אאא

זה היה המעמד הפותח את מערכת הבחירות של התנועה הקדושה והמאוחדת - ש"ס: על הבמה, בעצרת הבחירות המרכזית באצטדיון בבאר שבע, ישבו זה לצד זה חברי מועצת החכמים, מקובלי הדרום לאחר הסולחה ההיסטורית, רבני העיר והנציגים המקומיים. בתווך ביניהם, ישבו קפואים – זה לצד זה - צמד מנהיגי התנועה הקדושה - אלי ישי ואריה דרעי.

הדרמה החלה, כאשר הכוכב החוזר אריה דרעי הוזמן על ידי המנחה - תושב באר שבע השר יעקב מרגי - לשאת דברים. זה היה האות לכמה עשרות פעילים שהגיעו במיוחד מירושלים וישבו דרוכים בקהל. הם קפצו על הכיסאות כשבידיהם תמונותיו של המנהיג החוזר, שרים בגרון ניחר "אם אריה ישאג מי לא יירא".

תוך דקה הקהל כולו עמד על רגליו, שאג במלוא גרונו את המנוני "שאגת אריה". התזמורת, שזומנה במקור כדי ללוות את שירת "ימים על ימי מלך תוסיף" לרבנים, נאלצה להצטרף לשירה. שיר אחר שיר משירי המחאה של בני אלבז קם לתחייה. ההדרן היה "הוא זכאי".

אבל זה היה רק הפרומו: אחרי דקות ארוכות של שירה, החל אריה דרעי את נאומו. "ברשות שר הפנים וסגן ראש הממשלה רבי אליהו ישי", פתח דרעי, ושריקות הבוז של קומץ הפעילים, החרישו את אזני הנוכחים.

דקות אחר כך, כשהגיע תורו של אלי ישי לשאת דברים, העסק יצא משליטה. עוד בטרם פצה את פיו, החלה הרעשה ארטילרית. מצוידים בסוללת צפצפות ומשרוקיות, הם מנעו מאלי ישי להוציא מילה.

דרעי מיהר לקחת לידיו את המיקרופון, היסה אותם, מחה נמרצות על "הפגיעה בכבודו של רבי אליהו", אפילו איים לעזוב את הבמה, אבל פעיליו, שחיכו 12 שנה לרגע הנקמה, לא נתנו לאיש לקלקל להם את החגיגה.

בסוף, הם התרצו והשתתקו, אלי ישי חיוור כולו, נשא את דבריו. "כולנו חיילים של מרן, נאמנים להוראותיו, אין לנו שום אינטרס עצמי, הכל למען ש"ס, למען עולם התורה, למען הציבור הספרדי", זעק לרמקול. אלא שזה כמובן לא מחק את האירוע המביך דקות קודם.

מעמד ההשפלה

התקשורת חגגה. חדשות 10 ואבישי בן חיים, ש"במקרה" שדרו את האירוע בשידור חי, העבירו את רגעי הדרמה בצבעים חיים לכל המדינה. תוך דקות היו התמונות בראש הכותרות ברשת. הכותרת הייתה: "מעמד ההשפלה של ישי".

את היציאה מהמקום עשה השר ישי בחסות תגבורת מאבטחים שהזעיק השב"כ, מחשש לשלומו. משם הוא המשיך היישר לביתו של מרן. "אני התרעתי", אמר למרן כשדמעות בעיניו. "התרעתי מראש שזה בדיוק מה שיהיה אם הוא יחזור. הכל היה מתוכנן מראש, זה הוא והתנזים שלו ששפכו את דמי במשך כל השנים. ככה לשפוך את דמי קבל עם ועדה?!".

למחרת בבוקר ביטל ישי את השתתפותו בכל האירועים שתוכננו לו יחד עם דרעי. סירב לשבת עמו. אפילו נמנע מללחוץ את ידו בברית לנכד נוסף שנולד בשעטו"מ לרב משה וליהודית יוסף. דוברו הנאמן יעקב בצלאל, תדרך בשם "גורמים בכירים בבית הרב" את העיתונאים, כי "אריה דרעי לא קובע בש"ס". יהודה אבידן נשלח לתקשורת. ומקורבי דרעי מצידם השיבו, כי "הפיקדון חזר סופית, ועל אלי ישי להפנים זאת".

אפשר להירגע. האירוע המתואר לעיל, לא אירע מעולם. או למען הדיוק: עדיין לא אירע. כלומר, במתווה המסתמן של חלוקת ההנהגה בש"ס בין דרעי לישי, ויצירת מתח תמידי בין צמד האישים, תסריט כזה, או דומה לו, הוא כמעט בגדר "בלתי נמנע".

המערבב בע"מ

בסיפור הזה, של חזרת דרעי לש"ס, אין רק מפסידים, יש גם מרוויחים. אחד מאלו, הוא שר השיכון אריאל אטיאס, מי שהפך את המושג 'ערבוב' למקצוע בפני עצמו. האיש שהיה הכף הגדולה בערבוב תבשיל חזרת דרעי לש"ס.

לאטיאס, שחותם קדנציה במשרד השיכון של כמעט ארבע שנים, עדיף לרכז את המבטים לנעשה בש"ס, מאשר לבחון את תוצאות משרדו. הוא שחרר עשרות אלפי יחידות דיור במהלך כהונתו, קיבל "הארכה משמים" - את ממשלת האחדות – כדי לשחרר את חריש עוד לפני הבחירות, סידר מענקים בסכומי עתק, אבל כל זה לא עומד לו במבחן התוצאה: זינוק של עשרות אחוזים נרשם במחירי הדיור במהלך כהונתו. במילים אחרות: כישלון מוחלט.

סביר להניח, כי כמו שאומרים אנשיו, בקדנציה הבאה נראה את פירות פעולתו. הבעיה היא, שהוא התחייב על הורדת מחירים כבר כעת. זו הייתה טעותו.

אטיאס, מרוויח כפול מחזרתו של דרעי. אם לא הכותרות שעסקו בישי ודרעי, היה צריך אטיאס להתמודד השבוע גם מול האזהרה של בנק ישראל מפני התפתחות בועה נוספת בשוק הנדל"ן. קוראים לזה – מלח על הפצעים.

בכלל, חזרתו של דרעי, עושה לאטיאס טוב. עדיף לו להיות כמספר 3 בעל השפעה רבה - בתנועה גדולה תחת דרעי, מאשר מספר 2 לאלי ישי, בתנועה שעשויה להצטמק כשדרעי מזנב מבחוץ, ומצבה בקואליציה הבאה מוטל בספק.

הכונו לביאת המשיח

בפוליטיקה אין חברים, גורסת האמרה הידועה. אבל בעולם הפוליטי של היום, אין גם אידיאולוגיה. מה כן יש? משיחולוגיה. מנהיגים שמספקים את הפנטזיה של "משיח פוליטי" לצאן בוחריהם, מוליכים כסומא במילים ובסיסמאות את העדר אחריהם. הקהל - חלול, מיואש ובעיקר - לא מבין, נאחז במשיח המזדמן. מתאכזב בתום קדנציה או שתיים. עובר למשיח הבא.

כזה הוא יאיר לפיד. נראה בדיוק כמו בפנטזיה של רבים מבוחריו. מישיר מבט למצלמה, עומד בזוית הנכונה, אומר את המילים הנכונות, מספק את המשאלות, מקרין ביטחון, מבטיח את הגאולה. מילימטר לא פחות.

את הקהל שהולך אחריו שולל, לא מעניינת העובדה, כי לאיש - לא רק שאין כל ניסיון בשלל התחומים בהם הוא מבטיח לחולל מהפכות,  אלא אף אין לו כל הכשרה אחרת, מקצועית או צבאית, מלבד כמובן ההכשרה לדבר. בזה הוא צדיק בן צדיק.

בבחירות הקרובות, הוא המשיח החילוני. הוא יכניס קרוב לוודאי מספר דו-ספרתי של ח"כים מרשימתו. אלא שהמבחן יהיה במהלך הקדנציה, אז הוא יצטרך לממש את הפנטזיה שהבטיח לבוחריו. אם יסתבר שהוא לא המשיח, יעבור קהל עדת מרעיתו למשיח חדש.

טעות בכתובת

לשלי יחימוביץ מנגד, ישנה בעיה אחרת. היא אמנם הוכיחה את עצמה ויכולותיה במשך כמה קדנציות. ניסיונה הפוליטי גדול יחסית, והיא לא סיפקה הבטחות חסרות כיסוי. היא, האדם הנכון, אבל לא במקום הנכון.

כלומר, היא מוצלחת, רהוטה, אמינה, סוחפת, בעלת משנה כלכלית סדורה, אפילו - יחסי אנוש טובים, אבל יש לה בעיה: היא נמצאת בצד השמאלי של המפה. הצד של אלו שנדונו להיות באופוזיציה.

השמאל, שנוא בארץ. בסקר פנימי שנערך עבור אחת המפלגות בצד השמאלי של המפה, הסכימו רק 20% מהציבור בארץ להגדיר את עצמם כ"שמאלנים". כדי להגיע לשלטון, הם צריכים להתקרב לאזור החמישים אחוזים, זה לא נראה מעשי. היא אולי תצליח להעביר אליה את מרבית הקולות של אלו המוגדרים "שמאל", אבל השמאל יישאר בצד המפסיד.

מדוע? כי למושג "שמאלני", יש קונוטציה של בוגד פוטנציאלי. כזה שמצדד בפלסטינאים. משמיץ את צה"ל, רוצה למסור חבלי ארץ לאויבים, ועוד. שלי יחימוביץ' היא בשמאל, לא יעזור כמה היא אהודה, כמה היא פטריוטית. היא לעולם לא תגיע לראשות הממשלה. לכן כנראה, היא התחילה לדבר על הצורך בהגדרה מחודשת של המפה הפוליטית, לא עוד "ימין ושמאל".

קדימה לעומתה, היא מפלגת "מרכז". כלומר, מצע שלא שונה באופן מהותי מזה של מפלגת העבודה, בעיקר לא בתחום המדיני, אבל אין לה את השם המפחיד "שמאל". היא גם לא "ימנית", עובדה המפריעה לאנשים מתונים לתת את קולם. אז מה מפריע לה להצליח? אין לה מנהיג. "משיח" פוליטי שאחריו ינהו כל המצפים לגאולה פוליטית. מופז לא מספק את המשיחות הפוליטית.

אם אריה ישאג

אריה דרעי, הוא המשיח האולטימטיבי של חסידיו. ההערצה אליו הפכה זה מכבר ל'משיחיות' של ממש. היא חוצה מפלגות, עדות, זרמים וקהילות. אישי תקשורת רבי השפעה מוקסמים מהאיש. פוליטיקאים ותיקים שבויים בקסמו.

על הגל הזה של ההערצה הציבורית הרחבה, רכב דרעי בשנתיים האחרונות, כשסיפר על חזונו לרוץ במסגרת נפרדת מש"ס, כזו שתפנה לציבורים אחרים, רחבים הרבה יותר. המטרה – על פי החזון המפואר דלעיל, הייתה להשפיע על מדינת ישראל, לא רק לדאוג לספרדים. להגיע גבוה הרבה יותר, אפילו צמד המילים "ראשות הממשלה" נרמז בדרך.

התוצאה, כמה חבל, אינה חופפת לחזון. המלחמה שניהל דרעי לחזור, ואפילו באופן חלקי, להנהגת המפלגה העדתית, הדתית, הסקטוריאלית, זו השנויה במחלוקת בציבור החילוני ובתקשורת, לא עולה בקנה אחד עם היעדים הגבוהים שהציב.

וחבל. כי אם ישנו מנהיג חרדי שיכל לשנות את המוסכמות בחברה הישראלית, לעשות בה שינוי אמיתי של השיח, לייצר השפעה על כלל הציבור, זהו אריה דרעי. כעת, כמנהיג חלקי של ש"ס, הוא יביא במקסימום את יוצאי עדות המזרח לקלפי. המשיח מסתבר, פחד להעמיד את משיחיותו במבחן.

נבחר פה אחד

השבוע, שעות קודם ההודעה על פיטוריו של של הפרופ' היס, הסתובב סגן שר הבריאות יעקב ליצמן בכנסת, במצב רוח מרומם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מסביבו, ייהום הסער. חברי הכנסת טרודים מעל לראשם בצרות הפריימריז. מלאים חנופה לכל פעיל מקומי מליגה ד', שמנהל מו"מ כמו בבסטה, על המצביעים שבאמתחתו. אבל ליצמן, מפזר חיוכים לכל עבר. "אני כבר נבחרתי בפריימריז אצלנו במקום הראשון", הוא סיפר לכל מי שרק היה מעוניין לשמוע.

כמה היו התוצאות בפריימריז, שאלתי. "פה אחד", הוא השיב. הפה הקובע.

ליצמן, כמעט בטוח, שהוא ממשיך לקדנציה נוספת במשרד הבריאות. למה כמעט? כי מילה שנזרקה לו מפי שופט בבית המשפט העליון, הבהירה, כי לא בטוח שבג"צ יאשר שוב להותיר את המשרד החשוב הזה ללא שר, כפי שאישר באופן חד פעמי בקדנציה זו, בעקבות עתירה שהוגשה.

כטוב ליבו במשרדו, מספר ליצמן את הסיפור הבא: שנה לאחר הבחירות הקודמות, נערך סקר של שביעות רצון הציבור מהמשרדים השונים. בעוד כל השרים קיבלו תוצאה בין 4 ל-5, זכה ליצמן בציון 9.

ראש הממשלה נתניהו הזדרז להתקשר ולברכו, אך תהה: "אם כבר הגעת ל-9, מדוע לא ל-10. מי היו עשרת האחוזים שהצביעו נגדך?".  "אלו החרדים", השיב ליצמן.

 טורו של משה גלסנר מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'