אאא

אוכל לחמי הגדיל עלי עקב אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש''ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש''ע בחנני ונסני שנאמר {תהילים כו-ב} בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד {שמואל ב יא-ב} ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע {שמואל ב יא-ב} ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה וחזייה מיד {שמואל ב יא-ג} וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב {תהילים יז-ג} בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב {תהילים יא-א} למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב {תהילים נא-ו} לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב''ה גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה דרש רבא מאי דכתיב {תהילים לח-יח} כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה דרש רבא מאי דכתיב {תהילים לה-טו} ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב''ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה''ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא אמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר {תהילים ו-ז} יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע''ז שנאמר {שמואל ב טו-לב} ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע''ז שנאמר {דניאל ב-לב} והוא צלמא רישיה די דהב טב {שמואל ב טו-לב} והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע''ז אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע''ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא אמר מאי טעמא קנסיבת יפת תואר א''ל יפת תואר רחמנא שרייה א''ל לא דרשת סמוכין דסמיך ליה {דברים כא-יח} כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה דרש ר' דוסתאי דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע {תהילים יט-יג} שגיאות מי יבין [א''ל] שביקי לך ומנסתרות נקני שביקי לך גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך אל ימשלו בי אז איתם דלא לישתעו בי רבנן שביקי לך ונקיתי מפשע רב שלא יכתב סרחוני אמר לו א''א ומה יו''ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר {במדבר יג-טז} ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כולה עאכ''ו ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש''ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו {משלי ו-כז} היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה א''ל כל הכי נטרד ההוא גברא א''ל קבל עליך יסורין קבל עליו אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב {תהילים נא-ט} תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין נסתלקה הימנו שכינה דכתיב {תהילים נא-יד} השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ופרשו ממנו סנהדרין דכתי' {תהילים קיט-עט} ישובו לי יראיך וגו' ששה חדשים מנלן דכתי' {מלכים א ב-יא} והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה

פירוש רש"י למסכת סנהדרין קז עמוד א':

אוכל לחמי. לומד תורתי: שהפך משכבו של לילה לשל יום. שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום: ונתעלמה ממנו [הלכה]. שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה: ה''ג מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו: חלתא. כוורת: פתיק [ביה] גירא. בכוורת כלומר שהכה ושברה ל''א פתחה שברה ונפתחה: מתקדשת מטומאתה. אותה שעה פסק טומאתה ולא בא עליה כשהיא נדה: פקדת לילה. על מעשה לילה פקדתני אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה: צרפתני בל תמצא. חשבת לצרפני ולא מצאתני נקי: (זמותי ב 'ר יעבר פי) איכו זממא נפל. מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי שלא אומר דבר זה [של] בחנני: הר שבכם. מלך שלכם: צפור נדדתו. דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור: למריה. העבד נצחו לאדוניו בתוכחתו: כי אני לצלע נכון. אותו צלע היה נכון לי: שאכלה פגה. שקפץ את השעה ליזקק ע''י עבירה: נאספו עלי נכים. בעלי מומין כמו פרעה נכה (מלבים ב כג) והיו מלעיגים עלי ואני כלא . יודע ל''א ולא ידעתי לא הייתי יודע כשמלעיגים כלומר פתאום בא עלי אותו עון שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני: הכי גרסינן בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על אשת איש מיתתו וכו': י''ח עונות. לי''ח נשיו שלא לעגנן: באנחתי אשחה. אפילו בשעת אנחתי אשחה בכל לילה: מטתי. תשמיש המטה ענין סחי ומאוס (איכה ג) קרי ליה: בדמעתי ערשי אמסה. שבשעת דמעתי אני ממאיס את מטתי בתשמיש: יאמרו מלך שכמותי. חסיד שכמותי הרגו בנו ויהו מתרעמין על מדותיו של הקב''ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא: מוטב אעבוד ע''ז. ואחלל את השם אני לבדי ולא יחללו [אותו] כל העם: אמר ליה. חושי הארכי לדוד הקב''ה לא עביד דינא בלא דינא שמעמיד בנך להרגך דאת מאי טעמא נסבת יפת תואר דאמו של אבשלום מעכה בת תלמי מלך גשור (שמואל ב ג) ותפסה דוד במלחמה דאין לומר בעבירה באה לו דהא כתיב (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי: סוחר כותי. דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט להעמידה על דמים מועטים: שגיאות מי יבין. מי יכול להשמר משגגות: אמר לו. הקב''ה: שביקא לך. מחול לך: נסתרות. [מזיד] של צנעה: זדים. מזיד של פרהסיא: ה''ג אל ימשלו בי דלא לישתעו בי רבנן. והיינו אל ימשלו לשון משל שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות ואז איתם: שלא יכתב סורחני. שתמחוק אותה פרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים: כל הפרשה. שכתובה כבר שעשית אותו חטא: על אחת כמה וכמה. שלא תעקור: תחטאני באזוב. מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע:

גמרא מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב':

בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב {שמואל ב ה-ה} בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש''מ נצטרע אמר לפניו רבש''ע מחול לי על אותו עון מחול לך {תהילים פו-יז} עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א''ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר {תהילים כד-ז} שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר {תהילים כד-ט} שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון שאמר {דברי הימים ב ו-מב} ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב''ה על אותו העון גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל א''ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך וא''ד רבנן דחה מקמיה שנאמר {מלכים ב ו-א} ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר] תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים גחזי דכתיב {מלכים ב ה-כג} ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א''ל זיל טבול בירדן א''ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א''ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: {מלכים ב ז-ג} וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו תניא א''ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ת''ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא' {מלכים ב יג-יד} ואלישע חלה את חליו וגו'] עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר {בראשית כד-א} ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר {בראשית מח-א} ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' {מלכים ב יג-יד} ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

מתני' דור המבול אין להם חלק לעוה''ב ואין עומדין בדין שנא' {בראשית ו-ג} לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר {בראשית יא-ח} ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה''ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' {בראשית יג-יג} ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר {תהילים א-ה} על כן לא יקומו

פירוש רש"י למסכת סנהדרין קז עמוד ב':

בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים. מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש''מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים: ה''ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך: כ''ד רננות. בין תפלה תחנה ורנה איכא כ''ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל: שואבת. מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס''ה בלע''ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר: רבנן דחה מקמיה. התלמידים דחה מישיבתו של אלישע: צר ממנו. מכלל דעד האידנא לא הוה צר: הואל וקח. השבע שאלישע שלחך: ויפצר בו. גחזי: העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא: וגחזי מי שקל כולי האי. מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו': אותה שעה. היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים: יצר. תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה: תינוק ואשה. דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם: חלה. חד. חליו תרי. אשר ימות בו תלת: בעא רחמי דלהוי חולשא. כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין: מתפח. מתרפא: מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוח. שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק: ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם. ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא: אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:

(באדיבות פורטל הדף היומי)