אאא

יאיר הוא איש נחמד. אפילו נחמד מאוד, הרבה אנשים במדינה פשוט מחבבים אותו, הוא מדבר רהוט וכיפי, יודע לחייך לעניין ואפילו למצמץ במדויק כשאין לו מה לומר. זו בדיוק הבעיה איתו, הוא רכוב על סוג של נשק שלא כולם מבחינים להתמודד בו. עד שנהיה מאוחר, ואז כמובן כבר מאוחר מדאי.

לכל אחד יש את המורשת המשפחתית שלו. סבא של הרבה מוכרי הפלאפל היה רב, גם אבא של יאיר רב עם הרבה חרדים. הוא אהב את זה כמו את הגולאש שלו, חריף ורצוי בכמויות. אבל יאיר הוא כבר משוכלל, אצל יאיר השנאה לא תהיה חרותה על הדגל, זה המוני למדי בימים אלה. לפיד ינוקא כבר יהיה מתוחכם ומקצוען יותר.

ההבדל בין האב לבן נבע מכורח המציאות. אצל האבא, הטומי פשוט התפרץ לו בזעם. הוא לא יכל לראות חרדים ולשתוק, הפפריקה בערה לו בפה בחריפות נוראה. מי שלא טעם מרק גולאש הונגרי לא יבין כמה. לעומתו הצאצא, הוא צפוני ממוצע שניזון מהשנאה עם ינקותו, ובכפיות שאפשרו לו לעכל וגם להיערך לחשוב ולהתבונן. הוא כבר יודע כי כיום האויב החרדי הנורא עלול להיות רק מתוחכם יותר וכי השנאה חזרה לאביו כבומרנג ולכן אינה תמיד משתלמת. כאיש המחשיב את עצמו לפיקח הוא מן הסתם מתוכנן אסטרטגית. תמיד יציג את עצמו כהישראלי היפה. תרתי משמע.

לכן המלחמה נגד החרדים תהיה בקטע הנחמד. בשביל זה הרי הוא למד כל השנים להתנחמד ולקשקש במקצועיות על כל נושא, לא פחות מאלופת הזקנות של בתי האבות. יאיר אפילו לא יתקוף את משתמטי הצבא החרדים, הרי הוא בעצמו נשאר 'במחנה' כשכולם הלכו לקרב.

אל נא נזלזל באיום הזה. הנחמדים והדואגים לנו כל כך המה המסוכנים הגדולים, כל ילד קטן יודע את זה עוד מימי כיפה אדומה זיכרונה לברכה. לפידו של יאיר יגיה את חשכת ימי הביניים ויצטרף אל הדואגים לנו שנצא לעבודה ונסגור את הגמרות בהקלה, שיהיה לנו רק ילד וכלב וחתול מחמד, ושנהיה דוגמה טובה לכל החילונים, שלא נירק ושלא נקלל באוטובוסים, מותר להשתכר אם לא נוהגים ולעשן רק בפינה, צריך להתנדב ב'תנו לחיות לחיות', לאייש בנאמנות את שמורות הטבע במאה שערים ובבני ברק, להמשיך לממן בשתיקה את המיליונים שמועברים לצורכי בידור במדינת ישראל, ובכלל, שנהיה צהובים זה לזה וירוקים איש לרעהו, אה, ושגם נישן מוקדם ושלא נפריע בין שתים לארבע. שיהיה קצת שקט, בשביל הבסיסי.

מפלגת הדואגים הללו, תואמת בהחלט את כת הצבועים שחברה עלינו לחבורתנו כשהיא מנצלת את אווירת העליהום שהייתה לאחרונה מול החרדים במדינה בכדי להראות את עצמה נאורה ומתנחמדת, סטייל עמשלם, פלוס היהדות המתקדמת, לא ברור לאן.

השונא הגדול

האמת, יאיר עשה לנו קצת טוב, היום ידברו עליו יותר ועלינו פחות, אבל חזקה על מוכשר שכמותו שהוא לא ייתן לאש האנטי חרדית לשקוע, הוא זקוק לה, כדי שיהיה מי שיבא בתור המבוגר האחראי, איש מכבי האש שמציל את העם ומאחד את השורות בחיוכו הקסום. בשביל זה יש חברים, בתקשורת, אולי גם זרשתו תעזור, שנאמר אם אין אני ליהי, מי לי.

שלא תהיה טעות, האיש עמד והתגדל בטורו הדעתני, התנחל בקופסאות הכחלחלות במשך שנים רבות וטחן אותנו ואת כבודנו ללא רחמים. פעמים רבות היה הדבר דווקא בלילי שבת כשאין אפילו חרדי מחמד טו"ב אחד שיוכל להשיב על טענותיו. לעיתים היה זה באמצעות בדיחה, חיוך ציני, גיבוב גבות או כל פעלול תקשורתי אחר. זו המשבצת של יהיר לפיד. יהירות והתנשאות המחפה על הפחדנות, חיבוק המסתיר את חוסר הדעת הברורה. בניגוד לאביו שועל הקרבות, להיאבק פנים מול פנים זה לא הקטע המוצלח שלו. קריירת ההתאגרפות נמחקה מהביוגרפיה של יאיר כבר מזמן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

עלינו להיזהר ממנו ומשכמותו. היהדות הנאמנה, היא ברורה וצחורה, היא אינה זקוקה למתיחת הפנים שלו ושל מאמריו שכל גאונותם מתחילה ונגמרת במסורת של שני דורות. אנו אומרים תודה מראש ונזהרים שבעתיים מן האיש. כי מהאב הכל ידעו להיזהר, אולם ממנו ומחיוכיו צריך לדעת להיזהר בחכמה.

לסיום, יאיר אוהב ספרות. נקדיש לו תיאור תואם שמצאנו במילותיו של רבנו בחיי:

"השונא הגדול שיש לך בעולם... אתה ישן לו והוא ער לך, אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך, ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך בנראה מרמיזותיו וקריצותיו, ואז... הוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים".

נכון יפה?

אז הבה נתכוננה, מצפה לנו עסק עם טיפוס מחבק מצחקק חלקלק ערמומי, צבר חמקמק שכל מצביאותו מסתכמת לאורך ימים ושנים בעריכת קולנוע וטלוויזיה סרטים וספרי מתח. אנו עלולים להיות עוד פרק ברזומה הזה. וכידוע, בימינו לא כל ספר מסתיים באושר ובעושר. לשורותיו הוא יצרף מתוקים למיניהם ואנשים שהציבור מחבב. הללו לתומם עלולים להיות רק הכיסוי לתבשיל שהוא מכין. ובל נשכח: אומנם את הפפריקה שלו הוא אוהב מתוקה, אבל אנחנו עלולים להיות הגולאש המתבשל.

על כן תפקידנו בעת הזאת להתחזק בשלנו במסורת רבת השנים ובאמת האמיצה שבה אנחנו דוגלים. לא להתפתות לחיבוקים ולערבובים צבועים שבאו להטותנו מהמסילה העולה בית א-ל. כי מטרתם ידועה, ולא היא אינה לטובתנו.

(פורסם בשבועון "יום ליום")