אאא

היופי שבגרפולוגיה הוא שלא הכל שחור ולבן. האומנות והאומנות של הגרפולוג היא בהתיחסותו לכל סימן גרפולוגי ביחס למיכלול סימני הכתב, לאוירה הכללית, ולמה שהוא משדר למתבונן בו. גרפולוג מקצועי בשום אופן לא יתן פרשנות חותכת על סימן שהופיע פעם אחת בטקסט הכתוב, או על סוג אחד של סימן גרפולוגי שחוזר על עצמו, ולא יגרר למסקנות חפוזות חד משמעיות, ללא קרקע מוצקה.

כמו כן אין לצפות שכתב יהיה "שחור לבן". ניתן למצוא בכתבי יד סימנים הטרוגניים, כלומר שסותרים סימנים אחרים, ועל הגרפולוג לדעת לאבחן על פיהם את המורכבויות שבאישיות הייחודית . הוא גם אמור לדעת למה צריך לתת משקל, ולמה אין לייחס חשיבות יתירה בכל מקרה ומקרה. לשם כך דרוש הרבה ידע ונסיון. ( וגם.. צר לי. זו בדיוק הסיבה שמהמדריך הזה לא תוכלו לצאת גרפולוגים...)

עד כאן דיברנו על ה"שחור והלבן" במובן המליצי. כעת נעבור ל"שחור והלבן" כמונחים גרפולוגיים.

יחס בין ה"שחור" ל"לבן" כסימן גרפולוגי

אחד הסימנים שאנו לוקחים בחשבון בצורת הארגון בכתב הוא היחס בין "שחור" ל"לבן". דהיינו, היחס בין החלק הכתוב, לבין הלא כתוב. (בבדיקה זו מתייחסים למירווחים שבתוך הטקסט, לא לשוליים שבחוץ)

ה"שחור" מייצג את הכותב ואת החלק המודע, ולעומת זאת ה"לבן" מייצג את הלא- מודע.

כתב שיש בו הרמוניה הוא כזה שהיחס בין השחור ללבן הוא מאוזן, ומלמד על אישיות עם איזון בין רגש וחשיבה, שמכבדת גבולות ויודעת להעניק לשני את המרחב והפרטיות שלו.

כמו כן, אנשים גמישים ואנשים בעלי יכולת ראיה אסטרטגית, שמסוגלים לראות דברים באופן אובייקטיבי ומנוטרל מנגיעות אישיות, מתאפיינים בכתב כזה.

כשהכתב הוא מאוורר, כלומר יש יותר "לבן" מ"שחור" אך החלק הכתוב עדיין שומר על נוכחות, קימת פרספקטיבה רחבה ויכולת לראות את התמונה השלמה.

לעומת זאת, כשה"לבן" הרבה יותר דומיננטי מה"שחור" והכתב מדי מאוורר, יעיד הדבר על איבוד היכולת לקשר בין דברים וליצור רצף מחשבתי, קשר מנותק מהמציאות, חוסר גיבוש, ריחוק וחולשה.

כאשר בכתב יש יותר "שחור מלבן", דהיינו הכתב דחוס וללא נשימה- האדם מצוי בתוך עצמו, ורואה דברים באופן סובייקטיבי. כמו כן תתכנה פרשנויות כמו: הצפה רגשית, פטפטנות, אגוצנטריות, פעלתנות, עומס, תחושת מחנק, חשש, חרדה ולעתים בריחה מרגשות ע"י פעלתנות יתר.

שימו לב לדוגמאות שלפניכם:

כתב ידה של א.ל.

 (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
הגדלה

יחס מאוזן בין שחור ולבן. הכותבת, היא אשה שכדאי לקבל ממנה עיצות, לא רק כבגלל היחס הנעים שהיא מעניקה, אלא גם מאחר שהיא מסוגלת לשפוט ענינים בצורה אובייקטיבית וענינית. הכותבת, אדריכלית במקצועה, ניחנה במערכתית מעולה, ולכן מסוגלת לראות דברים ממעוף הציפור.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כתב ידה של ב.ג. (כותבת ביד שמאל)

 (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
הגדלה

יותר שחור מלבן. מהצפיפות הגדולה שבכתב ניתן להבחין כי הכותבת הינה בחורה אקטיבית, בעלת סדר יום עמוס במיוחד. יש לה נוכחות חזקה בכל מקום בו היא נמצאת, נוהגת לפטפט לא מעט ואוהבת להביע את דעתה.היא נוטה לשפוט את המציאות עלפי רגשותיה, ומשתעממת מאד ללא חיי חברה...

כתב ידו של צ'

 (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
הגדלה

יותר לבן משחור (באופן הקיצוני יותר) . הכותב הוא בחור אינטליגנטי מאד, שמצוי בתקופה לא קלה. המרחק הגדול והבלתי סדיר בין המילים מעידים על הקושי שלו לשמור על רצף מחשבתי וריכוז, מרחק זה גם מעיד במקרה שלו על ריחוק חברתי, שבא כמנגנון הגנה על סוג קשר שנכווה ממנו.

מסימנים נוספים ניכר כי הוא זקוקה מאד לחיזוק ותמיכה, בפרט לאור לבטים רבים וחולשה, וצורך בהעלאת הערך העצמי.

הכותבת היא תמר פינקלשטיין- גרפולוגית מוסמכת, חברת האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל

Tamarf.grapho@gmail.com