הרב יהודה שטרן
אאא

מותר ליהנות מאיסור כי מתכוון לקיים מצווה ולא ליהנות

הגמרא ר"ה כח. מסיקה כי התוקע בשופר של עולה ובשופר של שלמים למרות שהשתמש בחפץ האסור מדין קודשים בכל זאת קיים את המצווה כי מצוות לאו ליהנות ניתנו ומבאר ר' שמעון שקאפ זצ"ל בשערי ישר שער הספיקות פרק ז' שהסברא להתיר היא כי בעת קיום המצווה מטרת האדם היא קיום גזירת המלך ואינו מכווין להנאה ולומד זאת מדברי רש"י ר"ה כח. וסוכה לא: כי המצוות הן עול על צווארי האדם

הרשב"א סובר כי גם בהנאת הגוף אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו והר"ן חולק

הר"ן בנדרים טו: סובר כי הדין מצוות לאו ליהנות ניתנו נאמר רק בהנאות שאינן הנאות הגוף כגון קורת רוח מקיום מצווה או שכר בעוה"ב ובעוה"ז אך הנאה חושית של הגוף מחפץ אסור תהיה אסורה גם בעת קיום מצווה ומוכיח זאת מהגמרא ר"ה כח. הנודר הנאה מן המעיין מותר לטבול טבילת מצווה בימות הגשמים שבהן אין הנאת הגוף אך אסור לטבול בימות החמה בהם יש לו הנאת הגוף אך המהרי"ץ חיות נדרים טו: והאבני מילואים סי' כח' סע"ק ס' ועוד מדייקים מדברי הרשב"א נדרים טו: כי גם הנאת הגוף מחפץ אסור תהיה מותרת מכוח הדין שמצוות לאו ליהנות ניתנו

המהרי"ץ חיות מבאר את מחלוקת הר"ן והרשב"א האם מטרת המקיים מצווה היא גם ליהנות או רק לקיים את מצוות ה'

המהרי"ץ חיות נדרים טו: מבאר את מחלוקת הר"ן והרשב"א על פי דברי התוס' פסחים מו. התוס' מקשים מדוע לא שורפים תרומה טמאה ביום טוב והרי תרומה טמאה צריך לשרוף ומותר ליהנות ממנה בעת הכילוי וא"כ שיסיק את תבשילו בתרומה טמאה וייחשב שמבעיר אש לצורך אוכל נפש וממילא גם יכלה את התומה שנטמאה ומסבירים התוס' על פי הגמרא ביצה יט. ששם מובאת המחלוקת האם שוחטים נדרים ונדבות ביום טוב למ"ד שוחטין הסיבה היא כי אחרי השחיטה וההקרבה הכוהנים והבעלים אוכלים מבשר הקורבן ולכן מלאכת השחיטה שהיא אסורה ביו"ט ניתרת כי היא גם לצורך אוכל נפש ומ"ד אין שוחטין סובר כי אוכל נפש והיתר אכילה לכוהנים הוא רק תוצאה של השחיטה אבל עיקר מטרת הכהן בשחיטה ובהקרבה היא קיום המצווה של הקרבת הקרבנות ולכן השחיטה נאסרת כי היא מלאכה האסורה ביום טוב וא"כ נמצאנו למדים כי קיים ויכוח עקרוני כיצד להתייחס למצווה הנובעים ממנה תוצאות ישירות האם התוצאה היא גם חלק ממטרת המקיים או שרק המצווה היא מטרת המקיים ואין כל השלכה הלכתית לתוצאות הישירות מקיום המצווה. עפ"ז אפשר להסביר כי שריפת תרומה טמאה ביום נאסרת כי מטרת הפעולה העיקרית היא הכילוי וקיום המצווה והשימוש הנוסף שהוא לצורך אוכל נפש הוא רק תוצאה משריפת התרומה שנטמאה ולא העיקר.עפ"ז מבאר המהרי"ץ חיות את מחלוקת הר"ו הרשב"א הר"ן סובר שתוצאה ישירה מקיום המצווה נחשבת כחלק ממטרת המקיים ולכן אם יש הנאת הגוף מדבר אסור אז אין את הכלל של מצוות לאו ליהנות ניתנו וחל איסור ליהנות מחפץ שהתורה אסרה למרות שמעוניין לקיים בו גם מצווה אבל הרשב"א חולק וסובר כי תוצאה ישירה הנובעת מקיום המצווה איננה נחשבת כחלק ממטרת המקיים ולכן גם הנאת הגוף מחפץ אסור בעת קיום המצווה מותרת כי היא עקיפה ולא נחשבת כמטרה עיקרית.

הסבר המהרי"ץ חיות מוקשה מהגמרא האוסרת טבילה בימות החמה במעיין האסור

הסבר המהרי"ץ חיות כי הרשב"א סובר שהנאת הגוף מדבר אסור מותרת בעת קיום מצווה מוקשה מאוד מב' סיבות א. הגמרא ר"ה כח. האוסרת טבילה בימות החמה במעיין שנדר ממנו הנאה היא סתירה מוחלטת למהרי"ץ חיות כי מהגמרא רואים כפי שגם הר"ן למד מגמרא זו כי לא ניתן ליהנות הנאת הגוף מדבר האסור גם בעת קיום מצווה ב. הרשב"א עצמו בסוכה לא: כותב במפורש כי מצוות לאו ליהנות ניתנו קאי רק על הנאה רוחנית או הנאה משכר בעוה"ב ובעוה"ז אך לא על הנאת הגוף מדבר האסור

האבני מילואים מסביר את הרשב"א שבהנאת הגוף מדבר האסור לא אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו כי אפשר לקיים מצווה באמצעות חפץ אחר

האבני מילואים סימן כח' סע"ק ס' מבאר את הרשב"א שבאמת בחפץ האסור אי אפשר ליהנות הנאת הגוף בזמן שמקיים עם החפץ מצווה והראיה היא דהגמרא האוסרת טבילה בימות החמה במעיין אסור כיוון שיש לטובל הנאת הגוף והסברא היא כיוון שיכול לטבול במקווה אחר או במי מערות אבל במקרה בו אין הנאת הגוף אלא הנאה רוחנית או הנאת שכר שם מותר ליהנות מחפץ אסור גם אם יכול למצוא חפץ אחר והראיה הגמרא סוכה לא: המכשירה בדיעבד נטילת לולב של עבודה זרה האסור בהנאה והגמרא יבמות קג: המתירה בדיעבד חליצה בסנדל עבודה זרה למרות שגם במקרים אלו אפשר היה לפסול גם בדיעבד מכוח הסברא של אפשר באחר ומכאן מוכיח האבני מילואים כי בהנאה שאיננה הנאת הגוף לא אומרים את הסברא שאפשר באחר וגם אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו.

לסיכום כו"ע סוברים כי מצוות לאו ליהנות נתנו קאי רק על הנאה שאיננה הנאת הגוף למרות שיכול לקיים את המצווה בחפץ המותר ולכן הנוטל לולב של עבודה זרה או התוקע בשופר של עולה ושלמים לפחות בדיעבד(ויש הסוברים כי גם לכתחילה) יצא ידי חובה למרות שנהנה מאיסור.