(צילום: פלאש 90)
אאא
הרי היא כמנחת תמידין רבא אמר {ויקרא ו-יד} על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל ליה בלינה תניא כוותיה דרבא על מחבת מלמד שטעונה כלי בשמן להוסיף לה שמן ואיני יודע כמה הריני דן נאמר כאן שמן ונאמר להלן במנחת נסכים שמן מה להלן שלשת לוגין לעשרון אף כאן שלשת לוגין לעשרון או כלך לדרך זו נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן מה להלן לוג אחד אף כאן לוג אחד נראה למי דומה דנין תבש´´ט מתבש´´ט תדיר (באה חובה) דוחה שבת דוחה טומאה ואין דנין תבש´´ט משאינו תבש´´ט או כלך לדרך זו דנין יגי´´ל מיגי´´ל יחיד בגלל עצמה (יין) לבונה ואין דנין יגי´´ל משאינו יגי´´ל רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר {ויקרא ו-יג} סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין מה מנחת תמידין ג´ לוגין לעשרון אף זו ג´ לוגין לעשרון ר´´ש אומר ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשים שמן מה להלן שלשת לוגין לעשרון אף כאן שלשת לוגין לעשרון או כלך לדרך זו ריבה כאן שמן וריבה במנחת פרים ואילים שמן מה להלן שני לוגין לעשרון אף כאן שני לוגין לעשרון נראה למי דומה דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה בעשרון ואין דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה ב´ וג´ עשרונים הא גופא קשיא אמרת בשמן להוסיף לה שמן והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן אמר אביי מאן תנא בשמן להוסיף ר´´ש היא ´ ואילו לא נאמר קאמר) ובדינא מאן קא מהדר רבי ישמעאל רב הונא בריה דרב יהושע אמר כולה ר´ ישמעאל בנו של ר´ יוחנן בן ברוקה היא והכי קאמר בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע שמן לא צריך כיון דכתיב בה {ויקרא ו-יד} על מחבת כמנחת מחבת דמיא או אינו אלא לקבוע לה שמן דאי לא כתב רחמנא בשמן ה´´א תיהוי כמנחת חוטא הדר אמר תיהוי נמי לקבוע לה שמן תיתי מדינא ודן דינא ולא אתיא ליה ואצרכא קרא סולת מנחה תמיד כדמסיים רבי ישמעאל מילתיה רבה אמר כולה ר´´ש [ואילו לא נאמר קאמר] וה´´ק בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן לא צריך כיון דכתיב בה על מחבת כמחבת דמיא ועד שלא יאמר בשמן יש לי בדין ודן דינא לא אתיא ליה ואצרכא בשמן הדר אמר תיהוי כמנחת פרים ואילים הדר אמר דנין

רש"י

רבא אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי שרת (הוא) ואפי´ מודדו בחצי עשרון שאינו נמשח על כרחך אפייתו מיהא במחבת כלי שרת הוא: [ואי אפי לה מאתמול מיפסל ליה בלינה]. דאפי´ מנחות משקדשו בכלי נפסלו בלינה במסכת מעילה (דף ט.): ה´´ג ונאמר במנחת כבשים שמן. (שמות כט) ועשרון סלת בלול בשמן כתית רובע ההין ובמנחת נסכי תמיד כתיב לישנא אחרינא ונאמר במנחת נסכים שמן והיינו הך: ג´ לוגין לעשרון. דרובע ההין ג´ לוגין דהין י´´ב לוגין: במנחת נדבה. נאמר (ויקרא ב) ויצק עליה שמן מה להלן לוג אחד כדאמר לקמן (דף פח.) למנחה ולוג שמן ולקמן פריך והיכי מצי למידייניה ממנחת נדבה הא הכא כתיב בשמן להוסיף וההוא שמן דהתם לאו להוסיף הוא: דחביתין באין תמיד. בבקר ובערב ומנחת נסכים באין תמיד עם התמיד מנחת נדבה לא דחיא שבת וטומאה דכל קרבן שאין לה זמן קבוע אינה דוחה שבת וטומאה: חביתין מנחת יחיד היא. ובאה בגלל עצמה שאין באה עם הזבח: מנחת נסכים אינה טעונה לבונה. בפ´ כל המנחות באות (לקמן ד´ נט.): תדיר חובה טומאה שבת יחיד גלל עצמה לבונה: רבי ישמעאל אומר. הואיל ולא אתיא מדינא תיתי מקרא סלת מנחה תמיד דכתיב בחביתין: ריבה כאן. כדאמרן לעיל בשמן להוסיף לה שמן וריבה במנחת נסכים שמן ג´ לוגין לעשרון דהיינו ריבוי דבמנחת נדבה ליכא אלא לוג: במנחת נסכי פרים ואילים. ב´ לוגין לעשרון דכתיב בפרשת שלח לך והקריב על בן הבקר סלת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין דהיינו ו´ לוגין שתים לעשרון ובאיל כתיב לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין דהיינו ד´ לוגין שנים לעשרון: והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן. והיכי מצי למיפרך והא שמן דנדבה לאו להוסיף הוא אלא לקבוע לה שמן והאי בשמן להוסיף הוא דלקבוע לא צריך כדמפרש לקמן: [מאן תנא בשמן להוסיף ר´´ש היא. דאמר בסיפא ריבה כאן שמן כו´ וילפינן לטעמיה מדינא דריבה כאן שמן ולר´ שמעון ליכא למיפרך נילף ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והא דלא סיימא ברישא משום דרבי ישמעאל אפסקיה ממאי דאמר להוסיף הוא: ובדינא דמנחת נדבה מאן קמהדר. דהא ר´ שמעון נפקא ליה שפיר מדינא בתרא: ר´ ישמעאל. ואיהו קאמר או כלך דלרבי ישמעאל איכא למיפרך שפיר נילף ממנחת נדבה דהא לדידיה תרוייהו לקבוע ולא להוסיף ואיצטריך קרא: (כולה רישא ר´´י אמר והכי קאמר רישא בשמן להוסיף לה שמן ור´´י קאמר ליה: דאי לקבוע לה לוג שמן. כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתיב על מחבת ממילא ידענא דצריכה שמן כמנחת מחבת): תהא כמנחת חוטא. והאי דכתיב מחבת שיביאנה באותו כלי: הדר אמר ר´´י וליהוי נמי לקבוע. כדאמרת אכתי נפקא ליה מדינא נאמר כאן שמן כו´: ודן דינא ולא אתיא ליה. משום דפרכינן כלך לדרך זו דנין יג´´ל מיג´´ל כו´: ואצרכא קרא סלת מנחה תמיד. ואתא ר´´ש למימר דל´´צ קרא כיון דמוקמת לה להוסיף: כולה. רישא עד רבי ישמעאל אמר ואצרכא קרא סלת מנחה תמיד אתא רבי שמעון למימר ודאי להוסיף הוא ולא לקבוע ואיני יודע כמה יוסיף הדר אמר קרא נמי לא צריך דמדינא בתרא נפקא: וה´´ק רישא בשמן להוסיף לה שמן. ור´ שמעון קאמר לה דאי לקבוע לה לוג שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתיב על מחבת ממילא ידעינן דצריכה שמן כמנחת מחבת]: הדר אמר רבי שמעון תהא כמנחת פרים ואילים. דאף על גב דלהוסיף הוא לא הויין אלא שני לוגין לעשרון הדר אמר האי דפרכת תיהוי כמנחת פרים ואילים דנין

תוספות

הרי היא לך כמנחת תמידין. דכתיב גבי שבת (במדבר כג) על עולת התמיד ופסח נמי גמרינן מועדו מועדו מתמיד תימה דלמד מן הלמד הוי ונראה דגלויי מילתא בעלמא הוא: אפי לה מאתמול איפסלה בלינה. תימה דבסוף רבי ישמעאל (לקמן דף עב:) מרבינן שתי הלחם מדכתיב מועדי ה´ הכתוב קבע מועד אחד לכולן ומסיק שתי הלחם לאפייה וקסבר תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ואפ´´ה בעי קרא וי´´ל דה´´א דאפי לה בתנור חול אבל הכא כתיב מחבת על כרחו צריך לעשות במחבת כלי שרת ותימה דה´´נ לא בעי אלא אפייה אבל הקטרה פשיטא ליה דדחי ובכל קרבנות בעינן קרא כדפי´ לעיל לשחיטתן ולהקטרה ובמה הצד לא ילפינן אפילו מעומר ושתי הלחם שכן באים עמהם מיני דמים וי´´ל דכי קטרה פשיטא להו דבעינן או מתעשה אפי´ בשבת כתנא דבי רבי ישמעאל או מהרי היא לך כמנחת תמידין דדריש אביי דשילהי האי פירקא (דף נב.) דריש ליה רבא גופיה ותימה היכי מוכח דאי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן וי´´ל כדפי´ לעיל כיון דכתיב בקרא על מחבת על כרחין בעי קידוש כלי מיהו קשיא לקמן (דף צה:) גבי שתי הלחם דהא לא כתיב תנור בקרא והיכי מוכח דאפייתן דוחה שבת ויש לומר כיון דלא דחו שבת אם כן מאתמול נמי הוי זמנן וא´´ת בסוף לולב וערבה (סוכה דף מט:) גבי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת אמר זעירי אין שיעור למים ואי שדי לה במקודשת איפסלה לה בלינה ואמאי איפסל כיון דאין זמנה מאתמול וי´´ל דהתם שאיבת מים בלילה לאו מחוסר זמן הוא וכי האי גוונא בסוף שתי הלחם (לקמן דף צה:) דבחול אשכחינהו דקאפו אמר להו דרך חול קאפיתו אף כי היום יקדש בלינה איפסיל ליה לפי דבריהם היה אומר שהיו סבורים דזמנו בחול וגם אופין אותו בכלי שרת א´´נ לאחר אפייה נותנין אותו בקערות זהב כפירוש הקונטרס והיה שם בלילה ומיפסלא בלינה דלילה אין מחוסר זמן ולמ´´ד (לקמן דף צה:) תנור אינו מקדש נראה לי שגם הקערות לא התקדשו: תניא כוותיה דרבא. אע´´ג דכאביי נמי תניא הא אמרן דרבא נמי לא פליג עליה אלא דלא צריך: תלמוד לומר סולת למנחה תמיד. תימה דא´´כ בשמן למה לי ויש לומר דאי לא בשמן לא הוה מסתבר לאקושי לגבי שמן:

עמוד ב´:

מנחה הבאה עשרון וכו´:
מתני´ לא מינו כהן אחר תחתיו משל מי היתה קריבה ר´´ש אומר משל ציבור ר´ יהודה אומר משל יורשין ושלימה היתה קריבה:
גמ´ ת´´ר כ´´ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו מנין שתהא מנחתו קריבה משל יורשין ת´´ל {ויקרא ו-טו} והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה יכול יקריבנה חצאין ת´´ל אותה כולה ולא חציה דברי רבי יהודה ר´´ש אומר {ויקרא ו-יא/טו ??} חק עולם משל עולם {ויקרא ו-טו} כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה והאי הכהן המשיח להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא {ויקרא ו-יג} זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה´ ביום המשח אותו יכול יהו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד ת´´ל אשר יקריבו לה´ אהרן בפני עצמו ובניו בפני עצמן בניו אלו כהנים הדיוטות אתה אומר כהנים הדיוטות או אינו אלא כהנים גדולים כשהוא אומר והכהן המשיח תחתיו מבניו הרי כ´´ג אמור הא מה אני מקיים בניו אלו כהנים הדיוטות א´´כ לכתוב קרא הכהן המשיח תחתיו בניו יעשה מאי מבניו שמעת מינה תרתי ור´´ש האי אותה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכ´´ג שמת ומינו אחר תחתיו שלא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון ותיפוק ליה מן ומחציתה וי´´ו לא דריש ורבי יהודה האי חק עולם מאי עביד ליה חוקה לעולם תהא כליל תקטר למה לי מיבעי ליה לכדתניא אין לי אלא עליונה מנחת כ´´ג בכליל תקטר ותחתונה מנחת כהן הדיוט בלא תאכל מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת´´ל כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל מה כאן בכליל תקטר אף להלן בכליל תקטר ומה להלן ליתן לא תעשה על אכילתו אף כאן ליתן לא תעשה על אכילתה וסבר ר´´ש משל ציבור דאורייתא והתנן אר´´ש שבעה דברים התקינו ב´´ד וזה אחד מהן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים שלח עמה נסכים קריבה משלו ואם לאו קריבין משל ציבור וכן גר שמת והניח זבחים יש לו נסכים קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור ותנאי ב´´ד הוא כ´´ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל ציבור א´´ר אבהו שני תקנות הוו דאורייתא מדציבור כיון דחזו דקא מידחקא לישכה תקינו דלגבי מיורשים כיון דחזו דקא פשעי בה אוקמוה אדאורייתא ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא {במדבר יט-ט} חטא´ היא מלמ´ שמועלין בה היא בה מועלין

רש"י

מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה עשרון כו´: מתני´ ושלימה. עשרון שלם בבוקר ועשרון בין הערבים כל זמן שהיא קריבה משל ציבור: גמ´ הכהן המשיח תחתיו אחד מבניו יעשה אותה. דמשל יורשים קריבה עד יעמוד אחר: יכול יקריבו יורשין לחצאין. כמו שהיה אביהן עושה: משל עולם. משל צבור מתרומת הלשכה: שתהא כולה בהקטרה. שלא יעשה ממנה שיריים לאכילה לישנא אחרינא שיקטירו שלימה ולא לחצאין כל זמן שהיא קריבה משל צבור דבשלימה לא פליגי ר´ יהודה ור´´ש מפי המורה: יכול יהו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד. ביום המשחם: ובניו בפני עצמן. לשם החינוך ומאותו יום ואילך לא אבל כ´´ג בכל יום דכתיב תמיד: כהנים הדיוטות. דכשכהן הדיוט נתחנך לעבודה באותו יום היה מקריב עשרון ל´´א ביום המלואים היה כך אבל לדורות לא נוהג ולא מפי המורה: או אינו אלא כהנים גדולים. דה´´ק קרבן זה יקריבו בני אהרן לדורות כל כ´´ג שיעמוד: הרי כ´´ג אמור. דה´´ק קרא הכהן המשיח שיעמוד מבני אהרן תחתיו לאחר מותו יעשה אותה: א´´כ. דכוליה ליורשין אתי שיקריבו החביתים כל זמן שלא מנו כהן אחר תחתיו: לכתוב הכהן המשיח תחתיו בניו יעשה אותה. כשימות הוא: מאי מבניו. דמשמע אחד מבניו שיעמוד תחתיו לכ´´ג דמשמע תרתי: אותה מאי עביד ליה. כיון דנפק ליה שלימה מכליל תקטר דבשלמא הכהן המשיח מוקי להך דרשא דאמרינן לעיל הרי כ´´ג אמור אלא אותה מאי עביד ליה: ומינו כהן אחר תחתיו. בו ביום: ותיפוק ליה מן ומחציתה בערב. כדאמרן לעיל: חוקה לעולם תהא. שתהא מצוה זו נוהגת לדורות: עליונה. חביתין דכתיב בקרא ברישא בצו את אהרן וכתיב בה כליל תקטר והדר כל מנחת כהן כליל תהיה דמשתעי במנחת נדבתו וכתיב בה לא תאכל: מנין ליתן האמור כו´. שיהו שניהם כליל בהקטרה והאוכל משירי שתיהם יעבור בלאו: ת´´ל כליל כליל. כליל תקטר כליל תהיה לא תאכל: ז´ דברים. במסכת שקלים בפרק מעות שנמצאו: וזה אחד מהם. התם קאי דקתני לעיל בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות שלמים בראשונה ממשכנין את מוצאה להביא נסכי´ עד שהיו מניחין אותה ובורחין התקינו ב´´ד שיהיו נסכיה קריבין משל צבור וקאמר ר´´ש ז´ דברים התקינו ב´´ד וזה שאמרנו אחד מהם והדר מפרש לאינך שש עובד כוכבים ששלח כו´ דעובד כוכבים משלח קרבנותיו כדאמר בפרק אלו מנחות (לקמן דף עג:) איש מה ת´´ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדבות כישראל: שלח עמה נסכים. דמי נסכיה: וכן גר. להכי נקט גר דאין לו יורשים דאי ישראל הוו מקרבי יורשים נסכיו: משל ציבור. אלמא תנאי ב´´ד הוא ולאו דאורייתא: דאורייתא מדצבור. כדכתיב (ויקרא ו) חק עולם משל עולם: דקא מדחקא לשכה. שהיו פוחתין השקלים שבלשכה לפי שבכל שנה היו צריכין בכך כדאמרינן בפ´´ק דמסכת יומא (דף ט.) ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמדו יותר מג´ מאות כהנים גדולים דכל אחד לא הוציא שנתו תקינו מיורשין: דקפשעי. ואין מביאין אותה דהיינו שתי תקנות דמעיקרא תקנוה מיורשין והדר תקנוה להדורה אדאורייתא כמעיקרא: ועל פרה. היינו מאותן ז´ דברים: שלא יהא מועלין באפרה. הנהנה מאפרה לא יתחייב קרבן מעילה: חטאת היא. בפרה כתיב מלמד שמועלין בה כשאר חטאות עד שלא היתה להן שעת היתר לכהנים: למכתן. אפר מרפא מכה: פרשי מספק הזאות. משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ב:) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא: ספק הזאות. כגון שנטמא בספק טמא מת כגון סככות ופרעות: בתחילה מגבין להן. כלומר עכשיו כשמביאין אותן גובין את המעות מכל אחד ואחד ואין באין מתרומת הלשכה כשאר קרבנות צבור:

תוספות

והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. מהכא דרשינן פ´´ק דכריתות (דף ה:) דכ´´ג בן כ´´ג טעון משיחה והיינו הא נמי דמצריך בתמורה (דף יא) ההוא קרא לכהנים גדולים: שתהא כולה בהקטרה. פי´ בקונטרס שלא יעשה לה שיריים והא דבעי לקמן ורבי יהודה האי כליל תקטר מאי עביד ליה כיון דההוא מנחת כהנים פשיטא דכולה כליל ולא איצטריך אלא לר´´ש דקסבר משל עולם תהא עוד פי´ ל´´א שאינה קריבה לחצאין: וי´´ו לא דריש. הכא לא דריש ר´´ש וי´´ו וכן פ´´ק דסנהדרין (דף יד.) גבי זקניך ושופטיך ובפ´´ק דסוטה (דף ו:) אבל וי´´ו מוסיף על עניין ראשון [בפרק הקומץ רבה דריש וכן וי´´ו הדר ערביה דריש מרובה (ב´´ק דף סה: ) ופרק ב´ דע´´ז (דף כד.) וקשה דבפרק כל האסורין (תמורה דף כח:) דריש ליה גבי אם נאמר נוגח למה נאמר רובע ומוי´´ו הוא דדרשינן הכי ויש לומר דמשום דאיכא מן מוכח דומן למדרש אתא מיהו הך קושיא דריש ד´ מיתות (סנהדרין דף נא:) גבי בת כהן אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה דריש בת ובת כר´ עקיבא וברייתא דריש פירקין מוכח כר´´ש ובמעילה פרק קדשי מזבח (דף יז.) דריש ר´´ש דם שרץ דטמא מדכתיב וזה ומוכח בבראשית רבה דמוי´´ו קדריש ותו דרבי יהודה דריש הכא וי´´ו ובפרק אלו מציאות (ב´´מ דף כז.) גבי ומצאתה וסוף פ´´ק דסנהדרין (דף יד.) גבי ושופטיך דריש וי´´ו ובריש תמורה (דף ב:) גבי ואם המר ימיר אמרינן וי´´ו לא דריש ופ´ טרף בקלפי (יומא דף מה.) איברים ופדרים שנתעכלו מבערב ופ´´ב דסנהדרין (דף כא.) גבי מלך דלא שרו רבי יהודה ור´´ש אלא י´´ח נשים ומאן דדריש וי´´ו דריש טפי ושמא להני דרשי הוא דלא דרשי ליה וטובא אשכחן כי ה´´ג: חק זו לעולם תהא. דה´´א אהרן מקריב חביתין בכל יום ובניו בשעה שנעשו כהנים גדולים אע´´פ שכבר נתחנכו בכהונת הדיוט ורבי שמעון לית ליה האי סברא: אף כאן לא תעשה על אכילתו. אבל איסורא נפקא לן מכליל תקטר וקצת קשיא אמאי לא דרשינן לאו נמי מדכתיב לאמר לאו אמור כדדרשינן פרק כל שעה (פסחים דף מב.): יש לו נסכים. שהפרישן בחייו דלאחר מיתה הוי הכל הפקר: דקא מדחקא לישכה. שבבית שני שהיו כהנים שלא הוציאו שנתן: חטאת מלמד שמועלין בה. תימה תיפוק לי דקדשי בדק הבית היא ויש לומר דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד: