אאא
זיל טפי ת´´ר חלזון זהו גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים תניא א´´ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה´´ז ולעה´´ב איני יודע כמה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד´ מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד´ מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז´ מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ד´ ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע´´ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע´´ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה´ אלהינו וציצית שמה וכתיב בה {במדבר טו-מא} אני ה´ אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד´ עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר´ חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעה´´ז ולעה´´ב איני יודע כמה אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מיכן ואילך חייבת תניא נמי הכי הדר בפונדקי בא´´י והשוכר בית בח´´ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה מיכן ואילך חייב אבל השוכר בית בא´´י עושה מזוזה לאלתר משום יישוב דא´´י: תפלה של יד אינה מעכבת: אמר רב חסדא לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעביד ומעיקרא מאי סבר גזירה שמא יפשע אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג´ עשה כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם ואמר ר´´ל כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר

רש"י

זיל טפי. אפ´´ה מזולזל העבד יותר מן האשה ל´´א זיל טפי כלומר זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים: גופו. מראה גופו תבנית דיוקנו: ועולה. מן הארץ: לפיכך. שאינו עולה אלא אחת לע´ שנה דמיו יקרין: ציצית. מצוה קלה עשה בעלמא: גפה של רומי. נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי ל´´א ע´´ז: בפסוק אחרון של פרשה (במדבר טו) כתי´ ב´ פעמים אני ה´ אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו: שליש למלכות. שיניחנה להתגייר: אותן מצעות. לא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעה´´ז: הוציאה כתב מידה. וספרה לו כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של חומר מצות שטפחו לו ד´ ציציות על פניו: פונדק. שלנים בו עוברים ושבים: והשוכר בית כו´. פטור שמא יחזור בו: משום יישוב א´´י. דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי´ יוצא ממנו כדאמר בפ´ השואל בב´´מ (דף קב.) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א´´י מיושבת: אלא שיש לו שתיהן . ואם אינו מניח אלא אחת אותה מצו´ מיהא קיים: חדא מצוה נמי לא ליעביד. בתמיה: ומעיקרא. דאמר מעכבת: מאי סבר שמא יפשע. אי אמרי´ דאינה מעכבת יפשע ולא יקנה האחרת: בשמונה עשה. ד´ פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפו´ (דברים יא) ל´´א בוהיה כי יביאך (שמות יג) כתיב והיה כי יביאך לאות וגו´ ושמרת את החוקה וגו´ ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו´ הרי ג´ ובק´´ש (דברים ו) וקשרתם לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם שמוע (שם יא) תרי הרי ז´ ושמתם את דברי אלה דדרשינן בפר´ הקומץ [רבה] (לעיל דף לז:) דבתפילין קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב הרי ח´: בציצית ה´. ועשו ונתנו והיה וראיתם גדילים תעשה לך:

