אאא

הציבור החרדי הביע לא אחת את התנגדותו לכפיית הגיוס על לומדי התורה, זאת בהוראת מרנן ורבנן גדולי ישראל, אשר עיניהם למרחוק צופות, החשש מעקירת התורה, מובן וברור לכל יהודי אשר מכיר בערך תורת ישראל.

סיפורו של סרן אריה (שם בדוי), שפורסם ב"ידיעות אחרונות", יכול להמחיש עד כמה גדולה ועצומה הסכנה האורבת לפתחם של בני הישיבות בצבא, למרות ההצהרות, ההבטחות ומתק השפתיים.

סרן אריה, משמש כיום כקצין מודיעין בעוצבת האש, והיה השבוע אחד מ-50 קציני צה"ל שהוכתרו כמצטייני הרמטכ"ל לשנת 2014. הוא נולד בבני ברק, בן בכור למשפחה חרדית עם שישה ילדים והתחנך בתלמודי תורה חרדיים. לצו הראשון הוא סירב להתייצב והצהיר כי הוא מתכוון ללמוד תורה כל חייו.

לפני פחות מעשר שנים אריה חבש עדיין את ספסלי הישיבה וחלם להיות רב גדול כמו אביו, אלא שאז הוא התגייס לצה"ל, לצנחנים, ובהמשך הסיר את הכיפה מראשו ועזב את חיי הדת, כאשר הוא מודה כי כל זה קרה בגלל הצבא, שם הכיר לפני כשלוש שנים את חן (שם בדוי), קצינת מודיעין, שלימים תהפוך לרעייתו לאחר שלפני כעשרה חודשים נישאו. באותה תקופה הוא נפרד מאורח החיים הדתי באופן סופי.

בשיחה עם ראובן וייס ב"ידיעות אחרונות", מספר סרן אריה: "עברתי לגור בתל־אביב והתרחקתי מההורים בבני־ברק. לימים הם סיפרו לי שאבא הרגיש שאני מתרחק מהדת, אבל אמא לא האמינה. ידעתי שאת זה, שלא כמו הבחירות הקודמות שלי, הם לא יוכלו להכיל".

"כשהקשר עם חן הפך לרציני, רציתי להכיר להם אותה והבנתי שאני חייב לספר להם", הוא מספר, "כינסתי אותם לשיחה והודעתי: 'אמא, אבא, אני לא דתי'. היה בכי. קשה להם מאוד עם זה. הקשר איתם היה יכול בקלות להתנתק, אבל דווקא חן היא זו שהחזירה אותי לחיק המשפחה. היא התעקשה שנקפיד לבקר אותם, תמיד הגיעה בהופעה הולמת וצנועה. היא לא נתנה לי לאבד אותם. היום הקשר טוב מאוד, אבא שלי היה זה שחיתן אותנו. אבל בעיניו מה שקרה לי הוא כישלון עצום - הוא רב קהילה באחת הערים במרכז הארץ, אדם שכל חייו סביב הדת והתורה".

סרן אריה נשאל האם הוא בעצם התגלמות החשש החרדי מההשלכות שיש לגיוס לצבא, ובכנות הוא משיב כי אכן, החשש הזה הוא מוצדק, אמיתי ונכון.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"אני מאוד מבין את החשש שהגיוס ירחיק את הצעירים החרדים מהדת. זה חשש אמיתי ונכון", הוא אומר, "בשנתיים הראשונות לשירות הייתי עם זקן גדול וציציות בחוץ, הייתי בטוח שאהיה רב. הצבא קילקל".

לדבריו, "היום יש מסלולים מצוינים, כמו 'שחר כחול' של חיל האוויר, או 'בינה בירוק' של חיל המודיעין, שנבנו ומיועדים במיוחד לחרדים. יש לי בן דוד, חרדי מאוד, שמפקד על קורס כזה". אריה מספר כי אחיו הצעיר התנדב לצה"ל ושירת ברבנות הצבאית והיום הוא אברך.

אריה מספר כיצד השיל 30 ק"ג ממשקלו כדי להתקבל לצנחנים כאשר בתחילת הדרך בצבא היה עם זקן ג'ינג'י ארוך "ויום אחד, במחסום בחווארה, שמתי לב שכולם באים להיבדק דווקא אצלי. כשביררתי למה, הם סיפרו שהם מעדיפים להיבדק אצל ה'שייח'' עם הזקן הג'ינג'י. ככה הם כינו אותי. שייח'. זו דוגמה לכבוד הדדי".

 "הגעתי לבני־ברק תמיד על מדים, עם נשק, אפילו עם מטול. לא הייתה שום בעיה. הילדים היו מתקהלים סביבי כדי לראות את הרובה הגדול", הוא אומר ומספר כי זכה כל העת לגיבוי ממשפחתו.