כיום שיצר הרע בוער ומשתולל בינינו על אחת כמה וכמה !.ואני הקטן אוסיף-ובאוטובוסים דחוקים והומים אדם לא על אחת כמה וכמה ? חומר למחשבה

חרדים תפנימו היטב: "מהדרין" פירושו אנשים שבחרו מרצונם האישי להוסיף הידורים או חומרות כלשהן על המצוות, אתם יכולים לבדוק זאת בכל מכמני התורה, אין מושג כזה לכפות על מישהו שיהיה "מהדר" במצוות... ומעולם לא נשמע כדבר הזה!

שאר גדולי הדור? להם אין דיעה,או שתפסתם "קרבן יחיד"?

אני בטוח שאם דעתיכם היתה ההיפך,הייתם שוב מציגים לראוה על המסך את כל התוכנות התורניות שלכם כמו שעשיתם עם הפיאות.והייתם מביאים רבנים אחרים מגדולי הדור.

אלא שאתם מסתובבים עם מכוניות יוקרתיות,ולא מודעים לצער שאנו, נשותינו,ובנותינו עוברות באוטובוסים עמוסים לעייפה.את כל הדוחק,הצפיפות,החיכוך,ובעיקר את הסכנה לעבור בין שני נשים.

מלבד זה,הרב אמר לא לכפות.בסדר.אבל אם אחרי מאמצים רבים של שנים

סו"ס הושג הסכם על כך,שיבורך.למה לא? מדובר בסביבה חרדית ובקוים חרדים שרוצים להנצל מחטאים.מה רע בכך? למה כל הזמן רק להכפיש ולהשניא כל מה שריח חרדי נודף ממנו?

מעדיפים פאה על מטפחת, למה אתה מנסה להחדיר כאן את התעמולה הארסית שלך?

הנה רשימה קצרה מתוך גדולי הדור שמעדיפים פאה:

א. מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

ב. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

ג. מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

ולאלה הממציאים בשמו שאסר ללבוש פאה, יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב:

"ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

ד. מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

ה. מרן הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א):

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".

ו. מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):

"בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, וא"כ מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו...

וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

ז. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

ח. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך":

"יש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות".

ט. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

י. והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

יא. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

יב. מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

יג. הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה".

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

יד. הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר':

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

טו. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט':

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".

טז. האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל:

החילוק בין פאה למטפחת - "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

הוראה לכל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל - "מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

הוראה לכל אשה הלובשת פאה, לשכנע את חברותיה לעשות כמותה - "במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה - "ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת - "יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

וכן הביא בספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') בשם כל גדולי ישראל, וזה לשונו: "ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג".

אתה והדפים הארוכים של השקרים שלך

היתה לה מטפחת עם חתיכה של פיאת פוני מתחת!!!!

הרבנית בכל מקרה לבשה פאה, וזה לא כל כך משנה, העיקר שלבשה פאה (כי בלי פאת פוני, השיער היה נראה מקדימה כשהמטפחת גולשת), וככה השיער מכוסה כראוי.

וכך הורה בעלה, הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א:

"פאה נכרית אפילו דרכה לכסות אין בה משום ערוה, ומותרת לגלותה. ויש אוסרין. וכתב המגן גיבורים דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, הדין עם המחמירים, וגם אסור לקרות כנגדן. ובמקומות שנהגו לילך יש לסמוך על המקילין. ומשמע שאפי' בשיער של עצמה שנחתך ועשתה ממנו פאה מותרת, ובמגן גיבורים מחמיר בזה [כלומר בשיער עצמה]" (שונה הלכות חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב).

"אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית (כמדומה שלבשו את הפאה בשבתות ימים טובים ובשמחות)" (אורחות רבנו הקה"י חלק ג' אות ס"ג).

במענה לשאלת הגר"א פולק שליט"א, וזה לשונה: "אברך בן תורה מדקדק במצוות ובהלכה, ומחמיר בכל ארחות חייו יותר מכפי "חיוב" ההלכה, האם ראוי ונכון שיבקש מאשתו שלא תלך בפאה נכרית אלא במטפחת (במקום שאין הדבר גורם הפרעה לשלום בית וכדו'), והיא מוכנה לציית לו אלא אומרת שקשה לה לשנות ממנהג מקומה, אבל אם מבחינת ההלכה יש להחמיר, אפי' שאינו חיוב גמור היא מוכנה לעשות ככל אשר יאמר מרן שליט"א. והבעל טוען שיש להחמיר מכמה טעמים, א. כיון שיש הרבה פוסקים האוסרים. ב. יש אומרים שגם המתירים לא התירו בפאות של זמננו הדומות לשיער. ג. יש אומרים שגם הש"ג לא התיר אלא בחצר". ענה הרב בזה הלשון: "אין צריך להחמיר" (דבריו הובאו בקובץ אור ישראל כ"ב).

במענה לשאלה שהובאה בספר "שערי דן" (כת"י, הובא בקובץ "אליבא דהלכתא" ח'), וזה לשונה: "האם יש להחמיר שלא ללבוש פאה נכרית". ענה הרב בזה הלשון: "אצלנו בליטא בדרך כלל לא הקפידו על זה, לבד מהחסידים שחלק מהם הקפידו. ואף מי שאין לו מסורת ע"פ דין אינו חייב להחמיר, דבמשנה ברורה (ע"ה, ט"ו) כתוב שבמקום שנהגו להחמיר שלא ישנו את המנהג שלהם, לא יותר מזה, על כן ע"פ דין אפשר להקל".

במענה לשאלה, וזה לשונה: "מה דינן של פאות שאינן ארוכות מאוד או פרועות, אך עשויות משיער טבעי ומראה טבעי להן. האם מותר לנשים נשואות ללובשן?" ענה הרב בזה הלשון: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר".

במענה לשאלה, וזה לשונה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?" ענה הרב בזה הלשון: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

ובמענה לשאלה, האם להלכה ולמעשה יש עדיפות לפאה נכרית על המטפחות המצויות בזמן הזה, וכפי שהובא בספר דינים והנהגות מהחזו"א? ענה הרב בזה הלשון: "יתכן". (ויש לציין כי בקובץ "אליבא דהלכתא" הנ"ל, כתב הרב אברהם חיים שציגל: "פעם אחת אמר לי מרן [הגר"ח קניבסקי] שליט"א, שכשכותב "יתכן", הכוונה שכך נראה לו יותר. וכן הביא בשם מרן בספר נקיות וכבוד בתפילה").

ובספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') כתב, "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

שפאה אסורה לחלוטין ושהיא מחטיאה את הרבים,וכל הפוסקים שציינת היום נשענים על 2-3 פוסקים מלפני 100-150 שנים שהתירו וכל השאר אסרו לחלוטין, וכל אותם 2-3 פוסקים לא התכוונו לפאות של היום חלילה וגם מה שנתכוון השלטי גיבורים היא דווקא להתיר בחצר

ביאר זאת הגאון רבי אליעזר פולק שליט"א, במאמר שפורסם בקובץ אור ישראל כ"ב:

"הנה הש"ג כתב "אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה, וגם לא משום פריעת ראש". והזכיר בדבריו שני דינים, שיער באשה ערוה, ופריעת ראש. דין שיער באשה ערוה נאמר לענין שאסור לקרות ק"ש כנגדו (ראה ברכות כד. שערוה ממש אסור מקרא ד"לא יראה בך ערות דבר", ועשו כל גוף האשה כמו ערוה ממש. ואפי' בבית ובאשתו שמותרת בגילוי שיער, אסור לקרות ק"ש כנגד שערה, כיון שברחוב אסורה בגילוי שיער וחשיב ערוה לענין ק"ש, וכמבואר בביאור הלכה סי' ע"ה ס"ק ב'). והרמ"א בשו"ע סי' ע"ה שפסק שמותר לקרות ק"ש כנגד פאה ציין לשלטי הגיבורים, וכוונתו לתיבות אלו שכתב הש"ג שאין בזה משום שיער באשה ערוה. וזה איירי לענין ק"ש, וא"כ ראיה ברורה יש כאן ששרי פאה אף ברה"ר, דהרי לענין ק"ש כנגד שיער אסור אף בבית, משום שברה"ר הוי ערוה כנ"ל, וכמו שלענין ק"ש כתב הש"ג שאין דין פאה כלל כשיער והניח יסוד שהיא כמלבוש נאה ושונה במהותו משיער, כך לענין פריעת ראש, כי בכל מקום שאמרה תורה או אמרו חז"ל שיער, אין הכוונה לפאה.

ובספר אחד [נראה שכוונתו לספר "דת משה וישראל"] תירץ שאמנם נכון שלענין ק"ש הוא היתר גמור, אבל דוקא לענין ק"ש מותר כיון שלא אסרה התורה בק"ש אלא גוף האשה ממש ולא פאה שאינה מגופה (וזה גופא לא מובן, כי אדרבה בקריאת שמע הטעם הוא משום הרהורים והוה ליה לאסור גם פאה הדומה לשיער, שגורמת הרהורים לפי שיטתו),

אבל לענין פריעת ראש הדין שהיא כשיער ואסורה ברה"ר, ורק בחצר מותר. ואין קשר בין שני דינים אלו.

ודבריו לא נראים כלל, כי לא מובן מדוע בכלל כתב הש"ג כאן את דין קריאת שמע, והרי לא דמי כלל לפריעת ראש, ואדרבה לדבריו פאה נכרית דינה כשיער ממש ולכן אסור מדאורייתא ברה"ר, ולגבי ק"ש אין דינה כשיער ומותרת, ומה ענין זה לזה.

ותירץ הנ"ל, שבאו לפני הש"ג שני שאלות, האחת לענין ק"ש, והשניה לענין יציאה בחוץ, ובדפוס שלנו נשמטה השאלה הראשונה שהיא לענין ק"ש כנגד פאה, ונותרה רק השאלה השניה לענין פריעת ראש. ובמקרה התשובה זהה לשני הדינים, אבל ביסוד הטעם אין להם קשר, כי טעם היתר פאה נכרית בחצר הוא משום שכל האיסור הוא דת יהודית ובחצר לא קיבלו עליהם פאה נכרית, ובעיקרון פאה היא כשיער וברה"ר אסורה מדאורייתא, ורק לענין ק"ש שרי פאה נכרית.

ודבריו לא נראים כלל, חוץ מזה שהכל דברי נביאות, ובדרך זו של חיסורי מחסרא אפשר לעקור את כל התורה, ואפי' לו יהי כדבריו, הרי הש"ג בעצמו ערך את ספרו לדפוס, ואיך ערך התשובה בצורה כל כך מוזרה. גם לדבריו יוצא שהש"ג עשה תערובת גדולה, התחיל בפריעת ראש, ואח"כ קפץ והקדים ענין ערוה ששייכת בדין ק"ש, עוד לפני שסיים לענות על שאלתו. וכל זה תמוה ביותר.

ועיקר הקושיה היא שהרי הש"ג באמת השווה את שני הדברים וכרך את שני הדינים בדבריו, ונראה מדבריו ששניהם מותרים מאותו טעם, כי כתב "יראה מכאן להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלע"ז, מההיא דשנינו פרק במה אשה... ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש... ולכשתעיין סוף פרק קמא דערכין, ופרק מי שמתו דף כ"ה בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש, תמצא דאין איסור בשיער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא, ועוד הארכתי בזה בחידושי בס"ד", ע"כ לשון הש"ג.

וחזינן שהזכיר בדבריו הקצרים שלוש פעמים "שיער באשה ערוה", וכרך דין זה יחד עם דין פרועת ראש, שמסברא מאותו טעם שאין בפאה "שיער באשה ערוה", גם אין "פריעת ראש", דבעינן דווקא שיער הדבוק לבשרה וכו'. ולדברי הנ"ל לא מובן מדוע קשר יחד את שני הדינים, וגם כתב טעם אחד לשניהם, הוה ליה למימר שלענין שיער באשה ערוה הטעם משום שאינה גופה, ולענין פריעת ראש דינה כמו שערה ממש ורק בחצר לא קבילו עלייהו וכו', והעיקר חסר מן הספר, ולא עוד, אלא כ"כ היה פשוט לו ששני דינים אלו כרוכים יחד, שעוד לפני שענה לשאלה שפתח בה בענין יציאה לרחוב בפאה, כבר עבר לדין שיער באשה ערוה. ובא ללמדך שפשוט הוא ששני דינים אלו שווים לענין היתר פאה נכרית, כי לא אסרה התורה אלא שיער המחובר לגוף.

גם לשונו של הש"ג, שפתח בשאלה לענין פריעת ראש, וסיים "דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ונראה גם בשרה עם השיער", משמע שזה נתינת טעם לדבריו, שכיון שאין בפאה "שיער באשה ערוה", מטעם זה מותר לגלותה ברשות הרבים. וכ"כ הדרכי משה. ויותר משמע שאין כוונתם לענין ק"ש בדוקא, אלא הוא הדין לענין פריעת ראש, ושם "ערוה" הוא מושאל מק"ש לענין פריעת ראש, כי תרוויהו חד טעמא אית להו. ועכ"פ פשוט שגם לענין פריעת ראש טעם האיסור הוא משום "ערוה", כי "ערוה" מבואר בראשונים שהוא דבר צנוע המעורר תאווה וכו', ופשוט שטעם האיסור שאסרה תורה גילוי ראש לנשים ברה"ר הוא משום ענין זה, אך לא מפני הגברים, אלא מפני האשה שמעיזה ללכת בצורה שמגלה חלק מגופה וכו' כפי שיתבאר לקמן, ואחר שהש"ג קובע שפאה הוי כמו בגדה וכדו', א"כ אין לזה קשר לשערה האמיתי. ורק בסוף דבריו שכתב "וכשתעיין בערכין וכו' תראה ששיער באשה ערוה לא נאמר אלא אם כן נראה עם בשרה" וכו', כאן כוונתו לענין ק"ש. ולזה נתכוון הרמ"א בסי' ע"ה שציין לדין ק"ש את דברי הש"ג.

גם ראש האוסרים המהר"י מינץ כתב בדרשותיו דרוש א' וזה לשונו, "שלא יגלו שיער ראשם, ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם". ונקט בפשיטות טעם איסור פריעת ראש ברה"ר משום "שיער באשה ערוה", דהיינו שכמו לענין ק"ש נחשב ערוה, כך לענין פריעת ראש.

והקשה הנ"ל, איך יתכן להשוות שני הדינים, והרי ילפינן להו משני פסוקים שונים, שדין "שיער באשה ערוה" נאמר לענין שאסור לומר כנגדה דברים שבקדושה, כמבואר בגמ' (ברכות כד.) "אמר רב ששת, שיער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העיזים", וכל דין זה נאמר לענין ק"ש כמבואר לעיל בגמ', "אמר ר' יצחק, טפח באשה ערוה למאי... אלא באשתו ולק"ש". ודין איסור גילוי שיער ילפינן בגמ' (כתובות עה.) מ"ופרע את ראש האשה", וא"כ לא מובנים דברי הש"ג.

אמנם קושייתו לא קשיא מידי והביאור בזה פשוט, כי יסוד שני הדינים שווה, ששניהם נאסרים משום שהוא יופי וערוה באשה וכמו שפירשו הראשונים "ערוה" שהוא מקום צנוע הגורם לתאוה. וודאי איסור פריעת ראש אינו סתם גזירת הכתוב אלא משום פריצותא, וגם הדברים שאסרו בק"ש הם דברים של פריצות כמבואר ברש"י ברכות שם, שלמדו בגמ' איסור שיער מ"שערך כעדר העיזים", ומפרש רש"י בכללות הענין שם מדשבח לה קרא משמע תאוה היא, ואמנם אי כתב רחמנא דין אחד לא ידעינן מסברא את הדין השני, (וכמו שרואים באמת שהרמב"ם מתיר בשיער לענין ק"ש, דס"ל שאינו גורם כ"כ הרהור כמו גילוי בשר), ולכן בעינן שני פסוקים. אבל אחר שהתורה השוותה שני הדינים, שלגבי שניהם השיער דינו כערוה (לחולקים על הרמב"ם) והוא נחשב פריצות לענין גילוי ברה"ר, וגם לענין ק"ש נחשב כגורם הרהורים כמבואר בראשונים, א"כ ביסוד טעמם שני הדינים שווים, ששניהם משום ששיער הוא דבר יפה הגורם לתאוה, ולכן אסרו חז"ל בק"ש, ולכן אסרה התורה ברה"ר.

אמנם כמובן מסברא בעלמא לא היינו יודעים לאסור פריעת ראש כמו שאר גילוי בשר, כי שיער אינו כ"כ פריצות כמו בשר ממש, ולכן בעינן פס' של תנא דבי ר' ישמעאל, ובגילוי בשר ידעינן מסברא ולא צריכים ללימוד של ר' ישמעאל. אבל אחר שיש ראיה מהפסוקים, אזי שווה הסברא לדין ק"ש, כמבואר בפוסקים שענין איסור פריעת ראש הוא משום פריצותא דגברי, וענין שיער באשה ערוה הוא משום שמביא להרהורים, כמבואר ברשב"א שהובא בב"י ובשו"ע הרב ובמשנ"ב.

ולכן לענין פאה יסוד הש"ג הוא שלא אסרה תורה אלא שיער ממש המחובר לבשרה, ויסוד זה מתאים לגבי כל הדינים שאסור שיער. וכן הבינו כל האחרונים בפשיטות, שדין ק"ש ודין פריעת ראש תלויים זה בזה, שהסוברים שפאה נכרית אסורה כגילוי שיער ס"ל ג"כ שאסור לומר ק"ש כנגדה, והוא הדין איפכא, שפשיטא להם שהיתר הש"ג בפאה היינו שאינה כלל כשיער ומותרת אף ברה"ר, דאם לא כן מנלן להתיר בק"ש.

וכן מוכח בדרכי משה, שהעתיק בסי' ש"ג את לשון הש"ג וכתב, "מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים, ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה או משיער חברתה דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער". והנה הדרכי משה כתב זה בסי' ש"ג, שאיירי כל הסימן בענין "במה אשה יוצאה", ואיירי כאן בהיתר פאה ברה"ר, וכתב "מותר לאשה לגלות" שוודאי לשון זה אינו מתאים לק"ש, והשמיט בכלל את דין פריעת ראש וכתב רק דאין שיער באשה ערוה וכו'. פתח בגילוי ראש לרה"ר וסיים בשיער באשה ערוה לק"ש.

וגם בדרכי משה סי' ע"ה, אחר שכתב לפסוק ששיער באשה ערוה לענין ק"ש דלא כהרמב"ם, כתב "ועיין לקמן סי' ש"ג, כתבתי דשערות תלושות שלובשות נשים שתהיה נראית בעלת שיער אינן ערוה, ע"ש", והרי בסי' ש"ג לא איירי בדרכי משה בענין ערוה, כי שם הנידון במה אשה יוצאה, ועם כל זה כרך הדרכי משה את הדברים.

גם המג"א (בסי' ע"ה ס"ק ה') על דברי הרמ"א שמותר לקרוא ק"ש כנגד פאה, כתב "וכ"כ בש"ג דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער", היינו שמביא ראיה לענין קריאת שמע ממשנה שמתירה גילוי פאה נכרית ברה"ר, וסובר שהכל דין אחד הוא, היינו לא רק דשרי לענין ק"ש, אלא מותרת לכתחילה לצאת בהם לרחוב.

וכן מבואר בעטרת זקנים על גליון השו"ע סי' ע"ה, "כל זה כתב רמ"א ע"פ הגה באלפסי פרק במה אשה, ופסק על פי זה בסי' ש"ג שלא אמרו שיער באשה ערוה אלא דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש, ויש אומרים אפי' פאה נכרית אסור משום פריעת ראש ושיער באשה ערוה". וכן בכנסת הגדולה, ויד אהרן, ובפמ"ג, ועוד הרבה אחרונים.

גם שו"ע הרב כתב בסי' ע"ה ס"ק ד', "ופאה נכרית אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה באשת איש". וכן מסיק המשנ"ב (סי' ע"ה ס"ק ט"ו), שכתב "שיער נכרית - קרי נכרית להשיער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דעל זה לא אמרו חז"ל שיער באשה ערוה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש. ויש חולקים ואומרים דאף בפאה נכרית שייך שיער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש (שער הציון: ב"ש, ועיין ישועות יעקב)". וחזינן מכל הנך פוסקים, שאע"פ שהם שני דינים שונים הנלמדים מפסוקים שונים, אך לענין פאה נכרית שווים הם, שכיון שנתבאר שאינם נחשבים כגוף האשה ולא נחשב בכלל שיער אלא כבגד וכדו', א"כ מה לי לענין ק"ש או לענין פריעת ראש, הרי בשני הדברים בעינן שיער עצמה וזה אינו שיער עצמה.

אמנם ה"ישועות יעקב" הוא מהפוסקים היחידים שמחדש לחלק בין פריעת ראש שאסור לבין דין ק"ש שמותר, אבל כל האחרונים הנ"ל נחלקו עליו ונקטו בפשיטות דתליא דינים אלו הא בהא. ואולי לזה כיוון המשנ"ב בשער הציון, שאחר שהביא החולקים שחולקים לענין ערוה ופריעת ראש, כתב "ועיין ישועות יעקב", לומר שבפנים סתם דלא כוותיה ונקט בפשיטות ששני דינים אלו שוים הן זה לזה".

ע"כ דברי הרב אליעזר פולק שליט"א, ובהמשך דבריו הוסיף וכתב עוד:



הרמ"א העתיק להלכה שיטת שלטי הגיבורים, ובדרכי משה בסי' ש"ג על דברי הטור שיוצאה אשה בחוטי שיער (כמו שתיקנו בטור החדש) ואיירי ברשות הרבים ע"ש, כתב וזה לשונו, "מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים (שלטי הגיבורים כט. אות א), ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה או משיער חברתה דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער". ובסי' ע"ה כתב "ועיין לקמן סי' ש"ג, כתבתי דשערות תלושות שלובשות נשים כדי שתיראה בעלת שיער אינן ערוה".

ויש לציין שבאמת בסי' ש"ג לא איירי בדרכי משה לענין ערוה, שהרי קאי בסי' ש"ג בענין במה אשה יוצאה ועם כל זה הד"מ כרך הדברים, שאע"פ שהם שני דינים שונים הנלמדים מפסוקים שונים, אך לענין פאה נכרית שווים הם כיון שנתבאר שאין הפאה נחשבת כגוף האשה אלא כבגד וכדו', וא"כ הוא הדין לק"ש ולפריעת ראש, כי בשניהם בעינן שיער וזה אינו שיער.

ויש להדגיש נקודה חשובה, כי נושא זה אינו קשור לקודמו, ואפי' אם נאמר שמחבר הספר הנ"ל צודק בביאור דברי הש"ג (אע"פ שלא שייך לפרש כן כלל כמו שהוכחנו), אין זה נכון מה שכותב כאילו כל פסק הרמ"א והמג"א הוא מכח הש"ג, וכיון שהש"ג לא התכוון לזה ממילא בטל פסק הרמ"א ופסק המג"א ח"ו. כי חוץ מעצם הדבר, שמוזר לומר שהוא מבין פשט בש"ג יותר טוב מהרמ"א והמג"א, בזמן ששיטת הש"ג לאסור בחצר היא שיטה ידועה שכבר הביאה הבית שמואל והב"ח באה"ע, וכי המג"א לא ראה זאת. בנוסף לזאת, הרי הש"ג היה בן דורו של הרמ"א, והרמ"א שהביא דבריו אין הם אצלו כאורים ותומים, ואין זה כמו שמביא רמב"ם וכדו' שפוסק כן בגלל הרמב"ם, אלא פסק כש"ג משום שהוא עצמו סובר כן. וא"כ אפי' אם נאמר שהרמ"א טעה ח"ו בהבנת דברי הש"ג, עכ"פ הוא שיטה בפני עצמה שהבין כן מסוגית הגמ'. וכן המג"א כנ"ל, וכן המשנ"ב שהביא הפמ"ג, ראה להלן.

ובדברי המג"א הדבר בולט במיוחד ונראה לעין, כי השמיט את ראיית הש"ג ממתני' דפאה נכרית, והביא ראיה להיתר ממתני' דחוטי שיער ששם איירי ברה"ר ולא בחצר, ועיין הטעם במחצית השקל, דמתני' דפאה שייך להעמיד בפאה מכוסה, משא"כ בחוטי שיער דהטעם דילמא מחכי עלה וזה לא שייך במכוסה. וחזינן שהמג"א פוסק כן לאו דוקא מכח הש"ג אלא הוא עצמו הבין כן מכח ראיית הגמ', ורק הביא הש"ג שכבר כתב כן מכבר, וכדרך הפוסקים שאם יש מקור קדום לחידושיהם הם מביאים זאת בשמו, ולכן כתב "דלא כבאר שבע שחלק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים", היינו שהמג"א מדעתו הבין מכח סוגית הגמ' שהש"ג צודק ולא הב"ש, (ואע"פ שהב"ש הביא את מהר"י מינץ שהיה בן דורו של הש"ג), ופשוט שאם הרמ"א והמג"א היו סוברים שיש "פריצות" בפאה, לא היו מתירים פאה נכרית.

והנה לשון השו"ע והרמ"א (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'), "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, (הגה: אפי' אשתו). אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א). וכל שכן שיער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים (שלטי גבורים)".

והנ"ל חידש שהרמ"א והמג"א איירי בחצר. ופירושו בדרכי משה דחוק הרבה יותר מפירושו בש"ג, שהרי הדרכי משה באה"ע כתב שמותר ללכת בחצר בפריעת ראש לגמרי, אפי' בשערה ממש כמבואר בגמ'. (ובש"ג כתב הנ"ל שאזיל לשיטתיה שפריעת ראש אסורה גם בחצר, אמנם כבר נתבאר שאין זה ש"ג אלא ריא"ז). ומתרץ הנ"ל שכאן בא לומר שאין בפאה בחצר אפי' מדת צניעות והידור. כי הטור (אה"ע סי' קט"ו) כתב "אבל במבוי שאינו מפולש או בחצר שאין רבים בוקעים בו לא תצא". וכתב עליו הבית יוסף, "ויש לתמוה על רבינו שכתב אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו לא תצא, דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך, אע"פ שהוא דבר שאינו הגון, והא בחצר אפי' פריעת הראש ממש לית לן בה, ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה". וכתב הדרכי משה, "ולי נראה דוודאי אף רבינו בעל הטור מודה לדבר זה, וכ"כ לעיל סי' כ"א דאין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דוקא בשוק, ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי, ששום אשה לא תראה שערה כלל אפי' בבית, וכמו שמצינו במעשה דקמחית, שזכתה משום זה שיצאו ממנה כהנים גדולים. וכתב הנ"ל שע"ז קאי הרמ"א בדרכי משה אורח חיים סי' ש"ג, ש"מותר" לאשה ללכת בפאה, היינו שעכ"פ בפאה נכרית אין חשש "צניעות" זה ושרי בחצר, אבל ברה"ר לא התיר הרמ"א.

ודבריו לא נראים כלל, שהרי:

א. לא שייך לכתוב "מותר" על פאה בחצר, שהרי מותר גם שערות עצמה. כי הרמ"א כתב כאן בסי' ש"ג לשון "ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית", והרי מותר גם שערות ממש, כמש"כ בדרכי משה אה"ע סי' קט"ו, "דאין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דוקא בשוק, ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי", והיה לו להדגיש דבריו בסי' ש"ג ולומר שכוונתו שאין אפי' צניעות וחומרא והידור בפאה נכרית, והעיקר חסר מן הספר.

וכל הראשונים כתבו הלשון שמותר ללכת בחצר בפריעת ראש, עיין בבית יוסף (אה"ע סי' קט"ו) שכתב בשם הר"ן "שאין אשה נזהרת בחצרה", ובשטמ"ק בכתובות (דף עב:) כתב בשם תלמידי רבינו יונה "שרובן הולכות בחצרן בפירוע ראש", ועוד הביא שם בשם הריב"ש "שהרי כולן רגילות לצאת בחצר פרועות ראש". וא"כ איך יתכן שיכתוב הרמ"א "מותר לגלות פאה" וכו' בחצר, הרי גם שיער עצמה מותר לגלות, ובזמנם לפני התגלות הזוהר כל או רוב בית ישראל הלכו בחצר בגילוי שיער לגמרי, והעיקר חסר מן הספר. והטור שלא כתב "מותר" וכתב "לא תצא", בא לרמוז שיש צניעות בדבר, אבל ודאי ששייך לכתוב בזה מותר כיון שהוא מותר מעיקר הדין.

ב. איך סמך הרמ"א לכתוב בפשטות באורח חיים דין כשכל כוונתו על סמך מה שיחדש באה"ע שיש "הידור" של קמחית, וסתם באו"ח את דבריו בלי שום הסבר שכוונתו להידור של קמחית, כאילו פשוט לכל אחד שיש דין הידור בצניעות של קמחית וחייבים להזכיר שעכ"פ בפאה ליתא דין זה. ואין דרכו של הרמ"א לדבר ברמזים, והדברים לא נראים כלל.

ועד כדי כך סבר הרמ"א שדין כיסוי בחצר הוא חומרא בעלמא, שהרמ"א לא ראה כלל צורך להביא ענין זה בשו"ע באה"ע, לא בסי' כ"א ולא בסי' קט"ו בהלכ' צניעות ובהלכות פריעת ראש, והטעם כיון שהוא על צד המוסר ודרכי צניעות, ובשו"ע לא מביאים אלא דינים ע"פ הלכה. וכפי שמשמע בגמ', שבזמנם היו יחידים שנהגו כך אבל רוב העם לא הקפיד בכך. שהרי דין קמחית הוא חומרא בעלמא כמו שכתב הרמ"א בדרכי משה "ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי". וא"כ "תנא היכא קאי", ואמאי הוצרך להביא זה בסי' ש"ג, הרי כלל לא הוזכר איסור בזה אפי' בשערות עצמם, ומה צריך להתיר פאה.

ג. סתימת הדברים משמע ששרי בכל גוונא גם ברה"ר, (כמו שהבאנו לעיל להקשות על חידוש המחבר הנ"ל בדברי הש"ג), כי סתם דבריו וכתב "מותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית", ולא כתב שאיירי בחצר דוקא, ואיך יתכן לסתום דבריו כך כשכוונתו רק לחצר, הרי בכך נתן מכשול גדול לפני רבבות בני ישראל ובראשם כל גדולי ישראל שנגעו בסוגיא זו ו"טעו" אחריו, והבינו בפשיטות שהרמ"א התיר אף ברה"ר, כמו המג"א והפמ"ג ושו"ע הרב ומשנ"ב וכו'.

והנה בדעת הש"ג כתב הנ"ל שכל הפוסקים "טעו" בהבנת דבריו משום שלא ידעו שהוא הולך "לשיטתו" שפריעת ראש בחצר אסורה, וכביכול אם הבאר שבע היה יודע זה ודאי היה מסכים עמו ולא היה חולק עליו, וכבר הארכנו בזה. אבל מה יכול הנ"ל לומר על דברי הרמ"א, איזה "תגלית" חדשה בדעת הרמ"א שכל גדולי עולם אלו "לא ידעו". ולומר שהמג"א התיר רק לענין ק"ש זה ודאי אינו, שהרי הביא ראיה ממתני' דחוטי שיער ושם איירי לענין יציאה לרה"ר, וגם הבאר שבע לא קאי על דין ערוה כלל.

ד. הרמ"א בדרכי משה דקדק וכתב חידושו על דברי הטור המתיר "חוטי שיער", ולא כתב דינו על דין פאה נכרית שאסורה בשבת ביציאה לרה"ר (בטור הישן ציינו את אות ו' על דין פאה נכרית, אבל זו טעות וכמו שתקנו בטור החדש. גם בדרכי משה הארוך הציון הוא על דין חוטי שיער, וגם הפרישה הביא את הדרכי משה על דין חוטי שיער), והרי חוטי שיער שרי אף ברה"ר ועל זה כתב קאי הרמ"א וכתב שפאה שרי. ואיך יתכן שכוונתו בחצר. גם בדרכי משה הארוך כתב דבריו על דין חוטי שיער, וגם הפרישה כנ"ל, ודין פאה נכרית מובא הרבה אחר כך.

ה. בהמשך דבריו דאין בזה שיער באשה ערוה, ודאי כוונתו בזה שאין כאן את האיסור הגמור לקרוא ק"ש כנגד שיער, וא"כ קשה איך כורך הוא חומרות (שמותרת בפאה בחצר) עם איסורים בחדא מחתא.

ו. הנה הרמ"א לא הביא כלל בשו"ע את דין ההידור של קמחית, ושתק לסתימת המחבר ששרי לילך בחצר בפריעת ראש, ולא הגיה עליו כלום (עיין שו"ע אה"ע סי' כ"א סעיף ב' וסי' קט"ו סעיף ד'), ולא הטריח עצמו לומר שעכ"פ יש כאן ענין "צניעות" דקמחית. והטעם פשוט, כיון שאין דרכו להביא ענייני "הידור" וצניעות על דרך החסידות והמוסר כמו הנהגת קמחית, שמצד הגמ' הוא היתר גמור. וגם בדרכי משה לא הביאו אלא ליישב דברי הטור שהב"י תמה עליו, וביאר שכוונתו לרמוז בדבריו לקמחית. וא"כ לא מובן לדברי הנ"ל, מדוע בסי' ש"ג הוצרך להביא חומרא זו, ועוד שחידש שם חידוש גדול, שבפאה אין חומרא זו, ותנא היכא קאי, הרי עיקר דין זה עוד לא כתבו, וא"כ איך כתב את ההיתר בפאה. איברא שהביא זה בסי' ש"ג שבו עסקינן "במה אשה יוצאה", ואיך שייך לפרש שהד"מ קאי לענין קריאת שמע בלבד.

ז. בדרכי משה סי' ע"ה, אחר שכתב לפסוק ששיער באשה ערוה לענין קריאת שמע (דלא כהרמב"ם), כתב "ועיין לקמן סי' ש"ג, כתבתי דשערות תלושות שלובשות נשים כדי שתיראה בעלת שיער אינן ערוה". ולדברי הנ"ל לא מובן היכן כתב בסי' ש"ג שאינן ערוה, והרי איירי שם רק לענין פריעת ראש שמותר לצאת רק לחצר, והיכן כתוב שם שאינן ערוה לגבי ק"ש (שלדברי הנ"ל הם שני דינים נפרדים), אדרבה מהא דאסור לצאת לרה"ר יש לאסור בפשטות גם לענין ק"ש, ככל שיער שמותר בחצר ואסור ברה"ר ואפי' הכי אסור לענין קריאת שמע.

והנה היעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (על השו"ע סי' ע"ה) כתב "שאפשר לומר" שהרמ"א התיר פאה נכרית רק לק"ש ולא ברה"ר, וחולק בזה על המג"א שפירש כוונת הרמ"א אף ברה"ר. והוסיף וכתב ראיה לכך, תדע דהא לא מייתי לה באה"ע, לא בסי' כ"א ולא בסי' קט"ו. ורק בדרכי משה הביא דין הש"ג שהתיר אף ברה"ר, ולא בשו"ע.

והנה מלבד שכל הגדולים שלפני היעב"ץ (שחי כמאתיים שנה אחר הרמ"א) הבינו שלא כדברי היעב"ץ ופירשו דברי הרמ"א שמתיר אף ברה"ר, וכגון המג"א, המקור חיים (לפי הפירוש הנכון בדבריו, ראה להלן), עטרת זקנים, באר היטב (או"ח סי' ע"ה ואה"ע סי' קט"ו), מחצית השקל, פרי מגדים, הגר"א (שהביא ראיה לרמ"א ממתני' דשבת, ולענין שיער באשה ערוה אין שום ראיה משם), כולם הבינו בפשטות ברמ"א אף ברה"ר. גם בשדי חמד הביא שה"כפי אהרן" תמה על היעב"ץ וכתב שפירושו ברמ"א דחוק.

וכן כתבו האחרונים, שפירוש היעב"ץ הוא דוחק גדול, מפני כמה וכמה טעמים:

א. כמו שהקשה ב"בית אהרן" (קריספין, אה"ע ד' ל"ט), שהרי בדרכי משה סי' ש"ג ודאי התיר אף לצאת לרה"ר, שהרי איירי שם במה אשה יוצאה. והביא שם בפשיטות את דין הש"ג, וא"כ לא מסתבר שיפסוק כוותיה בדרכי משה, ויחזור בו ברמ"א. ובכלל, הרבה הלכות מביא בדרכי משה ולא בשו"ע, ומעולם לא שמענו שכיון שלא הביא בשו"ע הרי זו ראיה שחזר בו. והטעם שלא הביאו בשו"ע סי' ש"ג, כיון שכבר הביאו בסי' ע"ה בשו"ע ולא הוצרך להביאו שוב בסי' ש"ג, שכלל לא איירי בענין הלכ' פאה נכרית, לא לענין ק"ש ולא לענין אחר. אבל כיון שהביאו בסי' ע"ה וסמך ידו על סברת הש"ג, פשוט שכוונתו לכל מילי לפסוק כוותיה.

ב. ועוד, שהרמ"א בעצמו בסי' ע"ה ציין לדבריו בסי' ש"ג, ושם איירי בענין יציאה לרה"ר ללא קשר לדין קריאת שמע.

ג. גם בסוף ההגה בשו"ע כתב הרמ"א את המקור לדבריו, "הגהות אלפסי החדשים", והרי הש"ג כתב להדיא את דבריו לא רק לענין קריאת שמע, ודוחק גדול לומר שכוונתו לפסוק כש"ג רק לענין ק"ש ותו לא.

ד. והרי לשון הרמ"א בסי' ע"ה סעיף ב', "הגה: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שיער נכרית, אפי' דרכה לכסות". והיינו אחר שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד שיער היוצא מצמתן, שזה מותר אף ברה"ר, כתב "וכל שכן" שיער נכרית, היינו שזה יותר פשוט להיתר משיער היוצא מצמתן, וא"כ כמו ששיער היוצא חוץ לצמתן מותר אף ברה"ר, מותר פאה ברה"ר מכל שכן.

ה. גם מלשונו "אפי' דרכה לכסות", משמע שכ"ש אם אין דרכה לכסות, א"כ להדיא שמותר "לא לכסות" ולא רק לענין ק"ש מותר (וראה להלן את הביאור בדבריו במש"כ "דרכה לכסות"). ולכן המג"א ושו"ע הרב והמשנ"ב נקטו בפירוש להלכה דלא כיעב"ץ, והיה פשוט להם שהרמ"א התיר גם לענין פריעת ראש ולא רק לענין ק"ש.

ולגבי שאלת היעב"ץ אמאי לא הביאו הרמ"א באה"ע, באמת יש לשאול שאלה זו גם על דין "שיער היוצא חוץ לצמתן" שבזה ודאי התיר הרמ"א אף לצאת לרה"ר, ואמאי לא הביאו הרמ"א באה"ע. והביאור הפשוט בזה, שהרי דין זה של פאה נכרית אינו גמ' או רמב"ם שיש להקשות למה השמיטו, אלא הוא חידוש של הש"ג שהיה בן דורו של הרמ"א, (ואפי' אם הרמ"א לא היה מביאו כלל, עדיין לא היה זה ראיה שלא סבירא ליה כוותיה, שהרי היו הרבה שותי"ם שהרמ"א ראה, ולא הכל הביא בחיבורו), ואין הרמ"א מלקט את כל החידושים שיש בהלכה, ועכ"פ ודאי סגי במה שהביאו כבר באורח חיים. ובוודאי חידוש של בן דורו אין לרמ"א לחזור ולהביאו כמה פעמים שוב ושוב בכל מקום שיש לו שייכות לזה, שאין זה גמ' או ראשונים שכ"כ חשוב לחזור עליהם. עכ"ל הגאון רבי אליעזר פולק שליט"א, ראש כולל "תפארת אריה" בירושלים עיה"ק.

אם גדול הדור אמר לא לכפות, זה אומר שהוא מבין בדעתו הרחבה שזה עלול להביא לנזק גדול בהרבה, וכמו שאנחנו רואים היום, כל המהדרין הזה, לא עזר כלום לאף אחד, אפילו לא לציבור המהדרין, ורק עשה נזקים גדולים לתדמית שלנו בציבור החילוני, וריחק הרבה יהודים מיהדות, וכל מה שיש לך למכור זה העדה החרדית ששם כולם חולי נפש פסיכופטים כמוך, ולא מספיק לך הרב אלישיב

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

לא מהדרין-כי בכך יתגמד ההכרה בכיכול שהם אנשים צנועים יותר מכל השאר

במשך 60 שנה נסענו כרגיל -ולא היה שום בעיות וגודלי ישראל מהדור הקודם -החזון איש הסטיפלער הרבי מגור הרבי מויזניץ ועוד ועוד לא דרשו שייעשה כך-עד שכמה משועממים החליטו שהם יודעים יותר טוב מכולם מה הוא גדרי המניעות-וקראו לעצם משמרת הצניעות-שומרי הצניעות ועוד שמות חסות -ובכל דבר רוצים לחטט לציבור -!וככה זה גם עבר לתחומים נוספים שבעלי שררה ואינטרסים מסחריים בוחשים בזה-אל תהיו צמימים גם אוטובסי המהדרין יש ביזנעס!

אבל מכאן ועד לחוקות התורה בגדרי הצניעות -שקר וכזב. ברחוב רבי עקיבא ובאה שערים יותר גרוע מכל אוטובוס-וכמו שאי אפשר ולא יעלה על הדעת לפהפריד את בני האדם למדרכות שונים-כך גם מן הראו שכל משפחה ההורים והילדים כולם יסעו ביחד. ומי שיש לו "מיחושי" צניעות שילך לרופא ..או שיקנה לו אוטו פרטי!!

כבוד הרב

אתה קנית את זה ביושר

כבר כמה שנים שייצא לך שם של "מחמיר" לשם חומרא.

תסתכל איך ה"מקורבים" וה"תלמידים" שלך מזלזלים בהרב עובדיה שליט"א רק כי "הוא מיקל גדול".

הלואי שתצליח לעשות סדר בחצר שלך.

אני מאחל לך אורך ימים ושנות חיים!

אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה

אגרוף?

תורידו אותה.....

להללן התמונה המקורית למי שלא ראה שיחפש בחיפוש בכיכר השבת

"הרב אלישיב מנתח"

והתוצאה הראשונה איפה שכתוב שהרב מקבל אנטיביוטיקה

שם התמונה נמצאת...

תרח

רק שנאת חינם והלבנת פנים יש בזה. אני לא אשכח את הנסיעה מירושלים לאשדוד שעשו עלינו ועל עוד זוג נשוי "אמבוש" כי ישבנו ביחד... ותבינו, נשואים! באמצע האוטובוס! כמעט העיפו לבעלי תמגבעת.. צילמו אותנו ושלחו את הילדים להתגרות בנו. בושה!

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

רק שנאת חינם והלבנת פנים יש בזה. אני לא אשכח את הנסיעה מירושלים לאשדוד שעשו עלינו ועל עוד זוג נשוי "אמבוש" כי ישבנו ביחד... ותבינו, נשואים! באמצע האוטובוס! כמעט העיפו לבעלי תמגבעת.. צילמו אותנו ושלחו את הילדים להתגרות בנו. בושה!

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)

אם תשאלו את הסיקריקין הרי שברגע זה הרב אליישיב הגדיר את עצמו כ'מודרני' ואפילו כרפורמי ר"ל ויש להתעלם מהכויפר הזה.

הכי חשוב זה מה שהרב אלישיב אומר

אותי ואת רוב העם זה לא מעניין

סתם התעצבנתי על הבחור שאמר שרק מה שהרב עובדיה אומר זה חשוב.

סורי.

שאינו יודע הלכה בדרך כלל.

ברור שאת רובנו מענינת דעתו של מרן שליט"א!!!

כל אחד ילך לפי רבו ושלום על ישראל,

נמאסו החיכוכים המטופשים פה בטוקבקים

ואמר " אפילו חומרה אין בזה"

אחת שלו,תקבל ממני פרס.

ימח שמך וזכר זכרך לנצח נצחים

גדול ותיקון גדול לגדרי הצניעות-כי רק לחשוב על אוטובוס מפוצץ באנשים וגברים ונערות ונשים נשואות עומדים צפופים ומשתחוים לא רוחים ונוגעים זה בזה !!!!! אז אם כל הנשים יהיו מאחורה והגברים מקדימה לא יגיעו לזה כי גם כשיעמדו יעמדו לחוד !!!!!!!!