תוספות

זיל טפי. אבל אבור. לא מברכינן דאינו מצוי דהוי כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ונראה יותר שמברך אעבד ואשה שאינן מצויין כמותו: לבית מדרשו של רבי חייא. אינו רבי חייא שר´ נתן שהיה חשוב מרבי כדאמרינן (ב´´ב קלא.) ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי לא היה מביא ראיה מרבי חייא ובתוספתא גרסינן לבית מדרשו של רבי מאיר: טלית שאולה כל ל´ יום. אין לדקדק מכאן דסתם שאלה ל´ יום כמו הלואה בפ´´ק דמכות (דף ג:) חדא דדילמא שאלה דטלית דוקא ועוד הכא לא מיפטר אלא דעד ל´ יום סברי אינשי דשאולה היא דאין דרך שאלה יותר דמדאורייתא פטורה לעולם כדדרשינן (חולין דף קלה.) ראשית גז צאנך ולא של אחרים הכי נמי כסותך ולא של אחרים אע´´ג דבמזוזה חייב השוכר כדמסיק התם (שם:) דביתך לא אתא לאפוקי בית אחרים אלא לכדרבא דאמר דרך ביאתך (לעיל דף לד.) ופ´´ק דיומא (דף יא:) נמי איכא הכי וה´´ט דלא מסתבר קרא למעוטי בית אחרים דכיון דלשימור עביד ל´´ש מיהו כל ל´ יום פטור דלאו בית דירה דידיה הוא כדאמרינן פ´´ק דבבא בתרא (דף ח.) גבי נשתהה שם ל´ יום הרי הוא כאנשי העיר והא דמייתי הכא סיוע לרב יהודה להא דטלית שאולה דמסתבר ליה לדמות טלית מדרבנן למזוזה דאורייתא וצ´´ע אי מצינן למימר דלענין לפטור עד ל´ יום הוא דמייתי ומיהו י´´ל דמזוזה נמי מדרבנן דתרי ביתך כתיבי והא דבעי בסוף השואל (ב´´מ קא:) מזוזה על מי ופריך הא אמר רב משרשיא חובת הדר היא לאו לחיובי שוכר מייתי לה אלא ה´´ק פשיטא שהמשכיר אינו חייב כיון שאינו דר שם וכן פ´´ק דמסכת ע´´ז (דף כא. ושם) דפריך בית נמי מפקע ליה ממזוזה ומשני חובת הדר היא פי´ שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מיחייב והא דאמרינן ריש ר´´א דמילה (שבת קלא:) לא לכל אמר ר´´א מכשירי מצוה דוחין את השבת דמודה ר´´א שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו חייב הואיל ובידו להפקירן ה´´מ למימר הואיל ובידו שלא להניחה אלא הטעם השוה בכל לכ´´ע ולמ´´ד חובת טלית בלא לבישה חייב: כל כהן שאינו עולה לדוכן וכו´. דוקא כשאומר לו עלה כדאיתא בסוטה (דף לט.) צריך שיאמר להם חזן הכנסת שאו ידיכם קודש ובתרגום בבלי נמי מתרגמינן [אמור להם] כד תימרון להון ואע´´ג דדרשי´ מיניה עשה מפיק ליה פ´ ואלו נאמרין (סוטה לח.) שנים נקראו כהנים ולא כהן אחד ותרתי שמעינן מינה ומ´´מ אומר ר´´ת שאפי´ כהן אחד עולה לכל הפחות מדרבנן ודייק מלישנא דלא קאמר שני כהנים עולים ולא אחד משמע אפי´ אחד ועוד פי´ שש´´צ אין לו להקרות לפי שהוא מפסיק ואין להפסיק אפי´ ליהא שמיה רבה ואפי´ נחש כרוך על עקיבו וכן פר´´ח דש´´צ המפסיק עבירה היא בידו ותניא בספרי אמור להם

עמוד ב´:

{ישעיה לח-טז} ה´ עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:
מתני´ הסולת והשמן אין מעכבין את היין ולא היין מעכבן המתנות שעל המזבח החיצון אין מעכבות זו את זו:
גמ´ ת´´ר {במדבר כט-יח/כא/כד/כז/ל/לז/ג/ט/יד/לג ??} ומנחתם ונסכיהם הבא מנחה ואחר כך הבא נסכים רבי אומר זבח ונסכים הבא זבח ואחר כך הבא נסכים ורבי נמי הכתיב ומנחתם ונסכיהם ההוא מיבעי למנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר ורבנן נמי הכתיב זבח ונסכים ההוא מיבעי ליה לכדזעירי דאמר זעירי אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ורבי נמי מיבעי ליה לכדזעירי ורבנן נמי מיבעי להו למנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפי´ למחר אלא היינו טעמייהו דרבנן דכתיב {ויקרא כג-לז} עולה ומנחה ורבי נמי הכתיב עולה ומנחה אלא בבאים עם הזבח דכ´´ע לא פליגי דמנחה ואחר כך נסכים דהכתיב עולה ומנחה כי פליגי בבאין בפני עצמן רבנן סברי מדבאין עם הזבח מנחה ואחר כך נסכים בפני עצמן נמי מנחה ואחר כך נסכים ורבי התם הוא דאיידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולא מילתא דאכילה אבל בפני עצמן נסכים עדיפי הואיל דמיתאמרא שירה עלייהו: המתנות שעל מזבח החיצון אין מעכבות זו את זו: ת´´ר מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר שנאמר {דברים יב-כז} ודם זבחיך ישפך על מזבח ה´ אלהיך:
מתני´ הפרים והאילים והכבשים (והשעירים) אינן מעכבין זה את זה ר´ שמעון [אומר] אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים יביא פר אחד ונסכים ולא יקריבו כולם בלא נסכים:
גמ´ הני פרים וכבשים דהיכא אילימא דחג {במדבר כט-ו/יח/כא/כד/כז/ל/לג/לז ??} כמשפט כמשפטם כתיב בהו אלא דר´´ח ועצרת דחומש הפקודים

רש"י

ה´ עליהם. אותם שנושאין עליהם שם ה´ בתפילין יחיו: מתני´ הסולת והשמן. של מנחת נסכים אין מעכבין את היין שאם הביא יין בלא סולת ושמן מנסכן: המתנות כו´. כגון ד´ מתנות של חטאת אין מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כיפר: גמ´ הבא מנחה כו´. דמנחת נסכים קריבים תחילה: ואחר כך נסכים. אחר האברים מיד ואחר הנסכים המנחה: מנחתם ונסכיהם בלילה. דמנחת נסכים קריבין בלילה ואי קשיא הא אמרי´ בהקומץ [רבה] (לעיל כו:) דברים שדרכן ליקרב ביום וקחשיב מנחת נסכים מפרש לה בפ´ יש קרבנות במסכת תמורה (דף יד.) דהא דקתני ביום בנסכים הבאים עם הזבח והא דקתני בלילה בנסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביא זבח בלא נסכים ולאחר זמן הביא הנסכים בפני עצמן יכול להביאן בלילה: ואפילו למחר. אם הביא היום יכול להקריב נסכיו למחר ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול דאי קדשי נפסלין בלינה כדתניא במסכ´ מעילה (דף ט.) קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה: אין הנסכים. הבאין עם הזבח דכל זמן שלא נשחט הזבח אע´´פ שהפרישן לשם זבח זה יכול לשנותן לשם זבח אחר אבל לאחר שחיטה אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר: עולה ומנחה. משמע אחר העולה מיד יקריב מנחה: על הנסכים אומרים שירה. הלוים במס´ ערכין בפרק אין נערכין (דף יא.): ישפך. שפיכה אחת: כמשפטם. משמע עיכובא: כל הקרבנות האמורים בחומש הפקודים: דהני. דר´´ח ועצרת שכתובים בחומש הפקודים: אלא דעצר´ גריד´ קתני מת´´כ דכתיב באמור אל הכהנים

תוספות

מלמד שחזן הכנסת אומר להם אמרו ובירושלמי אמרינן ובלבד שיהא החזן ישראל וחזן לאו היינו ש´´ץ שחזן הוא שמש הכנסת כדאיתא פ´´ק דסנהדרין (דף יז:) וב´ חזנים ופ´´ז דבבא מציעא (דף צג:) חזני מתא אבל ש´´צ הוא הקורא ואומר ר´´ת שש´´צ הוא פותח בברכנו ומסיים ואין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה הדבור מפי הקורא ודווקא כשעומד בבית הכנסת ואומר לו עובר אבל אם עומד בחוץ אינו עובר דאמרינן בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש [הוה] קאי אחורי עמודי ר´ אלעזר נפיק לבראי: הסולת והשמן אין מעכבין את היין. משמע הא סולת ושמן מעכבין אהדדי ותימה דהא לא כתיב שום קרא במנחת נסכים ושמא ילפינן ממנחת נדבה דכתיב בה עיכובא לעיל (דף כז.) וגלויי מילתא בעלמא הוי דגבי מיעוטו מעכב את רובו כתיב קרא גם במנחת נסכים והתם גלי לן קרא: מנחתם ונסכיהם (אפי´) בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר. בפ´´ב דתמורה (דף יד.) מוכח דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו מלבד שבתות ה´ ודרך הש´´ס להביא על פסוק הרהוט בשני דרשות אע´´ג דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח נעורים לאביה (קדושין דף ג.) וכן מוהתעלמת (ב´´מ דף ל.) וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה (גיטין דף כא:) וכן מותר הפסח ושלמים הבאין מחמת הפסח פ´´ק דזבחים (דף ט.) ופ´´ד דזבחים (דף לז.) ופרק התודה (לקמן פג:) ופ´ מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) ופ´´ב דבכורות (דף טו.) דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא וכן בשמעתין דתניא בבריית´ זבח ונסכים ומסקינן דבסברא פליגי: מנחתם ונסכיהם. פי´ בקונט´ פ´´ק דזבחים (דף ח.) ופרק המזבח מקדש (שם פד.) ופ´´ב דתמורה (דף יד.) דמנחתם ונסכיהם דפרי החג קדריש וקשה לר´´ת היכי משמע מיניה לילה ועוד היכי דרשינן מיניה מנחה ואח´´כ נסכים הא קרא דבתריה כתיב לפרים ולאילים ואינם כתובים על הסדר דפרים ואילים קדמי ותו דפריך ורבנן נמי הא בעי ליה ומנחתם וכו´ ומאי צריך הא טובא כתיב אלא על כרחין כיון שכולם משונים זה מזה כולהו צריכי לכך נראה לר´´ת דדריש מקרא דעצרת פרשת אמור אל הכהנים ואילים שנים יהיו עולה לה´ ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה´ מדכתב נסכים בין עולה לאשה ש´´מ דבאים בלילה כי אשה דהיינו הקטרה ולא מייתורא ונקט מנחה ברישא דדמי לעולה טפי בהקטרה והא דפ´´ק דזבחים (דף ח.) דריש מנחתו ונסכים אפי´ בלילה ומשמע התם דמייתורא דווקא קדריש והתם גבי נזיר דרש מדכתי´ מנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם ונסכיהם למחר נמי שמעינן כיון דגלי גבי עצרת תו אין לחלק ותימה והא הני קראי בבאין עם הזבח כתיבי והנהו לא אתו אלא ביום כדאיתא בפ´´ב דתמורה (דף יד.) וי´´ל דאם אינו ענין בבאין עם הזבח תנהו ענין בבאין לאחר הזבח והא דאמרינן בריש תענית (דף ב:) מה ניסוך המים בלילה דאמר מר ונסכיהם אפי´ בלילה משמע דמקרא דפרי החג מייתי שאין ניסוך המים אלא בחג לאו מילתא היא דכיון דגלי לן קרא בעצרת דהוי נסכי צבור ה´´ה לכל נסכי צבור וקרא דאיצטריך בנזיר דהוי נסכי יחיד: כיון דמתאמרא שירה עלייהו. פי´ להביאם עם הזבח אבל בפני עצמו בעיא היא פ´ אין נערכין (ערכין יב.) ומ´´מ אף בלאו זבח עדיפי כיון שהיו ראויין לשירה ולבא עם הזבח: ודם זבחיך ישפך. פ´ בית שמאי (זבחים דף לו:) מעיקרא דריש מהאי קרא ולא קאי לבסוף: כמשפט כמשפטם. וביום ראשון דלא כתיב כמשפט כתיב ביה יהיו: אלא דר´´ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודים. ואע´´ג דכתיב יהיו לכם לאו עלייהו קאי והא דלא פריך מפסח כי היכי דפריך מהני דהא כתיב ביה יהיו ורש´´י פי´ ביחזקאל דהא דכתיב גבי פסח ז´ פרים וז´ אילים ליום דלז´ ימי פסח קאמר פר ואיל ליום דאם לא מצא שנים בכל יום מביא אחד והשתא ניחא שפיר דהא לא מעכבי אהדדי ותימה דהא כתיב ביה יהיו ואין לומר דקאי אכבשים ולא אפרים ואילים דגבי עצרת לא קאמרינן הכי והא דנקט בסמוך אילים דהכא והכא לא מעכבי הא אינהו מעכבי ה´´נ מצי למינקט כבשים ולא דמי לקודש יהיו דגבי לחם דפליגי ר´´ע ובן ננס (לקמן דף מה:) אהייא קאי אי אכבשים אי אלחם אבל אתרוייהו פשיטא להו דלא קאי אע´´ג דכתיב בחד קרא היינו כבשים ללחם אבל כבשים אהדדי ה´´נ דמעכבי כדתנן בהקומץ רבה (לעיל כז.) ב´ כבשי עצרת מעכבין זה את זה וכן ב´ חלות ולא מסתברא נמי למימר דהוייה דפסח לא קיימא אלא אתמימים דלהא לא איצטריך קרא דבעלי מומין פשיטא דפסולין ונ´´ל דלשום דרשא אתא דלא מסתבר לדורשו בעיכוב כיון דלא מישתמיט הש´´ס ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא מצא אילים אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן ת´´ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן יכול אפי´ כולן מצויין ת´´ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ומיהו הא דקאמר שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן על כרחין לאו משום דסמיך איהיו דגבי עצרת דריש נמי הכי התם וכן בחג אע´´ג דכתיב ביה כמשפט וכו´ ואכל חד מייתי קרא דשבעת ימים ואע´´ג דלא כתיב לא בעצרת ולא בחג: