אאא

בשקט-בשקט, בראש מורכן ובצעדים מדודים, נכנסו נציגי המשפחות השכולות באסון הכרמל למשכן הכנסת, מלווים בעוזריו של שר הפנים אלי ישי. עוד לפני שהגיעו והביעו תמיכה פומבית במסיבת עיתונאים, חתמו כשלושים מנציגי המשפחות על מסמך בו הם מסירים משר הפנים את האחריות ומבקשים להטיל אותה על הדרג הפיקודי בשטח, של כוחות המשטרה וכיבוי האש.

"על כל אחד שבא לכאן ומדבר, יש עוד שלושה בני-משפחה שתומכים ושותקים", אמר אחד מנציגי המשפחות, שגם נימק את פשר השתיקה: "השב"ס דאג למקומות עבודה לכמה מבני המשפחות, ולכן עכשיו, למרות שהבטן שלהם כואבת, הם נאלצים לשתוק כדי לשמור על מקום עבודתם החדש".

זהו אלי ישי שייראה כאן: לא מטפל בנושאים בוערים כמו גיוס בייניש (בני ישיבות, בעגה הצה"לית), אלא יושב לפגישות סרק עם דורית ביניש. "לנתניהו יש חושים מיוחדים לזהות את הקווים האדומים של שותפיו", אומר בכיר בלשכת רה"מ, "והתחושה שהוא מקבל בש"ס, שסוגיית גיוס בני הישיבות היא בעדיפות שנייה. דוח המבקר, הוא שנמצא בעדיפות עליונה"

כשאומנות אבותיו בידיו, הכין עצמו אלי ישי לשלושה תרחישי קרב: ציבורי, משפטי ופוליטי. בניגוד לשריפה ההיא שתפסה אותו לא מוכן, כמו כבאי עם ציוד מיושן, הרי שלדו"ח המבקר, היה לו די והותר זמן להתכונן.

למזלו, גם המבקר עצמו לא שלט ביצרו, וחומרי הבעירה נגד השרים שטייניץ וישי, דלפו לכותרות העיתונים הרבה לפני שהטיוטה נשלחה. זו הייתה טעות טקטית של לינדנשטראוס: במקום להרדים את השטח, לתת לשרים לברבר על האמון שהם נותנים במוסד המבקר, ואז, להפתיע עם דו"ח קטלני, נתן המבקר למבוקרים מרווח נשימה להכנת תגובה תקשורתית ראויה.


חיבוק משפחתי. ישי עם רעייתו ואביו של הכבאי דני חייט ז"ל

מהכפור התקשורתי, מתגונן ישי בחיבוק החם שמעניקות לו משפחות נספי האסון. ישי התעקש לשמור עימן על קשר במהלך השנה האחרונה, גם כשזה כאב וצבט בלב, גם כשהוטחו בו דברים קשים. הוא הרים טלפונים, קפץ לביקורי ניחומים, בעיקר אחרי השבעה. הוא מתעקש שלא עשה זאת על מנת לקבל פרס, אבל הפרס הגיע, השבוע, בדמות תמיכתם הלא צפויה.

הזירה המשפטית לא פחות מפתיעה. גיוסו של 'מר ועדות חקירה', השופט אליהו וינוגרד, לצוות המשפטי שמלווה את ישי, היא אמירה בפני עצמה - משפטית ותקשורתית. בבחירה בין וינוגרד ללינדנשטראוס, וינוגרד הוא זה שנתפס כמבוגר האחראי והשקול. אם השניים יתייצבו בבג"ץ, זה מול זה, לינדנשטראוס יהיה בבעיה.

הנכונות של וינוגרד 'לקחת את התיק', הייתה מיידית. הוא באמת משוכנע, כמו כל מי שנחשף להררי המסמכים והפרוטוקולים, שנגרם לישי עוול: "בוועדת חקירה המסקנות נגזרות מהעובדות, כאן יש מסקנות שלא נתמכות אפילו בעובדה אחת".

אמנון רב זרועות

נותרה המערכה הפוליטית – מול נתניהו שעלול לזגזג בהתאם להלך הרוח התקשורתי. בסביבתו של ישי לא מסתפקים באיום המרומז על שלמות  הקואליציה ששוגר לפני שבועיים (ופורסם כאן לראשונה), וגם לא בהתחייבות של נתניהו, בתגובה, שלא לפטר את שטייניץ וישי. תעודת הביטוח, שהפוליסה שלה חודשה השבוע, היא קריאתו המחודשת של ח"כ אמנון כהן, להקמת ועדת חקירה ממלכתית – באמצעות הוועדה לביקורת המדינה.

זה עבד בסיבוב הקודם, כשביבי הפנה עורף לישי, וגילה שזה עולה לו במחיר נעיצת סכין ועדת החקירה. אמנון כהן, שלא נושם באופן עצמוני ללא אישור של ישי, הודיע שבדעתו לתמוך בהקמת ועדת חקירה ולהכריע את ההצבעה בוועדה לביקורת המדינה.

נתניהו הבין שאם ימשיך לשחק על חשבון ישי, זה ייגמר בוועדת חקירה ממלכתית, שבמסקנותיה, ראש הממשלה – אשר על פי הפרוטוקול, הציע לעכב העברה תקציבית בסך מאה מיליוני שקלים כדי לערוך סקר דעת קהל מקדים - הוא הראשון שייצלה על האש.

ח"כ אמנון כהן, ודרישתו המחודשת להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ירחפו כשוט על ראש נתניהו, על מנת שגם הפעם התוצאה תהיה זהה: בלי ועדת חקירה ובלי עריפת ראשים. כדי שיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, רוני בר-און, לא יישבה בקסם ועדת החקירה ויקדם את הרעיון צעד אחד יותר מדי, הוכן גם תיק מיוחד עבורו. המבקר מציין בטיוטת הדו"ח את מחדלי ממשלות העבר, ובלשכת שר הפנים ממתינה לשליפה, דוגמה מוחשית לכך - ממוסמכת ומתועדת: כשבר-און כיהן שר פנים, שיגר מנכ"ל משרדו דרישות הצטיידות לכבאות, שלא אושרו, מאוחר יותר, כאשר אותו רוני בר-און שודרג לכהונת שר האוצר.

הישרדותו אומנותו

זהו אלי ישי שייראה כאן במהלך החודש הקרוב: עסוק עד מעל לראשו בפרשת הכרמל. לא מטפל רק בנושאים בוערים כמו גיוס בייניש (בני ישיבות, בעגה הצה"לית), אלא יושב לפגישות סרק עם דורית ביניש.

בכל הנוגע להתמודדות עם דו"ח המבקר, ישי הוא הראשון שזיהה את גודל האסון והתארגן בהתאם. זהו הסוד כנראה: להיערך ולא לשלוף, ליזום ולא להיגרר. מה חבל שבזירה אחרת, ציבורית ולא אישית, איננו רואים היערכות ותכנון מראש. השבוע השתעשע נתניהו, בשיחה עם בכירים בלשכתו, באפשרות ללכת לבחירות הבאות על אג'נדה של אי-העברת חוק טל – ובכך לטרוף את הקלפים של יאיר לפיד ושות'.


כל אחד והביניש שלו. ישי עם גפני ומקלב

לפני שבועיים נחשפה כאן התנהלותו המסכסכת של ראש הממשלה, שעשה הפרד ומשול לגפני, ליצמן ואטיאס, ואז, אחרי שסובב את כולם בכחש, רץ להכריז כי לא יעביר את חידוש חוק טל.

תשאלו, מה כל זה קשור למשבר הכרמל? אז זהו, שלפחות על-פי דבריו של בכיר בלשכת ראש-הממשלה, יש קשר הדוק: "לנתניהו יש חושים מיוחדים לזהות את הקווים האדומים של שותפיו", אומר הגורם בלשכת רה"מ, "ומה לעשות שכשהוא יושב לאחרונה עם בכירים בש"ס, התחושה היא שסוגיית גיוס בני הישיבות היא בעדיפות שנייה. דוח המבקר והתגובות הצפויות של נתניהו, נמצאים בעדיפות עליונה".

וכשזוהי התחושה בלשכת ראש-הממשלה, אין פלא שכולנו סובלים מכוויות מדרגה ראשונה.

ואל תפן ליצר

הנוף הנשקף מלשכת ראש מועצת תפן, צביקה כהן, מחפה על שעתיים וחצי נסיעה – כולל הזדחלות איטית בכביש היחיד במדינה בו הינך משלם על היתקעות בפקקים, כביש 6, הכי מתסכל שיש.

מרחבים מוריקים של נופי הגליל העליון נשקפים מהחלון, מנומרים במבני בטון תעשייתיים של 76 מפעלי תעשייה והייטק, המשתרעים על מתחם של 2,700 דונמים, בין כפר ורדים מצפון, ליישוב לפידות מדרום ולכפרי הדרוזים ממזרח וממערב.

כ-7,000 מועסקים, יהודים, ערבים ודרוזים המתגוררים ביישובי וכפרי האזור, באים בשערי פארק התעשייה, מדי יום. המתחם המפלצתי הזה, באמצע שומקום, אחראי על עשרה אחוזים מהייצוא של מדינת ישראל - ממפעלי ישקר שהקים סטף ורטהיימר האב ועד למפעל טק-ג'ט בבעלות משותפת של חברת רולס-רוילס ואיתן ורטהיימר, הבן.

ברוכים הבאים לממלכה של צביקה כהן בגליל. הש"סניק שכבר הספיק לכהן כסגן ראש עיריית טבריה, ראש המועצה ברמת חובב, וראש עיריית אלעד, משמש כיום כראש מועצה תעשייתית מגדל תפן.


ג'וב מזהב. תערוכת כדורי הזהב בתפן

 

אריה דרעי המציא את הג'וב ויצר ב-91', יש מאין: תפקיד של ראש מועצה הממונה על אזור תעשייה נטול תושבים. הבחירה, כמו במודל של הערים החרדיות המיושבות, נכפית מלמעלה. הג'וב חלומי, המשכורת כשל ראש מועצה, רק בלי תושבים, בלי עסקנים, ושומו שמיים, גם בלי רבנים.

אריה דרעי המציא את הג'וב, אלי ישי משתמש בו. צביקה כהן שלא פנה ליצר הנקמה וקיבל בשתיקה את דין התנועה כשהודח מראשות עיריית אלעד בבחירות האחרונות, תוגמל בראשות מועצת תפן. פרס ניחומים לא רע לפוליטיקאי שנאלץ להתפלש בביצה עכורה כמו עיריית אלעד.

כל שהיה עליו לעשות זה להגיע לעבודה וליהנות מכל רגע. לדלג בין המוזיאון לאומנות של האב סטף, בו מוצגת תערוכת כדורי ענק מבדולח המצופים – כמו הג'וב – בזהב טהור 24 קראט, לבין תערוכת המכוניות של הבן, איתן. שערו בנפשכם: ג'יפים ומכוניות יוקרתיות בחניה, בלי מנהלי מוסדות על הראש. חלומו הוורוד של כל ראש עיר חרדי.

וכתתו חרבותם לאתים

על חזון פארק התעשייה תפן והגשמתו, אחראי התעשיין סטף ורטהיימר - אולי האיש העשיר בישראל. המודל של פארק התעשייה מורכב ממעגל פנימי וחיצוני. במעגל הפנימי – הוא גן התעשייה - נושמים המיזמים הנולדים את נשימותיהם הראשונות, כמו בפגיית בית-החולים.

התעשיינים המתחילים, מקבלים מהנהלת הגן, את כל סל השירותים שמפעל מתחיל נזקק לו. אחרי שנתיים-שלוש, כשהעסק גדל ועומד על רגליו, הוא עובר לאזור התעשייה ומפתח ישות עצמאית.

אריה דרעי המציא את הג'וב, אלי ישי משתמש בו. צביקה כהן שלא פנה ליצר הנקמה וקיבל בשתיקה את דין התנועה כשהודח מראשות עיריית אלעד בבחירות האחרונות, תוגמל בראשות מועצת תפן. פרס ניחומים לא רע לפוליטיקאי שנאלץ להתפלש בביצה עכורה כמו עיריית אלעד

העניין הוא, שסטף ורטהיימר, לא מסתפק במיליארדים ששוכבים לו בחשבון הבנק – תמורת עסקת הזהב של מכירת 'ישקר' לוורן באפט האמריקאי. גם היום, ממרום 84 שנותיו, הוא ממשיך לחלום. בחזונו, פארקים לתעשייה הפזורים בכל רחבי הארץ ומחזקים בעיקר את הפריפריה.

בתל חי, דלתון, עומר ולבון, הוא כבר הקים גני תעשייה, והיד עוד נטויה. בדמיונו, הפארקים הללו הם הפתרון האמיתי לסכסוך המזרח-תיכוני. תן להם מחרטה עם משכורת בצידה, והם יזנחו את מחרטות הקסאמים. עובדה: אפילו בפארק התעשייה הטורקי ממשיכים, גם כיום, לשתף פעולה עם מודל-האב הישראלי.

לתוך החלום הזה, נכנס צביקה כהן. ההתחלה הייתה כמו בחלום ביעותים. ורטהיימר התפרסם בשלל התבטאויות לא מחמיאות על המגזר החרדי ובעיקר על עסקניו. בצביקה כהן, הוא ראה, ברגע הראשון, עוד ש"סניק שהוצנח למיזם לא לו, כדי לסגור את החודש עם משכורת טובה.

מכרים משותפים המליצו לצביקה כהן להתעלם ולהמשיך הלאה. המשכורת אינה תלויה בסטף. הג'וב מובטח לקדנציה שלמה. רק שצביקה, איש מוזר שכמותו, התעקש לעבוד, להתחבר וגם להתחבב. הוא יזם פתרון קצה, בעלות של עשרות מיליונים, להזרמת שפכי פארק התעשייה, השיג תקציבים, העמיד את ארגוני הירוקים במקום. ובקיצור, הרשים את סטף בתחום שהוא מבין בו יותר מכולם: בעשייה.

הסטריאוטיפ נותץ. הניכור הפך להיכרות, הזרות לידידות. "צביקה שלנו", מכנה סטף בחיבה את ראש המועצה החרדי, ומבקש ממנו להצטרף אליו, במסוק הפרטי, למיזמי תעשייה בכל רחבי הארץ. כהן מצידו, הזמין את ורטהיימר למיזמי תעסוקה חרדיים. הוא מסרב להתייחס להתבטאויות העבר של ורטהיימר ומסתכל קדימה: "אנחנו אלופים בלהתחשבן על מה שנאמר בעבר, אני מעדיף לחשב את מה שיכול להיעשות בעתיד", אומר צביקה, כשאנו מסיירים עמו בפארק התעשייה.

פרויקט תפנית

כשאחרים בתוכנו רואים בוורטהיימר, אמסטף מסוכן, צביקה רואה אותו כפי שהוא: סטף ורטהיימר, התעשיין שחולם על שינויים מחוללי תעסוקה, ומה שהוא מציע לו, זה להשלים את הפאזל הרב-תרבותי, של חזון פארק התעשייה. לא רק יהודים וערבים. גם חרדים.

לפני למעלה משנה, הובאה כאן תחזית קודרת שהוצגה בוועדה לתעסוקת חרדים במשרד התמ"ת. דובר שם, על אלפי סטודנטים חרדיים למשפטים ולמינהל עסקים שיציפו את השוק תוך חמש שנים, ללא מקורות תעסוקה. הצעת הוועדה הייתה ליצור מסלולי הכשרה לענפים נוספים, תעשייתיים, כמו הנדסאות.

התחזית ההיא, בחלקה הפסימי, מתרחשת לנגד עינינו מהר משצפינו, כאשר אלפי סטודנטים חרדיים שהשתלמו במשפטים ובמינהל עסקים מוצאים עצמם מחוסרי תעסוקה. האקדמיה לא מקדמת אותם לאפיק תעסוקתי טוב יותר. צביקה כהן בטוח שעדיין לא מאוחר. שגם כעת, ניתן וצריך לחשוב אחרת. במפגשים שהיו ביניהם לאחרונה, מציע כהן לוורטהיימר להקים פארק תעסוקה בסמיכות לאחת הערים החרדיות. משאבים יש, מה שצריך זהו רצון טוב, ובנוגע לכך, אומנם יש משקעים אך ניתן לגשר עליהם. צביקה כהן הוא ההוכחה לכך. "אתה הוא זה שיכול להוות גשר", אומר כהן לוורטהיימר.


לא אמסטף! סטף. ורטהיימר וכהן במשרדי מועצת תפן

המפגש האחרון בין השניים נערך במהלך השבוע האחרון. צביקה כהן שעשה שיעורי בית ובא עם הצעות קונקרטיות, בטוח שבסוף זה יצליח וסטף ורטהיימר יתגייס ויעשה את מה שהוא יודע הכי טוב: להכשיר עובדים, הפעם חרדים, וליצור להם מקומות תעסוקה. סטף יוזם תעשייה וחולם שלום. "השלום", אומר לו צביקה, "מתחיל בתוכנו".

בתקופה הקרובה, מתכנן צביקה כהן לזמן ראשי ערים חרדיות לסיור בתפן. לראשי הערים הוא יציג את החזון. לסטף הוא יכיר את מגשימי החזון הפוטנציאליים – ראשי הערים החרדיות. מהתפן התקוע הזה, אי שם בסוף העולם שמאלה, מתכוון צביקה כהן – בסיועו של סטף ורטהיימר - לחולל תפנית. אם יצליח, עוד נאמר תודה משותפת לדרעי ולישי: לדרעי שהמציא את הג'וב, ולישי שמיקם בו את צביקה כהן.

זעקת המנהל הנגזל

זעקת ההורים הנאלצים לקחת 'משכנתא' למימון שכר הלימוד בתלמודי-התורה, כבר מזמן אינה נחלת מדור זה בלבד. במהלך החודשים האחרונים עקבנו בהתמדה אחר התפתחות התארגנות ההורים. התגובות המפתיעות של חברי-הכנסת, הוראתו של הגר"ש בעדני ודיוני הוועדה לבחינת שכר הלימוד במוכר שאינו רשמי – כל אלו ועוד, סוקרו כאן בהרחבה. כעת, הגיעה העת לשמוע לראשונה את קול המנהלים.

עד היום הם חשו שאינם חייבים דין וחשבון לאיש, מלבד למנהל הבנק שלהם (אחדים מהם, לא עשו חשבון גם לבנקים, ראה ערך המתמידים). לא עוד. כמו שליטים כל-יכולים במרחב המזרח-תיכוני הזעים בכיסאותיהם, הם חשים חובה לספק הסברים.

כינוס המנהלים שהתקיים לפני כשבועיים, היה כנס פנימי. הצורך של מארגניו להעביר את סיכומו לקוראי מדור זה, מעיד על השינוי שמתחולל לנגד עינינו. עצם ההבנה שהינם מחויבים בדין וחשבון גם לציבור הקוראים – ההורים, מדברת בעד עצמה.

וכעת, לתוכן המסמך: חמישים וארבעה מנהלים בלבד, השתתפו בכינוס - ומצויינים במסמך בשמם המלא. המארגנים מדברים על מאות, וכמו מתנצלים, כי "חלק ממשתתפי הכינוס הגיעו באיחור ולא נרשמו".

המסמך מחולק לשני חלקים: מעשי ופולמוסי. בחלק המעשי-אופרטיבי, החליטו המנהלים "להפנות מכתב למרנן ורבנן בו הם מבקשים להביא את כל הנתונים בפניהם או בפני מי שיורו למנהלים ובשקיפות מלאה. אם תוצאת הבדיקה תהיה שאכן צדקו המנהלים ומצב המוסדות בכי רע והם גירעוניים, האחריות היא של חברי-הכנסת לדאוג לתקצוב בהתאם".

מנקודת ראותם של המנהלים, מתנהל נגדם מסע הסתה. והתוצאות? שורו, הביטו וראו: "מה יגידו תורמים בחו"ל שישמעו על המנהלים העשירים?", שואלים המנהלים במסמך ומוסיפים להקשות: "מה יהיה לתלמידים להגיד על מנהליהם הגנבים כביכול?". באמת, מה?

לחכי"ם הם משגרים, שורה אחר שורה, עקיצה אחר עקיצה: "בהיעדר רצון או יכולת מצידם של חברי הכנסת, לא יהיה מנוס מלהשית זאת על ההורים עם כל הצער והכאב שבדבר. למותר לציין שאם יתברר הפוך, לא יהיה מנוס מהורדת שכר הלימוד בתתי"ם".

אבל מה שיותר מעניין במסמך, הוא החלק הפולמוסי, שזהו למעשה הצורך הבוער של המנהלים להסביר את עצמם, לנמק, כמעט להתנצל. מנהלי המוסדות, אליבא דכותבי המסמך, הם בכלל שופרם של ההורים: "מטרת הכינוס הייתה להתריע ולזעוק את זעקת ההורים הנאלצים לשלם שכר-לימוד גבוה בגלל שחיקות, קיצוצים ועוולות קשות בתקצוב תלמודי-התורה".
געגועים לליצמן

המסמך מלא קינה, בנוסח של 'אכלו לי, שתו לי': "כינוס זה לא בא להתנגח, להתנצח ולהכפיש אלא להבהיר נתונים שאינם ידועים לעסקני הציבור וחברי-הכנסת החרדים הן על גודל ההוצאות שבאחזקת ת"ת והן על העוולות בתקצוב תלמודי-התורה ההולך ונשחק. ואם כן מה הפלא שישנם כאלו מעטים שמתוך בורות וחוסר ידיעה מתגוללים על מנהלי התתי"ם שכביכול עושקים את ההורים".


דוח נוכחות. מסמך המנהלים

יו"ר ועדת הכספים, מוישה גפני, נושא דגל מאבק ההורים, הוא נוכח-נפקד במסמך. המנהלים, עורכי המסמך, משווים בפרץ של רגשות הכרת הטוב, בין התקופה הנוכחית לתקופה שלפני שש שנים. בלי להזכיר את השם המפורש גפני-ליצמן, הם בעצם מטיחים בגפני, כי בימיו של ליצמן כיו"ר הוועדה, מצבם היה טוב יותר:

"יש שחיקה בתקציב התתי"ם בשנים האחרונות. התקצוב עמד לפני כשש שנים על קרוב ל-400 שקלים לתלמיד לחודש וכיום הוא פחות מ-300 שקלים, אין קבלת ציוד מהעירייה, אין תגבור יהדות וכו', מנהלי מוסדות הפטור נרדפים על כל צעד ושעל (במיוחד בדרך הארוכה, המתישה והיקרה לקבלת רישיון)".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

המנהלים מגישים סלט המורכב מכל פירות העונה, ומתגוללים על עליית מחירי ההסעות וההזנה – על אף שהם גובים בגינם תשלום נפרד, מעבר לשכר-הלימוד הבסיסי: "מחירי ההסעות עלו ביותר משלושים אחוזים בשנים האחרונות בשל התייקרות מחירי הסולר, וכן בעקבות הוראות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בגין איסור הושבת שלושה ילדים בספסל אוטובוס, ומנגד, ביטול השתתפות משרד החינוך בהוצאות הסעות. מחירי המזון (מנה חמה, ארוחת צהריים) עלו וכן יוקר המחיה מאמיר מחודש לחודש. כמו כן הביקורות המתישות כגון בריאות, בטיחות, רשם העמותות, משרד החינוך, עולו? הון רב שאינו ידוע להורים".

לא רק ההורים אינם מודעים למאום. גם חברי-הכנסת: "ברור ששיתוף הפעולה של החכי"ם עם אותם המתמרמרים על גובה שכר הלימוד נובע מחוסר ידיעה של החכי"ם ולא מרשעות, שהרי בסך הכל מדובר באנשים מוצלחים הפועלים למען שולחיהם". עוד מחמאה כזאת ואבדנו.

גם התקצוב של משרד החינוך, אינו מה שהחכי"ם מספרים לכם - אם תשאלו את המנהלים: "מנהלי התתי"ם מודיעים לאחר בדיקה מעמיקה כי המושג הנפוץ שהתתי"ם מתוקצבים ב-55 אחוזים הוא אחיזת עיניים ושקר. הם אינם מתוקצבים אפילו לא ב-30 אחוזים, ובאם התקצוב יעמוד על 55 אחוזים כפי שאמור להיות, תהיה הקלה משמעותית להורים בתשלומי שכר הלימוד ובאופן מיידי".

מנקודת ראותם של המנהלים, מתנהל נגדם מסע הסתה. והתוצאות? שורו, הביטו וראו: "במקום כבוד והערכה לנושאים בעול החינוך של בניהם יתקלו המנהלים בזילות וברגשות זעם על שכביכול עושקים את פת לחמם; מדובר במסירה כפשוטו; אם הורים לא ישלמו ויתחמקו מתשלומי שכר לימוד בעקבות ההסתה, בהכרח שזה יתנקם באיכות החינוך; מה יגידו תורמים בחו"ל שישמעו על המנהלים העשירים?; מה יהיה לתלמידים להגיד על מנהליהם הגנבים כביכול?".

באמת, מה?

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'