אאא

כך החל הסיפור הקפקאי אליו נקלע ש': ש', כרבים אחרים, היה מנוי על כביש 6, מה שהקנה לו הנחה קבועה בתשלום על הנסיעה בכביש. אלא שכשמכר ש' את רכבו, למרבה הצער, לא זכר שלפני כמה וכמה שנים כאשר חתם על ה"חוזה" (קונטרס רב עמודים) עם חברת "דרך ארץ הייוויז", האחראית על הפעלת הכביש וגביית דמי השימוש, נאמר בו בין שלל סעיפיו כי במקרה של מכירת הרכב הוא צריך לדווח על כך לחברה וכל עוד שלא דיווח, עליו לשאת בכל התשלומים כתוצאה מנסיעת הרכב בכביש.

המנוי לשעבר המשיך לקבל חשבונות בהן נאמר כי "תקופת החשבון" הנה אחרי התאריך האמור. ש' התעלם מהחשבונות בסברו כי מדובר בטעות מחשב. נציין, כי חברת "דרך ארץ" לא ציינה בחשבוניות החיוב כי מדובר בחיובי קנסות וריביות, מה שגרם לבלבול.

להפתעתו, בתאריך 6.4.14 קיבל מכתב ממשרד עו"ד המבצע את הגבייה עבור חברת "דרך ארץ" ב"דרישה והתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים". יתרת החוב לפי המכתב עמדה על סך 541.48 שקל, זאת במקום החיוב המקורי שעמד על סכום של 15 שקלים בלבד. ש', שידע כי הוויכוח עם החברה הוא על כמה עשרות שקלים בלבד, ניסה ליצור קשר עם המשרד כדי לברר את מהות החוב ונענה, כי זה החוב ועליו לשלמו מידית.

ש' פנה לחברה, שם הציעו לו (אחרי המתנה ארוכה וממושכת) להוציא ממשרד התחבורה תדפיס המוכיח את ההעברות הבעלות. למרות הטרחה ובזבוז הזמן הרב הכרוך בכך, ש' נסע מעיר מגוריו לעיר המחוז, המתין בתור והוציא את המסמך, פנה לעו"ד פרטי, אשר ששלח מכתב מפורט ומנומק למשרד עו"ד המטפל בגבייה ולא נענה במכתב כמתבקש.

אלא שלפני כשבועיים התקבל צו הוצאה לפועל על סך של 1221 שקל(!), לא פחות, פי 22 מהחוב המקורי.

עד לפניה זו לא היה בחברה מי שטרח להבהיר לש' כי החוב הוא בגין קנסות ולא בגין נסיעות שבוצעו לאחר שקיבל אישור על ניתוק המנוי, על החשבונות שנשלחו מדי פעם וכן על החשבון שצורף במכתב משרד עו"ד י. שפירא נאמר, כאמור, כי החיובים הם "לתקופה" שאחרי הניתוק ללא רמז כלשהו כי מדובר בקנסות, כך שש' לא חשב שהוא אמור בכלל לטפל ב"חובות" הנצברים לאחר הניתוק.

בפעולה פשוטה החברה יכולה לעלות על הנוסע האמיתי ולחייבו בתשלום גבוה, כמי שאינו מנוי. עם זאת יש לציין, כי חברת "דרך ארץ" צודקת אמנם בחיוב המקורי, מכיוון שזה החוק, וכך נאמר גם בחוזה. ש' כאמור ניסה להתווכח עם נציגי השירות שעמדו על שלהם ובינתיים כאמור ביטל את המנוי.

לא ברור גם מדוע ש' נשלח להוציא תדפיס, כאשר מבחינת החברה זה כלל לא רלוונטי. כך מוצא עצמו ש' ב"חוב" מופרך של 1221 שקל, בגין חיוב מקורי שאף הוא שנוי במחלוקת, בסך כמה עשרות שקלים בלבד.

מאיזה סכום מפעילים החברות את ההוצאה לפועל

נציין כי חברת "דרך ארץ" לא עברה על החוק, וכל החיובים מוסברים על ידי ריביות והצמדה, בשילוב עם שכר טרחת עורכי הדין המטפלים בגבייה. אלא שהשאלה העולה מן הסיפור הוא, מדוע מעבירה חברה חוב מינורי בסך של 15 שקלים בלבד, לטיפול משפטי יקר העולה במאות אחוזים על החיוב המקורי, ומדוע בחברות לא מפעילים את שיקול הדעת במקרים כאלו.

האם חברה גדולה לא יכולה למצוא דרכים חלופיות להסדיר חוב מינורי שכזה? ומדוע הרשויות בישראל לא קובעים רף סביר שממנו ניתן להתחיל לגבות את הריביות, על מנת למנוע מצב אבסורדי שכזה. המצב בו חובות מינוריים מאוד, הופכים לחובות ענק ללא הסבר, הוא לכאורה לא סביר. ועל הרשויות הרלוונטיות, כמו גם החברות הישראליות, לתת את דעתן לסכום החיוב המקורי.

מחברת "דרך ארץ" אשר מפעילה את כביש 6 נמסר בתגובה: "ללקוחות כביש 6 קיימת הבחירה אם לנסוע בכביש 6 כלקוח מזדמן או כמנוי. כלקוח מזדמן -  פרטי בעל הרכב מתקבלים ממשרד הרישוי. החשבונית נשלחת לכתובתו של בעל הרכב, לתשלום.

כמנוי – הלקוח נרשם מראש ומוסר את פרטי הרכב, אמצעי תשלום ופרטים אישיים. המנוי אינו כרוך בהתחייבות כלשהי ומוזיל משמעותית את תעריפי הנסיעה בכביש. החיובים נגבים אוטומטית מאמצעי התשלום של הלקוח והחשבונית נשלחת לכתובת שמסר לנו, לידיעה בלבד. בעל המנוי מתחייב לעדכן את החברה על כל שינוי בפרטיו, כפי שנהוג בכל התקשרות בין לקוח לחברה (סלולר, מנוי לעיתון, טלוויזיה רב ערוצית וכו').

הלקוח צרף את רכבה מיוזמתה למנוי בכביש 6 ונהנתה מתעריפי הנסיעות המופחתים ומיתרונות המנוי, אולם לא עדכן אותנו במועד על מכירת הרכב ובכך לא אפשרה לנו לבטל את חשבון המנוי בזמן. בהתאם לכך, הנסיעות שבוצעו בזמן שהרכב היה משויך לחשבון המנוי של הלקוח, חויבו בחשבונה.

נדגיש כי במהלך השנה האחרונה סיפקנו ללקוח הזדמנויות רבות להסדיר את החוב, אולם היא לא ביצעה זאת, ולכן התווספו לחוב חיובים בגין אי תשלום במועד והטיפול בו הועבר לעו"ד"

נתקלתם גם אתם במקרה שגרם לכם להרגיש חסר אונים? פנו אלינו לדואר האדוםלתיבת המיילאו בטוקבקים, ונשתדל לסייע לכם.