אאא

את עווני אני מזכיר היום: כמו רוב הגויים, גם אנוכי – הייתי רתוק לשידורים הישירים בצהרי יום שישי, עת סוקרו בהרחבה אירועי החתונה המלכותית בלונדון.

טוב נו, "רתוק" זו אולי מילה מוגזמת, בסך הכל מדובר על חמש דקות האזנה ברכב בדרך לקניות, ובכלל הייתה זו רעייתי שפתחה לשם כך את רשת ב´ (שזו היסטוריה בפני עצמה, תמיד אני זה שפותח והיא שסוגרת את החדשות...), אבל הפואנטה כלל איננה קשורה לזה.

באולפן המיוחד שעבד בשידור חי ובמתכונת חגיגית ומורחבת של מוצאי יום בחירות, התארחו טובי המומחים, שנתנו את פרשניותיהם בשידור חי, לטובת אותם מאזיני הרדיו האומללים, שלא זכו לשזוף בעיניהם את המעמד ההיסטורי.

אלא שתחת מינה צמח, היו הפעם האורחים באולפן, "מומחים לענייני חתונות", שזה אומר מן הסתם מעצבות בגדים, אחרת כנראה לא הייתה אחת ממעצבות הבגדים המפורסמות בארץ, הופכת לפרשן מן המניין באולפן המיוחד.

איתרע מזלי (והתמזל מזלה של רעייתי), וברגע בו הצטרפנו להאזנה, עסק השידור ההיסטורי באמצעו של דיון דרמטי וחשוב מאין כמותו: שמלה הכלולות של הדוכסית החדשה.

"יכול להיות שעכשיו יהיו כלות בעולם ירצו לחקות את השמלה של קייט?" שאל המראיין, "בארור! זאת הולכת להיות שמלת הלהיט הבא בבריטניה ובאירופה כולה", השיבה המעצבת בפסקנות, אך מייד הודיעה באותה נשימה, "אצל הכלות הישראליות זה לא יעבוד".

מדוע אצל הכלות הישראליות זה לא יעבוד? תהה המראיין. "כי זו שמלה צנועה מדי(!) אצלנו אוהבים ללבוש חשוף ו...(כאן באו כמה מילים מטרמינולוגיה שאיננה ברת שימוש בציבור חרדי), הישראליות לא ילכו ככה..." השיבה המעצבת הישראלית.

האמת היא, שהמשפט הזה עבר ליד אזני, אלמלא דחקה בי רעייתי: "תקשיב תקשיב, איזו בושה. כל אירופה תבחר בשמלה הזו, היא תהיה להיט היסטרי, אבל ליהודיות זה לא יתאים, זה צנוע מדי עבורן..."

ואז ברגע, הכתה בי התובנה. איך בתוך מאה ומשהו שנות ציונות, הפכנו מ"אור לגויים" ל´עור´ לגויים.

אוי לבושה.