(צילום: פלאש 90)
אאא
מ´´מ שבעה הוו אלא תנא בעלמא קאי ומאי כדי לשבת וב´ ימים טובים של ר´´ה סימנא בעלמא דיקא נמי דקתני כדי לשבת ולא קתני לשבת ולב´ ימים טובים של ר´´ה ש´´מ: לא הקריבו כבש בבוקר וכו´ אמר ר´´ש וכולה היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים: חינוך מאן דכר שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח יקריבו בין הערבים אר´´ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים מנא הני מילי דת´´ר {שמות כט-לט/מא ??} ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים במד´´א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים אמר ר´´ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטרת בבוקר יקטירו בין הערבים וכי כהנים חטאו מזבח בטל אמר רבא ה´´ק לא יקריבו הן אבל אחרים יקריבו לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים דכיון דלא שכיחא ומעתרא חביבא להו ולא פשעי: אמר ר´´ש וכולה היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים וכו´: והתניא בקטרת הסמים של שחר תנאי היא אמר אביי מסתברא כמ´´ד בקטרת הסמים של בין הערבים דכתיב {שמות ל-ז} בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה אי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכא ולמ´´ד בקטרת הסמים של שחר גמר ממזבח העולה מה להלן בתמיד של שחר אף כאן בקטרת הסמים של שחר: ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת: אלא בחול איחנוכי הוא דלא מחנך הא קדושי מיקדיש היא גופה קמ´´ל דחינוך וקידוש דשלחן בשבת הוא כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים: ת´´ר זהו קטרת שעלתה ליחיד על מזבח החיצון והוראת שעה היתה היכא אמר רב פפא בנשיאים אלא יחיד על מזבח החיצון הוא דלא הא על מזבח הפנימי מקריב ותו על מזבח החיצון יחיד הוא דלא הא ציבור מקרבו והתניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה נדבה וקורא אני בה {דברים כג-כד} מוצא שפתיך תשמר ועשית ת´´ל {שמות ל-ט} לא תעלו עליו קטרת זרה יכול לא יהא יחיד מביא שאין מביא חובתו כיוצא בה

רש"י

ה´´ג תנא בעלמא קאי. סימנא בעלמא נקט כלומר האי דנקט ששה לאו לשבת וב´ ימים דוקא קאמר אלא אפי´ כל ימות החול בע´ בלשכה ו´ טלאים כולן מבוקרין ד´ ימים קודם שחיטה לבד יום השחיטה שהיו שם בכל יום ששה ראויין ליטול איזו שנים מהן שירצה כגון דביום חינוך הוו בה (י´´ב) ששה מבוקרים ד´ ימים קודם ונטלו ב´ ביום ראשון ובקרו שנים והכניסן תחתיהן ליום ב´ נטלו ב´ מן הראשונים ובקרו ב´ מן השוק ונתנו שנים תחתיהן לשלישי נטלו ב´ מן הראשונים ובקרו שנים תחתיהם אחרים והכניסו תחתיהן נשארו שם ששה מן הראשונים ליום רביעי יטלו עוד ב´ מן הראשונים והשנים שנתבקרו בראשון יהיו ראויין שנים של ראשון ושנים של שני ושנים של שלישי וכן כולם לעולם יהיו שם ששה ראויין לישחט ולא פי´ טעם הדבר ולי נראה דקבעו חכמים מנין קבוע לדבר דאי מתרמין (לא) משכחי טלאים מבוקרין זה ד´ ימים: סימנא בעלמא. שלא תטעה בגירסא אם ו´ או ה´ או ד´: כדי לשבת ולב´ ימים. משמע סימן כלומר שראוי לג´ ימים: ולא תני לשבת ולב´ ימים טובים. דליהוי משמע לצורך שבת וב´ ימים טובים של ר´´ה: ולא ראשון בין הערבים. שאם לא הקריבו בבקר לא יקריבו בין הערבים דהכי מידריש קרא אם את הכבש האחד תעשה בבקר הוכשר שני ליקרב בין הערבים ואי לא לא: במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח. דהאי קרא בחינוך כתיב דכתיב לעיל מיניה וזה אשר תעשה על המזבח בפרשת ואתה תצוה: אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים. דכתיב בפרשת פינחס ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר כו´ ובההוא קרא לא כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בספרי האי קרא למה נאמר והלא כבר נאמר למעלה בפרשה את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש וגו´ שנים הוא מקריב ולא ארבעה: יקטירו בין הערבים. כדתנא טעמא דלא שכיחי דפשעו בה הילכך לא קנסי בה להו: ומזבח בטל כו´. דקאמר לא יקריבו בין הערבים: דלא שכיח. דתמיד עולה הוא ואע´´ג דלא קרבה אלא תרי זימני ביומא איכא עולות אחריני דמקרבי כל יומא טובא הילכך לא חביב להו ופשעי הילכך קנסו להו אבל קטרת לעולם ליתא אלא תרי זימני ביומא. לישנא אחרינא לא שכיחא בחד גברא כדאמרי´ במסכת יומא (דף כו.) מעולם לא שנה אדם בה: מעתרא. מעשרת כדכתיב ישימו קטורה וכתיב בתריה ברך ה´ חילו (דברים לג): ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר. כדאמרינן לעיל ולא ראשון בין הערבים דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות וגו´ כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מן הנרות: אי לאו דעבד מאורתא הדלקה. ממאי בעי לתקן לצפרא אלמא חינוך מנורה בין הערבים וכיון דמנורה נתחנכה בערב קטרת נמי תחילתה בערב דכתיב (שמות ל) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה: הא קדושי מקדש. ללחם אם יסדירוהו עליו בחול בתמיה דהא קיימא לן בפרק שתי הלחם (לקמן דף ק.) דלא מקדש לחם אלא בשבת דקתני שאפילו הוא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום דלא קדוש לא ליפסל ביוצא ולא לשם פסול: כדקתני סיפא כו´. ומנורה אינה מקדשת כלומר וכל מילתא דידה אינה אלא בין הערבים [דהיינו] הדלקה ה´´נ כל מילי דידיה [דקידוש וחינוך] דשולחן בשבת: זו היא קטרת. מפרש בסמוך דבנשיאים קמיירי דכתיב (במדבר ו) כף אחת עשרה זהב וגו´: והוראת שעה היתה. דשוב לא היה בא על מזבח החיצון: הוא דלא. דקאמרינן הוראת שעה היתה: כיוצא בה. בקטורת: יכול. יחיד הוא דלא יביא קטורת נדבה שהרי דין הוא שלא מצינו שיהא מביא חובתו כיוצא בה שהרי קטורת חובה ליחיד לא מצינו:

תוספות

הלא יזרוק היטב אחר התמיד לכך נראה דמדרבנן מיפסיל אפילו הקטיר ועשה הכל ולא העמידו דבריהם היכא דלא אפשר: אית דגרסי הא איכא צפרא דתלתא בשבתא וחלו שני ימים טובים של ר´´ה אחר השבת ופריך וליטעמיך תמניא הוו דהאיכא דפניא דמעלי שבתא וכסבור היה שבאמצע היום היה מדבר ואית דגרסי הא איכא צפרא דחד בשבתא ומונה הב´ ימים טובים לפני השבת ובתר הכי נגרוס דפניא דמעלי יומא טבא: מכל מקום ז´ הוו. דבשלמא [בין הערבים] דראשון אע´´פ שצריך ביקור ד´ ימים יטרח וימצא מבוקרין שהמבקרין היו מבקרין אותן כדי למוכרן אבל בצפרא לא יכול בלילה לטרוח ולבקש מבקרין: דיקא נמי דקתני כדי לשבת. אף ע´´ג דלעיל (דף לט.) תניא כדי שיכרוך וישנה וישלש ליכא למיטעי התם: שאין מחנכין. פירש בקונטרס דטעמיה דר´´ש קאמר ומ´´מ פריך שפיר חינוך מאן דכר שמיה מעולת התמיד ולא יתכן חדא כיון דההוא הוה טעמא אידך נקט איידי ותו דבחסורי מיחסרא משמע דמהדר אדרבנן (ותו) אלמא דרבנן מודו בחינוך ותו מנלן דשלם הוה: במה ד´´א שלא נתחנך. ואהא קאי שאין מחנכין דמתני´ אבל נתחנך יקריבו כבש אחד דוקא ולא שנים מדלא קתני וב´ היו קריבים לר´´ש אע´´ג דגבי קטורת קרב כולה לא דמי כלל דהתם חדא מילתא היא: דלא שכיחא ומעתרא. עיקר הטעם משום דלא שכיחא דבפ´´ב דיומא (דף כו.) מוכח מקרא דכתיב וכליל על מזבחך ברך ה´ חילו דעולה נמי מעתרא: יכול יהא יחיד מתנדב ומביא. והא דאמרינן במעילה פרק חטאת העוף (דף ט:) הנהנה מבשר קדשי קדשים קודם זריקה וכו´ יביא קטורת שכולה למזבח היינו למוסרה לצבור:

עמוד ב´:

אבל צבור יהא מביא שמביא חובה כיוצא בה ת´´ל {שמות ל-ט} לא תעלו יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החיצון ת´´ל {שמות לא-יא} את שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו אין לך אלא מה שאמור בענין אמר רב פפא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ציבור על מזבח החיצון דלא אשכחן ולא מיבעיא יחיד על מזבח הפנימי דלא אשכחן אלא אפילו יחיד על מזבח החיצון דאשכחן בנשיאים הוראת שעה היתה:
מתני´ חביתי כ´´ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם (מחצה) וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין:
גמ´ ת´´ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת´´ל {ויקרא ו-יג} מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד יכול יביא חצי עשרון מביתו ערבית ויקריב ת´´ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא הא כיצד מביא עשרון שלם [מביתו] וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין כ´´ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת´´ל ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא ומקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד נמצאו שני חצאין אובדין ושני חצאין קריבין: תני תנא קמיה דר´´נ מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה א´´ל ר´´נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה אלא שני למה ליה עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי דאמר לך מני תנא דבי רבה בר אבוה הוא דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה רב אשי אמר אפילו תימא רבנן כיון דבעידנא דפלגי בהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו: איתמר חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא א´´ר יוחנן אופה ואח´´כ מטגנה רבי אסי א´´ר חנינא מטגנה ואח´´כ אופה א´´ר חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפינה נאה רבי אסי אמר כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפינה נא כתנאי {ויקרא ו-יד} תופיני תאפינה נא רבי אומר תאפינה נאה רבי יוסי אומר תאפינה רבה אית ליה נא ואית ליה נאה תנן התם חביתי כ´´ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת מנא ה´´מ אמר רב הונא תופיני תאפינה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשפה לה מתקיף לה רב יוסף אימא דכביש ליה בירקא דבי ר´ ישמעאל תנא תעשה ואפילו בשבת תעשה ואפילו בטומאה אביי אמר אמר קרא {ויקרא ו-יג} סלת מנחה תמיד

רש"י

אבל ציבור יביאוה. נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום: לא תעלו. משמע לרבים קאמר: לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימי. דלא יביא דהא לא אשכחן לה: מתני´ חביתי. היינו [מנחת] מחבת כ´´ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב (ויקרא ו) על מחבת בשמן תעשה: לא היו באין חצאין. שלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע´´פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלמה) מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו: ומינו אחר תחתיו. קודם תמיד של בין הערבים: לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס: גמ´ ת´´ל ומחציתה. מריבוייא דוי´´ו משמע אפי´ כהן העומד בין הערבים אע´´ג דאיכא חציו עשרון דראשון: מחצה ראשון. שנשאר מכהן ראשון [ומחצה שני שנשאר מכהן שני]: תעובר צורתה. יפסול בלינה: חזי להקרבה. כי אפרשיה הוה חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה: לאיבוד אתי. ולישרפה לאלתר: אפילו פיגול. דפסול חמור הוא ופסול דאורייתא הוא טעון צורה: חביתי כ´´ג. דכתיב מחבת וכתיב מורבכת: אופה. בתנור תחילה ואח´´כ מטגנה במחבת: תאפינה נאה. בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת: תאפינה נא. בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא מודו כ´´ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני: תאפינה רבה. אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה: אית ליה נא. מש´´ה אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש´´ה אופה תחילה. לישנא אחרינא רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח´´כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה וגדולה היא: ל´´א תאפנה רכה שירככנה בשמן (קריבה נאה) [הרבה] וזהו נוייה תחילה מטגנה ואח´´כ אופה ואיכא נא ונאה שלשתן שמעתי: עריכתן. תקון החלות שקורין אטינו´´ר ובלשון צרפת סוני´´ר: בפנים. בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה ולישה ועריכה ואע´´ג דקודם מתן שמן היא והאי תנא אית ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים הא בעינן פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כ´´ג נמשח והאי דלא משחו את העשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים: מנא הני מילי. דדוחות שבת: אינשפא. נפוחה ברוח כמו (שמות טו) נשפת ברוחך: דכביש ליה בירקא. טומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח: תעשה. על מחבת בשמן תעשה (ויקרא ו): כמנחת תמידין. דדוחות שבת:

תוספות

תלמוד לומר כו´] ככל אשר צויתיך יעשו. תימה למה לי קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה מהכא ואומר רבי דה´´א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור מביא ותימה דא´´כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל צבור ויחיד מקטרת זרה וי´´ל [דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת נדבה על מזבח הפנימי והוי] שפיר בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו חובה (או) מייתו נדבה ונראה דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר [וה´´א דעל מזבח החיצון מביא]: ומחצה אבד. קשיא לר´ אלעזר דאמר (לעיל דף ח.) קדוש לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה משלם (להבאה) הוא וא´´כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף וא´´כ בר פדיון הוא ואע´´ג דמשמע במסכת שקלים (דף ד.) אבודין מליקרב מ´´מ מה בין זה לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש´´ה קרי ליה אבד: אפי´ פיגול טעון עיבור צורה. דיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא [עיבור] צורה הכא ה´´נ כדדרשינן פרק קמא (דפסחים דף ג.) ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נו:) ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה: תעשה אפילו בשבת תעשה אפילו בטומאה. הא דמפקינן הכא מחד קרא שבת וטומאה היינו משום דגלי רחמנא גבי פסח דדרשינן מבמועדו אפילו בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין הם ולא דמו לפסח: