אאא

פרשת רציחתו של הק' רפאל מירלאשווילי הי"ד חייבת לזעזע את אמות הסיפים של היהדות החרדית. העובדה שבמשך למעלה מחודש ימים, בחור חרדי, ירא-שמים מרבים, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, חסיד חב"ד המתגורר בלוד, נעדר מביתו בלי שאף-אחד יידע מה עלה בגורלו, כשהעובדות מוכיחות כי סכנה ממשית נשקפת לחייו, ובכל זאת, כמעט אף-אחד – מלבד בני הקהילה, חסידי חב"ד המתגוררים בלוד ומקורבי המשפחה – לא נרתם לחיפושים אחריו, צריכה לעורר כל אחד ואחד מאיתנו לחשבון נפש נוקב אודות האדישות החרדית שהתגלתה השבוע בכל כיעורה.

היכן היו מש"קי החיפושים למיניהם, היכן היו העסקנים הרבים, איפה היו צוותי החילוץ וארגוני החסד, היכן היו תלמידי הישיבות שפעמים רבות עוזבים את ספסל לימודיהם למען חיפוש אחרי נעדר זה או אחר, אך בימי בין-הזמנים אלו, העדיפו לעסוק בדברים אחרים, ובעיקר – היכן הייתה התקשורת החרדית.

מלבד הכתבה הנרחבת שהתפרסמה ב'שעה טובה' לפני כשבועיים, בה זעקה אמו של רפאל את זעקת היעלמות בנה, העיתונות החרדית, ללא יוצא מן הכלל, דממה. שמו של הק' רפאל מיראלשווילי הי"ד, העובדה שהוא נעדר מביתו שבועות רבים, ופרשת חילוץ היהודייה מבית 'בעלה' הערבי בה היה מעורב, נעדרו לחלוטין מדפי התקשורת.

גם במהלך שבוע זה, כאשר הציבור החרדי כולו הזדעזע מן השמועות שצבאו לפתחו אודות רציחתו של רפאל הי"ד, העדיפה העיתונות החרדית להיתלות בצו-איסור-הפרסום, כדי לחפות את אי-עיסוקה בנושא. מסתבר שגם בשעות אלו, ואין ספק שאף לאחריהן, עם צאת עיתוני סוף-השבוע, תמשיך העיתונות החרדית להיתלות באי-אלו בוקי סריקי של הודעות משטרה קצרות ותמוהות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בהלוויה שהתקיימה השבוע בשיכון חב"ד בלוד דמעו המוני המלווים, בהלווייתו של הקדוש, שגם מועד הלווייתו ונסיבות הרצח המחריד בהן הסתלק מן העולם, נותרו עדיין בצו איסור פרסום, כשהמוני בית-ישראל שבודאי היו נוהרים להלווייתו מכל קצות הארץ, לא ידעו אפילו על קיומה.

בהספד שהספיד אביו של רפאל, הרב אברהם מיראלשווילי שליט"א, הוא הזכיר את פרשת 'עגלה ערופה' המופיעה בפרשת השבוע. האב השכול, ייבדל לחיים טובים, הזכיר את הפרשה בהקשר העובדה שרפאל הי"ד לא זכה לפרי-בטן, אך דומה כי פרשה זו קשורה בפרשת הירצחו של רפאל מיראלשווילי בעוד הקשר אחד כואב ומזעזע – אך כזה שחייבים להכריז עליו בכל פה.

וְעָנוּ וְאָמְרוּ, יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה ... וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל ... וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם..."