אאא

שימוש בכינויים ובקיצורי שמות

אם בנו של אדם קרוי בשם של אביו, והוא רוצה לקרוא לבנו בשמו, צריך לקרוא לוב כינוי שאם שמו של אביו ושל בנו הוא יצחק – יקרא ליד אביו צחי או איציק שכולם יבינו שהוא מדבר אל בנו ולא אל אביו שהרי אסור לקרוא ליד אביו בשם כמו של אביו. אם השם של האבא הוא פלאי, אסור לקרוא בשם של אביו אפילו לא ליד אביו. וכך יעשה עם בנו אם שמו כשמו. אמנם בעת העלייה לתורה אם קוראים בשם - יקראו לו בשמו המלא. וכן התפילה יקראו לו בשם המלא ולא בכינוי אפילו אם אינו של גנאי.

אסור לכנות שמות לחבר ואסור לקרוא לו בכינוי

אין לקרוא לילד בכינוי שמות אלא בשם המלא. גם בגלל שכינוי הוא מתאים לגיל ילדות ולא לגיל בגרות. והוא עלול להיות שם גנאי למי שקוראים לו בבגרות כשם שקראו לו בהיותו ילד שם חיבה. וגם בגלל שיש לשמות משמעות כמו שאומרת הגמרא: "שמא גרים". השם גורם ומשפיע. אָסוּר לְכַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּכִנּוּי לִגְנַאי אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַיְּשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ רָגִיל בְּאוֹתוֹ כִּנּוּי וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵין מִתְכַּוֵּן לְבַיְּשׁוֹ, אִם יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת שֵׁם זֶה מְעַט גְּנַאי - לֹא יִקְרָא לוֹ בּוֹ. וברמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג הלכה יד) "ויש עבירות קלות מאלו ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא וכדאי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן ואלו הן המכנה שם לחבירו והקורא לחבירו בכינויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו וכו'". "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא - כשמת בלא

תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו,