אאא

איך שגלגל מסתובב. עד לפני שבוע כולם דיברו על הצורך לקיים בחירות במועדן, שזה משהו כמו למי - יש - כח - עכשיו -להתמודד - על - לבו - של - הבוחר? הטיעונים כמובן עסקו בצורך ביציבות השלטון והגיע הזמן שממשלות יסיימו את כהונתן, ועוד כמה נימוקים שמשכנעים בעיקר את מי שיש לו רק מה להפסיד בבחירות.

השבוע, כולם דיברו על המהירות. בעידן שבו בלחיצת כפתור, משגרים מסמך מסווג לצד השני של האוקיינוס, קביעת מועד לבחירות בעוד חצי שנה היא משהו שהישראלי הממוצע לא יודע לעכל. אם בחירות, אז עכשיו. אם כבר קמפיינים, שלטי חוצות וניירת שמלכלכים את הרחובות, בואו נעשה את זה כאן ומיד. אתם יודעים, עוד מעט מגיע החופש הגדול וזה זמן טוב לשלוח את הילדים לקייטנה של מפלגת האם.

אוקי, אז כולם השתכנעו שמהר זה הכי מהר שאפשר. שזה אומר בעוד שלושה, ארבעה, חמישה או שישה חודשים.

הבחירות הקרובות – אוי כמה זמן לא השתמשנו בביטוי הזה – יביאו בכנפיהם כמה רשימות חדשות. לכל אחת מהן סיכוי להיות הגמלאים של הכנסת הבאה. כדי לרפד את כניסתם לחיים הפוליטיים, הכנו להם צידה לדרך. סוג של מדריך מקוצר שאם אתם מתעקשים, אתם רשאים לקרוא לו עשרת הצעדים הראשונים לפוליטיקאי המתחיל.

1. הגש הצעת חוק. טוב, עוד אין לך את ההרשאה, אבל אתה יודע, ההצעה פחות חשובה. חשובה יותר הדרך. בעיקר הדרך וליתר דיוק המהירות שבה אתה מסוגל להוציא הודעה לעיתונות. קומוניקט מסודר עושה עבורך את העבודה. הוא יהווה מעין הצהרת כוונות. מניפסט פוליטי, שבבא העת, כשתידרש להגיש את מצע המפלגה, תוכל פשוט לעשות 'העתק הדבק', היישר לדף הבית הקרוב למקום מגוריך.

2. צא בהכרזה. תפוס נושא שעומד בראש סדר היום ותחווה את דעתך בנידון. זה לא חייב להיות נושא שאתה ממש מבין בו. אתה יכול להגיד שהגיע הזמן לעצור את מאות אלפי החרדים שמשתמטים כל שנה בסיטונאות, מבלי לדייק בעובדות. גם אם יש פער של מאות אלפים בין מה שאתה מספר לבין המציאות, זה לא אמור לשנות את רוח הדברים. העיקר שיבינו שאתה לא מתכוון לנוח ולו לרגע אחד, עד שנושא הגיוס לכל והשוויון בנטל וחלוקת המשאבים וכוחות הנפש והטיפשות, יתחלקו שווה בשווה בין כל הפוליטיקאים.

3. אל תתייחס להתקפות. ברגע שתיכנס לחיים הפוליטיים, יהיו כמה 'נשמות טובות' שידאגו להוציא כמה שלדים מהארון, ולגלות שלפני 12 שנה אמרת בדיוק הפוך ממה שהצהרת הבוקר בראיון עיתונאי. זה מקומם, זה מרגיז, זה לא נעים, זה מוציא אותך כמי שאינו דובר אמת. אבל היי, אתה רק פוליטיקאי, אף אחד לא מצפה ממך שתהיה אמיתי.

4. זגזג חופשי. תרגיש משוחרר מלא לעמוד אחר ההתחייבויות שלך. התחייבות במערכת בחירות, היא לא יותר ממה שזה באמת: קרי, התחייבות במערכת בחירות. מי שבוחר לשחק בכסף של מונופול, שלא יבוא בטענות, איך זה שלא מוכנים להגדיל לו את מסגרת האשראי בבנק. אם הבטחת משהו לבוחריך העתידיים, אתה לא באמת מחויב להם. אתה גם לא יודע מי הם בוחריך, הם טיפוסים שקופים, שהסיכוי שתראה אותם בעוד ארבע שנים (טוב נו, בעוד שלוש שנים עד שהכנסת הבאה תתפזר מוקדם), שואף לסיכוי שפוליטיקאי מן המניין יילחם כדי להתברג בעשירייה הפותחת של רשימת עצמאות בראשות אהוד ברק.

5. שנה דעתך. רק חמור לא משנה את דעתו, אמר פוליטיקאי שידע לשנות את דעתו. אז תרגיש חופשי להרגיש חופשי ולדבר ככל העולה על רוחך. עובדה, הפוליטיקאי המזגזג ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, יוצא מהכנסת הנוכחית עם סקרים שמצפים לו עלייה במספר המנדטים. במקרה, הוא גם ראש ממשלה, אבל בואו לא נשבית את שמחתו בזמן שהוא יושב שבעה.

6. סרב לראיונות עיתונאים. ככל שתדבר פחות, הסיכוי שלך להעביר את המסר גבוה יותר. לישראלים יש תכונה מוזרה: הם אוהבים לבחור באנשים שאין להם מה להגיד. רפי איתן ומפלגת הגמלאים עשו מזה קריירה במשך קדנציה שלמה. הם נכנסו לכנסת מבלי שהבוחרים ידעו מה יש להם לומר. הם יצאו מהכנסת, מבלי שמישהו ראה אותם. ובאמת שזה לא קשור לשינים תותבות. פשוט לא היה להם מה לומר. אבל זה לא הפריע לשבעה מנדטים של מצביעים לשמור להם שני מקומות ליד שולחן הממשלה.


"ככל שתדבר יותר, כך תצלול בסקרים". יאיר לפיד

7. תבנה לך כוורת. לכל ראש מפלגה, יש כוורת של יועצים. התפקיד שלהם הוא לזמזם לך ליד האוזן ולהצטלם איתך בספונטניות שתוכננה מראש בין שלושה צלמי עיתונות אובייקטיביים, לבין העוזר הטרום פרלמנטארי שלך. עדת יועצים תמיד נשמע טוב. זה אומר שאתה שקול, חושב, מתייעץ, שומע, ובסוף גם לא מחליט. אבל כפי שכבר הבנת, לא חשוב מה תחליט בסוף, חשובה יותר הדרך. שנאמר: פוליטיקאי טוב הוא פוליטיקאי שיודע להגיד נכון כשאין לו מה לומר.

8. השתתף באירועים. אם יש בר מצווה של בן דוד של הגיס של השכן מהקומה הרביעית, ואתה מוזמן רק בעל פה, דרך הבן הקטן שלך, לך על זה. בימי בחירות, אתה חייב לבוא במגע עם הציבור. ממילא אף אחד לא יפתח איתך דיון בשעה שהתזמורת משמיעה קולות שמתחרים עם הצעקות של אריק שרון בשעתו. מקסימום, יתנו לך כיף, לחיצת יד, טפיחה על השכם ברגע שיפגשו בך וקריצת עין ומבט חולמני, רגע אחרי שיצאו מטווח הראיה שלך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

9. לך לסטודיו. כמו כל פוליטיקאי בראשית הדרך, אתה חייב כמה תמונות לרזומה. שחרר למערכות העיתונים תמונות שלך מחייך, צוחק, עומד, נואם, עם המשפחה, עם בעלי החיים שאימצת, עם ההומלסים, עם העובדים הסוציאליים, עם הזקנה מהמסדרון, עם חיילים קרביים, ואם יש מקום במצלמה, כדאי שתצטלם גם עם מבט נוגה. אתה יודע, למקרה שהסקרים שהזמנת, לא יגשימו את עצמם, ותשעה אחוז תמצא רק בגבינה שתקנה במכולת למחרת הבחירות, לבדך, בלי אף יועץ, בלי אף צלם. אתה יודע, החיים לפעמים מוזרים, מתעקשים שלא ליישר קו עם המציאות שבנית במשך חודשים ארוכים.

10. תשאל איפה הכסף. מאז ומתמיד, האנושות, לפחות רובה המכריע, אהבה לעסוק בכסף. אם אפשר שיתלווה לזה קצת כבוד ותהילה, מה טוב. אם לא, נסתפק בצ'ק. שאלת איפה הכסף, רלוונטית בכל מערכת בחירות, בכל מדינה, בכל עיר, בכל עם, בכל אומה, בכל שנתון, בכל רגע נתון. אין אדם בעולם שלא חושב שהממשל עושק אותו. אין אף קבוצת אוכלוסיה שחושבת שהיא מקבלת את כל מה שמגיע לה. אין אף סקטור שלא מפנה אצבע מאשימה כלפי סקטור אחר כמי שמקבל תקציבים עודפים. כולם מרגישים מקופחים, כולם חושבים שהגיע הזמן לשנות מהיסוד את תפיסת הממשל, את התפיסה הכלכלית, את תפיסת יחסי האזרח-ממשל.

אתם יודעים כמה אזרחים בעולם משוועים לשינוי יסודי בצורת השלטון? העולם הערבי זו רק דוגמא אחת. מדינות אפריקה זו דוגמא רעה נוספת. צפון קוריאה היא דוגמא למשל ולשנינה. אפילו סין על רשימת המוצאים להורג שלה מנהלת מדיניות חשוכה ועתיקה ואזרחיה משוועים לשינוי. עוד לא דיברנו על אירופה שעוברת טלטלה והפגנות סוערות בתקווה לשינוי יסודי בכלכלה ובפוליטיקה. בקיצור, חצי עולם טוען שהגיע הזמן לשנות את העולם. החצי השני, מהנהן בראשו ואומר: נו, כמה תמימים הם. גם אנחנו רוצים לשנות את העולם, אבל אנחנו לא יודעים איך עושים את זה.

11. אם קוראים לך יאיר לפיד, עזוב. אתה לא צריך מדריך. סדר את הג'ל בשיער. תגניב חצי חיוך, וקדימה, העם איתך. ככל שתדבר יותר, כך תצלול בסקרים. אתה יודע, יש רק שני אנשים שנכנסים לאולם והשאלה הראשונה שהם שואלים היא: איפה הכסף?! התשובה פשוטה: שודד בנק ופוליטיקאי מתחיל.

הכותב הוא העורך הראשי של רשת "קו עיתונות"